לפניי התנגדות לביצוע תובענה שטרית (אשר ראשיתה בתיק ההוצאה לפועל שבכותרת) וכן בקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות.

לטענת הנתבעת נמסר השטר נשוא תיק זה ביחד עם שטרות נוספים, על תנאי, וזאת לאחר שהתברר לה כי יש לערוך התחשבנות בנוגע לזכאותה של התובעת לקבל תשלום בהתאם לחשבוניות שהציגה לנתבעת, והכל, בד בבד עם סיום ההתקשרות בין הצדדים. לשיטת הנתבעת לאחר בחינת החיובים שהציגה התובעת ולאחר ששטר נוסף שנמסר באותו מעמד הוצג לפרעון בניגוד להסכמות, התברר כי החיובים שהציגה התובעת שגויים וכי אין יתרה לתשלום, כך בתמצית, ומכאן לפירוט הטענות -

הנתבעת מבהירה כי התובעת הינה "חברת ארנק" של מר מילר (המצויה בבעלותו המלאה), וזה האחרון היה חבר ילדות של מר בן שלוש, אחד מבעלי המניות בנתבעת - חברת הזנק בתחום הסלולר.

לשיטתה, ביקשה הנתבעת לשכור את שירותיו של מר מילר כמנהל הנדסי של מוצרי הנתבעת, ובין הצדדים נערך הסכם התקשרות. במהלך כשנתיים העמיד מר מילר את שירותיו לנתבעת ובמהלך התקופה היתה עבודתו עצמאית, בוצעה בעיקר מביתו ונבחנה בדיעבד על פי תוצאותיה ועל פי הקשר עם ספקיה.

במהלך שנת 2016 צומצם היקף העסקתו של מר מילר על ידי הנתבעת באופן משמעותי וביוני 2016 החליטו הצדדים לשנות את הסכם העבודה ולצמצם שירותיו של מר מילר עוד.

הנתבעת טוענת כי נקלעה לקשיים שונים בין החודשים ספטמבר – דצמבר 2016 והדבר הוביל לכך שלא עקבה כנדרש אחר עבודתו של מר מילר מחד, ומנגד היקף שירותיו הצטמצם אף יותר.

במהלך תקופה זו, כך טענה, היו השירותים שניתנו על ידי מר מילר תחת פיקוחו של מר יאנג מטעם הנתבעת, וכאשר התברר לנתבעת כי שירותיו של מר מילר אינם נדרשים עוד נערכה פגישה בין מר מילר לבין מר בן שלוש במהלך חודש ינואר 2017, במסגרתה הוסכם על הפסקת ההתקשרות בין הצדדים.

הואיל ונותרה מחלוקת בנוגע להיקף השירותים שניתנו על ידי מר מילר בתקופה שקדמה לשיחה זו ולזכאותה של התובעת לקבלת תשלום בהתאם לחיובים שהנפיקה, ולאור היכרותם האישית של מר מילר ומר בן שלוש הסכים מר בן שלוש כי בשלב הראשוני ועד לעריכת התחשבנות מסודרת תעביר הנתבעת לידי התובעת 4 המחאות מעותדות לבטחון בלבד. עוד הוסכם בין השניים כי ההמחאות לא יוצגו לפרעון אלא לאחר עריכת התחשבנות מלאה בין הצדדים. לבסוף הוסכם כי מר מילר יוכל להציג את השיקים לבנקים עימם הוא עובד כדי ללמד על הכנסות עתידיות צפויות ולצורך קבלת אשראי, אך לא יהא רשאי להפקידן.

לטענת הנתבעת בדיעבד התברר כי היקף השירותים שנתן מילר לנתבעת נמוך משמעותית מהשירות המוסכם, וכי שוויו אינו עולה על סכום ההמחאה הראשונה מבין ההמחאות שנמסרו לתובעת. הואיל והתובעת הציגה את ההמחאות לפרעון בניגוד להסכמות, וההמחאה הראשונה נפרעה בטרם בוטלו ההמחאות על ידי הנתבעת, טוענת הנתבעת כי יש לקבוע כי ההמחאה נשוא התובענה כאן הוצגה לפרעון בניגוד להסכמות, ומבלי שהתקיים התנאי שנקבע לפרעונה, וכן כי ממילא מדובר בכשלון תמורה מלא שיש לדחות בגינו את התובענה השטרית.

אשר למועד הגשת ההתנגדות טענה הנתבעת כי אין מחלוקת לעניין מועד המסירה של האזהרה ובהתאמה בנוגע למועד שנקבע בחיקוק להגשת ההתנגדות, ואולם בשל שגגה שנפלה מלפניה סברה כי המועד בו קיבלה את האזהרה לידיה מאוחר בכ-5 ימים מהמועד הנכון. בהתאמה, ובשל אילוצים הקשורים בהיעדרותו של מר יאנג הנזכר מעלה מן הארץ במהלך מרבית חודש מאי 2017 ערכה את התנגדותה בסמוך למועד שהיא חשבה אותו למועד האחרון להגשת ההתנגדות, ואולם כאשר הגיע נציגה אל לשכת ההוצאה לפועל להגשת ההתנגדות נתבררה השגגה, ומכאן האיחור הקצר בהגשת ההתנגדות.

במהלך הדיון שנערך לפניי בבקשה נחקר מר בן שלוש בנוגע לנסיבות מסירת השטר ובנוגע להזדקקותה של הנתבעת למידע המצוי בידי מר יאנג לצורך עריכת ההתנגדות, ובהתאמה בנוגע למועד להגשת ההתנגדות.

לאחר ששמעתי את עדותו של מר בן שלוש, אשר חזר על עיקרי הדברים, מצאתי כי ראוי בנסיבות העניין להתנות מתן הרשות להתגונן במקרה דנן בהפקדת ערובה ראויה ואבהיר –

אקדים ואומר כי אין מחלוקת בין הצדדים כי בשל הסכמה דיונית שנערכה ביניהם, לאור בקשת ב"כ התובעת לצאת את הארץ ערב קיומו של דיון בהתנגדות אחרת (אשר הוגשה ביחס להמחאות הנוספות שנמסרו באותן נסיבות), הוסכם כי גורל ההתנגדות כאן הוא שיכריע את הכף אף ביחס להמחאות האחרות.

בהתאמה, כך נראה - ככל שתינתן כאן רשות להתגונן בגין השטר דנן, ממילא תהא התובעת רשאית לתקן את תביעתה כאן ולצרף את שתי ההמחאות הנוספות המוחזקות בידיה (בגינן נפתח בעבר תיק אחר ונסגר על פי ההסכמה המתוארת) לרשימת ההמחאות המבוצעות בתיק שלפניי, וטענות ההגנה תיבחנה ביחס לכל ההמחאות בעת ובעונה אחת, ואם תידחה ההתנגדות – או אז תהא התובעת רשאית להוסיף את ההמחאות הנוספות לתיק ההוצאה לפועל שבכותרת כאן, והנתבעת תהא מנועה מהגשת התנגדות לביצוע המחאות נוספות אלו.

הנה כי כן נראה כי הגם שעניינו של התיק שלפניי בבקשה לביצוע המחאה על סך של 30,000 ₪, הרי שהלכה למעשה מתייחסת ההכרעה כאן גם ליתר ההמחאות כאמור.

ב"כ הנתבעת ביקש ללמוד מהסכמת הצדדים כאמור, שבאה לשיטתו לאחר שביקש ב"כ הנתבעת לדחות את הדיון שנקבע לשמיעת ההתנגדות האחרת בשל יציאתו הצפויה מן הארץ, ולאחר שבקשת הדחיה המוסכמת שהגישו בנסיבות אלו נדחתה על ידי ביהמ"ש, כמלמדת על הסכמה חברית בין הצדדים להסכים מניה וביה על מתן ארכה להגשת ההתנגדות בתיק שלפניי ובחינת טענות ההגנה לגופן בלבד.

התובעת סרבה לעמדה זו וביקשה לסכם גם בסוגית הארכה המבוקשת.

במהלך הדיון שנערך לפניי התברר כי אין חולק שנמסרו בחודש ינואר 2017 4 המחאות מעותדות לידי התובעת, וכי ההמחאה שנפרעה היא המחאה שזמן הפרעון שהיה נקוב בה הוא יום 25/2/17, בעוד ההמחאה נשוא התובענה כאן נמשכה ליום 25/3/17.

דומני כי בהתאמה ניתן להסיק, בשלב לכאורי זה של הדיון, כי ההמחאות הנוספות שלא נפרעו נמשכו למועדים 25/4/17 ו-25/5/17. משנפתח בגין שתיים אלו תיק הוצאה לפועל אחד לפי טענות הצדדים לפניי, אצא מנקודת הנחה לצורך הדיון כאן כי זה נפתח לאחר מועד הפרעון של ההמחאה האחרונה מתוך 4 ההמחאות שמסרה לכאורה הנתבעת לתובעת. הנה כי כן, אין לנו אלא להסיק כי תיק ההוצאה לפועל האחר נפתח בשלהי חודש מאי 2014 (אין ולא יכול להיות חולק כי תיק ההוצאה לפועל האחר נפתח בחודש מאי 2017, כעולה מציון מספרו המכיל את חודש הפתיחה במש/1).

ההתנגדות שנועדה להיבחן ביחס להמחאות אלו, כך עולה ממש/1 נפתחה בביהמ"ש בחודש יוני 2017, כעולה ממספר התיק הנקוב בכותרת מש/1, ומכאן בהתאמה שסביר להניח כי זו הוגשה במועד.

הנה כי כן, נדמה בעיניי כי משניתנה הסכמה למחיקת התובענה השטרית שם תוך הסכמה להחלת הוראות ההחלטה דכאן על דין התובענה השטרית שם על אף מחיקה זו, לא ביקשה הנתבעת להרע את סיכוייה בהליך מעבר לנדרש ולסביר, ובוודאי שאין לראות בה כמי שהסכימה לסכן את סיכויי התנגדותה שם בגין האיחור בהגשת ההתנגדות כאן, על מנת לסייע לב"כ התובעת (שם וכאן) לממש כוונתו לצאת את הארץ לטיול משפחתי בחו"ל, וכל פרשנות אחרת אינה ראויה לטעמי.

משכך הם פני הדברים מצאתי כי בנסיבות העניין נכון וראוי יהיה לקבוע כי יש לראות בהסכמת הצדדים המתוארת מעלה כהסכמה להארכת המועד להגשת ההתנגדות כאן עד מועד הגשתה בפועל.

אבהיר בהקשר אחרון זה כי פרשנות הסכמת הצדדים כשזה מצטבר למשך האיחור כאן ולנימוקיו בוודאי ובוודאי שמצדיקים הארכת המועד, וכך אני מורה.

אשר להתנגדות לגופה, אבהיר כי הואיל והצדדים הם צדדים קרובים לעסקת היסוד, דומני כי טענות בנוגע לתנאי במסירת השטר נשוא התובענה, לרבות כזה שהועלה במסגרת עסקת היסוד, יכולות וצריכות להישמע גם בתובענה השטרית שלפניי, וזאת אף אם אין בשטר נשוא התובענה כל חיווי חיצוני אשר ילמד על קיומו של תנאי כאמור.

כך, ובהתאמה, משלא נסתרה גרסת עד הנתבעת במהלך חקירתו בנוגע לקיומה של התניה כאמור (ולאחר שהוסיף והבהיר במהלך עדותו כי תנאי זה אף הועלה על הכתב במסגרת תכתובת באפליקציית הווטסאפ שנערכה בינו לבין מר מילר לאחר הפקדת השטר הראשון בסדרה), הרי שאין לי אלא לקבוע כי השטר נמסר לבטחון בלבד ועד לעריכת חשבון סופי בין הצדדים.

האם משמעות הטענה כי לעולם לא תוכל התובעת לראות בפרעון ההמחאות? האם יש בטענות הנתבעת כדי להביא לקביעה כי לא התקיימו התנאים לפרעון? בהקשר זה טענה הנתבעת כי היקף פעולתו של מר מילר היה מצומצם באופן משמעותי מכפי שהציג לנתבעת ביחס לחודשים ספטמבר עד דצמבר, וכי ההמחאה שנפרעה די היה בה כדי להביא לפרעון מלוא חיובי הנתבעת כלפי התובעת בגין פעולותיו אלו של מר מילר.

מה היה היקף העבודה שטענה התובעת שביצעה? מה היה היקף העבודה שבוצעה בפועל? כיצד נערך התחשיב המלמד על היקף העבודה שבוצעה בפועל? כל אלו נעלמו מתצהיר ההתנגדות ולא זכו לכל פירוט.

עד מתי אם כן צריכה היתה התובעת להחזיק בשטרות שנמסרו לידיה ללא כל חיווי בנוגע לקיומו של תנאי עד לפרעונם? מה היתה הסכמת הצדדים בנוגע לאופן פרעון החוב, אם לא באמצעות ההמחאות האמורות?

נדמה כי טענות הנתבעת בנוגע לקיומו של תנאי, מהותו של התנאי, ופרעונו של החוב נטענו בהקשר זה באופן כללי וסתמי ללא פירוט מספק.

ככלל, ביהמ"ש יתן רשות להתגונן כל אימת שמונחת לפניו טענת הגנה שאם תוכח די בה כדי להביא לדחייתה של התובענה שלפניו, וזאת אף אם מדובר בטענה דחוקה. יחד עם זאת, נדרש הנתבע להביא במסגרת התנגדותו את כל הפרטים והעובדות לביסוס טענתו ואין הוא יוצא ידי חובתו בהעלאת טענה סתמית וכללית שאינה מפורטת ואינה מכומתת.

בהתאמה, דרך המלך בנסיבות המקרה שלפניי, ועל אף הארכה כאמור, לקבוע כי משנטענו הטענות באופן כללי וללא פירוט הרי שדין ההתנגדות להידחות.

על אף האמור, יש וביהמ"ש רואה לנכון לעשות שימוש בשיקול הדעת המסור לו ולקבוע כי על אף קלישותה של הטענה והעדר הפירוט הנדרש לביסוסה, תינתן לנתבע רשות להתגונן.

בכגון כך נקבע כי - "ראוי ליתן לבית המשפט סמכות נרחבת לקביעת התנאים למתן הרשות להתגונן, על מנת להתאימם לסיכויי ההגנה, אשר עולים לדעת בית המשפט מחומרי התביעה. רשאי בית המשפט במקרים כאלה לקבוע מהי מידת החסד, בלשון הפסיקה הנזכרת, אותה ראוי לנקוט עם הנתבע; ואף רשאי הוא להביע יחסו לתובע, אשר לפי שורת הדין במלואה אולי צריך היה בית המשפט להכריע את הדין לטובתו, באמצעות התניית תנאים אשר יחזקו את יכולתו של התובע לממש את תביעתו, אם יזכה בה." (ר' רעא 05 / 2075 שחר יוסף נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ [פדאור (לא פורסם) 05 (14) 184], עמוד 3).

לעניינו, ומשכאמור עניין לנו לא רק בשטר נשוא הדיון כאן אלא בשני שטרות נוספים בסכום דומה, וכן משאין חולק כי שטר אחד כבר נפרע על חשבון החוב הכולל שלו טוענת התובעת, מצאתי כי נכון וצודק יהיה לקבוע כי לנתבעת דכאן תינתן הרשות להתגונן, ותינתן בידה ההזדמנות לפרוס ולפרט כנדרש את טענותיה בנוגע לתנאי הפרעון שנקבעו ובנוגע לשיעור החוב הנכון, אם תפקיד בקופת ביהמ"ש סך כולל של 10,000 ₪.

בתיק הופקד זה מכבר פקדון בסך של 3,000 ₪ לצורך עיכוב ההליכים, ואני רואה לנכון על כן לקבוע כי יתרת הפקדון, בסך של 7,000 ש"ח, תופקד בתיק ביהמ"ש בתוך 30 ימים מהיום, כתנאי למתן רשות להתגונן.

הסכום יופקד בקופת ביהמ"ש בתוך 30 יום מהיום כתנאי לקביעת התיק להמשך.

הוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪ כולל מע"מ, יושתו בהתאם לתוצאות בתיק העיקרי.

לא יופקד הסכום עד יום 1.2.18 יראו את ההתנגדות כהתנגדות שנדחתה, וההליכים בתיק ההוצל"פ ישופעלו, תוך שהמבקש ישא בהוצאות הבקשה.

ת.פ. ליום ­4.2.18, לבדיקת ההפקדה ולמתן הוראות להמשך דיון בתיק בהתאם, ועל פי הצורך.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ג שבט תשע"ח, 29 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.