1. לפניי תביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת ע"ס 5,567 ₪, בגין נזקים לרכבו והוצאות עקב תאונת דרכים.
2. התאונה ארעה ביום 14.3.17 בצומת שדרות שאול המלך ורחוב ויצמן בתל אביב, או בסמוך לו, בכיוון תנועה ממערב למזרח. לטענת התובע, הוא עמד עם רכבו בצומת במופע רמזור אדום. הנתבעת, רכובה על קטנוע, הגיחה בנסיעה מהירה משמאלו, בין טור הרכבים שהמתינו ברמזור. לטענת התובע, סטתה הנתבעת ימינה ופגעה בצידו השמאלי קדמי של רכב התובע. כנף קדמית שמאלית של רכב התובע ניזוקה, פגוש קדמי ניזוק בצד ימין ונתלש ממקומו. כתוצאה מפגיעת הקטנוע ברכבו של התובע נזרק הקטנוע הצידה ופגע ברכב נוסף שעמד משמאל. הזנק לרכבו של התובע נאמד בסך 4,867 ₪ עפ"י דו"ח שמאי ועפ"י קבלה ממוסך. שכר טרחת השמאי – 700 ₪.
3. הנתבעת דוחה את טענות התובע. לטענת הנתבעת, היא עמדה עם הקטנוע לפני רכבו של התובע במופע רמזור אדום. כאשר הרמזור התחלף לירוק החלו הרכבים בנסיעה ולפתע התובע פגע בקטנוע הנתבעת והדף אותה לעבר רכב נוסף שנסע משמאל. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעת, אין היא אחראית לנזק ברכבו של התובע, אלא התובע בעצמו - הוא אחראי לנזקיו. עוד טוענת הנתבעת כי השמאי בדק את הרכב יומיים לאחר שתאונה ויש בכך כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לנזקים שהוערכו. בנוסף טוענת הנתבעת כי רכבו של התובע ישן ולא מן הנמנע שהנזקים או חלקם נגרמו באירועים קודמים לארוע התאונה מושא התביעה. כמו כן טוענת הנתבעת כי עפ"י דו"ח השמאי תוקן בעבר נזק במגן קדמי חיצוני ברכב.
4. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות והתרשמתי מהעדויות בדיון, של התובע, של הנתבעת ושל בעל הרכב שהיה משמאל ונפגע אף הוא, מצאתי לנכון לקבל את התביעה. להלן נימוקיי אשר יובאו בתמצית כמצוות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.
5. עדות התובע עשתה עלי רושם מהימן. תמונות הנזק לרכב התובע מחזקות את גרסת התובע שכן החלק השמאלי של הפגוש הקדמי נתלש כלפי חוץ, דבר המתיישב יותר עם גרסת התובע לפיה בעת שהנתבעת חלפה על פניו היא סטתה ימינה, פגעה בחלק השמאלי של רכב התובע ותלשה את הפגוש תוך כדי הפגיעה. גרסת הנתבעת לפיה התובע הוא אשר התנגש בה, פחות מתיישבת עם אופי הנזק כמשתקף מהתמונות, שכן לו התובע היה מתנגש בנתבעת היה הפגוש נמעך כלפי פנים ולא נתלש החוצה. יתר על כן, התובעת העידה: "היה שם מפגע בכביש – מעין גבעה קטנה בכביש". לא מן הנמנע, ש"גבעה" זו היא אשר גרמה לנתבעת, שהיתה בין הנתיבים, לסטות ולפגוע ברכבו של התובע.

בדיון העיד גם מר דוד אנגלשטיין בעל הרכב שהיה משמאל ונפגע אף הוא מהקטנוע של הנתבעת. לא מצאתי כי עדותו יכולה לשפוך אור על המחלוקת שבין התובע לנתבעת. העד לא זכר אם הוא היה ראשון ברמזור. העד לא זכר אם הוא התכוון לפנות שמאלה. העד לא זכר לאן הוא רצה לנסוע. העד לא ראה את הפגיעה. עדותו של העד התבססה על השערות והנחות בלבד ולא על ידיעה, שכן העד העיד: "אני מניח שרכב התובע פגע הנתבעת. לא ראיתי את הפגיעה". עוד העיד: "היא עפה עלי. זה לא היה בנסיעה. הרגשתי מכה, הסתכלתי ימינה וראיתי שהיא נמרחת על הרכב שלי". העד לא ראה אפוא את התאונה אלא הרגיש מכה ואז הסתכל ימינה וראה את הנתבעת. העד אמנם טען כי הפגיעה לא היתה בנסיעה, ברם אני מוצא קושי לקבל את טענתו שכן היא איננה מתיישבת עם העובדה שהעד מודה שהוא לא ראה את התאונה ורק שמע את הפגיעה. כמו כן את מרבית פרטי האירוע העד כלל לא זכר כאמור. עצם העובדה שהנתבעת "עפה" ו"נמרחה" על רכבו של העד אין בה כדי לתמוך דווקא בגרסת הנתבעת, והיא מתיישבת גם עם גרסת התובע.

אשר על כן אני קובע כי האחריות לתאונה רובצת על הנתבעת.

1. לא מצאתי ממש בטענת הנתבעת כי נותק הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזקים שהוערכו. חוות דעת השמאי נערכה יומיים בלבד לאחר האירוע ואין בפרק זמן קצר וסביר זה כדי לנתק את הקשר הסיבתי. לא מצאתי גם רלוונטיות לטענת הנתבעת כי תוקן בעבר נזק במגן הקדמי, שכן הנזק הקודם תוקן ולכן הוא לא רלוונטי.
2. לאור האמור, התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 5,567 ₪. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 450 ₪. הסכום הכולל ישולם בשלושה תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.4.18 ובכל 1 לחודש שלאחריו.
3. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב וזאת תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ' אדר תשע"ח, 07 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.