ניתנה ביום 10 דצמבר 2017

הנשיא יגאל פליטמן

1. לפנַי בקשת המבקשת (להלן – המדינה) בהתאם לתקנה 6 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן - התקנות), לאיחוד הדיון ולקביעת מקום השיפוט ב-13 תביעות שהוגשו נגדה בבתי דין אזוריים שונים (להלן – בקשת האיחוד), כדלקמן:

בבית הדין בבאר שבע מתנהלת תביעה אחת, שבה מייצגת עו"ד פודים (סע''ש 50358-09-16);

בבית הדין בחיפה מתנהלת תביעה אחת, של המשיב 13, שאינו מיוצג (סע''ש 31495-08-17);

בבית הדין בתל אביב-יפו מתנהלות תשע תביעות, שבהן מייצגת עו"ד פודים (סע''ש 10724-07-17; סע''ש 19711-07-17; סע''ש 19848-09-17; סע''ש 20411-09-17; סע''ש 23628-09-17; סע''ש 23927-09-17; סע''ש 34949-09-17; סע''ש 35394-09-17; סע''ש 39929-09-17).

בבית הדין בירושלים מתנהלות שתי תביעות, שבהן מייצגת עו"ד פודים (סע''ש 14146-05-17; סע''ש 38847-09-17).

1. המשיבים לבקשת האיחוד – התובעים בכל התביעות שאיחודן מבוקש (להלן בהתאמה - התובעים ו-התביעות) הם מפקחי הגירה המועסקים במדינה במתקנים שונים של מנהל אכיפה ועובדים זרים ברשות האוכלוסין. התובעים מקבלים שכר לפי דירוג 520 או 521 וחתומים על חוזה מיוחד להעסקת עובד חיוני. הרקע להגשת התביעות הוא, בחלקו, תקלה במערכת הנוכחות ''לביא'', ששימשה את המדינה לרישום נוכחות התובעים, שכתוצאה ממנה חושב שכרם באופן שגוי, וכן דרישת התובעים לעדכון רמת שכרם ודרגתם.
2. איחוד הדיון בתביעות מתבקש מטעמי יעילות ועל מנת למנוע כפל התדיינות וסיכון למתן החלטות סותרות על-ידי בתי דין שונים באותו עניין. לטענת המדינה בבקשתה, כל התביעות מבוססות על טענות עובדתיות ומשפטיות דומות ובכולן מבוקש סעד כספי עיקרי זהה – הפרשי שכר וזכויות נלוות עבור עבודה נוספת. עוד טוענת המדינה, כי ייתכן שבסופו של יום לא תידונה התביעות לגופן, הואיל ועם השלמתה של חוקת נוכחות למנהל האכיפה והטמעתה במערכת הנוכחות ''מרכבה'', ניתן יהיה לבצע תחשיבי שכר תקינים לתקופה שבה חושב שכרם של התובעים באופן שגוי. על האמור מוסיפה המדינה, כי העדים והראיות מטעמה יהיו זהים בכל התיקים.

באשר למקום השיפוט, מבקשת המדינה כי התביעות תידונה במאוחד בבית הדין האזורי בתל אביב-יפו, בפני שופט אחד, בנימוק שמקום עבודתם של התובעים – רשות האוכלוסין וההגירה, מצוי בתחום שיפוטו.

1. התובעים 1 – 12, המיוצגים ע"י עו"ד פודים, מתנגדים לבקשת המדינה לאיחוד הדיון, משלטענתם התביעות אינן בנושא אחד ויש ביניהן הבדלים עובדתיים. תובעים אלו מצביעים על הבדלים בין התביעות, בעיקר במישור הסעדים שנתבעו בהן ובתחשיבים שהוגשו במסגרתן; כמו גם על כך שהם מתגוררים באזורים שונים ועבדו במתקנים שונים. התובעים 1 -12 מוסיפים כי תביעתו של התובע 1, מר קמיקר, הועברה מבית הדין האזורי בירושלים לבית הדין האזורי בבאר שבע מחוסר סמכות מקומית, ועל כן חל עליה הכלל של ''לא יעבירנו עוד'' הקבוע בסעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ''ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט), ועל כן לא ניתן להעבירה פעם נוספת מכוח תקנה 6 לתקנות.
2. התובע 13 לא השיב לבקשה.
3. יצוין, כי בקשת האיחוד שלפני עברה שינויים והתפתחויות. לכתחילה התבקש איחודן של 17 תביעות. בהמשך, במספר הודעות עדכון מטעם המדינה, נוספו או הוסרו תביעות נוספות מהבקשה. בקשת האיחוד במתכונתה מיום 30.10.17 כללה 24 תביעות המתנהלות ב-4 בתי דין אזוריים. לתובעים ניתנה אפשרות להשלים התייחסות להודעות העדכון השונות והתובעים 1-12 עשו כן.

בעקבות ישיבה מקדמית שהתקיימה ביום 4.12.17 בבית הדין האזורי בתל אביב-יפו, הגישה המדינה ביום המחרת הודעת עדכון נוספת, שלפיה ניתנו פסקי דין לגבי 11 מהתביעות שנכללו בבקשת האיחוד במתכונתה המקורית, שהתובעים בהן יוצגו על ידי עו"ד איתי בשן (להלן – קבוצת עו"ד בשן). כך שהבקשה במתכונתה הנוכחית כוללת 13 תביעות המתנהלות ב-4 בתי דין אזוריים, כמפורט בסעיף 1 לעיל, והיא אינה כוללת תביעות מקבוצת בשן. עוד יצוין כי חלק מפסקי הדין ניתנו על ידי בית הדין האזורי בתל אביב-יפו במעמד הדיון המוקדם וחלקם ניתנו על ידי בית הדין האזורי בירושלים בעקבות בקשה מוסכמת שהוגשה אליו, על רקע ההסכמות שהושגו בדיון מיום 4.12.17. בפסקי דין אלה ניתן תוקף להסדר פשרה בין התובעים מקבוצת עו"ד בשן ובין המדינה, שבמסגרתו נמחקו תביעותיהם.

הכרעה

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כי יש להיעתר לבקשת המדינה ולהורות על איחוד הדיון ב-13 התביעות המפורטות בסעיף 1 לעיל, וכן להורות על קיום הדיון המאוחד בהן בבית הדין האזורי בתל אביב-יפו. להלן נימוקיי.
2. כאמור, נסיבות העסקתם של התובעים דומות, כמו גם הרקע להגשת התביעות. הנה כי כן, לפנינו תובענות "בנושא אחד" באופן המצדיק את איחוד הדיון בהן, על פי תקנה 6 לתקנות, וזאת משיקולים של יעילות ההליך, מניעת כפל התדיינות ומניעת הסיכון למתן החלטות סותרות על-ידי בתי דין שונים באותו נושא.
3. באשר לטענות התובעים 1-12 להבדלים עובדתיים הקיימים בין התביעות, נעיר, כי התיבות ''תובענות בנושא אחד'' שבתקנה 6 לתקנות מתפרשות בהרחבה ואין לומר שכוונת מחוקק המשנה בתקנו תקנה זו הייתה לדרוש זהות מלאה בין התובענות. בענייננו, לתביעות בסיס עובדתי ומשפטי משותף במידה כזו המצדיקה את איחודן כאמור לעיל, אף שקיימים ביניהן הבדלים עובדתיים כאלה ואחרים, לרבות תחשיבים שונים. כפי שפסק בית דין זה בעבר, תובענות בעלות בסיס משפטי משותף "יידונו במאוחד, גם אם בסופו של ההליך יידרש בית הדין לחישוב נפרד של זכויות התובעים, בהתאם לנסיבות העסקתו של כל אחד ואחד מהם" (ראו, למשל, המ"ד (ארצי) 22824-11-11 קרן מחקרים רפואיים - מדבדייב, (11.1.2012)).

על האמור יש להוסיף, כי עיקר טענותיהם של התובעים 1 – 12 הופנה, לכתחילה, להבדלים הקיימים, לטענתם, בין תביעותיהם לתביעות התובעים מקבוצת עו"ד בשן. כאמור, תביעות אלו נמחקו בהסכמה ועם מחיקתן אין עוד צורך לדון בטענות התובעים 1-12 להבדלים אלה.

1. על האמור אוסיף, כי שיקולים חשובים נוספים בהכרעה בבקשות לאיחוד דיון הם שיקולי יעילות כלליים. בענייננו, כל התביעות מצויות בשלבים מקדמיים שונים. בחלקן התקיימה ישיבה מקדמית אחת ובחלקן האחר טרם התקיימה כזו; כמו כן, מלבד משיב 13 (התובע בסע''ש (חיפה) 31495-08-17) המייצג את עצמו, כל התובעים מיוצגים על ידי עו"ד פודים, והנתבעת בכל ההליכים היא המדינה אשר הודיעה כי העדים והראיות מטעמה יהיו זהים בכל התביעות. בנסיבות אלה, נחה דעתי כי גם אם יהיה באיחוד הדיון משום פגיעה מסוימת בבעלי הדין, או הכבדה מסוימת עליהם, הרי שאין מדובר בפגיעה או הכבדה משמעותיות, ומנגד התועלת שתצמח מהאיחוד היא משמעותית, ועל כן מטה את הכף לטובת היעתרות לבקשה.
2. טענה נוספת מפי התובעים היא כי את תביעתו של התובע 1, מר קמיקר, שכבר הועברה מבית הדין האזורי בירושלים לבית הדין האזורי בבאר שבע מחמת חוסר סמכות מקומית, לא ניתן להעביר פעם נוספת מכוח תקנה 6 לתקנות, שכן חל עליה הכלל של ''לא יעבירנו עוד'' הקבוע בסעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט. אין בידי לקבל גם טענה זו. הטעם לכך הוא, שדברי החקיקה האמורים פועלים במישורים שונים ונפרדים. תקנה 6 לתקנות מקנה סמכות פעולה להגברת יעילות הדיון ולהפחתת הסיכון של הכרעות סותרות באותו נושא, ואילו סעיף 79 לחוק בתי המשפט נועד לאפשר העברת הליך לערכאה המוסמכת, על פני דחייתו מחמת חוסר סמכות מקומית או עניינית של בית משפט שאליו הגיע ההליך לכתחילה. לפיכך, הכלל של ''לא יעבירנו עוד'' הקבוע בסעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט אינו חל על העברת מקום דיון על ידי נשיא בית הדין הארצי מכח סמכותו לפי תקנה 6. בדומה, פסק בית דין זה בעבר בעניין בל ארט, כי העברת דיון לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט אינה מונעת מנשיא בית הדין הארצי להעביר את הדיון פעם נוספת על-פי סעיף 78 לחוק אם נסיבות העניין מצדיקות זאת (בש"א (עבודה ארצי) 88/03 בל ארט ישראל בע"מ - מדינת ישראל משרד העבודה והרווחה, בסעיף 4 להחלטה (פורסם בנבו 24.2.2003), וההפניה שם).
3. אשר למקום השיפוט - לפי הוראת סעיף 6 לתקנות, לנשיא בית הדין הארצי מסור שיקול דעת רחב בקביעת מקום השיפוט במסגרת הליכי איחוד דיון. במסגרת זו יש ליתן הדעת לנסיבות העניין ולכללי הסמכות המקומית בבתי הדין לעבודה. נקודת המוצא היא כי הערכאה הדיונית שאליה הוגשה התובענה היא בעלת הסמכות המקומית. על בסיס זה תידון הבקשה להעברת מקום דיון, או יקבע מקום הדיון בהליך איחוד דיון.
4. בענייננו, מן הראוי הוא כי התביעות כולן תתבררנה במאוחד בבית הדין האזורי בתל אביב-יפו, משרוב התביעות הוגשו אליו ומשמקום עבודתם של חלק נכבד מהתובעים מצוי בתחום שיפוטו.
5. סוף דבר - בהתאם לסמכותי הקבועה בתקנה 6 לתקנות, הריני מורה כי התביעות מושא בקשה זו (כמפורט בסעיף 1 לעיל) תתבררנה במאוחד בבית הדין האזורי בתל אביב-יפו. נשיאת בית הדין האזורי בתל אביב-יפו, השופטת אפרת לקסר, תקבע בהנחיותיה את אופן ניהול ההליך המאוחד.

ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"ח (10 דצמבר 2017) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.