לפני בקשה למתן צו מניעה זמני.

בד בבד עם הבקשה הוגשה תביעה לסעד הצהרתי בעניין חזקה ושימוש במקרקעין.

המשיבות 1-2 הגישו תגובה לבקשה והתקיים דיון ביום 28.6.17 אשר במהלכו נחקרו העדים הרלבנטיים.

סמוך לאחר מכן הגישו הצדדים סיכומי טענות בכתב.

תמצית העובדות הרלבנטיות

1. בפתח הדברים יובהר כי מדובר בתמצית עובדות הרלבנטיות לשלב זה של הדיון, שכן כתבי הטענות וטיעוני הצדדים מצביעים על מערכת יחסים מסועפת ומורכבת, המתפרסת על פני שנים ארוכות וניכר כי קורותיה מורכבים ומגוונים, כאשר רק חלק הימנה נחשף בפניי עד כה.
2. תחילה יוצגו הצדדים הרלבנטיים לדיון.

מועצה אזורית גלבוע (להלן – המועצה) הינה החוכרת הראשית של המקרקעין הידועים כגוש 23164 חלקה 7 וחלק מחלקה 2 בשטח כולל של 6,100 מ"ר ועליהם ניצבת תחנת הדלק 'גלבוע' בצומת תל יוסף (להלן –התחנה) , היא נשוא המחלוקת בדיון זה.

בית שאן-חרוד קואופרטיב להובלת משאות בע"מ (להלן – בש"ח) הפעיל את תחנת הדלק עד מחצית חודש יוני 1965 ולאחר מכן משנת 1972 ועד סוף שנת 1999.

המשיבה 1 (להלן תיקרא – סונול) והמשיבה 3 (להלן תיקרא – פז) הקימו והפעילו את תחנת הדלק נשוא המחלוקת במשותף החל משנת 1970 . לאחר מכן מכרו לה את מוצרי הנפט באופן בלעדי והתחנה עצמה הופעלה על ידי בש"ח.

המשיבה 2 הינה חברת בת של המשיבה 1 (להלן תיקרא – סונול כנען).
בשלהי שנת 1999 סוכם כי סונול כנען תפעיל את תחנת הדלק באמצעות החברה המבקשת החל משנת 2000 ולמשך 7 שנים.

המבקשת הינה חברה מסחרית פרטית העוסקת ביבוא ושיווק דלקים. בזמנים הרלבנטיים למחלוקת, נשלטה על ידי שותף בכיר בסונול כנען, מר ישעיהו איבי.

1. סיפור המעשה, כפי העולה מהמסמכים שהוצגו, כך היה.
   

בשנת 1965 המועצה החכירה את זכויותיה במקרקעין בחכירת משנה לסונול ולפז (ההסכם צורף נספח 1 לתגובת סונול – להלן ייקרא הסכם החכירה).
מההסכם עולה כי אותה עת ניצבה בשטח תחנה שהופעלה על ידי בש"ח. סונול היתה הבעלים של הציוד והמכונות בתחנה זו.
במסגרת הסכם החכירה סוכם כי תחנת הדלק הקיימת תושבת וכי סונול ופז יקימו בשטח זה את התחנה נשוא המחלוקת, לרבות מסעדה ומשרדים בשטח כולל של כ- 12.5 דונם.

ביום 15.5.70 חתמו סונול ופז על הסכם המסדיר את תנאי ההקמה וההפעלה של התחנה ביניהם.

ביום 1.7.72 נחתם שטר חכירת המשנה עם המועצה לפיו הוחכר שטח התחנה לסונול ופז למשך 49 שנים, קרי עד לשנת 2021 (נספחים 2-3 לתגובת סונול). נקבע כי דמי החכירה השנתיים ישולמו בסכום התואם את הסכום אותו שילמה המועצה למנהל על פי שטר החכירה הראשי.

בד בבד עם חתימת שטר חכירת המשנה, חתמו סונול ופז על הסכם עם בש"ח, במסגרתו ניתנה לבש"ח הרשאה להפעיל את התחנה.

בהתאם להסכמות דלעיל, התחנה הופעלה על ידי בש"ח, כאשר סונול ופז סיפקו לה מוצרי נפט באופן בלעדי. התערבות הממונה על ההגבלים העסקיים קטעה התנהלות זו.

כך, ביום 31.12.99 נחתם הסכם בין בש"ח לסונול כנען לפיו סוכם כי הפעלת תחנת הדלק ואספקת המוצרים בה תתבצע באופן בלעדי על ידי סונול כנען, באמצעות המבקשת. נקבע כי תקופת ההסכם הינה למשך 7 שנים, כלומר זכות ההפעלה תהא עד ליום 31.12.06 .

סונול כנען התחייבה לשלם לבש"ח דמי שימוש שנתיים בסך 100,000$ בתוספת מע"מ.

בהמשך, סוכם בין בש"ח לסונול כנען כי המבקשת היא שתיטול על עצמה את מלוא התחייבויות סונול כנען על פי ההסכם מיום 31.12.99 (נספח 5 לתגובת סונול).

ביום 30.9.2002 חתמו המבקשת והמועצה על הסכם לפיו זכאית המבקשת להפעיל את התחנה עד תום תקופת החכירה הראשית של המועצה במקרקעין, קרי עד 30.11.2024, וזאת תמורת תשלום סכום של 1.25 מיליון דולר ארה"ב (להלן ייקרא – הסכם השימוש, נספח 6 לתגובת סונול).

במסגרת הסכם השימוש אישרה המבקשת כי הינה מודעת למכלול ההסכמים שנחתמו בעבר בין המועצה לבין סונול ופז ביחס לתחנה זו 'ולמרות הסכמים אלו היא מעונינת בהתקשרות' (ראו 'והואיל' שלישי במבוא להסכם). עוד נקבע בהסכם כי 'קיימים צדדים שלישיים אשר עשויים לטעון לזכויות במקרקעין ו/או לזכויות הפעלת תחנת התדלוק, לרבות ....פז חברת נפט בע"מ, סונול ישראל בע"מ....' (ראו ס' 4.1.3).

המבקשת הצהירה בהסכם כי הינה המנהלת והמפעילה של התחנה החל מיום 1.1.00.

עיקרי העסקה ומטרתה נוסחו שם כך ' המועצה מסכימה ולא תתנגד שדגש תהא המנהלת והמפעילה והמחזיקה הבלעדית של תחנת התדלוק ...למען הסר ספק מובהר בזאת כי דגש לא מקבלת ובכל מקרה היא מוותרת על כל זכות במקרקעין מכל מין וסוג שהוא, למעט הזכות להפעיל ולנהל את תחנת הדלק הקיימת במקרקעין בתמורה ובתנאים הנקובים בהסכם...'.
תקופת השימוש נקבעה החל מיום 1.1.00 למשך 24 שנים ו- 11 חודשים (30.11.2024) , או עד תום תקופת החכירה הראשית של המועצה (14.6.2018), לפי המאוחר.

על פי המסמכים, סונול כנען העמידה למבקשת הלוואה למימון התשלום למועצה בסך 1.25 מיליון דולר. החזר ההלוואה נקבע למשך 25 תשלומים שנתיים בסך 50,000$ כל תשלום, בתוספת ריבית (להלן – הסכם ההלוואה , נספח 7 לתגובת סונול).

על פי הסכם ההלוואה, המבקשת המחתה ושעבדה לסונול כנען את כל זכויותיה על פי הסכם השימוש עם המועצה וכן סוכם כי סונול כנען רשאית לדרוש את הפעלת התחנה בעצמה, אף אם המבקשת עומדת בתנאי התשלום, כל זאת תוך מתן התראה מראש של 60 יום.

1. לימים, הגישה פז תביעה כספית לפיצויים בבית משפט השלום בכפר סבא במסגרת ת"א 3283/04.
   פז טענה לנזקים שנגרמו לה בשל נישולה מתחנת התדלוק וכן עתרה לסילוק יד מהתחנה.
   התביעה הוגשה נגד בש"ח, סונול כנען והמבקשת (להלן-התביעה).
2. במסגרת התביעה, הצדדים פנו לנהל גישור.

ביום 30.3.05 נחתם על ידי המבקשת מסמך הממוען למגשר, ד"ר ישראל לשם, עורך דין ממשרד מיתר, לקוורניק, גבע & לשם (נספח 9 לתגובת סונול) בו נרשם כך -

"בהמשך לגישור המתנהל בפניך בעניין התיק שבנדון (הכוונה לתביעה – אה"ט)...
הרינו להודיעך כי בכפוף למחיקת ההליך שבנדון ולויתור מצד חברת נפט בע"מ (פז) ו/או סונול ישראל בע"מ על תביעותיהם כנגד הח"מ בקשר עם ההחזקה של תחנת התדלוק-גלבוע הממוקמת על גוש 29164 חלקה 50....

1. הננו נותנים בזאת את הסכמתנו כי ההחזקה בתחנת התדלוק והפעלתה תעבור לידי פז וסונול, הכל לפי שקול דעתם הבלעדי והמוחלט וזאת לתקופה שתחילתה ממועד מחיקת כתב ההגנה וסיומה ביום 30.11.2024...
2. הח"מ מסכימים בזאת כי חלוקת תקופות הפעלת תחנת הדלק בין פז ו/או סונול ...יעשה בהתאם להסכמות בין פז וסונול...אנו מוותרים מראש וללא סייג על כל טענה ו/או דרישה בקשר עם חלוקת תקופות ההפעלה בין פז לסונול....
3. ...
4. אנו מצהירים ומתחייבים באופן מוחלט ובלתי חוזר כי לאחר מחיקת ההליך שבנדון, כל

המחלוקות שבין הח"מ הן מחלוקות כספיות וכי בכל מקרה המחלוקות הנ"ל לא ימנעו ו/או לא יפריעו בשום צורה ואופן להפעלת תחנת התדלוק על ידי פז ו/או סונול ו/ואו מי מטעמם לכל התקופה במלואה..."

בסיומו של המסמך קיימים 4 מקומות מסומנים לחתימה - סונול כנען חתמה. המבקשת חתמה. מטעם המועצה ומטעם בש"ח, לא נחתם.

1. לאחר מכן נחתמו שני הסכמים - הראשון בין המבקשת לפז ביום 18.8.05 (להלן ייקרא – הסכם פז-דגש) והשני, בין סונול לפז מיום 25.8.05 (להלן ייקרא – הסכם פז-סונול).

הסכם פז-דגש קבע כי פז תקבל את הזכות להפעיל את תחנת התדלוק לתקופה מיום 19.8.05 ועד 18.8.11 וכי תמורת זכות זו תשלם למבקשת סכום שנתי של 96,000$. עוד נקבע כי המבקשת תמחה מתוך סכום זה סך של 84,000$ אשר ישולמו ישירות מפז לסונול כנען, על חשבון החזר ת תשלומי הלוואה של המבקשת לסונול כנען, על פי הסכם ההלוואה. אין מחלוקת כי הצדדים פעלו על פי הסכם זה במהלך השנים שחלפו.

הסכם פז-סונול קבע כי פז תפעיל את התחנה באופן בלעדי בתקופה 21.8.05 ועד 20.8.17. סונול תפעיל את התחנה בלעדית החל מיום 20.8.17 ועד 30.11.24. נקבע כי חלוקת תקופות ההפעלה מתבצעת בהתאם לאישור המבקשת שצורף נספח א' להסכם. נספח מעין זה לא צורף להסכם שהוצג בפניי. עוד נקבע כי פז מתחייבת למחוק את התביעה שהגישה בכפר סבא תוך 7 ימים מקבלת אישור הממונה על הגבלים עסקיים להסכם. גם אישור זה לא הוצג. אין חולק שהתביעה נמחקה.

1. על פי ההסכמים דלעיל, פז צפויה לסיים את תקופת ההפעלה הבלעדית שהוקצתה לה ולעזוב את התחנה ביום 20.8.17.
2. ביום 9.11.16 פנתה סונול לפז בבקשה להיערך לתאום ההעברה הצפויה של הפעלת התחנה לידיה.
   פז ביקשה לקבל לעיונה את נספח א' להסכם פז-סונול, שכן הודיעה כי ביצוע ההעברה כפוף לאישור המבקשת. סונול השיבה כי אינה מאתרת את נספח א' אך הודיעה כי הוא אינו נחוץ.
   פז פנתה לקבל את עמדת המבקשת וזו הודיעה כי יש להחזיר את התחנה לחזקתה בלבד (ראו התכתובת המצורפת נספחים 6-10 לבקשה).
3. כפועל יוצא מהמחלוקת בין המבקשת לסונול, פנתה פז לבית המשפט המחוזי בחיפה בעתירה לטען ביניים במסגרת ה"פ 24389-01-17 בה ביקשה את הוראות בית המשפט שיקבע למי מהן עליה להעביר את החזקה בתחנה ביום 20.8.17.
   זמן קצר לאחר מכן ביקשה פז למחוק את העתירה בטענה כי 'לאחר הגשת טען הביניים, הודיעו נציגי סונול לפז כי עלה בידם לאתר את המסמכים המעידים על הסכמתה של ד.ג.ש למסירת התחנה לסונול בתום הפעלת פז ומסמכים אלו אף הוצגו בפני הח"מ בפגישה שהתקיימה עם נציגי סונול'. ביום 28.2.17 קיבל בית המשפט את הבקשה ומחק את ההליך (ראו נספח 13 לבקשה).
4. המבקשת קבלה בפני פז על אופן ניהול ההליך וההידברות הישירה והחד צדדית מול סונול אשר הובילה למחיקת ההליך שלא כדין.
   המבקשת הודיעה לפז כי הינה עומדת על דרישתה לפיה תוחזר הפעלת התחנה לרשותה ביום 20.8.17. התכתובת בין הצדדים בעניין זה התנהלה מיום 7.3.17 ועד ליום 14.6.17 , אז הודיעה המבקשת כי בכוונתה לפנות לבית המשפט היה ולא תחזור בה פז מכוונתה למסור את הפעלת התחנה לסונול.
5. ביום 20.6.17 הגישה המבקשת כתב תביעה ובו עתירה למתן סעד הצהרתי המורה כי לסונול אין כל זכות לקבל לרשותה את הפעלת התחנה וכן עותרת למתן פסק דין המורה על אכיפת ההסכם בינה לבין פז כך שהחזקה בתחנה תימסר למבקשת עם סיום תקופת הפעלתה על ידי פז, קרי ביום 20.8.17. בד בבד הוגשה הבקשה למתן צו מניעה ארעי האוסר על פז להעביר את הפעלת התחנה לסונול ואוסר על סונול לקבל לרשותה את הפעלת התחנה עד להכרעה בתובענה.
6. עד כאן השתלשלות העניינים. מכאן נפנה לטענות הצדדים, בתמצית.

המבקשת טוענת בפתח הבקשה כי משעה שנשאה במלוא תשלום דמי החכירה למועצה, הרי היא מחזיקה בזכויות במקרקעין ומשכך לא ניתן לבצע העברות או שינויים ללא הסכמתה ואישורה. בהמשך הטיעונים חל כרסום של ממש בעמדה זו, עת הסכימה המבקשת כי היא מחזיקה אך ורק בזכויות הפעלה של התחנה ואין לה מעמד של חוכרת במקרקעין.
לדידה, הסכם חלוקת תקופות הפעלת התחנה שנחתם בין פז לסונול נעשה שלא בהסכמתה ואין לו כל תוקף מחייב כלפיה. בנוסף, מדובר בהסכם שנעשה ללא אישור הממונה על הגבלים עסקיים ומשכך הינו בטל מעיקרו.

בנוסף, יש מקום לאסור על סונול לתפוס חזקה בתחנה שעה שסונול, בניגוד לפז, מודיעה כי אין לה כל כוונה לשאת בתשלום דמי שימוש עבור הפעלת התחנה.
באשר למערכת ההסכמית שנפרסה בין הצדדים טוענת המבקשת כי רב הנסתר על הגלוי וכי בפני בית המשפט טרם נפרסה התמונה המלאה. אולם, די בנתונים שהוצגו בכדי ללמד על חוסר תום לב והסתרת עובדות רלבנטיות בהתנהלות סונול, באופן המטה את הכף לקבל את הבקשה.

המבקשת טוענת כי העמידה על זכותה להפעיל את התחנה אינה עניין להתדיינות כספית בלבד, אלא שמדובר ב'נכס אסטרטגי חשוב ביותר', כלשונה.

סונול וסונול כנען טוענות כי למבקשת אין כל זכויות במקרקעין, למעט זכויות שימוש והפעלה של התחנה ואף זכויות אלה נידחות מפני זכויות סונול ופז כחוכרות משנה על פי שטרות חתומים וכן מפני זכויות סונול כנען בהתאם להסכם ההלוואה שטרם נפרעה.

סונול מפנה לחמישה מסמכים שנערכו על ידי המבקשת ואשר בכולם הינה מאשרת את זכויות פז וסונול להפעיל את התחנה בתקופות ובתנאים שסוכמו ביניהן ישירות. סונול טוענת כי אין לקבל את טענות המבקשת כיום המהוות טענות בעל פה כנגד מסמכים בכתב ובפרט שעה שהצדדים פעלו בהתאם להסכמות אלה ברבות השנים מבלי שנשמעה כל טענה בנושא מצד המבקשת.
באשר לסוגיית התשלום לו טוענת המבקשת עבור השימוש בתחנה, אזי סונול חולקת על זכות המבקשת לקבל תשלום ממנה. מבלי לגרוע מעמדה עקרונית זו, טוענת סונול כי מאחר נותר חוב של המבקשת כלפיה בגין ההלוואה, ממילא אין מקום לחייב אותה להעביר למבקשת כל תשלום, לפחות עד לפרעון ההלוואה במלואה.

פז שמרה על עמדה ניטרלית לכאורה לכל אורך ניהול ההליך, לא הגישה כל תגובה לבקשה ולא נטלה חלק פעיל בדיון עצמו. עם זאת, במסגרת סיכומי טענותיה הינה פורסת את פרשנותה שלה למערכת ההסכמית בין הצדדים ומחווה דעתה לפיה זכאית סונול לתפוס חזקה ולהפעיל את התחנה. בפועל, מודיעה פז כי תעביר את הפעלת התחנה לכל גורם שייקבע על ידי בית המשפט.

1. לאור מכלול הנתונים שהונחו לפניי, האם קמה למבקשת הזכות לקבלת צו המניעה?
   לטעמי יש להשיב על שאלה זו בשלילה בשל מגוון של טעמים ובשים לב למגבלות ההליך בו אנו נתונים, אך מבלי לגרוע מזכותה של המבקשת להוסיף ולנהל את התביעה לגופה, תוך שמירת זכותה להוכיח את כל טענותיה לעומקן.

המסגרת הנורמטיבית

1. על השיקולים העיקריים במתן סעד זמני ניתן ללמוד מרע"א 972/15 סלמאן אבו סמרה נ' עו"ד אלכס סקלר (פורסם במאגרים , 17.02.2015), בס' 13–

"...ידוע הוא כי על-פי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") והפסיקה בעניינה, קיימים שלושה שיקולים במתן סעד זמני: הראשון הוא קיומה של עילת תביעה, והשני הוא מאזן הנוחות בין הצדדים, בו ייבדק הנזק שעשוי להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני וכן נזק שעלול להיגרם לצד שלישי. שני שיקולים אלו משפיעים הדדית זה על זה, באופן של "מקבילית כוחות" – כך שככל שיגבר משקלו של האחד, יפחת זה של האחר[...] שיקול נוסף הוא שיקול שביושר, וכלשון תקנה 362(ב) לתקנות, "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש" ..." (בהשמטת האסמכתאות – אה"ט)

1. סעד זמני כהגדרתו בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א"), הינו "סעד שניתן להבטחת קיומו התקין של ההליך או ביצועו היעיל של פסק הדין...". בענייננו, קיימת זהות רבה בין הסעד המבוקש בתביעה הראשית לבין הסעד הזמני. בשניהם עותרת המבקשת לקבוע כי לסונול אין כל זכות להפעיל את התחנה וכי הזכות להפעלת התחנה נתונה אך ורק למבקשת. משכך, אך טבעי הוא, לדידה של המבקשת, כי בית המשפט ייעתר לסעד המורה לפז להעביר את הפעלת התחנה לידי המבקשת כבר ביום 20.8.17 . באשר למטרתו של הסעד הזמני, דומה כי בענייננו, הסעד הזמני המבוקש לא נועד "להבטחת ביצועו היעיל של פסק הדין" בסופו של ההליך או "להבטחת קיומו התקין של ההליך", אלא נועד בעיקר למנוע פגיעה כלכלית במבקשת כיום, במהלך תקופת המשפט.
2. אקדים ואומר כבר כעת, לא הובהר בפני די הצורך כיצד מתן הסעד הזמני המבוקש כיום יתרום לניהול התקין של ההליך. כמו כן לא שוכנעתי מדוע צו להחזרת הפעלת התחנה למבקשת יכול שיינתן היום אך לא יכול שיינתן בסופו של ההליך. לפיכך דומה כי כבר בשלב ראשוני זה, דומה כי הסעד המבוקש אינו עולה בקנה אחד עם כללי הסעדים הזמניים ומטרותיהם.
3. זהות בין הסעד העיקרי לסעד הזמני, אינה מונעת מתן הסעד הזמני (רע"א 2059/98 וולטה נ' PRS, פ"ד נב(4) 721, 732). אולם "ככל שהסעד הזמני המבוקש זהה לסעד העיקרי יטה בית המשפט שלא להיעתר לבקשה שכן אין זה תפקידו של בית המשפט להכריע בהליך העיקרי במסגרת מקדמית..." (ע"א 5537/12 הוט מועדון צרכנות הסתדרות ההנדסאים והטכנאים בע"מ נ' ערוצי זהב ושות'‏ (פורסם במאגרים, 29.8.12).
4. בהתאם לתקנה 362(א) לתקנות סד"א, על מנת ליתן סעד זמני על בית המשפט להשתכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תביעה. כמו כן שומה על בית המשפט לבחון את הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר. בנוסף, יבחן בית המשפט האם הבקשה הוגשה בתום לב, האם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, והאם אינו פוגע במידה העולה על הנדרש.

בפסיקה נקבע לא אחת כי בין שני המרכיבים העיקריים – זכות התביעה לכאורה ומאזן הנוחות – מתקיימים יחסי גומלין המכונים "מקבילית הכוחות". בהתאם לכך, ככל שסיכויי התביעה גבוהים יותר ניתן יהיה להקל במאזן הנוחות וכן להפך (ראה למשל רע"א 131/16 אביטל נעמי אשבורן נ' ברוך אייזנברג, פורסם בנבו).

1. לפיכך, נדון תחילה בעילת התביעה ובסיכוייה ולאחר מכן נדון במאזן הנוחות, תוך בחינת ההיבטים הנוספים הרלבנטיים ,לרבות תום לבם של הצדדים המעורבים והאם מתן הסעד המבוקש כבר בשלב זה צודק בנסיבות העניין.
2. עילת תביעה לכאורה

כאמור, מדובר במערכת הסכמים סבוכה אשר ממנה עולה כי לא מדובר בתביעה משוללת כל יסוד.
עם זאת, ההתנהלות ארוכת השנים, מערכת ההסכמים שנחתמה במהלכה והתחייבויות לכאוריות שנטלה על עצמה המבקשת במסגרת מערכת יחסים זו מציבה סימני שאלה רבים בדבר סיכויי התביעה.

ראשית, יש להתייחס למעמדה של המבקשת ביחס למקרקעין ולתחנה. בניגוד לנטען בבקשה (וגם בתביעה), על פי ההסכמים שהוצגו, ניכר כי המבקשת איננה חוכרת של המקרקעין.
זכותה במקרקעין הוגדרה וצומצמה להפעלת התחנה בלבד. מנהל המבקשת אישר זאת בחקירתו (ראו עמ' 2 לפרוטוקול ש' 18).
בפועל, מערכת ההסכמים מצביעה על קיומה של זכות חכירה ראשית למועצה ואילו זכות החכירה המשנית נתונה לסונול ולפז על פי הסכם החכירה.
משמע, מעמדה של המבקשת נחות ממעמדן של שלושת בעלות הזכויות במקרקעין – המועצה, סונול ופז. לנתון זה יש משמעות בבואנו לבחון את אופי השימוש והחזקה במקרקעין אלה ולאורן יש לבחון את זכותה של המבקשת להכתיב תנאים בנושא זה.

ראוי היה כי המבקשת תדייק בהצגת מעמדה במקרקעין כבר במסגרת כתבי הטענות מטעמה.

שנית, הסכם ההלוואה עליו חתמה המבקשת עם סונול כנען מכפיף את זכויותיה בתחנה לסונול כנען.
על פי תנאי ההסכם, המבקשת מאשרת כי 'המחתה ושיעבדה לטובת המלווה את כל זכויותיה בהתאם להסכם השכירות מיום 30.9.02 מול מ.ע. גלבוע וכן מעבירה את השימוש והחזקה בנכס לסונול כנען'. עוד נקבע שם כי 'הפעלת התחנה ע"י הלווה הינה כל עוד המלווה מסכים לכך. זכויות התפעול במלואן שייכות למלווה ויופעלו עפ"י שקול דעתו הבלעדי' (ראו נספח 7 לתגובה).

אמנם, המבקשת מעלה טענות רבות כנגד המסמך ונסיבות עריכתו וטוענת כי התנהלות הצדדים במהלך השנים מלמדת כי סונול כנען מעולם לא הפעילה ולא תכננה להפעיל את הזכויות הלכאוריות שהוקנו לה על פי הסכם ההלוואה. כמו כן, המבקשת מעלה טענות בדבר תוקפו של הסכם ההלוואה, בשים לב לטענה כי ההלוואה נפרעה על ידה.
אף אם יתברר, בהמשך הדרך, כי יש ממש בטענות אלה, אזי לשלב זה של הדיון יש לתת משקל מתאים לעובדה שמדובר במסמך בכתב שנחתם על ידי המבקשת, משיקולים כאלה ואחרים שאין זה המקום לקבוע מהם ומה האינטרס שעמד ביסודם. אין צורך להכביר מילים בדבר משקלו של מסמך בכתב כנגד טענות בעל פה, בפרט כאלה הנשמעות מאת בעל דין בהליך ולא עלו כלל במסגרת הבקשה גופה.

לעניין יתרת חוב ההלוואה, אזי המבקשת אמנם צירפה את הסכם ההלוואה לבקשתה, אך טענה כי פרעה את ההלוואה במלואה ולא העלתה כל טענה נוספת כנגד נוסח ההסכם.

סונול מצרפת תצהירו של מר אלון בר לפיו נותרה יתרת חוב הלוואה בסכום קרן של 910,760 ₪ נכון ליום 25.6.17 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית בהתאם להסכם – סך הכל הינו מעמיד את החוב על סך 1.5 מיליון ₪ (ראו נספח 14 לתגובה, תצהירו של מר בר שסומן מש/2 ודבריו בחקירתו, בעמ' 10 לפרוטוקול ש' 5-7).
אמנם, יש מקום לברר את הנתונים שמציגה סונול בנוגע ליתרת חוב ההלוואה בשים לב לכך שלא הוצגה כרטסת מלאה, אלא אך ורק לוח סילוקין ותדפיס יתרת חוב וכן בשים לב להתנהלות בין הצדדים אשר קדמה להליך זה. עם זאת, לעת הזו אין בכך כדי להטות את הכף לטובת מתן הסעד המבוקש, ההיפך מכך.

על פי הסכם ההלוואה, קרן ההלוואה עמדה על סך 1.25 מיליון דולר ותקופה פרעונה נקבעה למשך 25 תשלומים שנתיים בסך 50,000$ כל אחד. על כך מתווספת ריבית דולרית בשיעור 2% לשנה מיום 1.10.02 ואילך.

אין חולק כי המבקשת ופז הגיעו להסכמה לפיה פז תעביר ישירות לסונול 84,000 $ מדי שנה לפרעון ההלוואה וזאת על פי הסכם פז-דגש.

מהמסמכים ניכר כי המחלוקת בדבר חוב ההלוואה הובילה את המבקשת להגיש תביעה כספית נגד סונול במסגרת ת"א 20165-08-12 על סך 1,198,208 ₪ בטענה כי סונול לא העבירה לרשותה יתרת דמי שכירות שקיבלה בהמחאת זכות מפז בתקופה מיום 18.8.05 ועד הגשת התביעה. קרי ההפרש בין 84,000$ לבין הסך של 50,000$ אותם התחייבה לשלם לסונול על פי הסכם ההלוואה ראו נספח 12 לתגובה).

במסגרת התביעה דלעיל גובש הסכם מיום 2.12.12 בו מאשרים הצדדים כי כל הסכומים ששולמו לסונול באמצעות פז עד למועד זה מסתכמים בסך של 588,000$ (ראו נספח 13 לתגובה).

המבקשת לא צירפה כל נתון אחר בנושא ובבקשתה טענה לפרעון מלא שעה שמתברר מטיעוניה בסיכומים ובדיון כי יכול ואמנם נותרה יתרת חוב.

מכלול הנתונים דלעיל מחזק את האפשרות שנותרה יתרת חוב להלוואה ומכל מקום לעת הזו, יש להניח כי ההלוואה טרם נפרעה, מבלי שיהא צורך לקבוע מסמרות בשאלת גובה יתרת החוב. ככל שיידרש בירור מעמיק יותר של התנהלות ההלוואה בספרי סונול, יתבצע הדבר במסגרת ההליך העיקרי.
משכך, הסכם ההלוואה שריר וקיים ולכן יש לתת את המשקל המתאים לזכויות שהוא מעניק לסונול כנען בנוגע להפעלת התחנה.

שלישית, התנהלות המבקשת לאורך השנים מחלישה את טענותיה לשלב זה של ההליך ונחזית בעייתית.

על אף שכיום המבקשת מציגה את הסכסוך כעניין מהותי ו'אסטרטגי' בעניין זהות מפעיל התחנה, אזי מטיעוני הצדדים והתנהלותם ברבות השנים עולה כי מדובר בעסקה מסחרית-כלכלית לכל דבר ועניין. העובדות מלמדות כי המבקשת לא מפעילה את התחנה מזה למעלה מ-12 שנים ומקבלת תשלום דמי שימוש בתחנה מחברת פז באופן שמסלק את תשלומי ההלוואה שנטלה מסונול.

מחקירת מנהל המבקשת בדיון עולה כי אילו סונול היתה מתחייבת לבצע תשלום עבור תקופת ההפעלה הצפויה שלה את התחנה, אזי ספק רב אם היתה המבקשת עומדת על ניהול הליך זה (ראו דבריו במענה לשאלת בית המשפט בעמ' 4 לפרוטוקול בשורה 19).

נציג פז תמך בכך כאשר טען בדיון "...כולנו היינו בגישור אצל עו"ד לשם בשעתו והתולדה שלו היא אותו הסכם שהוגש בין סונול לפז והיה ברור שלחלוקה של הזמנים בהפעלת התחנה בין שתי החברות הללו תהיה עלות כספית, החישוב מורכב ואני לא מבין בו אבל היה מקובל שמי שנכנס ומפעיל הוא גם משלם עבור זה" (ראו בעמ' 4 ש' 11-14).

זאת ועוד. כבר בראשית ההתקשרות בין המבקשת למועצה ברור ונהיר היה למבקשת כי צדדים נוספים עשויים לטעון לזכויות בתחנה. המבקשת אישרה ידיעה והסכמה להפעלת התחנה גם בתנאים אלה והתחייבה להתמודד מול כל צד שיטען בנושא. טענות אלה אמנם התעוררו בדמות התביעה שהגישה פז בשנת 2004, תביעה שהוגשה גם נגד המבקשת.

נתון נוסף שמחליש את עמדת המבקשת כיום נעוץ בנספח 9 לתגובת סונול, שם חתמה המבקשת על מסמך למגשר בו אישרה כי הינה מוותרת על כל טענה ובכך נתנה לכאורה 'אור ירוק' לתהליך גישור שהוביל לחתימה על ההסכמים משנת 2005 – הסכם פז-דגש והסכם פז-סונול.

מנהל המבקשת טען בדיון כי החתימה על מסמך זה לא נעשתה על ידו, אולם אישר כי המבקשת אמנם חתמה על מסמך זה ועומדת מאחורי המסמכים עליהם חתמה (ראו בעמ' 3 ש' 18).

המבקשת מעלה טענות רבות כנגד המסמך דנן במסגרת סיכומיה, לרבות הטענה שמדובר במסמך שנערך 'לצרכי משא ומתן בלבד', כמפורט בכותרתו ועל כל המשתמע מכך בעניין קבילותו ומשקלו בהליך זה; מפנה לעדותה של עו"ד פרום מטעם סונול אשר אישרה כי מדובר בטיוטה של מסמך שנערך לגישור שלא הבשיל להסכם וכן מפנה להתנהלות סונול לאחר שנערך מסמך זה, התנהלות שמצביעה על העובדה שגם סונול לא ראתה במסמך זה משום הסכמה מספקת מצד המבקשת וחתרה לקבל הסכמה מפורשת בכתב.

בהקשר זה המבקשת מפנה להתנגדות מנהלה, כפי שעלתה בפגישה מיום 5.1.06 בין מנהל המבקשת לנציגי סונול (מב/2), שם נדונה מחלוקת בנוגע ליתרת חוב המבקשת לסונול על פי הסכם ההלוואה ובסיפא לאותה תרשומת נרשם כי "אלי לירז סרב בכל תוקף לחתום על המסמך שהועבר אלינו בפקס ע"י אורה. לטענתו האמור אינו נכון ובתום תקופת ההפעלה ע"י פז ההפעלה חוזרת לדגש".

אמנם, מדובר לכאורה בתרשומת פגישה שנרשמה על ידי מי מנציגי סונול ונערכה לאחר חתימת נספח 9 , אולם נספח 9 נחזה להיות מסמך שנערך לצורך הליך גישור, נחתם על ידי מורשה חתימה אצל המבקשת ולכאורה משקף הצהרת כוונות מסוימת של המבקשת אותה עת.

שוב, מדובר בטענות שמעלה המבקשת כנגד מסמכים אשר אין חולק כי נחתמו על ידי מורשה חתימה מטעמה והנטל על המבקשת להוכיח את הסתירה העולה בין מסמכים אלה לבין עמדותיה כיום. גרסאות סותרות אלה דווקא פועלות להחליש את עמדתה בבקשה שלפניי.

מנגד, יש להעיר כי טענותיה של סונול אינן חפות מתהיות ומקומן להתברר במסגרת ניהול ההליך העיקרי.
סונול אינה מציגה את נספח א' המוזכר בהסכם שלה עם פז. בנוסף, לא עלה בידה להציג אישור הממונה על הגבלים עסקיים להסכם זה. סונול מבקשת להיבנות מהסכמים בינה לבין המבקשת אשר צורפו נספחים 11 ו- 13 לתגובתה על מנת להוכיח את הסכמת המבקשת לחלוקת תקופת ההפעלה ואת אישורה לכך שבתום תקופת ההפעלה של פז זכאית סונול לתפוס את זכות הפעלת התחנה.

עיון קל בהסכמים אלה מלמד שעיקר עיסוקם במחלוקת הכספית בין הצדדים באשר לאופן פרעון תשלומי המבקשת לסונול על פי הסכם ההלוואה. אמנם, בהסכם נספח 11 יש הפנייה להסכם סונול-פז מיום 25.8.05 וכן נראה כי צורף נספח להסכם, אולם בשים לב לכך שמהות הסכמים אלה נועדה לפתור מחלוקת בדבר אופן פרעון ההלוואה ויתרת החוב העדכנית, ספק אם ניתן לראות באזכור ההסכם משום הסכמה של המבקשת לאמור בו.
מר לירז מסביר בעדותו את הרציונל שעמד בבסיס החתימה על ההסכם ואשר נועד לאפשר למבקשת לקבל מסונול מסמכים ונתונים ( ראו בעמ' 3 ש' 27-28).

עו"ד פרום, היועצת המשפטית של סונול בכל הזמנים הרלבנטיים, אינה מצליחה בעדותה לספק הסבר מתקבל על הדעת לטעם בגינו ההסכם מיום 20.3.06 אינו מציין 'ברחל בתך הקטנה' את הסכמת המבקשת להסכם סונול-פז ומדוע הסכם זה מוזכר בו על דרך ההפניה בלבד. די בתשובותיה להצביע על הבעייתיות המצטיירת ממערכת היחסים ולהעלות ספקות בדבר כוונות הצדדים אותה עת (ראו בעמ' 5 לפרוטוקול).

באשר לטענות המבקשת בדבר היעדר תוקף להסכם פז-סונול בהיעדר אישור של הממונה על הגבלים עסקיים, אמנם לא הוצג אישור מעין זה בפניי ומחקירת עו"ד פרום בנושא ניכר כי מתקבלות תשובות פתלתלות (ראו שבעמ' 8 ש' 20), אך אין די בעובדה זו לבדה בכדי להטות את הכף לטובת המבקשת.
נושא זה מחייב בירור עובדתי אשר אין מקומו שיתבצע במסגרת הליך של סעד זמני (ראו למשל רע"א 9324/05 עדיגר השקעות בע"מ נ' שניב תעשיות נייר בע"מ (פורסם בנבו,2005). בנוסף, יש לתת משקל מסוים לעובדה שהמבקשת עצמה נהנתה מפירות הסכם זה במהלך כל התקופה בה פעלה פז בתחנה ונשאה בכל התשלומים הנדרשים למבקשת.

1. מאזן הנוחות ושיקולי יושר

לא בכל מקום בו קיימת עילת תביעה "טובה" יינתן סעד זמני. לצורך בחינת ההצדקה למתן צו זמני בטרם הוכרעה התובענה לגופה, על בית המשפט לשקול גם את מאזן הנוחות. בין שני המרכיבים שוררת כאמור "מקבילית הכוחות", אך מכל מקום, אבן הבוחן העיקרית לבחינת הצדקת מתן הסעד הזמני היא דווקא מאזן הנוחות. במסגרת מאזן זה ייבחן הנזק שצפוי להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם ינתן הסעד הזמני (ראו ע"א 5286/15 מקורות פיתוח וייזום בע"מ נ' מעיינות העמקים בע"מ, [פורסם בנבו, 2015]; עע"מ 9347/09 י.ד ברזאני בע"מ נ' קל-בנין בע"מ, [פורסם בנבו, 2009]; בר"ם 2139/06 מר ושות' (1982) בע"מ נ' משרד התשתיות הלאומיות - נציבות המים, [פורסם בנבו, 2006]).

בסוגיה דנן, כל אחד מן הצדדים טוען לנזק חמור ובלתי הפיך אשר ייגרם לו, לו עמדתו תידחה.

לא שוכנעתי מטיעוני המבקשת כי הנזק שעלול להיגרם לה עקב אי הפעלת התחנה לרשותה עולה על הנזק שייגרם לסונול. ניכר ממכלול הנתונים שהתבררו עד לעת הזו, כי בהינתן תמורה כספית ראויה והולמת מצד סונול עבור זכות הפעלת התחנה לא תעמוד המבקשת על ביצוע ההפעלה בעצמה. דומה כי אף מנהל המבקשת מחזיק בעמדה זו (ראו בעמ' 4 ש' 19).

המבקשת אינה מפעילה את התחנה מזה למעלה מ- 12 שנים. המבקשת מקבלת את התמורה כסדרה מפז וכך נהגה משך שנים ארוכות. המבקשת אמנם טוענת כיום לכך שהתחנה מהווה עבורה נכס אסטרטגי מפאת עיסוקה הנרחב בתחום זה, אך אם כך הם פני הדברים, לא ברור מדוע לא הוצגה ולו פנייה אחת מצידה לפז בכדי להיערך למסירת התחנה לרשותה בתום התקופה. ההיפך מכך. מהמסמכים דומה כי המבקשת החלה להתנהל מול פז רק לאחר שפז הגישה את ההליך בטען הביניים לבית המשפט המחוזי. מהנתונים שהוצגו לא ברור כלל האם הסתמכה על המשך הפעלת התחנה על ידה בתום תקופת ההפעלה של פז. מנגד, סונול פנתה כבר בתחילת חודש נובמבר 2016 לפז על מנת להיערך להעברת התחנה להפעלתה.

זאת ועוד. ניסיון להתחקות אחר יתרת חוב ההלוואה על יסוד הנתונים החסרים ובהנחה שההסכמים בין הצדדים בהקשר זה כובדו, אזי ניתן להעריך כי המבקשת שילמה לסונול ברבות השנים סך נומינלי של 1,074,000 $ לפי חישוב כדלקמן - בשנים 2002-2005 לפי 50,000 $ לשנה; מיום 18.8.05 ועד 2.12.12 סונול קיבלה מפז עבור תשלומי ההלוואה של המבקשת סך כולל של 588,000 $ ; בשנים
2013-2016 התקבלו מפז 4 תשלומים נוספים בסך 336,000$ . כלומר, אף בחישוב גס נראה כי יתרת חוב ההלוואה נאמדת בסכום נומינלי של כ 170,000 $, משמע הפעלת התחנה על ידי סונול אפשרית לפחות למשך שנה אחת תוך קיזוז יתרת חוב הלוואה , פרק זמן אשר יש לקוות כי יאפשר לצדדים ללבן את המחלוקת הכספית ביניהם.

שיקול נוסף העומדים לחובת המבקשת הינו שיקול תום הלב. העובדה שהמבקשת נמנעה מלהציג נתונים רלוונטיים רבים במסגרת בקשתה וכן העובדה שיש בהיעתרות לסעד המבוקש כעת כדי לחרוץ את הדין, דה פקטו, ביחס לסעד העיקרי, משמעותם כי גם על בסיס דרישת תום הלב ניתן לדחות את הבקשה (ראו רע"א 3550/10 כהן נ' חודאי (פורסם במאגרים, 02.06.2010), בס' 20).

1. סוף דבר, לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בחומר הרב שהוגש ושבתי ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה באופן ניכר, אם בכלל, לטובת המבקשת. לא מצאתי כי ייגרם נזק של ממש למבקשת, בבחינת "שוקת שבורה", או נזק בלתי הפיך אשר לא ניתן יהיה להיטיבו בתביעה כספית, היה ולא יינתן הסעד הזמני. לכל היותר מדובר בנזק כלכלי אשר יבוא לידי ביטוי במהלך תקופת ניהול המשפט, הפסד מוגדר ומתוחם אשר הינו בר תביעה.

בנסיבות אלו אני מורה על דחיית הבקשה.

טרם סיום יוער כי יש מקום להפנות את הצדדים כבר עתה למצות הליך גישור ביחס למכלול המחלוקות בכדי לקדם את ההליך בפן מעשי.
ככל שלא תתקבל התנגדות עניינית או כל הודעה אחרת מאת הצדדים עד ליום 5.8.17 , ימונה מגשר לפי שקול דעת בית המשפט וייקצב לוח זמנים לניהול הליך גישור במכלול המחלוקות.

על מנת לאפשר לצדדים לקדם ביניהם הליך גישור ענייני ולאור הנסיבות המתוארות ומכלול השיקולים שפורטו לעיל, אזי חרף התוצאה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ד תמוז תשע"ז, 18 יולי 2017, בהעדר הצדדים.