17 ספטמבר 2018

ב"כ המערער עו"ד דרור אורן, עו"ד דני אליגון

ב"כ המשיבה עו"ד יצחק פרדמן

1. לפנינו ערעור על פסק דינו המשלים של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט (כתוארו אז) צבי פרנקל ונציגי הציבור מר יוסף רחמים ומר יורם סדן; סע"ש 37416-05-15).

2. בפסק הדין נתן בית הדין האזורי תוקף של פסק דין להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים ובמסגרתו הותירו לשיקול דעת בית הדין את נושא ההוצאות, במילים הבאות (סעיף 11 להסכם הפשרה): ''הצדדים מסמיכים את בית הדין הנכבד להכריע בשאלת גובה ההוצאות ריאליות. התובע מחד, יוכל לטעון לשאלת גובה ההוצאות הריאליות על בסיס מה שנגרם לו בפועל והמדינה תהיה רשאית לטעון את טענותיה להוצאות אפס...''.

3. בפסק הדין המשלים, שניתן לאחר עיון בסיכומי הצדדים בנושא ההוצאות, קבע בית הדין שעל המשיבה לשלם למערער שכר טרחה בסך של 5,218 ₪ וכן החזר הוצאות בגין חוות דעת חשבונאית בסך 2,360 ₪. על כך הוגש הערעור שלפנינו.

4. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים כפי שהובאו לפנינו בכתב ובעל פה ועיינו בכל חומר התיק, שוכנענו כי את הרישא של סעיף 11 להסכם הפשרה יש לפרש על רקע הסיפא של הסעיף האמור היוצרת משרעת שבין אפס לבין הסכום שעל המערער לשלם לבא כוחו. בפער שבין הצדדים, שוכנענו כי ראוי להתערב בשכר הטרחה שנפסק, שכן אין הוא משקף את כלל נסיבות המקרה והיקף ההליך, לרבות העובדה כי המערער שב לעבודה במדינה בעקבות ההליך המשפטי שנאלץ ליזום. אנו פוסקים בזאת לפיכך לזכות המערער שכר טרחה בסך של 18,000 ₪ וזאת בנוסף לסכום שנפסק לזכותו על ידי בית הדין האזורי.

5. אין צו להוצאות בערעור.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ט (17 ספטמבר 2018), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.