<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד אריאל אליישיב

הנאשמים: בעצמם – מובאים באמצעות שב"ס

ב"כ הנאשמים: עו"ד תמים אבו-פנה

פרוטוקול

כתב האישום הוקרא לנאשמים ותגובתם לאישום:

ב"כ הנאשמים:

הנאשמים מודים בכל העובדות המפורטות בכתב האישום.

הנאשם 1:

אני מודה בעובדות כתב האישום.

הנאשם 2:

גם אני מודה בעובדות כתב האישום.

ב"כ המאשימה:

לאור הדברים, מבוקש להרשיעם בעבירה המפורטת בכתב האישום.

<#3#>

הכרעת דין

הנאשמים הודו בכל העובדות הנטענות בכתב האישום ולפיכך אני מרשיע אותם בעבירה שיוחסה להם בכתב האישום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ט' תמוז תשע"ז, 03/07/2017 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה טוען לעונש:

הנאשם 1 - הודה והורשע בעבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, כאשר נעצר ע"י שוטרים בצומת כרכור, ללא היתרים. כניסה לישראל שלא כחוק מהווה פגיעה חמורה בזכותה של המדינה לקבוע את זהות הבאים בשעריה. בנוסף לכך יש הכבדה על רשויות האכיפה והחוק הנדרשים לטפל בתופעה. לא אחת נקבע כי בעבירה דנן טמון גם סיכון פוטנציאלי למ"י ותושביה.

מתחם העונש ההולם נע בין חודש ל- 8 חודשי מאסר בפועל, מפנה בענין זה לת.פ. 17728-05-17. שם בימ"ש חוזר על המתחם האמור וזאת בגין כניסה אחת וללא עבירה נלווית.

מגיש גיליון הרשעות קודמות (מסומן ת/1), לנאשם שתי הרשעות קודמות הראשונה מ- 2010 בגין חברות והתאגדות בלתי חוקית, פעילות בארגון טרור, יריות לעבר רכב ישראלי, הרשעתו האחרונה ניתנה בפברואר 2014 בגין כניסה לישראל שלא כחוק.

מגיש את גזה"ד מת.פ. 30771-02-14 שם הוטל מאסר על תנאי – מסומן ת/2.

לפיכך תבקש המאשימה להשית על הנאשם מאסר ברף העליון של המתחם בגין הרשעותיו, הפעלת המאסר על תנאי במצטבר, מפנה לעפ"ג 45311-04-13 (מחוזי חיפה), ולעפ"ג 18070-03-17 (מחוזי). בנוסף לכך להפעיל את התנאי, הטלת מאסר על תנאי מרתיע, קנס וחילוט כספי הפיקדון בסך 7,500 ₪ מהתחייבות עצמית של הנאשם מהרשעתו האחרונה.

הנאשם 2 - הודה והורשע בעבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, כאשר נעצר ע"י שוטרים בצומת כרכור, ללא היתרים. כניסה לישראל שלא כחוק מהווה פגיעה חמורה בזכותה של המדינה לקבוע את זהות הבאים בשעריה. בנוסף לכך יש הכבדה על רשויות האכיפה והחוק הנדרשים לטפל בתופעה. לא אחת נקבע כי בעבירה דנן טמון גם סיכון פוטנציאלי למ"י ותושביה.

מתחם העונש ההולם נע בין חודש ל- 8 חודשי מאסר בפועל, מפנה בענין זה לת.פ. 17728-05-17. שם בימ"ש חוזר על המתחם האמור וזאת בגין כניסה אחת וללא עבירה נלווית.

לענין עברו הפלילי, מגיש גיליון הרשעותיו, לנאשם 7 הרשעות קודמות - מסומן ת/3. רובן בגין חוק הכניסה לישראל, כאשר הרשעתו האחרונה מנוב' 2015, בגין אותה עבירה, הסעת תושב זר השוהה שלא כדין, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושבל"ר – מגיש את גזה"ד 53914-07-15 - מסומן ת/4. שם הושתו עליו 4 חודשי מאסר על תנאי מיום שיחרורו ממאסר.

לפיכך תבקש המאשימה להשית על הנאשם מאסר ברף העליון של המתחם בגין הרשעותיו, הפעלת מאסר על תנאי במצטבר, לענין זה מפנה לפסיקה שציינתי לעיל, וכן מבקש להטיל מאסר על תנאי, קנס והפעלת התחייבות עצמית מהרשעתו האחרונה בסך 7,500 ₪.

ב"כ הנאשמים טוען לעונש:

אנסה לשכנע את בימ"ש כי זהו המקרה המצדיק את הארכת מאסרים מותנים שהוטלו על כל נאשם, ביחוד שהמאסרים על תנאי לא מידתיים, כאשר לגבי נאשם 1 מדובר בעונש מותנה בן 5 חודשים בגין עבירה על חוק הכניסה לישראל, ולנאשם השני עונש מותנה בן 4 חודשים.

מתחם הענישה ההולם את העבירה של כניסה לישראל כפי שנקבע בהלכת אלהרוש, עומד על מאסר על תנאי עד 5 חודשי מאסר בפועל.

הנאשם 1, הורשע ונגזר דינו ביום 19/12/14, נכון שזה לפני הלכת אלהרוש, אולם אי אפשר לנתק את המידתיות ואת הטיעון של עונש מותנה שהוטל, כאשר היום אנו באים וטוענים בעניינו של נאשם כזה או אחר. הארכת עונש מותנה כפי שהוסבר בפסיקה, אינה מדע מדוייק. אני מבקש להאריך המאסרים על תנאי של שני הנאשמים, מפנה לרע"פ 10041/14 חמיס נ' מ"י, וכן לרע"פ 3242/13. שני המקרים דומים וכמעט זהים, בימ"ש מצא לנכון להאריך את התנאי, גם מהטעם שהוא לא מידתי, ביחס למהות העבירה וגם מהטעם כי הנאשם שם נכנס לצורכי פרנסה, דבר שלא נסתר גם בטיעוני חברי ולא נאמר אחרת, שני הנאשמים נעצרו בעיצומו של חודש הרמדאן, כשהם נכנסו לישראל לצורכי פרנסה נטו, ואסביר ולא אצדיק, שניהם בני 30, בני דודים המתגוררים באותו מבנה, שניהם נשואים, שרק לפני פחות משנה עברו מהלומה קשה מאוד, כאשר ביתם נשרף כליל. בידי דו"ח והערכת שמאי על נזק שנגרם לבית, כך שמזה כשנה אין להם קורת גג.

נסיבה אישית ואני לא יודע אם זו יד הגורל, נאשם 1 אשתו עומדת ללדת, יש לי אישורים רפואיים על כך שהיא עומדת ללדת מוקדם, הדין דומה גם לנאשם 2 שגם אשתו עומדת ללדת בעוד כשבועיים. הנאשם 2 הוא אב ל- 3 בנות, כניסת שני הנאשמים עוד פעם, אדגיש אמירתי שלא יובן אחרת, שהיתה כניסה נטו, אין עבירה נלווית וזה היה רק לצורכי פרנסה.

אגיש פסיקה עניפה בעניין, שבימ"ש במקרים יותר קשים, האריך מאסרים על תנאי, גם במימדים שנגזר לנאשמים, אמנם העבירה האחרונה של נאשם 1 היתה לפני כשנתיים וחצי, ונאשם 2 העבירה היתה לפני כשנה ומשהו, אך עדיין אי אפשר לקרוא לנאשמים אלה רצידיביסטיים כדוגמת אחרים. לענין חוסר המידתיות שהוטל עליהם, זה בא בהוויתו של החתמה על התחייבות כספית עצומת מימדים בסכומים כפי שנקבע, זה פוגע גם במידתיות העונש שנגזר אז. לענין מקרים שאני רוצה שבימ"ש יתן התייחסות אליהם, מפנה לת.פ. 19699-10-14 שם בימ"ש האריך מאסר מותנה.

חושבני שזה המקום שיש כן ליתן בענין זה התחשבות, הנאשמים במעצר כ- 13 יום, את החג הם חגגו בכלא, והם קיבלו כבר עונש.

אני מצרף ומגיש את דו"ח השמאי, צילומים, אישורים רפואיים, המאשרים את העובדה כי שתי נשותיהם בהיריון ושתיהן צריכות ללדת תוך פרק זמן קצר.

<#5#>

החלטה

נדחה למתן גזר-דין ליום 13/7/2017 שעה 09:00.

הנאשמים יובאו לדיון באמצעות שב"ס.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ט' תמוז תשע"ז, 03/07/2017 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי צהלה חומרי