תביעה לנזקי גוף שאירעו לתובע בעטיה של תאונת עבודה בגין נפילה מסולם. הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק.

רקע עובדתי

1. התובע יליד 25/11/1963 נפגע בתאונת עבודה ביום 13/12/2015. על פי הנטען בכתב התביעה ביום התאונה עבד התובע בשירות הנתבעת מס' 1 (להלן: המעבידה ) בעבודות טיח. התובע טוען כי ביצע את העבודה בגובה וזאת באמצעות סולם ולא על ידי הנחת פיגומים כמקובל בענף. תוך כדי עבודה ו- "הליכה" עם הסולם איבד התובע את שיווי משקלו, מעד, נפל ונחבל ברגל שמאל. כתוצאה מהתאונה סבל התובע משבר ברגל שמאל, עבר ניתוח לקיבוע פנימי של השבר ואושפז בבית חולים לגליל מערבי בנהריה למשך 10 ימים. בעקבות התאונה ובהמלצת רופאיו נעדר התובע במשך חודשים מעבודתו והוא נזקק לטפול רפואי אינטנסיבי ומקיף לרבות טיפולי פיזיותרפיה. בתמיכה לתביעתו צירף התובע חוות דעת של ד"ר אמין פאר לפיה נותרה לו נכות צמיתה בשיעור משוקלל של 32.5%. כן המליץ על הפעלת תקנה 15 במלואה. המוסד לביטוח לאומי אף הוא הכיר בפגיעה כתאונת עבודה וקבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 20% והמליץ על הפעלת תקנה 15 במלואה כך שהנכות הועלתה לשיעור 30%. התובע טוען כי במקביל – ומאחר והיה מיוצג בעבר על ידי עו"ד שאינו בקיא בהליכי מוסד לביטוח לאומי - פנה בתביעה לנכות כללית ולתקופה מסוימת שולמה קצבת נכות כללית. תביעת התובע מופנית כלפי המעבידה ומבטחתה בעילה לפי פקודת הנזיקין בעוולה של רשלנות.

2. הנתבעות כפרו בכתב הגנתן בהתרחשות התאונה ובאחריותן לנזקי התובע וטענו שלא הייתה התרשלות מצד המעבידה ולחילופין אם התאונה אירעה, היא אירעה בשל אשמו המכריע של התובע. עוד נטען כי התובע לא פעל להקטנת נזקיו וכי הנזקים הנתבעים הם בלתי סבירים. הנתבעות הגישו חוות דעת נגדית שנערכה על ידי ד"ר מרדכי קליגמן ולפיה לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10%.

בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 13/9/2018 הצהיר בא כוח הנתבעות לפרוטוקול:

"לשאלת בית המשפט אם התאונה מוכחשת אני משיבה שהנסיבות אינן מוכחשות. אנו טוענים שהנפילה עצמה היא מסולם בגובה תקין ואין צורך בפיגום. לפיכך אין אחריות."

בישיבת ההוכחות העיד התובע בלבד והוגשו מסמכים רלוונטיים. בתום שמיעת עדותו השמיעו הצדדים סיכומים בעל פה מהם עולה כי הם חלוקים בשאלת האחריות ושאלת גובה הנזק, במוקדה המחלוקת האם נזקיו של התובע נבלעים בתגמולי המוסד לביטוח לאומי.

הכרעה ודיון

3. לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין התביעה להתקבל. אני סבור שיש להטיל אחריות על המעבידה לנזקי התובע תוך שאני מייחס אשם תורם בשיעור 20% על התובע. כן הגעתי למסקנה שנזקיו של התובע לא נבלעים בתגמולי המוסד לביטוח לאומי. להלן אפרט ואנמק את קביעותיי.

שאלת האחריות

4. בפתח סיכומיהן ביקשו הנתבעות לראות בעדות התובע עדות יחידה ועל כן לטענתן על בית המשפט לנמק את קביעתו מדוע הוא מסתפק בעדות היחידה לצורך קבלת התביעה, זאת כאמור בסעיף 54 לפקודת הראיות. אני סבור כי לאור הצהרת בא כוח הנתבעות בישיבת קדם המשפט - כפי שהובאה לעיל – אין מחלוקת עובדתית באשר לעצם אירוע התאונה ולנסיבותיה ולכן אין לדרוש מהבחינה הזו מהתובע לעמוד ברף הראייתי הנדרש בעדות יחידה, לצורך הוכחת עצם אירוע התאונה ונסיבותיה. יתרה מכך, התובע העיד לפני בכנות מלאה, לא נפלה בעדותו סתירות או פרכות של ממש והנתבעות לא הטילו דופי באמינותו ולא הצביעו על סתירות במהלך סיכומיהן. לכן יש לקבל את עדות התובע לפיה הוא עסק בעבודות טיח על גבי סולם ותוך כדי "הליכה" בסולם הוא מעד ונפל. במהלך חקירתו הנגדית התבררו נסיבות נוספות שאפפו את אירוע התאונה. התובע מסר כי הבניין בו עבד עבר הליך של שיפוץ כך שנהרסו הקירות הפנימים והוסר הריצוף כך שבעת עבודתו היו קירות אך לא היה ריצוף. במהלך היום לפני התאונה עסק התובע בתיקוני טיח בגובה נמוך ללא שנעזר בסולם ואילו ביום השני עסק בתיקוני טיח בגובה ולצורך ביצוע העבודה נעזר בסולם. את יום העבודה החל בשעה 7:00 והתאונה אירעה לאחר כשעה בסביבות השעה 8:00. עוד מסר כי על הסולם הספיק לעבוד כ- 20 דקות.

5. במוקד טענותיו של התובע הטענה שהיה על המעבידה לספק פיגום. לטענתו מניסיונו – כ- 30 שנה בתחום כטיח – בעבודות מסוג זה יש לספק לטיח פיגום. למעשה טענות התובע היא טענה שהמעבידה לא סיפקה משטח עבודה נאות אלא הורתה לו לעבוד על סולם שאינו מתאים לשמש משטח עבודה. אני מקבל את הטענה שסולם אינו אמור לשמש משטח עבודה. שיטת העבודה בה סופק סולם שבו אמור התובע להתנייד ממקום למקום תוך "הליכה" בעזרת הסולם (הכוונה שהתובע נע ממקום למקום בעודו עומד על סולם מסוג A בעזרת הזזת כנפיו), כאשר התנועה היא על משטח לא מרוצף היא שיטת עבודה קלוקלת ובלתי נאותה בלשון המעטה. על המעביד חלה החובה לספק משטחי עבודה נאותים ולעבוד בשיטת עבודה בטוחה. הלכה פסוקה שהסיכון של היפגעות מסולם אינה נמנית על הסיכונים הסבירים (ראו: ע"א 1531/04 סידי נ' מלכה [פורסם בנבו]). עוד נפסק כי שימוש בסולם – המהווה כלי שגרתי ושכיח – יכול להקהות את חושיו של עובד לרבות המנוסה ביותר ולגרום לכך שלא ישים לב לסכנות הטמונות בכלי (ראו: ע"א 320/90 מפעלי לוקי לבניה בע"מ נ' מחמוד [פורסם בנבו]).

בענייננו יש תוספת סיכון על האמור לעיל במובן זה ששיטת העבודה הייתה של תנועה והליכה בעזרת הסולם. שיטת עבודה זו מעמידה את התובע בסיכון נוסף המחייב את המעבידה בנקיטת אמצעי זהירות. היה עליה לספק משטח עבודה אחר ובטוח כגון פיגום מקום בו העבודה מתייחסת לשטחים נרחבים ולא למקום ממוקד. התובע העיד בתצהירו כי נהוג בעבודות כגון אלו להשתמש בפיגום זאת על סמך ניסיונו רב השנים. אינני סבור כי מדובר בחיווי דעה, כפי שטענו הנתבעות, אלא בעדות על מצב עובדתי הידוע לו מכוח ניסיונו רב השנים ולכן לא נדרש שהתובע יוכיח עובדה זו בעזרת חוות דעת. כנגד עדות זו הנתבעות לא מצאו להביא לעדות מי מטעם המעבידה על מנת שיפריך טענה זו. אי הבאת עדים פועל לחובת הנתבעות ומקים את החזקה כי אילו הובא עד הוא היה תומך בטענת התובע. אינני מקבל כי יש להתייחס באופן שונה במקרה בו מדובר בעבודות שיפוץ לעומת עבודות הקמה מחדש של בניין חדש ולא מצאתי הגיון באבחנה זו. לא הובא לעדות מי מטעם המעבידה שיעיד אלו אמצעי זהירות ננקטו על ידה למניעת האירוע נשוא כתב התביעה. מאחר ולא סופק משטח עבודה נאות והתובע ביצע עבודה שהתבקש על ידי המעביד לבצע באמצעות הכלים שנמצאים בשטח אין להטיל את האחריות על התובע שפעל למען מעבידו לצורך ביצוע העבודה.

הנתבעת הפנתה בסיכומיה לעניין סידי, שהובא לעיל, שם נדחתה תביעה של עובד שנפל מסולם. אולם המקרה שם אינו דומה בנסיבותיו למקרה ענייננו. שם העובד נפל מסולם כאשר עלה עליו והסולם החליק, זאת לאחר שהוכח שהתובע הזיזו ממקומו הקבוע שם הוא עוגן ואובטח באמצעות זיז. בענייננו מדובר בעבודה על סולם לצורך ביצוע עבודות טיח והליכה בעזרתו כשיטת עבודה. לסיכום אני קובע שהאחריות לנזקי תובע מוטל על שכמי המעבידה.

אשם תורם

6. הלכה פסוקה היא כי לא בנקל יזדרז בית המשפט ויטיל אשם תורם על עובד שנפגע במהלך בצוע עבודתו (ראו: ע"א 453/85 מחמוד בע"מ נ' אטדגי, פ"ד מא (4) 524,527). ההצדקה לכך היא שברגיל המעביד הוא בעל האמצעים למזער סיכונים ולמנוע אותם (ראו: ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו בהנדסה וביצוע נ' יאסין [פורסם בנבו]). התובע במקרה ענייננו היה טיח מנוסה שהעיד על עצמו שהוא מזה 30 שנה עובד בתחום. הוא מודע לאמצעים שיש לנקוט לצורך ביצוע העבודה. לא הועלתה טענה מטעמו כי דרש מהמעביד לבצע את העבודה בעזרת פיגום. כמו כן יש להטיל עליו אשם תורם בשל חוסר זהירותו בתנועות שביצע בזמן ההליכה עם הסולם. מאידך החובה הבסיסית לספק כלים נאותים ומתאימים מוטל על המעביד זאת בנוסף על חובתו לנקוט בשיטת עבודה בטוחה ולפקח על קיומה (ראו: עניין קלינה לעיל). לכן אין להפריז באשמו התורם של התובע ועיקר האחריות הוא על המעבידה. במכלול שיקולים אלו מצאתי להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 20%.

הנכות הרפואית

7. בשל הפערים בין חוות הדעת שהביאו הצדדים מיניתי מומחה רפואי מטעם בית המשפט את פרופ' סודרי כמומחה בשטח האורתופדי (להלן: המומחה ). המומחה קבע כי בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין חוסר יישור בברך שמאל ו- 5% בגין דלדול שרירים רגל שמאל. הנכות המשוקללת הועמדה על שיעור של 14.5% לצמיתות. לצד זאת, קבעה המומחה נכויות זמניות של 100% לתקופה מיום התאונה ועד ליום 12/3/2016, 50% מיום 13/3/2016 ועד ליום 30/4/2016, 40% מיום 1/5/2016 ועד ליום 31/8/2016, 30% מיום 1/9/2016 ועד ליום 28/2/2017 ו- 20% מיום 1/3/2017 ועד ליום 31/5/2017.

התובע במסגרת תצהירו מעלה השגות כלפי חוות דעת המומחה אבל הוא בחר שלא להזמינו לחקירה ולכן לא הניח תשתית כלשהי המאפשרת לבית המשפט להתערב בחוות דעת המומחה או לסטות ממנה. קביעת המוסד לביטוח לאומי אינה מחייבת בתיק זה וקביעה שונה של גוף זה אינה כשלעצמה מצדיקה סטייה מקביעת המומחה מטעם בית המשפט.

הנכות התפקודית

8. לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה שהנכות התפקודית היא גבוהה במקרה זה מהנכות הרפואית ויש להעמידה של שיעור של 25%. מאידך יש לדחות את טענת התובע שהנכות התפקודית היא בשיעור 100%.

ראשית, התובע במקצועו והכשרתו טייח ובמשך 30 שנה עבד רק בתחום זה, עבודה שהיא במהותה פיזית. לכן משאין לתובע השכלה או מקצוע אחרים הנכות האורתופדית שנותרה לו ברגל שמאל מגבילה אותו בביצוע עבודות פיזיות.

שנית, גילו של התובע בזמן אירוע התאונה היה 52 ובגילו כיום (56) אין זה פשוט למצוא עבודה כטייח לא כל שכן כשהוא סובל מנכות ברגל שמאל. הראיה, התובע בחקירתו נשאל האם ניסה למצוא עבודה במקום אחר והשיב על כך בחיוב אך מאמציו לא צלחו. במסגרת השיקום התובע הופנה לשני מקומות עבודה והוא לא התקבל אליהן. עוד פנה למועצה המקומית בכפרו וניסה למצוא עבודה אך לא הצליח. בנוסף טען כי פנה למעבידה על מנת לחזור לעבודתו אך מנהל המעבידה מר עלי כיוואן השיב לו שהמצב כעת "חלש" ואם ישתפר הוא יודיע לתובע.

שלישית, המומחה נשאל שאלות הבהרה ובמסגרתן השיב כי התובע אינו מסוגל לבצע עבודה בישיבה שפופה, או הכרוכה בעליה על סולמות או פיגומים. עוד הוסיף שאם המוסד לביטוח לאומי הפעיל את תקנה 15 גם הוא מוצא לנכון להמליץ על כך. למותר לציין שהמוסד לביטוח לאומי הפעל תקנה 15 במלואה. חוסר יכולתו של התובע לעלות לסולמות ולפיגומים משמעה שהוא איבד את מקצועו כטייח. משכך ובשים לב להשכלתו ולמקצועו הוא יכול לעבוד בעבודות פשוטות כגון שומר.

רביעית, לאחרונה אישר בית משפט מחוזי בחיפה פסיקה לפיה לאדם מבוגר שנכותו הרפואית האורתופדית הייתה בשיעור 10% נקבעה נכות תפקודית בשיעור 30% (ראו: ע"א (חיפה) 16950-02-18 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' סשה מישייב [פורסם בנבו]). באותו מקרה מדובר היה במלגזן שנפגע ברגליו ועבודתו כרוכה בעומס רב על הרגליים.

9. לסיכום לאור העובדה כי התובע במקצועו טייח ועבד עבודות פיזיות, ואין לו השכלה או מקצוע אחר, אופי הפגיעה , גילו, קביעת המומחה שאינו מסוגל לעלות על סולמות ופיגומים, אני מוצא לנכון להעמיד את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 25%.

ראשי הנזק

כאב וסבל

10. התובע סבל משבר ברגל ימין. בעקבות כך הוא אושפז לתקופה של 10 ימים ונזקק לניתוח במהלכו השבר קובע בעזרת פלטה. תקופת החלמתו של התובע הייתה ממושכת ונמשכה עד למחצית שנת 2017 אז התייצבה נכותו. בשים לב לאמור לעיל אני פוסק בגין כאב סבל נכון למועד פסק הדין סך של 80,000 ₪.

הפסד שכר מלא וחלקי לעבר

11. שכרו של התובע עובר לאירוע התאונה עמד על סך של 7,197 ₪ ברוטו. סכום זה משוערך להיום עומד על סך של 7,340 ₪. אני סבור שבתקופה בה היה התובע בנכות זמנית עד ליום 31/8/2016 (נכויות זמניות של 100%, 50% ו- 40%) יש לחשב את הפסדיו באופן מלא שכן בנכויות זמניות כגון אלו לא ניתן לצפות מהתובע שיעבוד בעבודה פיזית בה עבר עובר לאירוע התאונה. הראיה המוסד לביטוח לאומי - ענף נכות כללית - שילם קצבה מלאה עד לחודש אוגוסט 2016 (ראו: נ/4). לכן הפסדי השכר המלאים הם כדלקמן:

-.62,390 ₪ = 8.5 חודשים X 7,340 ₪

סכום זה בתוספת הפרשי ריבית מאמצע התקופה עומד על סך של 64,418 ₪ .

12. בתקופה בה היה התובע בנכות זמנית של 30% יש להעמיד את הנכות התפקודית על 50% ויש לפסוק לו:

-.22,020 ₪ = 6 חודשים X 50% X 7,340 ₪

סכום זה בתוספת ריבית מאמצע התקופה מסתכם לסך של 22,585 ₪.

מתום הנכות הזמנית בשיעור 30% ועד היום לפי נכות תפקודית של 25%וזאת כדלקמן:

-.51,380 ₪ = 28 חודשים X 25% X 7,340 ₪

סכום זה בתוספת ריבית מאמצע התקופה מסתכם לסך של 51,963 ₪.

13. לסיכום: בגין הפסדי שכר מלאים וחלקיים לעבר יש לפסוק לתובע סך של 138,966 ₪.

עזרה והוצאות לעבר

14. כאמור פגיעתו של התובע לא הייתה קלה ותקופת החלמתו הייתה ממושכת. אין ספק כי לתובע נגרמו הוצאות בשל נסעה לקבלת טיפול רפואי. כמו כן, מצהיר התובע בתצהירו כי תקופה ארוכה נאלץ להתנייד בעזרת קביים ולאחר מכן תקופה מה בעזרת קב אחד. התובע לא צירף קבלות לתצהירו. מאידך נמנע התובע בתצהירו מלהתייחס לנושא עזרת צד ג', אם ניתנה ועל ידי מי ניתנה. בנושא זה הוא לא נחקר. בשים לב לכך אני פוסק בשל הוצאות סכום גלובאלי בסך של 15,000 ₪ בהתחשב בכך שהתובע לא המציא קבלות ואף העיד לפני כי קיבל החזרים על הוצאות מקופת חולים.

הפסד כושר השתכרות לעתיד

15. בהתאם לעקרונות לעיל יש לפסוק לתובע בגין הפסד כושר השתכרות כדלקמן:

-.213,412 = 7,340 ₪ X 25% X 116.30

הפסד תנאים סוציאליים

16. בהתאם להלכה הפסוקה יש לפסוק לתובע בגין הפסד תנאים סוציאליים 12% מסה"כ הפסדי השכר לעבר ולעתיד. לכן אני פוסק ברכיב זה סך של 42,285 ₪

עזרה והוצאות לעתיד

17. לאור המגבלות שנותרו לתובע אין ספק כי הוא יזדקק לעזרה בעתיד בכל הקשור לביצוע פעולות תחזוקה במשק ביתו. התובע אף נפגע בעבר מנפילה מסולם עת ביצע עבודות תחזוקה בביתו (ראו: נ/3). לכן כעת הוא יצטרך לשכור שירותיהם של קבלנים אחרים לצורך ביצוע העבודה. כמו כן, בשל הפגיעה ברגלו לתובע ייגרמו הוצאות ניידות מוגברות. לכן אני פוסק ברכיב זה על דרך האומדנא סך של 30,000 ₪.

סיכום

18. לסיכום יש לפסוק לתובע את הסכומים כדלקמן:

כאב וסבל 80,000 ₪

הפסד שכר מלא וחלקי לעבר 138,966 ₪

הוצאות לעבר 15,000 ₪

הפסד כושר לעתיד 213,412 ₪

הפסד תנאים סוציאליים 42,285 ₪

עזרה והוצאות לעתיד 30,000 ₪

סה"כ 519,663 ₪

מסכום זה יש לנכות אשם תורם בשיעור 20% כך שמתקבל סך של -.415,730 ₪ .

תגמולי המוסד לביטוח לאומי

19. בגין התאונה קיבל התובע לתקופה מה קצבת נכות כללית בסך כולל של 30,584 ₪. כמו כן הגישו הנתבעות חוות דעת אקטוארית לפיה סה"כ תגמולי המוסד לביטוח לאומי ענף נפגעי עבודה בגין התאונה הם 347,207 ₪. דא עקא, חוות דעת זו נערכה בהתאם למקדם היוון של 2%.

בית משפט העליון טרם אמר את דברו בנושא זה. בשלב זה תלויים ועומדים לפניו ערעורים על פסקי דין של בית משפט המחוזי שהיוון נזקי תובע לפי ריבית של 2% מקום בו תגמולי המוסד לביטוח לאומי שנוכו מהפיצוי אף הם הוונו לפי ריבית של 2% (ע"א 3751/17 ו- 4268/17 המאגר הישראל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני [פורסם בנבו]). אי הסימטריה בין היוון נזקי הנפגע לעומת היוון תגמולי המל"ל יוצרת חוסר הגינות ואף עלולה להוביל לתוצאות קשות כגון בליעת תביעתו של התובע בתגמולי המל"ל. בינתיים ניתן בבית משפט המחוזי בחיפה פסק דין על ידי כבוד הס. הנשיא סוקול ולפיו לעת זו ועד להכרעה בערעורים התלויים ועומדים בבית משפט העליון יש להוון את נזקי הנפגע לפי ריבית של 3% אך מאידך ועל מנת שהנפגע לא יצא מקופח יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי לפי ריבית היוון של 3% (ראו: ת.א. (מחוזי חיפה) 22084-11-12 חוסיין חדר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו]). מאחר ופסיקת בית משפט המחוזי היא פסיקה מנחה ולאור נימוקיה הנראים בעיני כהגיוניים ומשכנעים יש בדעתי לפסוק ולהוון את הניכויים לפי ריבית של 3%.

בשים לב לאמור לעיל אני מורה לנתבעות להגיש חוות דעת אקטוארית לפי מקדם היוון של 3% הנכונה למועד פסק הדין וזאת בתוך 10 ימים מהיום.

התוצאה

20. לאור האמור לעיל יש לקבל את התביעה. אני פוסק לתובע סך של 415,730 ₪ כאשר מסכום זה יש לנכות תגמולי מל"ל נכות כללית ועל פי חוות אקטוארית שתוגש כפי שהוריתי לעיל בסעיף 19. ליתרה יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ וכן הוצאות משפט בסך של 6,000 ₪.

לאחר הגשת חוות דעת אקטוארית יובא התיק לצורך מתן פסיקתא סופית.

התיק יובא לעיוני ביום 1/7/2019 לבדק חוות דעת אקטוארית.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, ט"ז סיוון תשע"ט, 19 יוני 2019, בהעדר הצדדים.