1. התובע (להלן – לוי) טוען שביצע עבודות כבעל תפקיד בלשכת ההוצאה לפועל, עבור הנתבע 1 (להלן – חוסיין), שהוא עורך דין. לטענתו, הקשר הישיר שלו היה מול הנתבע 2 (להלן – סעיד), שלאורך כל הדרך הציג עצמו כאילו הוא חוסיין. ההליכים כנגד סעיד עוכבו בשל הליכי פשיטת רגל (החלטה מיום 5.2.18). ההליך שבפני התנהל לכן ביחס לטענות שיש לתובע כנגד חוסיין בלבד.

2. כתבי הטענות, התצהירים, וגם הסיכומים שהוגשו מטעם הצדדים, נוסחו באופן שלא הקל, בלשון המעטה, על בירור טענות הצדדים. לצד זאת, כל העדויות, הן אלה של התובע והן זו של הנתבע, היו רצופות סתירות והקשו גם הן, מאוד, על ברור המחלוקת.

3. ככל שניתן להבין מכתבי הטענות, מהתצהירים ומסיכומיו של לוי, טענותיו של לוי הן כי מגיעים לו כספים מחוסיין בגין העניינים הבאים:

א. 25,391 ₪, בגין שכר טרחה שלא שולם לו עבור פעולות גבייה שביצע עבור חוסיין.

ב. 1,200 ₪, סכום שאותו שילם לחוסיין ואשר לטענתו נועד רק לתשלום הוצאות, אם יהיו כאלה, בתיקי הוצאה לפועל שהעביר לטיפולו של חוסיין. לטענת לוי, חוסיין לא שילם בסופו של דבר עבור הוצאות כלשהן בתיקי ההוצל"פ האלה, ולכן עליו להשיב את הסכום הזה.

ג. 2500 ₪, שלטענת לוי הוא שילם לידי סעיד, עבור חוסיין, בגין שטר חוב שקיבל מאמו של חייב בשם חורי.

ד. 50,000 ₪, פיצוי עבור תלונותיו של חוסיין שהביאו לשלילת רשיונו של לוי כבעל תפקיד ברשות האכיפה והגביה. לטענת לוי תלונות אלה היו תלונות שווא ויש בהן משום לשון הרע.

4. בעניין שכר הטרחה המגיע לו, טוען לוי מדובר בשכר טירחה שמגיע לו על פי הסכם שנעשה עם סעיד, שהציג עצמו כאילו הוא חוסיין. לטענתו, על פי ההסכם, הוא זכאי לתשלום של 25% + מע"מ מכל סכום שיגבה עבור חוסיין. חוסיין אישר כי סעיד ניהל את משרדו, וכי את מה שסעיד מסכם הוא מאשר (עמ' 56 שו' 28, 32). בכך אישר חוסיין שאם אכן הגיע לוי להסכם עם סעיד, הרי שההסכם מחייב אותו.

5. עדותו של לוי באשר לקיומו של ההסכם, ובאשר לתוכן ההסכם, לא נסתרה, ולו משום שחוסיין בחר שלא להביא את סעיד להעיד מטעמו. מחדלו של חוסיין בעניין זה פועל לחובתו, וההלכות בעניין זה ידועות. במיוחד הדבר נכון כאשר ההסבר שנתן חוסיין לכך שלא זימן את סעיד להעיד, הוא הסבר בלתי סביר בעליל (עמ' 54 שו' 30). בא כוחו של חוסיין, שהבין שמדובר בהסבר מגוחך, ניסה לתרץ את אי ההתייצבות של סעיד במתן הסבר שונה (עמ' 55 שו' 1-5). הסתירות בין ההסבר של חוסיין להסבר שנתן בא כוחו וחוסר ההיגיון בהסבר שמסר חוסיין, רק מחזקות את המסקנה שלא בכדי לא זימן חוסיין את סעיד להעיד.

6. לא עלה בידי חוסיין להביא כל ראיה שהיא לסתור את טענותיו של לוי אודות ההסכם, או תוכנו. חוסיין גם הודה שהוא אינו יודע דבר אודות ההתחשבנות (עמ' 53 שו' 24-25, 27 ועמ' 55 שו' 12). הוא אף הודה שכלל לא בדק את החשבונות של לוי (עמ' 55 שו' 25-30).

7. אני קובעת איפה שעלה בידי לוי להוכיח את טענותיו אודות ההסכם, וכי ההסכם, אף שתנאיו סוכמו עם סעיד, מחייב את חוסיין. על פי אותו הסכם ערך לוי את החשבון שהוגש יחד עם כתב התביעה, ואשר לפיו כי מגיעה לו יתרת שכר טרחה בסכום של 25,391 ₪. חוסיין לא הביא כל ראיה לסתור את טענותיו של לוי בעניין הזה. בחצי פה טען חוסיין כי הסכומים המגיעים ללוי שולמו ללוי על ידי סעיד במזומן (עמ' 55 שו' 33), אך דין טענות אלה להידחות, הן מאחר שסעיד עצמו לא הגיע להעיד, והן משום שחוסיין לא ידע להשיב על שום שאלה בקשר להתחשבנות עם לוי, וברור איפה שמדובר בטענה סתמית שלא ניתן להאמין לה.

8. אני מקבלת לכן את תביעתו של לוי בעניין שכר הטרחה המגיע לו, ומחייבת את חוסיין לשלם לו בעניין זה את הסכום שדרש, 25,391 ₪.

9. לוי דרש סך של 1,200 ₪, בגין סכום שלטענתו שילם לסעיד, עבוד חוסיין, לכיסוי הוצאות בתיקי הוצאה לפועל שמסר לטיפולו של חוסיין. לוי לא פירט דבר בעניין זה, ואפילו לא ציין אילו תיקי הוצאה לפועל מסר לטיפולו של חוסיין. העדר כל פירוט מטעמו של לוי בעניין הזה, במיוחד כאשר לוי בקיא היטב בהליכי הוצאה לפועל, לנוכח העובדה ששימש כבעל תפקיד, מביא אותי לכלל מסקנה שמדובר בטענה סתמית, שלא הורם הנטל להוכיח אותה. לכן, אני דוחה את דרישתו של לוי בעניין זה.

10. לוי טען בכתב התביעה כי על חוסיין להשיב לו סכום של 2,500 ₪, שאותו שילם לידיו של סעיד בגין שטר החוב של החייב חורי. אני דוחה את דרישתו של לוי בעניין זה. לוי טוען כי הסכום שולם במסגרת עסקה, שבה רכש את שטר החוב שעליו חתמה אמו של החייב חורי, ואשר סכומו 10,000 ₪. שטר החוב נמצא בידיו של לוי, ולוי טוען בתוקף שהשטר שלו (עמ' 24 שו' 1-5). לא זו אף זו, הוא גם מסרב בתוקף להשיב אותו לידי חוסיין (עמ' 20 שו' 27).

11. מאחר שלוי עצמו טוען ששילם את הסכום של 2,500 ₪ במסגרת העסקה שבה רכש את השטר, ומאחר שהשטר אכן בידיו, ממילא אין מקום לחייב את חוסיין להשיב ללוי את הסכום האמור. קבלת טענותיו של לוי בעניין זה, וחיובו של חוסיין להשיב לו את הסכום האמור, תביא לתוצאה בלתי הוגנת ובלתי צודקת, שלפיה גם השטר וגם הסכום ששילם לוי עבור השטר, יהיו בידיו של לוי.

אני דוחה אפוא את דרישתו של לוי בעניין הזה.

12. לוי דרש מחוסיין פיצוי בסכום של 50,000 ₪. לטענתו, על חוסיין לפצות אותו בגין לשון הרע ותלונות שווא שהגיש נגדו. לטענת לוי בגין אלה, נשלל רישיונו כבעל תפקיד בלשכת ההוצאה לפועל.

לא מצאתי שיש בסיס לדרישתו של לוי לפיצוי, ואני דוחה את טענותיו של לוי בעניין הזה.

13. מהראיות שהובאו בפני, התברר כי רישיונו של לוי בוועדת האישורים נשלל, לאחר שוועדת האישורים מצאה כי יש להן בסיס. אין איפה מקום לקבוע כי מדובר בתלונות שווא.

14. אם לא די בכך – לוי גם הודה כי שיקר בוועדת האישורים (עמ' 30 שו' 9-12). הוא גם הודה שבוועדת האישורים הוא נחקר לא רק אודות השטר של חורי, נשוא תלונתו של חוסיין, אלא גם אודות שטר חוב נוסף (עמ' 20 שו' 8). לוי אף הודה שתלוי ועומד נגדו כתב אישום, בגין עבירה שאותה הגדיר "הצהרה כוזבת" (עמ' 20 שו' 5). לאור כל האמור, לא עלה בידי לוי להוכיח שתלונותיו של חוסיין, שבין היתר התלונן על כך שלוי שיקר לו ומסר לו מידע כוזב, אכן היו תלונות שווא.

15. מעבר לכך, תלונותיו של חוסיין חוסות תחת ההגנה שבסעיף 15 (4) (8) לחוק איסור לשון הרע. התלונות הופנו אך ורק לגורמים המוסמכים ולא מצאתי אפוא שהן חרגו מתחום הסביר בנסיבות העניין. לפיכך, חזקה על חוסיין שעשה אותן בתום לב ולא עלה בידיו של לוי לסתור חזקה זו.

אני דוחה אפוא את טענותיו של לוי בעניין זה.

16. התוצאה מכל האמור לעיל היא שאני מחייבת את חוסיין לשלם ללוי את הסכומים הבאים:

א. 25,391 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

ב. את הוצאות התביעה (אגרות מסירות ושכר עדים), ועל כל אלה שכ"ט עו"ד ללוי בסכום של 5,000 ₪.

המזכירות תעביר לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ט"ו חשוון תש"פ, 13 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.