ביום 12.7.17 ניתן צו לכינוס נכסי החייב לפי בקשת הנושה, עיריית דימונה.

נגד החייב הוגשו תביעות חוב בסך של 3,078,524 ₪.

בדיון שנערך ביום 8.3.18 עלה כי החייב משלם מזונות לארבע בנותיו, כאשר שתיים מהן בגירות. החייב הונחה להמציא הודעה לגרושתו, הזכאית לקבלת מזונות עבור הקטינות, בדבר הצורך בהגשת בקשה לקציבת מזונות.

בהחלטה מיום 22.7.18 עמד בית המשפט על מחדלי החייב, אשר כללו פיגורים בתשלומים ואי הגשת דוחות מתחילת ההליך. לחייב ניתנה התראה לפיה עליו לתקן המחדלים שאם לא כן יבוטל ההליך.

בהחלטה נוספת שניתנה ביום 7.3.19 חזר בית המשפט והתריע בחייב לקיום חובותיו בהליך, שאם לא כן יבוטל ההליך, שעה שעלה מהעדכון שהגישה המנהלת המיוחדת כי החייב אינו משלם באופן סדיר את צו התשלומים וכן חסרים דוחות כלכליים למספר חודשים. בנוסף, החייב המשיך מתחילת ההליך בתשלום מזונות, וזאת הגם שכאמור הובהר כי לשם כך נדרשת בקשה לקציבת מזונות.

לעניין תשלום דמי המזונות מבלי שהוקצבו, הגישה המנהלת המיוחדת בקשה להורות לחייב להשיב לקופת הכינוס את מלוא התשלומים שהעביר מבלי שנקצבו המזונות, בסך של 33,000 ₪. החייב הגיש תגובתו לבקשה האמורה במסגרתה עמד על צרכי בנותיו, ובפרט הבנות הקטינות, אשר בעטיים שילם תשלומים בקשר לבנות, וזאת לאחר שהבהיר לגרושתו הזכאית לקבלת המזונות הצורך בהגשת בקשה לקציבת מזונות אך זו לא פעלה בעניין.

בהחלטה מיום 15.6.19 צוין, כי לחייב חובות בסכומים גבוהים מאד והתנהלותו בהליך מובילה, כך נראה, לביטול ההליך.

המנהלת המיוחדת חזרה והגישה בקשה לביטול ההליך והחייב הגיב לבקשה. לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובחינת התנהלות החייב בהליך, אני מוצא שיש לקבל הבקשה ולהורות על ביטול ההליך.

כאמור, מדובר בבקשת נושה למתן צו כינוס. כאשר מדובר בהליך שנפתח לפי בקשת נושה, יש לתת משקל לשאלת התועלת לנושים. במקרה זה, ברור כי אין כל תועלת לנושים מהמשך ההליך. עד כה הצטבר בקופת הכינוס בגין תשלומי החייב סך של 11,000 ₪ וההליך אינו צפוי להוביל לחלוקת דיבידנד של ממש.

לפי צו התשלומים נדרש החייב בתשלום סך של 500 ₪ בלבד לחודש. החייב לא פעל להגדלת הסכום שהוא משלם להחזר חובותיו, וזאת על אף שברור כי היה ביכולתו לעשות כן. אפילו את התשלום החודשי הנמוך כאמור, לא שילם החייב באופן סדיר. התנהלות החייב בהיבט זה פוגעת בנושים.

יוער, כי החייב הציג הסדר שגובש אל מול נושה מרכזי (מר יצחק סלוקי וחברת סלוקי שלמה ובניו) לפיו משולם החוב בתשלומים. גם במקום בו יופחת סכום החוב לנושה המרכזי של החייב, על רקע ההסדר האמור, הרי שעדיין לא תהיה תועלת ליתר נושיו של החייב, עמם לא גובש הסדר תשלומים.

כמפורט לעיל, החייב לא פעל בהתאם לחובותיו בהליך. מתחילת ההליך יצר החייב מחדלים שונים, אשר הצריכו מתן התראות קודם לביטול ההליך. החייב לא שילם את צו התשלומים באופן סדיר ולא הגיש את הדוחות במועדם וכסדרם. בנוסף, החייב שילם מזונות עבור בנותיו, על אף שלא נקצבו ולא הוגשה בקשה לקציבת מזונות. משעה שהחייב לא פעל על פי הנדרש ממנו בהליך, יש בכך כדי להטות את הכף לצד ביטולו, משעלתה המסקנה לפיה אין תועלת לנושים מהמשך ההליך.

כאמור, בהחלטה על ביטול ההליך ניתן משקל לכך שמדובר בהליך שנפתח לפי בקשת נושה והעדר התועלת לנושים בהליך, לצד ועל רקע מחדלי החייב. לפיכך, אינני מביע דעה לגבי אפשרות הגשת בקשה למתן צו כינוס לפי בקשת החייב (ולמעשה מדובר כעת, בהתאם לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018, בבקשת חייב לצו פתיחת הליכים), וככל שהחייב יגיש בקשה כאמור, היא תבחן בהתאם לקריטריונים לעניין בקשה המוגשת על ידי חייב. כמו כן, החייב ציין בתגובתו כי כשם שהתקבל הסדר מול הנושה סלוקי, הוא יהיה מעונין לבחון גיבוש הסדר גם עם יתר הנושים, ובהיבט זה יוכל החייב להציע הצעה להסדר נושים, וזו תיבחן בהתאם לקריטריונים הקבועים לכך.

אשר על כן, אני מורה על ביטול ההליכים בתיק. צו כינוס הנכסים מבוטל; צו עיכוב היציאה מן הארץ נגד החייב יבוטל בתוך 90 יום, על-מנת לאפשר לנושים לפעול להשגת צו כאמור בהליכים הפרטניים; היתרה בקופת הכינוס תשמש לכיסוי הוצאות ההליך.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.

ניתנה היום, ד' אלול תשע"ט, 04 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.