א. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' הרשמת הבכירה גילה ספרא-ברנע) מיום 13.6.17 ב-ת"ט 71838-01-17 לפיו ניתנה למשיב רשות להתגונן בהתנגדותו לביצוע שתי המחאות האחת ע"ס 7,900 ₪ ז.פ. 12.12.16 והאחרת ע"ס 8,080 ₪ ז.פ. 17.12.16, לגביהן נתן המשיב הוראת ביטול.

ב. בית משפט קמא קבע, שהטענה היחידה של המשיב בגינה יש ליתן לו אפשרות להתנגד לביצוע השיקים היא טענתו שהיה על המבקשת לשלם לו שני תשלומים ע"ס 125,000 ₪ כל אחד מתוכם שילמה המבקשת רק את הראשון.

ג. בית משפט קמא קבע, שלא נסתרה טענת המשיב לפיה המבקשת, החל מסוף שנת 2015 -תחילת 2016, עקב שינויים מבניים אצלה, החלה לפעול על מנת להתחמק מביצוע התשלום השני, עד שבסופו של דבר היא יזמה הפסקת אספקת הסחורה לעסקו. טענה זו של המשיב היא, כך קבע בית משפט קמא, טענת קיזוז קצובה ומפורטת שסכומה עולה בהרבה על סכום העסקה השטרית.

ד. ניתנה אפוא הרשות למשיב להתגונן מפני פירעון שני השיקים בטענת קיזוז הסכום של 125,000 ₪ שהיה על המבקשת לשלם לו לפי ההסכם מיום 16.12.15, וכן בטענה שהמבקשת הכשילה (לגרסת המשיב) את עמידתו בתנאים לקבלת התשלום.

התיק הועבר לדיון בסדר דין מהיר.

ה. על החלטה זו מלינה המבקשת הטוענת, כי שגה בית משפט קמא בקביעתו המשפטית לפיה "מדובר בטענת קיזוז קצובה ומפורטת שסכומה עולה בהרבה על סכום התביעה השטרית".

וכן טוענת המבקשת, כי שגה בית משפט קמא, משקבע, שהמבקשת הכשילה את עמידת המשיב בתנאים לקבלת התשלום. בנוסף נטען, שטעה בית משפט קמא משנמנע מלדון בטענות המקדמיות שהעלתה המבקשת בשלב הסיכומים בעל-פה, טענות שיש בהן, לטעמה של המבקשת, כדי לשלול מן המשיב את הרשות להתגונן, שניתנה לו בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור.

ו. מסקנתי היא שדין הבקשה להידחות מבלי לבקש את תגובת המשיב.

לפי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, סעיף 1(9), לא תינתן רשות ערעור בהחלטה הנותנת רשות להגן, או המקבלת התנגדות לביצוע שטר, וזהו המקרה שבפניי.

ז. נוכח האמור לעיל, אין מנוס מלדחות את בקשת רשות הערעור, וכך אני מחליט.

משלא נתבקשה תגובת המשיב – אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא את העתקי ההחלטה לבאי כוחם של שני הצדדים.

ניתנה היום, כ"ז סיוון תשע"ז, 21 יוני 2017, בהעדר הצדדים.