התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע, ע"ס של 5,000 ₪, עקב נזקים שנגרמו לרכבו כתוצאה מתאונת דרכים מיום 73/17.

בדיון שהתקיים ביום 18/6/18, צורפה חברה הביטוח הפניקס כנתבעת בתיק.

לכתב התביעה לא צורף דבר מלבד אישור המשטרה על התאונה. בכתב ההגנה ובבקשה שהוגשה על ידי הנתבע, התבקש התובע להמציא תמונות צבעוניות של הנזק, ומסמכים שונים כגון חוו"ד שמאי, חשבונית תיקון, רישיון בעלות ברכב, העדר הגשת תביעות וכדומה.

מלבד צירוף תמונות צבעוניות של רכבו של התובע, לא צרף התובע דבר.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע פגע ברכבו של התובע. משמיעת עדותם של התובע ושל הנתבע, לא השתכנעתי כי לתובע אחריות תורמת לגרימת התאונה ,אלא כי האחריות המלאה לתאונה רובצת על כתפי הנתבע, שיצא מחניה ברברס ולא נהג בזהירות המתבקש בעת יציאתו לכביש הראשי.

לעומת זאת, התובע לא צרף ולו תיעוד אחד לגובה הנזק שנגרם לו.

מהתמונות הצבעוניות שצורפו ניתן ללמוד כי לרכב פגיעות נוספות, שלא נגרמו על ידי הנתבע. התובע העיד כי הנזק שגרם לו הנתבע היה לאורך צידו הימני של הרכב, וכי לא היו לרכב תאונות קודמות (למשל בעמוד 1 שורה 12), אולם על פי התמונות ניתן ללמוד בבירור כי קיימות פגיעות ברכב שלא ייתכן כי הנתבע הוא זה שגרם להן.

רכבו של הנתבע הינו רכב פרייבט, אשר על פי מהותו יכול היה להגיע, בעת הפגיעה, רק עד גובה מסויים ביחס לרכבו של התובע. מעל אותו שפשוף, שנגרם על פי עדות התובע לרכבו של הנתבע, קיימות פגיעות נוספות כגון במרכז דלת ההזזה ובחלק האחורי של הרכב, מרחק לא מבוטל מפגיעותיו של הנתבע. כאשר התבקשה תשובת התובע לפגיעות שכנראה אינן חלק מהתאונה הנוכחית השיב, בניגוד לעדותו בעמוד 1 כי " אני לא מדבר על המכה למעלה בדלת...אני לא מדבר על הקימוט למעלה" (עמוד 3 שורות 26-27). מדבריו אלו של התובע, ניתן בהחלט להבין כי היו ברכב פגיעות קודמות לאלו שנגרמו על ידי הנתבע.

לאור העובדה כי לרכב היו תאונות קודמות ולאור העובדה כי לא צורפו כל מסמכים מהם ניתן ללמוד בדבר עלות התיקון, אין לבית המשפט את הכלים לבצע אומדנה לגבי עלות תיקון הרכב, בגין הפגיעות שבוצעו על ידי הנתבע בלבד.

על התובע היה להוכיח לא רק את אחריות הנתבע לתאונה אלא גם את גובה הנזק. לא ניתן לקבל טענה כי דלת ההזזה נהרסה כליל , טענה שאינה נתמכת ולו אף בהצעת מחיר לתיקונה , או בחינה שנערכה על ידי מוסך מתאים, כל שכן חוות דעת שמאי מתאימה. מעבר לכך, על פי התמונות ועדות התובע, ברור כי לדלת הייתה פגיעה קודמת , ולא ניתן לדעת מה מבין הפגיעות גרמו להרס אותה דלת ולא ניתן לסתור את הטענה כי הפגיעה הראשונה היא זו שגרמה לכך, או שלשתי הפגיעות תרומה למצבה של הדלת.

לא ניתן לדעת מה עלות תיקון הרכב, בהעדר הגשת חוות דעת שמאי מטעם התובע, או הצעת מחיר לתיקון הרכב. התובע ציין סכום סתמי ללא כל תימוכין ואין בטענה כי בעבר שילם כ-2,400 ₪ לתיקון דלת, כדי להקיש כי גם במקרה דנן זוהי עלות התיקון עקב פגיעת הנתבע.

מעבר לכך, התובע לא צרף שני מסמכים מהותיים ,האחד רישיון רכב- ממנו ניתן היה להתרשם כי אכן התובע הוא הבעלים של הרכב ובעל זכות התביעה והשני, אישור העדר הגשת תביעה, כך שניתן היה ללמוד כי התובע לא פוצה כבר על ידי חברת הביטוח בגין התאונה.

בשים לא לכל האמור לעיל, התובע לא הוכיח כי הוא הבעלים ברכב ואת הנזק שנגרם לו כתוצאה מהתאונה ולכן דין התביעה להידחות.

לאור העובדה כי הנתבע מודה כי פגע בתובע, לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות כנגד התובע, למרות דחיית תביעתו.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום, ו' תמוז תשע"ח, 19 יוני 2018, בהעדר הצדדים.