לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באשקלון (כב' השופטת ס' כהן), שניתן ביום 05.06.17, בו נדחתה תביעת המבקש בגין נזקי רכוש, עקב תאונת שרשרת.

הרקע

1. בבית המשפט לתביעות קטנות לא הייתה מחלוקת כי חמישה כלי רכב היו מעורבים בתאונת השרשרת. רכבו של המבקש היה הרכב השני בשרשרת, אשר פגע ברכב הראשון, שלא היה צד להליך דלמטה וגם אינו צד להליך הנוכחי. זאת, באשר המבקש אינו חולק על אחריותו לנזקיו של הרכב הראשון.
2. הרכב השלישי מבוטח על ידי המשיבה 1, בבעלות המשיב 2 והיה נהוג על ידי המשיבה 3.
3. הרכב הרביעי היה בבעלות המשיב 4, אשר גם נהג בו. אף הרכב הרביעי מבוטח על ידי המשיבה 1. המשיבה 1 לא נרשמה כצד להליך, בהקשר לרכב זה. אולם, בפועל המייצגת של המשיבה 1 הודיעה בפתח הדיון השני, שהיא רואה את עצמה כמייצגת האינטרסים של הרכב הרביעי (צד ג').
4. הרכב החמישי היה בבעלות המשיב 5, אשר גם נהג בו.
5. המבקש תבע את המשיבים 1-3, היינו את הרכב השלישי, בבית המשפט לתביעות קטנות. משיבים 1-3 הגישו הודעת צד ג' נגד המשיב 4 מהרכב הרביעי. המשיב 4 הגיש הודעת צד ד' נגד המשיב 5, אשר היה ברכב החמישי. ההמצאות לצד ד' נכשלו, לפחות בשלב הראשון. לפיכך, המשיב 5 לא היה בפועל צד להליכים בבית המשפט לתביעות קטנות.

ייצוג הצדדים בבית המשפט לתביעות קטנות

1. בעת הדיון הראשון התייצבו מטעם המשיבה 1 מר ליבמן וגב' אסרף. המבקש ביקש שמר ליבמן שאינו עובד החברה לא ייצג בדיון וכי גב' אסרף תצהיר לפרוטוקול אם יש לה הכשרה משפטית. זו הצהירה כי למדה משפטית לפני מספר שנים, אך אינה עורכת דין. לא נרשמה החלטה עקב דברים אלה. על פני פרוטוקול הדיון הראשון יש השתתפות של גב' אסרף, ואין רישום בפרוטוקול בדבר השתתפותו של מר ליבמן.
2. בפתח הדיון השני מסרה הגב' אסרף, נציגת המשיבה 1, כי מר ליבמן נמצא בדיון בעניין הרכב השלישי (המשיבים 2 ו-3), והיא עצמה נמצאת בעניין הרכב הרביעי (המשיב 4). אז ציין בית המשפט בהחלטה כי כבר בדיון הקודם הובעה עמדת בית המשפט לפיה מי שאינו עובד החברה אינו יכול להתייצב מטעמה, וכי מטעם זה "לא ניתן כל מעמד למר ליבמן בדיון הקודם". בית המשפט תהה מדוע התבקש לרשום אותו בכלל, שכן מבחינת בית המשפט, אין הוא אלא כאחד הקהל. הובהר כי בדיון הקודם הוא נרשם בפתח הדיון, רק משום שבאותו שלב טרם הוברר מעמדו.
3. המבקש ביקש להנחות את מר ליבמן שלא להתערב בדיון, וטען כי בדיון הראשון הוא טען לפני בית המשפט. כן ביקש המבקש לחייב את המשיבה 1 בהוצאות בגין התנהלותה בהקשר זה. הגב' אסרף הגיבה ואמרה שהיא תייצג את איילון, והצדדים האחרים ייצגו את עצמם.
4. בית המשפט ציין כי אכן בדיון הקודם הייתה השתתפות מסוימת של מר ליבמן, למרות שאין ביטוי לכך בפרוטוקול. הדבר היה עת נעשה ניסיון של בית המשפט לפשר בין הצדדים, שלא במסגרת ההליך הפורמלי ושלא לפרוטוקול. הוסבר כי בשלב זה אכן התערב מר ליבמן. אולם, לא הותר לו להתערב בשום שלב של הדיון הפורמלי. בית המשפט אף רשם לפניו כי, נוכח ההערות, מר ליבמן יצא פיזית מהאולם, בעת מתן ההחלטה.

המחלוקת והדיון לגופו של עניין

1. כרגיל בתאונות שרשרת, לא הייתה מחלוקת לגבי סדר הגעת המכוניות למקום, עצם קיום התאונה ואחריות עקרונית של רכב שלא הספיק לבלום והתנגש ברכב לפניו. כרגיל במקרים אלה, המחלוקת היא אם שרשרת המכוניות משקפת את סדר התאונות, או שמא בתוך השרשרת יש מכונית שהצליחה לבלום מבלי להתנגש, אך רכב שהגיע מאחוריה הדף אותה אל הרכב שלפניה. כך, שאין אחריות על הרכב שהצליח לבלום במועד, והרכב שהתנגש מאחור ברכב שנעצר והדפו הלאה, אחראי לנזק כפול.
2. במקרה דנן, מחלוקת כאמור התייחסה לרכב השלישי ולרכב הרביעי. המבקש, נהג הרכב השני, העיד כי התנגש ברכב לפניו, וכי לאחר מכן התנגש בו הרכב השלישי, בעוצמה רבה. לאחר התנגשות הרכב השלישי, לדבריו, הרגיש עוד שתי חבטות חלשות יותר, כאשר האחרונה הייתה החלשה מכולן. משמע, עיקר הנזק שנגרם לחלק האחורי של רכבו של המבקש נגרם על ידי הרכב השלישי, ומכאן עילת תביעתו של המבקש נגד המשיבים 1-3.
3. המשיבה 3 העידה כי כן הספיקה לבלום, לפני הפגיעה ברכב המבקש. אולם, לאחר מכן, הרגישה חבטה עזה מאחוריה והיא נהדפה אל רכבו של המבקש. לאחר מכן, התברר שיש שני כלי רכב שנוספו לתאונה מאחוריה. לדבריה, אין היא זוכרת שתי חבטות, אף כי לא שללה זאת בביטחון. לדברי המשיבה 3 זוכרת היא בעיקר חבטה אחת משמעותית. חבטה, ממנה נהדפה אל רכב המבקש. כך, נגרם מיד נזק בחלק הקדמי של רכבה, אשר אף העלה עשן.
4. המשיב 4 נהג הרכב הרביעי, הוא ציין כי ראה לפניו פקק תנועה והספיק לעצור ולבלום. לדבריו, כלל לא הבין כי מדובר בתאונת דרכים. בשלב זה, המרחק בינו לבין רכב המשיבה 3, היה כשני מטר. אז, לדבריו "מאחורי הגיע האחרון במהירות עצומה, לא הספיק לעצור העיף אותי על הרכב שלה. לי היה נזק גם מקדימה וגם מאחור, קדימה הנזק לא היה כל כך גדול, אבל מאחורה הוא פרק לי את האוטו ... ".
5. עדויות המשיבים 2 ו-3 התייחסו גם לכך שתיאור התאונה על ידי המשיבה 1 בתגובתה בכתב לתביעת המבקש ובכתב ההגנה לא התאים לגרסת המשיבה 3 בבית המשפט. זאת, בכך שתואר כי אכן התנגשה ברכב המבקש עוד בטרם פגע רכב מאחור, אולם התנגשות זו הייתה קלה, והנזק למבקש נגרם בשל ההתנגשות הנוספת מאחור.
6. המבקש סבור כי עמדה ראשונית זו, המטילה אחריות על הרכב הרביעי, הוצגה על ידי המשיבה 1 בטרם היה ידוע לה כי היא המבטחת של הרכב הנוסף. רק לאחר מכן, שינתה עמדתה וטענה כי הרכב החמישי, שכלל אינו מבוטח על ידה, הוא אחראי לכל הנזק. וכך נוספה הטענה לפיה המשיבה 3 כלל לא פגעה בו בשלב הראשון, ואפילו לא "בנשיקה".
7. בהקשר זה, העיד המשיב 2 כי אי ההבנה של המשיבה 1, בשלב הראשון, נבעה מאי ההבנה שלו את דבריה של אשתו. אי הבנה, עת שמע ממנה את הדברים בבית החולים "אני הייתי בטוח שהיא נתנה נשיקה ואחר כך היא קיבלה את המכה שהייתה מהרכב הרביעי". לדבריו, רק לאחר שעדכן את אשתו אודות הצורך לשלם השתתפות עצמית והמשיבה 3 הביעה תמיהה על כך, הבין כי שגה בהבנת הדברים. אז, הודיע על תיקון הגרסה לחברת הביטוח.
8. אין מחלוקת בין הצדדים כי תגובתה הרגשית של המשיבה 3 לתאונה הייתה קיצונית, היא הייתה בהיריון באותה עת וחששה לשלום העובר, וכי המבקש הזמין עבורה אמבולנס. אין מחלוקת כי הגיעה גם משטרה לזירה עם כוחות רפואיים, אשר שאלו לשלום כל הנוכחים וביצעו תיעוד מסוים.
9. נהג הרכב החמישי לא הגיע לדיון הראשון עקב כשלון בהמצאה. בית המשפט החליט לשמוע את מי שהתייצב, ולדחות את המשך הדיון, הן נוכח בקשות צדדים לזמן עדים נוספים והן כדי אפשר לבצע המצאה למשיב 5.
10. בפתח הדיון השני מסרה נציגת המשיבה 1 כי הצליחה לבצע המצאה למשיב 5. אולם אין כל החלטה מפורשת בעניין זה, הקובעת אם ההמצאה בוצעה כדין אם לאו. אם כי, אישור המסירה על ידי הדבקה, בכתובת אשר המבקש מאשר שהיא הכתובת הנכונה, נסרקה לתיק.
11. הדיון השני התייחס בעיקר להתנהלות של חברת הביטוח המשיבה 1, בבירור התביעה. למבקש טענות רבות אודות הפניה שלה אליו, בניסיון לשכנע אותו כי התאונה התרחשה באופן מסוים, ואודות התנהלות שהיא, לשיטת המבקש, חסרת תום לב באופן כללי. בין השאר, הייתה התייחסות לשאלת ההמצאה למשיב 5, ומדוע לא בוצעה כדין כבר לקראת הדיון הקודם, וכן התייחסות להקלטה של שיחה של המבקש עם נציג המשיבה 1 ועוד. כן הייתה התייחסות להליך מקביל בבית משפט השלום, בו תבעה המשיבה 1 את נזקי רכב המשיב 4 מהמשיב 5.
12. בשלב מסוים, קטע בית המשפט את הדיון וקבע כי הזמן מתבזבז על בירור עובדתי אשר אינו מסייע להכריע במחלוקת האמתית בדבר אחריות הנהגים. הצדדים התבקשו לסכם וניתן פסק הדין.

פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות

1. בית המשפט הגיע למסקנה כי המבקש לא הרים את הנטל להוכיח כי המשיבה 3 היא זו שאחראית לגרימת הנזק לרכבו. בית המשפט מצא כי גרסאותיהם של המשיבה 3 והמשיב 4 אודות מהלך התאונה, תומכות זו בזו ומתאימות זו לזו. בית המשפט גם ציין התרשמות מיוחדת מהמשיבה 3 וציין "שנראה כי הנתבעת במהלך עדותה השיבה בתום לב בתמימות אף יש לומר, כאשר היא מתארת את נסיבות התאונה כפי שהרגישה". בית המשפט אף התרשם מהמשיב 4 כי עדותו הייתה "בהירה וברורה".
2. בית המשפט ציין שלמשיב 4 אין אינטרס בתוצאות ההליך, שהרי הוא שילם את ההשתתפות העצמית בגלל שבעל הרכב החמישי טרם נשא בנזקיו. כן ציין, כי מקובל עליו הסברם של המשיב 2 והמשיבה 3, לגבי נסיבות מתן הודעה שגויה לחברת הביטוח ונסיבות מתן ההודעה המתקנת.
3. לעומת זאת, ממצאי המהימנות ביחס למבקש לא היו חיוביים. בית המשפט הזכיר כי המבקש בהודעתו לחברת הביטוח דיבר על פגיעה אחת בלבד ורק בכתב התביעה התייחס לחבטות נוספות שחווה. צוין, כי אף אם ניתן להבין העדר דיוק בהודעה לחברת הביטוח, במקרים מסוימים, לא כך ההתרשמות לגבי המבקש, אשר מעדותו בבית המשפט התקבל הרושם כי אכן חווה רק פגיעה אחת מאחור. זאת, במיוחד לאחר שהמבקש השמיע את שיחתו עם "המיישב" מטעם חברת הביטוח, כאשר בשיחה זו לא אמר בבטחון כי חווה שלוש חבטות, והרושם היה כי חווה בעיקר פגיעה אחת.
4. בית המשפט אף מצא חיזוק לתיאור שרשרת התאונות מצד המשיבה 3 והמשיב 4, בעובדה שברכב המשיב 4 נגרם נזק הרבה יותר גדול לצד האחורי מאשר לצד הקדמי. דבר המחזק את המסקנה כי נהדף בעוצמה על ידי הרכב החמישי, ולפיכך פגיעתו ברכב המשיבה 3 היה קל יותר.
5. נוכח שיקולים אלה, דחה בית המשפט את תביעתו של המבקש וחייבו בהוצאות המשיבים 1-4, הם הנתבעים וצד ג'. עם זאת, הובהר כי אין בדחיית התביעה כדי לחסום המבקש מהגשת תביעה ישירה נגד המשיב 5, אשר לפי מסקנת בית המשפט הוא האשם בכל הנזקים.

הבקשה למתן רשות ערעור

1. בבקשה, מפרט המבקש לפרטי פרטים את ההליכים הקודמים למשפט ואת מהלך המשפט. המבקש סבור שנעשה לו עוול, כי המשיבה 1 נוקטת בדרכי מרמה בזדון (הן במו"מ והן בהופעתה לפני בית המשפט), כי המשיבים 2-4 שוכנעו למעשה על ידי המשיבה 1 לשנות מגרסתם על מנת להגן על חברת הביטוח, וכי בית המשפט נגרר אחריהם. מבחינת ההליך, קובל המבקש על החלטות רבות ושונות של בית המשפט בשלבים שונים של ההליך, כאשר לשיטתו שגיאות אלה הביאו לתוצאה שגויה.
2. טענתו המשפטית של המבקש מתרכזת בעיקר בשאלת הייצוג בבית המשפט לתביעות קטנות. המבקש קובל על נוכחותו והשתתפותו החלקית של המייצג מר ליבמן, שהוא לשיטתו "מייצג מקצועי". המבקש גם קובל על כך שבית המשפט התיר לגב' אסרף לייצג את המשיבה, למרות השכלתה המשפטית. זאת, אך משום שאינה עורכת דין והיא שכירה של חברת הביטוח המשיבה 1. בהקשר זה, קובל המבקש גם על כך שהפרוטוקול אינו מדויק דיו, לא נרשמו כראוי טיעוני הצדדים, לא נרשמה השתתפותו בפועל של מר ליבמן ואף לא נרשמו חלק מהחלטות בית המשפט אשר ניתנו בפועל, ולא קיבלו ביטוי בכתובים.
3. לגופו של עניין, מבקש המבקש להשיג על ממצאי המהימנות של בית המשפט לתביעות קטנות. לשיטתו, לא נכון היה לקבל את גרסתם של המשיבים 2-4 בהיותה, לשיטתו, טענה על פה הנוגדת מסמך בכתב. לדבריו, לאחר שנמסרה גרסת ההגנה בתיק באמצעות מכתב של חברת הביטוח וכתב הגנה, לא נכון היה לאפשר, ובוודאי לא לקבל, עדות הנוגדת את הגרסה האמורה.
4. המבקש טוען גם שבית המשפט לא לקח בחשבון תמיהות מסוימות בגרסאות ההגנה. כך, נטען על ידי גב' אסרף שכל הנהגים שילמו השתתפות עצמית, אך המשיבה 3 העידה כי היא עדיין נמצאת בוויכוח עם חברת הביטוח בעניין זה. כן, הצביע המבקש על כך שהודעת צד ד' כללה כתובת שגויה של המשיב 5, כאשר המבקש סבור כי הדבר נעשה ביודעין. דבר הידיעה מוכח, לשיטת המבקש, בכך שבהליך המקביל בבית משפט השלום כבר הודע חודשים קודם לכן כי הכתובת של המשיב 5 שגויה ונמסרה כתובת עדכנית יותר. עוד מצביע המבקש על כך שהמשיבה 1, בשלבים הראשונים של ההליך, "הסתירה" את העובדה כי היא המבטחת גם של המשיב 4.
5. עוד טוען המבקש שלא נכון היה לחייבו בהוצאות של צד ג' שהרי לא הוא הזמין את צד ג' לדיון והוא רק תבע את הנתבעים, הם המשיבים 1-3. לפיכך, לשיטתו, צריך היה לחייבם בהוצאות המשיב 4.
6. המבקש אף טוען כי קיימת טעות משפטית בפסק הדין. לשיטתו, משקבע בית המשפט כי בוצעה המצאה כדין למשיב 5, לא נכון היה למחוק את ההליך כלפיו. על בית המשפט היה להורות כי המשיב 5 ישלם את נזקו של המבקש, לאחר שנקבע כי הוא אחראי לכל הנזק. עם זאת, ציין המבקש כי הוא אינו בטוח שהמסירה אכן בוצעה כדין, משום שמדובר בהמצאה על ידי הדבקה על הדלת, כאשר מדובר בכתובת שאינה רשומה במשרד הפנים.

דיון לגופו של עניין

1. לאחר עיון בבקשה לרשות ערעור שקלתי אם לא נכון לבקש את תשובת המשיבים לבקשה זו, בשים לב לכך שיש לכאורה ממש בחלק מטענותיו של המבקש כלפי התנהלות בית המשפט לתביעות קטנות. זאת, בהקשר לזהות המייצגים של חברת הביטוח בבית המשפט ולרישום חסר, לכאורה, בפרוטוקול בית המשפט. אולם, הגעתי לכלל מסקנה כי לגופו של עניין אין סיכוי מוחשי שהערעור יתקבל, במובן זה שתקבענה עובדות אחרות מאלה שנקבעו. לפיכך, מתן רשות ערעור או אפילו בקשת תגובות ותגובות לתגובות, עלולה להעמיס על הצדדים הוצאות מיותרות. יוזכר כי "מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר הליך מהיר ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים" (רע"א 5711/08 פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ (17/03/09, מפי כב' השופטת ע. ארבל)). העמסת הוצאות מיותרות, ללא אפשרות לשנות את התוצאה, נוגדת את תכלית החקיקה ורוחו של בית המשפט לתביעות קטנות. לפיכך, אסתפק בהתייחסות לגופה של התביעה ואך אעיר הערות בשאלת אופן קיום הדיון בדרך אגב.
2. בהקשר לתביעה עצמה – יוזכר כי הכלל הוא שאין מעניקים רשות ערעור על בית המשפט לתביעות קטנות, אלא כאשר יש טעות גלויה על פני פסק הדין והחשש לקיום עיוות דין הוא חשש מוחשי בנסיבות העניין. בהקשר זה יש לומר שממצאיו העובדתיים של בית המשפט לתביעות קטנות מבוססים על ממצאי מהימנות, אשר אין דרך ערכאת הערעור להתערב בהם, אפילו מקום בו יש זכות ערעור.
3. ממצא המהימנות במקרה זה הוא ממצא מהימנות מרובע. בית המשפט קבע כי הוא מאמין למשיב 2, למשיבה 3 ולמשיב 4 וכן קבע כי אינו מאמין למבקש. אמנם, לכאורה יש פגם מהימנות דומה בשני הצדדים. זאת, באשר הן המבקש והן המשיבה 3 העידו בבית המשפט באופן שונה מהדיווח הראשוני שלהם לחברות הביטוח. אולם, בית המשפט קבע שיש להאמין לגרסת המשיבה 3, אשר נתמכה בעדות המשיב 2 אודות נסיבות שינוי הגרסה ובעדות המשיב 4 אודות נסיבות התאונה. אמנם, המשיב 4 לא יכול היה להעיד על מכלול הנסיבות ובהן המגע הראשוני של רכב המשיבה 3 ברכבו של המבקש, אך עדותו אודות עוצמת ההתנגשות של הרכב החמישי ברכבו השתלבה היטב עם עדות המשיבה 3 וסתרה לכאורה את גרסת המבקש. בית המשפט אף מצא תימוכין לגרסת ההגנה בתיאור הנזק בצדדים השונים של רכבו של המשיב 4. אם כן, מדובר בממצאי מהימנות מנומקים שבית המשפט שלערעור לא יתערב בהם, וכל שכן שלא תינתן בגינם רשות ערעור.
4. שקלתי שמא יש בטענות המבקש לעניין הייצוג, כדי להשפיע על מידת התקפות של ממצאי המהימנות. שכן, כאשר מתנהל דיון בין צדדים שאינם שווים בכוחם, קיים חשש שמא מסקנות בית המשפט יושפעו מכך, לרבות ממצאי מהימנות. שכן, צד מיומן יותר ידע כיצד להביא עובדות וראיות לעיון בית המשפט, ואף איזה ראיות עדיף לו להצניע. לעומת זאת, צד שאינו מנוסה עלול להיכשל בדבריו, בין מחמת התרגשות ובין משום שלא ישכיל להביא לפני בית המשפט את מכלול האינדיקציות לחיזוק טיעוניו.
5. אכן, מן הטעם האמור פגם משמעותי ביישום סעיף 63 לחוק בתי המשפט בבית המשפט לתביעות קטנות יכול לעורר ספק לגבי הגינות ההליך ואף להביא לביטול פסק דין, והחזרת ההליך לתחילתו, לפני שופט אחר. אולם, במקרה זה אני סבור שאין חשש מוחשי לעיוות דין שכזה, וזאת משני טעמים. הטעם הראשון הוא, שבית המשפט היה ער לשאלת הייצוג והתייחס לעניין זה בשני הדיונים. בית המשפט קיבל את המייצגת מטעם המשיבה 1, אך דחה את המייצג. בית המשפט היה מודע לכך שלמייצגת יש השכלה משפטית ולמבקש אין. לפיכך, חזקה על בית המשפט שנזהר היטב בזכויותיו של המבקש.
6. הטעם השני הוא, שלמרות שאין למבקש ידע משפטי פורמלי, הרי שכישוריו המשפטיים ומודעותו לזכויותיו בולטים על פני כל התיק. המבקש הגיש תביעה מסודרת, בהירה ועם נספחים מסודרים. המבקש הגיש בקשות שונות בשלבי הביניים. המבקש טען בפני את טענותיו בפני בית המשפט ואף חקר את עדי הצד שכנגד. המבקש ידע לדרוש התייצבות של עדים שונים, אף אם בסופו של דבר לא הגיעו כל העדים שביקש. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור מעמיקה ומלומדת, הכוללת התייחסות לתקדימים רבים. יש לומר שהבקשה מנוסחת ברמה שאינה נופלת מחלק מהבקשות המוגשות על ידי עורכי דין וותיקים ומנוסים.
7. נוכח האמור, לאחר ששוכנעתי כי בנסיבות העניין לא נגרם עיוות דין ואין סיכוי מוחשי להצלחת טיעוניו הערעוריים של המבקש, ובשים לב לפסיקה המצמצמת ביחס למתן רשות ערעור על בית המשפט לתביעות קטנות, המסקנה היא שיש לדחות את הבקשה.

הערת אגב – שאלת הייצוג

1. בשולי הדברים, אנצל את ההזדמנות להתייחס לנושא הייצוג של חברות מסחריות ובעיקר חברות ביטוח, בבית המשפט לתביעות קטנות. עניין זה קיבל התייחסות רבה של בתי המשפט לתביעות קטנות, בתי המשפט המחוזיים ואף של בית המשפט העליון. זאת, כפי שהראה היטב המבקש בטיעוניו המלומדים. יחד עם זאת, דומני שיש לחדד, להבהיר ולרענן הזיכרון ביחס לכמה כללים העולים מהפסיקה בעניין.
2. סעיף 63 לחוק בתי המשפט קובע כי הכלל הוא שבעל דין לא ייוצג בבית המשפט לתביעות קטנות. שלשה חריגים הם, עורך דין, ארגון מיצג על פי צו של שר המשפטים או מיופה כוח. שלשתם טעונים אישור מפורש של בית המשפט כדי לאפשר הייצוג (לגבי עורך דין יש צורך ב"טעמים מיוחדים שירשמו"). אולם, למרות שבית המשפט רשאי להתיר ייצוג בתנאים מסוימים, אין בית המשפט רשאי להתיר ייצוג של מי שאינו עורך דין ואינו מטעם ארגון מיצג, אם מתקיימים בו אחד הסייגים המפורטים בסעיף 63(ב) סיפא, היינו אם מדובר במי שהוא "עוסק בייצוג דרך קבע" או "אם הייצוג נעשה במהלך הרגיל של עסקיו של המייצג" או "אם הייצוג נעשה בתמורה".
3. הלכת פרטוק הנ"ל התייחסה אמנם לשאלת הייצוג על ידי עורך דין. אולם, לענייננו חשוב ציון העיקרון כי התרת ייצוג פוגעת במטרתו של בית המשפט לייעל, לקצר ולפשט את ההליכים וכן "בעיקרון השוויון ובשמירת האיזון בין המתדיינים". בית המשפט העליון הדגיש כי "עיקרון זה כולל גם ייצוג 'עקיף' על ידי נוכחותו של עו"ד בזמן הדיון בבית המשפט אשר לוחש ומייעץ לאחד הצדדים כיצד לנהוג".
4. בהלכת פרטוק מדגישה השופטת ארבל כי כאשר עולה שאלת ייצוג, לדוגמא אם צד אחד להליך הוא עו"ד, על בית המשפט לבחון את כל ההיבטים של המקרה, על מנת להחליט כיצד לשמור על האיזון בין הצדדים. דבר, התלוי בטיב ההליך, בטבעו של הצד שכנגד, המורכבות המשפטית של הסוגיה הנדונה ועוד. הודגש כי "כל החלטה בעניין זה צריכה להינתן בכתב תוך מתן נימוקים".
5. עוד מהלכת פרטוק למדנו כי חוות דעת נציבת תלונות הציבור על השופטים, אשר ניתנו בנושא ייצוג בבית המשפט לתביעות קטנות, אומצו כהלכה למעשה על ידי בית המשפט העליון. בהקשר זה יש להדגיש במיוחד את חוות הדעת המשלימה 07/06, שניתנה ביום 07/08/2006, לפיה "הופיע בפני בית המשפט לתביעות קטנות אדם המייצג מתדיין פרטי או גוף פרטי או ציבורי או חברה, יברר בית המשפט את הקשר של המייצג למתדיין אותו הוא מבקש לייצג וישקול אם לאשר את הייצוג על ידו". כן נאמר באותה חוות דעת משלימה "דיון בנושא הייצוג וההחלטה בו יירשמו בפרוטוקול". בחוות דעת נוספת 07/08 מיום 11/06/2008 קבעה הנציבה כי "אם וככל שסורבה בקשתו של צד לייצוג אין מקום לכך שעורך הדין ימשיך לשבת באולם בית המשפט, יעיר הערות וישיא עצות ויטול - הלכה למעשה - חלק פעיל בבית המשפט". הודגש כי "דרך זו של ניהול המשפט נחזית כעקיפה של הוראות החוק או כזלזול בהן". מובן כי הנחיה זו של נציבת תלונות הציבור על השופטים חלה לא רק על מייצג שהוא עורך דין, אלא על כל מייצג שנפסל.
6. חובת הבירור של תפקידו של המייצג, באה לידי ביטוי גם בפסיקה נוספת, אשר אימצה את המלצות הנציבה ככללי התנהלות מחייבים, ועל פיהם נקבע כי "במילים אחרות, מקום בו חברה נוטלת חלק בהליך בבית המשפט לתביעות קטנות, על בית המשפט לברר, בפתח הדיון, את מיהותו ומהותו של מייצגה. ככל שהמייצג בא בגדר אחת משלוש החלופות שבסיפת סעיף 63(ב) – לא יותר הייצוג. על הדברים להיות מתועדים בפרוטוקול" (רע"א 6892/13 חיימוביץ נ' אוריון (23/02/2014) מפי כב' השופט א. רובינשטיין, ההדגשה במקור). בהחלטה נוספת של נציב תלונות הציבור על השופטים הודגש כי על בית המשפט להעלות עניין זה מיוזמתו, אף מקום בו הצדדים אינם מתיחסים לעניין ולמנוע הופעה של "מייצג מקצועי", נוכח ההוראות המפורשות של סעיף 63 לחוק בתי המשפט (החלטה 74/15 מיום 31.3.15).
7. בפסק דין נוסף אזכר כב' השופט רובינשטיין, בהסכמה, החלטות שניתנו בבתי המשפט לתביעות קטנות ברחבי הארץ בהקשרים שונים. בין השאר, צוין שנאסר ייצוג על יד עו"ד שכיר, מתמחה, משפטן שסיים התמחות, אך טרם עבר מבחני לשכה, עורכת דין שרישיונה הושעה ועוד. כן אוזכרה בהסכמה החלטה בה הושתו הוצאות משפט על חברה אשר נציג שלה, שלא אושר כמייצג, ישב באולם ואף התערב במהלך הדיון ונתן עצות משפטיות (רע"א 1868/16 רז נ' האפרתי (19/06/2016)). הודגש בפסק דין זה כי על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את "עיקרון השיוויון בין בעלי הדין והשמירה על הליך פשוט, מהיר ויעיל". באותו מקרה ביקר בית המשפט העליון את בית המשפט לתביעות קטנות על כך שלא ערך בירור עובדתי ראוי ולא נתן ביטוי בפרוטוקול לחשש כי מדובר ב"מייצג מקצועי". לא למותר לציין כי גם בשנה האחרונה נדרש נציב התלונות על השופטים לענין זה וחזר הדגיש כי "אכן, הפרוטוקול בהליך זה צריך להיות תמציתי, עם זאת חובה לקיים דיון בשאלת הייצוג ולתעדו כראוי בפרוטוקול. כן צריך, שבית המשפט יתן באופן מפורש החלטה אם מתיר הוא את הייצוג אם לאו" (278/17, מיום 12.6.17).
8. אף בענייננו, כפי שעולה מהחלטת בית המשפט לתביעות קטנות בדיון השני, התקבלו החלטות בדיון הראשון שלא נומקו ולא באו לידי ביטוי בהחלטה פורמלית בפרוטוקול. לא ההחלטה שלא לאפשר למר ליבמן לייצג, לא ההחלטה כן לאפשר לגב' אסרף כן לייצג, ולא ההחלטה בהמשך הדיון לאפשר למר ליבמן להשתתף במו"מ לפשרה (תוך העלאת טיעונים משפטיים והתייחסות לראיות – כטענת המבקש). עומס העבודה בבית המשפט לתביעות קטנות מוכר היטב. אולם, על בית המשפט להקפיד הקפד היטב על רישום טיעוני הצדדים בעניין, מתן החלטות מנומקות, ושיקוף ביצוע ההחלטות בפרוטוקול. שכן, למרות שמדובר לכאורה בעניין "טכני", הדבר חיוני לשם שמירה על האיזון בפועל ועל מראית פני הצדק, בעיני הצדדים והציבור. דומה כי הביקורת שהביע השופט רובינשטיין בעניין רז נ' האפרתי, יכולה להיות נכונה גם לגבי התנהלות בית המשפט לתביעות קטנות בדיון הראשון בענייננו.
9. הלכה למעשה יש להדגיש - כי בהגיע מייצג מטעם חברה או אדם פרטי, על בית המשפט לברר במי מדובר, מה הקשר שלו לחברה, מה הכשרתו המקצועית ואם יש לו תפקיד מוגדר בחברה מעבר לעצם הייצוג. אם יתברר כי מדובר באדם שעוסק בייצוג באופן קבוע, הרי שאין לקבלו כמייצג בשום תנאי, בשום שלב של הדיון (אף לא בדיון "לא פורמאלי"), אפילו קיימים נימוקים מיוחדים לכך. יש להיזהר שלא לאפשר לו "ייצוג עקיף", על ידי ייעוץ במהלך הדיון, וטוב ייעשה אם המייצג הדחוי יישלח מחוץ לטווח לחישה, אל סוף האולם או החוצה ממש. אם מדובר באדם הרשאי לייצג, אך הוא בעל הכשרה משפטית ולו חלקית, על בית המשפט לברר היטב אם בנסיבות העניין נוצר חוסר איזון, להחליט כיצד לאזן ולבחון אם יש לאפשר ייצוג גם לצד שכנגד. על כל החלטה בעניין זה להיות מנומקת בפרוטוקול.
10. נשלח לדיון אדם שאינו רשאי לייצג כמייצג יחיד, ישקול בית המשפט מתן פסק דין בהעדר התייצבות כנגד אותו צד. אם מדובר בסכומי תביעה קטנים, הרי שפתרון זה יהא נכון יותר מאשר דחיית הדיון והשתת הוצאות, וזאת על מנת שההליך יהיה פשוט ומהיר. כאשר מדובר בסכומי תביעה גבוהים, קיים חשש למעשה בית דין עם השלכות נוספות או שיכול להיגרם עיוות דין מסיבה אחרת, אפשר לדחות את הדיון. אך זאת, תוך השתת הוצאות של ממש, אשר יש בהן כדי להרתיע מפני נקיטה ב"שיטת מצליח" (כלשון הניב העממי). כפי שקבע בית המשפט העליון, יש להשתמש בכלי ההוצאות על מנת להבטיח את תקינות הדיון, וניתן וראוי לעשות שימוש בכלי זה גם כדי למנוע ניסיון ל"ייצוג עקיף".

סיכום ותוצאה

1. כאמור, בנסיבות של מקרה קונקרטי זה, למרות שבית המשפט לכאורה נהג שלא על פי ההלכה, בכך שלא שיקף בפרוטוקול את הדיון ואת ההחלטות בעניין הייצוג, ולמרות שיש מקום לחשש שגם הייצוג של גב' אסרף היה שלא כדין (בהעדר הנמקה להחלטה לאפשר לה לייצג), אין חשש לקיומו של עיוות דין ביחס לתוצאות ההליך.

לפיכך, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, מבלי לבקש תשובה.

בהעדר תשובה אין צו להוצאות.

העירבון יושב למפקיד.

עותק ההחלטה יועבר לצדדים.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"ח, 18 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.