המחלוקת

1. לפניי בקשה שהוגשה ביום 1.2.18 מטעם המבקש, התובע, להתיר תיקון כתב התביעה, על פי סמכות בית המשפט מכוח הוראת סעיף 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"); מדובר בתביעה להחזר (בעצם – שיפוי בגין) גמלאות שהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") שילם וישלם לנפגעים (להלן: "הנפגעים") בגין נזקי גוף שנגרמו להם באירוע תאונה בשריפת רכב שאירעה במושב יודפת ביום 22.6.10, ושבגינה הוגשו למל"ל מטעם הנפגעים תביעות לתשלום תגמולים כבר ביום 21.10.10 (כשבע שנים ושלושה חודשים קודם למועד הגשת הבקשה הנדונה).
2. נוסח סעיף 1 לכתב התביעה שהוגש בנדון ביום 20.6.17 (להלן: "כתב התביעה"), הוא: "התובע הינו תאגיד על פי דין, התובע כמיטיב על פי דין ו/או כחליף מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995 (להלן: 'החוק'), הקובע את זכויותיו של התובע לתבוע מצד שלישי החזר גמלאות ששולמו על ידו על פי-דין.".
3. עיון בגוף כתב התביעה, מגלה כי מדובר בתביעה שהגיש המל"ל נגד שתי הנתבעות ,המשיבות בבקשה, ביחד ולחוד, להחזר הכספים ששילם וישלם התובע לפי דין לשני הנפגעים, כאמור; מול הנתבעת 1 – בטענת רשלנות, ומול הנתבעת 2 – בטענת חבות העולה בנסיבות ענייננו, מכוח הסכם שנחתם ב-4.7.1979 (והוארך; להלן: "ההסכם") בין התובע לבין חברות הביטוח החברות באבנר (הנתבעת 2 – היתה אחת מהן) בהתייחס להיקף השיפוי בגין תגמולים המשולמים על ידי המל"ל לפי דין לנפגע המבוטח על ידי מבטחת בביטוח חובה, במקרה של "תאונת דרכים" כהגדרתה בפלת"ד.
4. על פי כתב התביעה, ביום 22.6.10, בעת ששימשו כמתנדבים ב"כיתת הכוננות" של הנתבעת 1, הוזעקו הנפגעים לסייע בעזרה לכיבוי שריפה שפרצה באזור שטחי המרעה של מושב יודפת. משראו הנפגעים כי האש מתקרבת לעברם, עלו על הטרקטורון שהיה במקום והחלו בנסיעה על דרך העפר על מנת להתרחק מהאש, אולם תוך כדי נסיעתם על הטרקטורון, אחזה האש המתפשטת בטרקטורון אשר הוצת באש והנפגעים נכוו ונפגעו קשות בכל גופם. הטרקטורון נשרף כליל, והנפגעים חולצו והובהלו לבי"ח רמב"ם כשהם במצב קשה (להלן: "התאונה").
5. טוענות הנתבעות בכתב ההגנה שהוגש מטעמן כי האירוע נשוא התביעה עונה על הגדרת "תאונת דרכים"; אולם, טוענות הנתבעות, מהשוואת לשון ההסכם שמכוחו הוגשה התביעה כנגד הנתבעת 2 בגין תאונת דרכים, והגדרת הגמלה בחוק הביטוח הלאומי, עולה כוונה שלא להחיל את גמלת המתנדבים על הוראות ההסכם, ופרשנות אחרת מנוגדת לכוונת הצדדים. משכך, טוענות הנתבעות, משום שבענייננו שולמה גמלת מתנדבים, אין לתובע זכות שיבוב עפ"י ההסכם, והנסיבות אינן מקימות זכות תביעה.
6. כאמור, התאונה ארעה ביום 22.6.10. הנתבעות מפנות לכך, שעל פי מסמכים שהוצגו (סעיף ה' לטופס התביעה למל"ל, שכותרתו "פרטים על תאונת דרכים", בטופסי התביעה שהוגש למל"ל מטעם כל אחד מהנפגעים), הגישו הנפגעים תביעה לתשלום דמי פגיעה למל"ל כבר ביום 21.10.10. בטופס ההודעה שבתביעה למל"ל מטעם כל אחד מהנפגעים, מצוינים פרטיו ומספר הרישוי של כלי הרכב המעורב, מצוינים פרטיה של כלל חברה לביטוח בע"מ, הנתבעת 2 בענייננו, כמבטחת הכלי המעורב ומצוין גם מספר הפוליסה. בתשובה לשאלה "האם הגשת או בכוונתך להגיש תביעת נזיקין או פיצויים מצד ג' בגין התאונה?", השיב כל אחד מהנפגעים: "כן, נגד כלל חברה לביטוח בע"מ". באותו סעיף מצוינים גם פרטיו של ב"כ הנפגעים.
7. עוד מפנות הנתבעות לכך, שהמל"ל, התובע בענייננו, הגיש ביום 10.8.14 בקשה לעיין בתביעת הנפגעים מול המושב והמבטחת (הנתבעות גם בענייננו), וביום 22.9.14 נעתר בית המשפט לבקשה; ביום 21.10.14 הגיש המל"ל בקשה להצטרף כתובע נוסף באותו תיק. עוד מפנות הנתבעות לכך, שבהסכם הגישור שהוגש בתיק תביעת הנפגעים נגד המבטחת, שקיבל תוקף של פסק דין, צוינו במפורש פרטי הסדר הגישור שגובש.

טענות הצדדים

1. מטעם התובע, נטען כי יש להתיר את התיקון המבוקש, לנוכח העובדה שהנתבעות טענו בכתב ההגנה שלהן כי על התביעה להידחות באשר מדובר ב"תאונת דרכים", והגדרת "הגמלה" שבגינה קמה זכות למל"ל לשיפוי על פי ההסכם מול מבטחת כלי הרכב, אינה כוללת גמלה המשולמת למתנדבים; ואז, בנסיבות אלה, יש לאפשר לתובע לתקן את כתב התביעה בצורה של הוספת חלופה סטטוטורית, חילופית, לפיה תישא הנתבעת 2, בהתאם להוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, בשיפוי התובע בגין 100% מסך הגמלאות אשר שולמו וישולמו על ידי התובע בעקבות התאונה - לנפגעים. התובע מבהיר, כי מדובר בחלופה, שמוספת רק לנוכח טענת הנתבעות בכתב ההגנה, כאמור; וכי תביעתו העיקרית נשענת על ההסכם.
2. הנתבעות מתנגדות לבקשה לתיקון התביעה בצורה של הוספת עילת תביעה סטטוטורית, כאמור; וזאת - מחמת התיישנות עילה זו.
3. עוד טוענות הנתבעות בתשובתה לבקשה, כי אין חולק כי מה שמבוקש להוסיף לכתב התביעה בתיקונו, הוא "עילה חדשה", שבה תוספת מהותית.

דיון והכרעה

1. לפי הוראת תקנה 92 לתקנות: "לביהמ"ש הסמכות להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתב טענותיו בדרך ובתנאים הנראים לו צודקים".
2. אמנם בעניין רע"א 7488/12 מוחמד דעאס נ. המוסד לביטוח לאומי (פורסם; 17.2.14), נקבע כי: "אם התיקון אינו מוסיף לתובענה המקורית עילה חדשה והוא מצוי בדל"ת אמות העילה המקורית, ניתן להתיר את התיקון, על-אף שבמועד הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה העילה המקורית כבר התיישנה, אך הנתבעות טוענות, כי אין מדובר בבקשה באיזשהו תיקון "פורמאלי", אלא בתיקון הנוגע לעילת התביעה ממש; תיקון המבקש להוסיף "עילה חדשה".
3. הנתבעות מפנות לכך, שבהפעלת שיקול הדעת בבקשה לתיקון כתב התביעה יש לקחת בחשבון שיקולים נוספים, כמו התנהגות המבקש, ובתוך כך האפשרות שהתיקון המבוקש ישלול מן הצד השני ההגנה, שהייתה קמה לו אילו הוגשה התביעה עתה - ולא במסגרת תיקון, כגון, התיישנות.
4. לטענת הנתבעות, הגם שהגישה בפסיקה לתיקון כתב תביעה היא ליברלית, ובלבד שיש בתיקון להתאים את כתבי הטענות למחלוקות האמתיות שבין הצדדים, הרי שליברלית זו נסוגה מקום בו התובע מבקש לתקן את כתב תביעתו ולהוסיף בו עילה, שלו היה מגיש בגינה תביעה חדשה במועד בו מבוקש התיקון - הייתה תביעתו נדחית מחמת התיישנות. במקרים כאלה הבקשה לתיקון כתב תביעה נדחית, שכן בהתרת התיקון נוצרת פגיעה מהותית בזכות הנתבע.
5. אכן, בחינת המועדים בענייננו מלמדת כי, הואיל ואירוע התאונה אירע ביום 22.6.10, הרי שבענייננו תם מרוץ ההתיישנות להגשת תביעה בגין התאונה ביום 22.6.17, שבע שנים לאחר היווצרות העילה. כאמור לעיל, המל"ל ידע על אירוע התאונה כבר באוקטובר 2010, והמל"ל אף היה מודע לכך שעומדת להיות מוגשת תביעת נזיקין נגד הנתבעות בענייננו. אשר על כן, ככל שיש בבקשת התובע להוסיף "עילה חדשה", הרי שהוספתה בפברואר 2018 מעקרת או מאיינת, בכל מקרה, את זכות הנתבעות לטעון התיישנות נגד עילה זו.
6. עיקר המחלוקת בענייננו היא, אם כן, בשאלה: האם בענייננו "עילה חדשה", שבשל התיישנותה יש לדחות את הבקשה הנדונה לתיקון כתב התביעה?
7. עיון בכתב התביעה (המקורי), מעלה כי כל הרכיבים העובדתיים הרלוונטיים להקמת עילה לטובת התובע מצויים בו (פרטי התאונה, פרטי הנפגעים, פרטי הנזק, ופירוט הגמלאות ששולמו וישולמו).
8. עוד מצויה בכתב התביעה מסגרת משפטית וטענות משפטיות לביסוס העילה. בהקשר זה, ראוי להפנות, בראש ובראשונה, לסעיף 1 לכתב התביעה, שנוסחו הוא: "התובע הינו תאגיד על פי דין, התובע כמיטיב על פי דין ו/או כחליף מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995 (להלן: 'החוק'), הקובע את זכויותיו של התובע לתבוע מצד שלישי החזר גמלאות ששולמו על ידו על פי-דין". עוד ניתן להפנות לסעיף 9 לכתב התביעה, שנוסחו הוא: "התובע יטען, כי התאונה הינה 'תאונת דרכים' כמשמעו של מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: 'חוק הפיצויים') וכי על הנתבעת 2, כמבטחת הטרקטורון לפצותו בגין תביעתו".
9. סעיף 10 לכתב התביעה הוא הסעיף שבגין תשובת כתב ההגנה לנטען בו, מבוקש התיקון שבמחלוקת; וזה נוסחו: "בין התובע והנתבעת 2 נחתמה ביום 19.1.16 תוספת לסכם (להלן: 'התוספת להסכם'), במסגרתה הוסכם, בין היתר, כי ההסכם נחתם בין הצדדים ביום 4.7.1979 חל על התאונה נשוא תביעה זו ועל פיו התחייבה הנתבעת לפצות את התובע באותם מקרים בהם היא אחראית לפצות נפגעים מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975 והיא גם עשויה להיות אחראית לפצות את התובע לפי ס' 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: 'החוק')".
10. על פי סעיף 68 לכתב התביעה, הואיל והתאונה היא "תאונת דרכים" עליה חל ההסכם, יש לזמן את הנתבעת 2 לדין (בכובעה כמבטחת בטרקטורון), ולחייבה לשלם לתובע את הגמלאות ששילם לנפגעים.
11. על פי סעיף 70 לכתב התביעה, לחילופין, ככל שיקבע שהתאונה מושא התביעה איננה "תאונת דרכים", הרי שנותרת העילה הנזיקית נגד הנתבעת 1 (סעיף 15 לכתב התביעה), ועל כן יש לחייב את הנתבעות בענייננו, ביחד ולחוד, בגין תביעה זו.
12. לשון אחר – מהאמור לעיל עולה כי, התביעה המקורית מוגשת בגין שתי עילות; כשהעילה הראשית היא שיפוי בגין תגמולים ששולמו על נזקי "תאונת דרכים", והעילה המשנית היא שיפוי בגין אירוע נזיקי של תאונת שריפת רכב. אכן כתב התביעה מבסס את טענתו נגד הנתבעת 2, אם יקבע כי התאונה היא "תאונת דרכים" - על הסכם; על תוספת להסכם שהוסכמה ביניהם ביום 19.1.16, לפי הנטען, חל ההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 4.7.79 על התאונה נשוא תביעה זו (ר' ס' 10 ו-68 לכתב התביעה). אך מאידך, התשתית הסטטוטורית עליה נשענת התביעה, מוזכרת ומפורטת בכתב התביעה (ר' ס' 1, 9 ו-70 לכתב התביעה).
13. כאמור, בכתב ההגנה טוענות הנתבעות כי "גמלה" שמשולמת על ידי המל"ל ומחייבת על פי ההסכם שיפוי, איננה הגמלה שמשולמת לנפגעים (המתנדבים) בענייננו; ומשהמל"ל בחר לתבוע בכתב התביעה על פי ההסכם – דין התביעה להידחות.
14. כאמור, הבקשה הנדונה בתמצית היא: להוסיף בכתב תביעה מתוקן טענה מפורשת, לפיה - חובת השיפוי מטעם הנתבעת 2 קיימת גם על פי הדין הכללי, ולא רק מכוח ההסכם; זאת - מאחר שהנתבעת 2 טוענת בכתב ההגנה כי אכן התאונה היא "תאונת דרכים", אך "לשון ההסכם המגדיר גמלה הינה ברורה, היינו גמלה המוזכרת בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי על פי המבוטחים המוגדרים שם. מתנדב מבוטח על פי פרק יג' לחוק הביטוח הלאומי והגמלה המשולמת לו מוגדרת שם. מכאן, שההסכם אינו חל על גמלה המשולמת למתנדב" (סעיף 59 (ו) לכתב ההגנה). עוד טוענות הנתבעות בכתב ההגנה כי: "הגמלה למתנדבים, אינה עונה על המבחנים שנקבעו בפסיקת בתי המשפט לעניין סיווג תשלום כגמלה על פי ההסכם".
15. בתיקון המבוקש, התובע מבקש להוסיף לכתב התביעה את הסעיף הבא, ולהגישו ככתב תביעה מתוקן (סעיף 15):

"לחילופין ולאור טענת הנתבעות כי ההסכם אינו בעניינו מאחר ומדובר בגמלאות ששולמו לנפגעים כמתנדבים, יטען התובע, כי על הנתבעת 2 לשאת בהתאם לסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי במלוא הגמלאות אשר שולמו לנפגעים בגין התאונה מיום 22/06/2010 והיא לא תזכה היא להנחה הסכמית.".

1. כאן ראוי להזכיר את פסיקת כב' הש' ריבלין בענין דנ"א 10114/03 המל"ל נ. "אררט" חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 5.1.06), שמזכיר פסיקה קודמת של כב' השופט אנגלרד, בענין ע"א 3013/01 קרנית נ. המל"ל (פורסם; 20.11.02), בהסכמה, בכל הקשור למקרה בו ה"גמלה" איננה "הגמלה" שבהסכם (פסקה 12 עמ' 146):

""...באין תחולה להסכם חל העיקרון הכללי של זכות שיפוי סטטוטורית של המוסד לביטוח לאומי כלפי בעלי האחריות ובעלי החבות בשל תאונת דרכים" (ע"א 3013/01 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' המוסד לביטוח לאומי [12], בעמ' 143).".

1. בענין ע"א 3013/01 הנ"ל קובע כב' השופט אנגלרד (בסיפא ל-ס' 15 לפסה"ד):

"אי-תחולת ההסכם על גימלה בעין משמעותה שיבה אל העיקרון הכללי של הוראת סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] מתשנ"ה. כלומר, באין תחולה להסכם חל העיקרון הכללי של זכות שיפוי סטטוטורית של המוסד לביטוח לאומי כלפי בעלי האחריות ובעלי החבות בשל תאונת דרכים. לא מצאתי בהסכם הוראה כלשהי השוללת את זכות השיפוי של המוסד לביטוח לאומי במקרה של תשלום גימלה שאינה כלולה בהסכם. לו זאת הייתה כוונת הצדדים, מן הראוי היה לומר זאת במפורש.".

1. אמנם ההסכם עצמו - משנת 4.7.1979 - לא הוצג בענייננו (להבדיל – מהסכמים מאוחרים יותר מ-1991 ומ-2015, המאריכים את תוקפו), אך הנתבעות לא טענו – לא בכתב ההגנה ולא בתשובה לבקשה - כי ההסכם מחריג תחולתו של הדין הכללי במסגרת היחסים בין המל"ל לבין הנתבעת 2. הנתבעת 2 איננה טוענת לא בכתב ההגנה ולא בתשובתה לבקשה, כי ההסכם הוא הסדר שלילי, לפיו מערכת היחסים בין המל"ל לבין המבטחת, הנתבעת 2, מוכתבת אך ורק מלשון ההסכם ולא תתכן תביעה סטטוטורית מחוץ לו.
2. טענת הנתבעות מצטמצמת לכך שהתיקון המבוקש מטעם התובע מוסיף עילה חדשה – שלא נטענה בכתב התביעה - שהתיישנה. ובכן, לאחר עיון בסעיפים שציטטתי מכתב התביעה לעיל – סעיפים 1, 9, 10, 68 ו-78, שבהם תשתית הדין הכללי וחובות אפשריות של הנתבעות מכוחו, אינני מקבל את מה שיכול שעולה מהנטען מטעם הנתבעות, שניתן לראות בהוספת החלופה סטטוטורית ע"י התובע כטענה שאין לה תשתית עובדתית ומשפטית בתביעה המקורית; וזאת, גם על רקע הוראת תקנה 74(ב) לתקנות, אשר קובעת כי: "אין בעל דין מנוע מהסתמך על הוראת דין כאמור מחמת שלא הביא אותה בכתב טענותיו".
3. עוד אפנה לכך, שבסעיף 10 לכתב התביעה מצוין כי, לעמדת התובע, ההסכם חל באותם מקרים בהם מדובר בתאונת דרכים, שבה הנתבעת 2 אחראית לפצות נפגעים לפי הוראת חוק הפלת"ד, והיא גם עשויה להיות אחראית לפצות את התובע לפי הוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי; טענה שבעצם מקופלת בה טענת משנה, לפיה – עשויה הנתבעת 2 בנסיבות ענייננו להיות חייבת על פי הדין הכללי (שזה אחד מתנאי תחולת ההסכם, כאמור).
4. אני מוצא , שאכן, התובע איננו מפרש בכתב התביעה מה עילתו כלפי הנתבעת 2, במקרה שהוא "תאונת דרכים", ועדיין, מכל סיבה שהיא, למרות היותה של התאונה "תאונת דרכים" - אין ההסכם חל. ואכן, מדובר בבקשה לתיקון בהבהרה שנדרשת על מנת לגדור את המחלוקת, אך אינני רואה בתיקון המבוקש הוספת "עילה חדשה"; זאת - באשר מדובר בטענה משפטית טהורה, שאיננה מוסיפה כל עובדה שהיא, למעט הפניה להסתמכות (נגד הנתבעת 2) על הוראת דין, שאוזכרה במפורש בכתב התביעה (ר' ב-ס' 1, כאמור). הוראת דין, שלפי הדין אין בעל דין מנוע להסתמך עליה אף אם לא טען אותה בכתב הטענות מטעמו; וכן – נזכיר כי גם אין צורך להוכיח את הדין, שכן הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה.
5. כרקע להפעלת השיקולים בהכרעה בבקשה זו, ראוי להפנות לדבריו של כבוד השופט ע' פוגלמן בעניין ע"א 7183/13 ‏אסתר ברק נ' דלתא קפיטל גרופ בע"מ (פורסם; 12.7.15):

"כיום מקובל עלינו כי כאשר התובע הציג את כל העובדות המגבשות את עילת התביעה, אין תביעתו נדחית "רק משום שלא נתן לעילה את ה'כותרת המשפטית' המתאימה ולא הפנה לחוק שממנו נובעת זכות תביעתו" (ע"א 6157/08 אסמאעיל נ' מילאדי, [פורסם בנבו] פסקה 10 (5.9.2011)), שכן "לא הכותרת המשפטית לעילת התביעה היא הטעונה הבהרה והתייחסות מבראשית בכתב התובענה, אלא העובדות המקימות עילה כזו" (ע"א 794/86 החברה המרכזית לשכון ולבנין בע"מ נ' פינק, פ"ד מד(1) 226, 230 (1990) (ההדגשה הוספה – ע' פ')). בהקשר זה יפה תקנה 74(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), הקובעת: "מותר להביא בכתב טענות כל הוראת דין שהטוען מתכוון להסתמך עליה, אך אין בעל דין מנוע מהסתמך על הוראת דין כאמור מחמת שלא הביא אותה בכתב טענותיו". על פועלה של תקנה זו עמד בית משפט זה וקבע כך:

"סעיף זה מעניק מעין 'פטור' לתובע, אשר איננו נדרש לפרט בכתב התביעה את הוראות הדין עליהן הוא מסתמך. הפסיקה הבהירה ש'פטור' זה הוא רחב: התובע איננו נדרש להפנות בכתב התביעה לסעיף קונקרטי בחוק, ואף איננו חייב לפרט בכתב התביעה את העילה המשפטית שעליה מתבססת תביעתו [...] בד בבד, הדין מורה כי על התובע לציין בכתב התביעה את הסעד המבוקש על ידו, וכן לפרט את כל העובדות המהותיות המרכיבות את עילת התביעה (תקנות 9(5), 9(7), 14(ב))" (ע"א 8845/12 רום נ' זאבי, [פורסם בנבו] פסקה 5 (25.11.2014) (להלן: עניין רום) (ההדגשות במקור – ע' פ')). 

...

על כן, ככל שלפני בית המשפט עמדה מערכת עובדתית מסוימת, רשאי הוא לפסוק על פי נימוקים משפטיים שונים מאלה שהועלו בתביעה, "ובלבד שהתמונה נובעת מן הראיות שהיתה לצדדים ההזדמנות להידרש אליהן" (רע"א 7288/12 רוזן נ' אברמוביץ, [פורסם בנבו] פסקה י"א (23.10.2012)). ואמנם לעניין זה יפה הזהירות, שכן על הנתבע לדעת מפני מה עליו להתגונן ויש לאפשר לו להכין הגנתו כראוי ולהיערך לקראת המשפט (ראו דברי השופט י' עמית בעניין רום, פסקה 4 לחוות דעתו; ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1, 13 (2003)).".

1. ודוק; בענייננו, הסעד המבוקש הוא שיפוי או החזר של התגמולים ששילם וישלם המל"ל לנפגעים; העילה המשפטית להקמת הזכות מקום בו היא נסמכת על הדין הכללי של הזכות הסטטוטורית איננה הוספת "עילה חדשה", אלא ביסוס משפטי לאותו סעד מבוקש. גם אם תמצי לומר, שהסעד שמבוקש על פי ההסכם הוא רק 80% מסך התגמולים כלפי נפגע אחד ו-55% מסך התגמולים כלפי נפגע שני, ובתיקון - המפנה להוראה הסטטוטרית מדובר ב-100%, אין כדי למנוע קבלת הבקשה; זאת – באשר מהות הסעד לא השתנתה, סעד כספי, וכן - באשר התובע לא הגביל עצמו בתביעה ביחד ולחוד על מלוא הסכום מול שתי הנתבעות, ובכל מקרה – באשר התובע מודיע מראש כי עילתו הראשית מול הנתבעת 2 היא זו החוזית / ההסכמית (המוגבלת ל-80% ול-55%, כאמור), והחלופה הסטטוטורית היא אך חילופית לה.
2. כמו כן, ראוי להפנות לאמור בעניין ע"א 702/86‏ ‏איטונג בטרום בע"מ נ' יצחק בן הרוש, פ''ד מד(1) 160 (פורסם; 28.12.89), בו בית המשפט העליון קבע כי יש להתיר תיקון כתב-טענות, כל אימת שהתיקון דרוש כדי לגלות את הפלוגתא שהיא באמת סלע המחלוקת ולהעלותה על שולחן הדיונים. תביעה שהוגשה תוך תקופת ההתיישנות ניתנת לתיקון אף לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות, כל עוד נשתמרו לאחר התיקון מרכיבי היסוד של העילה המקורית, שמהם השתמעה, אפילו על דרך החסר, חבותו של הנתבע. "עילת תביעה" לעניין מתן רשות לתקן היא העיסקה או המעשה המובאים לדיון. ראה יישום נוסף של קביעה זו בהחלטת בית משפט המחוזי בענין ת.א. (נצ') 203/95 זיו תעשיות עץ ואלומיניום בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 2.11.00).
3. התובע מפנה למספר פסקי דין, חלקם - ניתנו על ידי בית משפט השלום, וחלקם - בית משפט המחוזי, המתירים תיקון כתב התביעה במקרים בהם המל"ל מבקש לתקן תביעת שיפוי נגד מזיק, בבקשה להוסיף את ההסכם על העילה הסטטוטורית שנטענה בכתב התביעה המקורי, אף שהתוספת מוספת לאחר תקופת ההתיישנות. בבסיס כל פסקי הדין האלה התפיסה ש"סיפור המעשה" הוא תאונת הדרכים שבגינה משלם המל"ל תגמולים, וכי אף אם בהוספת העילה החוזית על הסטטוטורית יש לכאורה משום הוספת עילה, הרי שאין פגיעה באינטרסים הניצבים ביסוד מוסד ההתיישנות. לא קמה חזקת ויתור מצד התובע, אין מצג שהנתבע הוטעה בו, וממילא כמבטח, הוא יודע כל העת שהוא בסיכון לתביעת שיפוי מאת המל"ל (מרגע שפונה אליו הנפגע לפיצוי על פי הפוליסה, ובוודאי מרגע שמוגשת נגדו התביעה המקורית של המל"ל). אין במקרה כזה שינוי מצב לרעה מצד המבטח, שגם לא חווה נזק ראייתי מפער הזמנים בין הגשת התביעה המקורית להגשת הבקשה להגיש כתב התביעה המתוקן [ת.א. (ירושלים) 5006/09 המל"ל נ. ביטוח ישיר איי.די. איי. חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 10.3.11); שאושר ב-ע"א 26506-05-12 ביטוח ישיר ואח' נ. המל"ל (פורסם; 8.11.12)]). חיזוק לקביעה שמה שמקים את עילת התביעה הוא "המעשה", תאונת הדרכים שבעקבותיה שילם המל"ל לנפגע, ולא המסגרת המשפטית שניתנת לטענת זכות השיפוי, ניתן בפסיקת בית משפט המחוזי בירושלים - בענין ע"א (י-ם) 15423-11-11 המל"ל נ. הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' (טרם פורסם; הוצג בתיק על ידי התובע), המפנה ל-רע"א 11137/05 אליהו נ. מד"א, (פורסם 21.3.06); ולזוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, ע' 352-350. ר' גם החלטה בענין ת.א. (השלום ב-י-ם) 7523/09 המל"ל נ. ביטוח ישיר ואח' (פורסם;23.12.12), ש-בר"ע בעניינה – נדחתה, בקביעה שמדובר בהרחבת העילה הקיימת ולא בעילה חדשה, ועל כן יש להתיר את התיקון [רע"א (י-ם) 8015-02-13 המאגר הישראלי לביטוחי ואח' נ. המל"ל (פורסם; 27.5.13).
4. אעיר כי, אני אף למד קל וחומר, מפסיקות שהתירו הוספת הסכם לעילה סטטוטורית, לאחר מועד ההתיישנות. אזכירף, כי בעניינו מקרה יותר "קל", בו ההסכם כבר נטען במסגרת כתב התביעה המקורי, ומה שמבקשים להוסיף הוא הבהרה לגבי הסתמכות על הדין הכללי, שכאמור, אין חובה לפרטו בכתבי הטענות, והוא אינו חייב בהוכחה (לעומת – הסכם, למשל). ועל כן, אם נקבע בפסיקה מחוזית מנחה, כי במקרה שבו כתב התביעה אינו מכיל טענה לקיומו של חוזה מחייב, עדיין ניתן לתקן את כתב התביעה בהוספת הטענה החוזית וההסכם הנדרש לה, אף לאחר מועד ההתיישנות (שכן אין לראות בכך "עילה חדשה"), הרי שקל וחומר שבענייננו אין לראות בתוספת הטענה הסטטוטורית בנסיבות ענייננו - "עילה חדשה".
5. ואכן, בפסק דין שנסיבותיו דומות לענייננו (הוספת עילה סטטוטורית לעילה הסכמית), פסק בית משפט השלום בתל אביב [כב' הש' מי-טל אל-עד קרביס בענין 19502-07-11 המל"ל נ. הראל חברה לביטוח ואח' (פורסם; 7.9.14)] כי "המעשה" שהוא אחד, תאונת הדרכים שבגינה משלם התובע (המל"ל) תשלומים לנפגע, מקים, לכאורה, שתי עילות – הסטטוטורית וההסכמית; מרכיבי העילה המקורית (ההסכמית) נשמרו מיום הגשתה, ואילו התוספת, הסטטוטרית, היא אך ביחס לתשתית המשפטית עליה נשענת התביעה המתוקנת; והטעמים שביסוד ההתיישנות אינם חלים במקרה זה, אין כאן הפתעה למבטחות, שממילא שמרו ראיותיהם למול התביעה שהוגשה נגדן בטרם ההתיישנות.
6. עולה מן האמור, כי על מנת לפסוק בפלוגתא של טענת השיפוי בגין המקרה בענייננו, יש להתיר את תיקון כתב התביעה, ואינני מוצא כי הפגיעה בנתבעות בגין תוצאה זו היא מסוג הפגיעות שלא ניתן לפצות עליהן בהוצאות. אכן, הנתבעות יידרשו לכתיבת כתב הגנה מתוקן, ואולי להוספת טענות נוספות כנגד הבהרה זו, אך אין לקבוע בענייננו שיש לחסום את התובע מתיקון כתב התביעה בגין התיישנות התביעה ונוסחה בכתב התביעה המתוקן.
7. לשלימות התמונה, אציין כי, מאידך, בנסיבות ענייננו, אינני מוצא לקבל את טענתו החילופית של התובע בתגובתו לתשובת הנתבעות, כי בעקבות תיקון 146 לחוק הביטוח הלאומי, יש לשנות בענייננו את המועד שממנו נספר מרוץ ההתיישנות. מדובר בתיקון אשר חוקק המחוקק לאחרונה, אשר לטענת התובע, שינה את מועד תחולת ההתיישנות, באשר בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 56(א1)(2) לחוק המוסד לביטוח הלאומי היה על הנתבעות לדווח לתובע, באמצעות דואר רשום בתוך שישים ימים מיום כריתת ההסכם הפשרה או מיום מתן פסק הדין או מיום שבוצע הניכוי, לפי המוקדם, ומשלא עשו זאת, ניתן גם לקבל את טענת התובע כי תקופת ההתיישנות תחל ביום שבו יודע למלל על ההליכים בין הנפגעים לנתבעות, כאשר טרם חלפו 15 שנים ממועד התאונה 22.6.10. כאמור, מצאתי שהתובע ידע על התאונה בסמוך לאירועה, וטענתו ל"ארכה" בעניין מועד מרוץ התיישנות איננה מתקבלת, כאשר, בנסיבות, אין בשינוי החוק כדי להפקיע את ידיעתו בפועל, כאמור. משכך, אין לקבל את טענת התובע כי יש לבחון את המועדים בענייננו לאור התיקון החדש, וכי התביעה הנדונה כולה עתידה להתיישן רק ביום 10.8.21.
8. בנסיבות אלו, ומהנימוקים שפירטתי לעיל, אני מקבל את בקשת התובע לתקן את כתב התביעה באופן שבו התבקש מטעמו. עוד בנסיבות, אני מחייב את התובע בהוצאות הנתבעות בגין הבקשה ותוצאותיה בסך של 2,000 ₪, שישולמו לנתבעות בתוך 30 יום מהיום.
9. כתב תביעה מתוקן יוגש בנדון לבית המשפט בתוך 7 ימים. הצדדים יפעלו בהתאם להוראות בעקבות הגשה זו. לעיוני ביום 31.5.18.

5129371

54678313המזכירות תשלח החלטתי לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ח, 18 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.