1. לפניי בקשת המבקשת (התובעת) להעביר הדיון בתיק מבית המשפט השלום בעכו לבית המשפט השלום בחדרה בטענה, כי בית המשפט המוסמך לדון בתביעה הוא בית משפט השלום בחדרה.
2. נסיבות המקרה הן כדלקמן:

ביום 12.04.2017 הגישה המבקשת בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא. המבקשת ציינה בטופס הבקשה לביצוע התביעה, כי בית המשפט המוסמך לדון בעניין בעת הגשת התנגדות לביצוע תביעה, הוא בית משפט השלום בחדרה.

ביום 18.06.2017 הגישה המשיבה ללשכת ההוצאה לפועל בעכו התנגדות לביצוע תביעה ובקשה להעברת העניין לבית משפט השלום בתל אביב או לבית משפט השלום בעכו.

כעולה מרישומי תיק ההוצאה לפועל, ההתנגדות לביצוע תביעה הוגשה פיזית ללשכת ההוצאה לפועל בעכו ובעקבות כך הורתה כב' רשמת ההוצאה לפועל על העברת העניין לבית משפט השלום בעכו.

1. בעקבות העברת העניין לבית משפט השלום בעכו, הגישה המבקשת בקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום בחדרה. בבקשה נטען, כי התביעה מבוססת על הסכם שנערך ונחתם בין הצדדים בעיר חיפה. נטען עוד, כי השירותים והמוצרים אותם רכשה המשיבה יועדו להתבצע בחיפה. נטען עוד, כי הברירה לבחירת מקום השיפוט נמצאת בידי התובע.
2. בתגובה לבקשה טענה המשיבה, כי יש לדחות את טענות המבקשת וכי הבקשה מתייתרת נוכח העברת העניין לבית משפט השלום בעכו, מה גם שזה מקום מושבה של המשיבה וכי אינה ניידת.
3. בתשובת המבקשת לתגובת המשיבה, נטען, כי המשיבה ציינה בהתנגדותה כי בית המשפט המוסמך הוא בית המשפט בעכו וכי למבקשת הזכות לבחור את בית המשפט המוסמך בתוך המחוז.

דיון והכרעה:

1. אפתח בהערה מקדימה. על פי רוב, אין הסמכות המקומית נתפסת כמצויה בליבה של סמכות השפיטה כמו הסמכות העניינית. עם זאת, ישנם רציונליים הקבועים בכללי הסמכות המקומית שאין להמעיט בערכם. בכל מקרה, אין מקום להאריך בטיעונים ובהתדיינויות בשאלת הסמכות המקומית. בשל כך, לא ראיתי מקום לקביעת דיון בבקשה להעברת התיק לבית משפט אחר אלא להכריע בה שלא במעמד בעלי הדין על סמך הבקשה, התגובה והתשובה של הצדדים, וכן בשים לב לטופס בקשת הביצוע שהוגש ללשכת ההוצאה לפועל.
2. המקרה שלפני מעלה שאלה המצויה בצומת שבין דיני ההוצאה לפועל לדיני סדר הדין האזרחי.

חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"), מקנה לזוכה בהליך משפטי אוטונומיה מלאה בבחירת המקום לפתיחת תיק ההוצאה לפועל, וכך נקבע בסעיף 6 (א) לחוק ההוצאה לפועל: "הזוכה רשאי להגיש לכל לשכת הוצאה לפועל בקשה לביצוע פסק-דין". לפי סעיף 81א. (א) לחוק ההוצאה לפועל: "שטר חליפין, שטר חוב ושיק כמשמעותם בפקודת השטרות (בחוק זה - שטר) ניתנים לביצוע כמו פסק דין של בית משפט". עולה, כי בקשה לביצוע שטר אינה כפופה להוראת תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי המסדירה את נושא הסמכות המקומית והזוכה (התובע) רשאי להגיש את בקשת הביצוע לכל לשכת הוצאה לפועל, לפי בחירתו.

יחד עם זאת, בהתאם להוראת תקנה 103 (7) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: "תקנות ההוצאה לפועל") מוטלת על הזוכה בהוצאה לפועל החובה לכלול בבקשת הביצוע פירוט אודות "בית המשפט שלו הסמכות לדון במשפט מבחינת המקום, במקרה של הגשת התנגדות".

1. בהתאם לתקנה 106 (א) לתקנות ההוצאה לפועל, על החייב (הנתבע) להגיש את ההתנגדות לביצוע שטר ללשכת ההוצאה לפועל שבה הוגשה הבקשה לביצוע השטר (להלן: "לשכת ההגשה"), בעוד שלמגיש התנגדות לתביעה לסכום קצוב נתונה הבחירה לפי תקנה 109ב לתקנות ההוצאה לפועל היכן להגיש את התנגדותו, כאשר בחירה זו אמורה להיעשות בהתאם לבית המשפט שהוא סבור שלו הסמכות המקומי - לבית המשפט שליד לשכת ההגשה או לבית המשפט שהוא סבור כי קנויה לו הסמכות לפי תקנות סדר הדין האזרחי. למגיש התנגדות לביצוע שטר אין בחירה כאמור (ראה: רע"א 3633/10 ויטרום 88 (98) בע"מ נ' פ.ת. פאנת בע"מ (12.07.2010)).

במאמר מוסגר אציין, כי מונחת על שולחן הכנסת הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון - סמכות מקומית), התשע"ה–2015 שמטרתה לקבוע, כי הזוכה בתיק הוצאה לפועל יוכל להגיש את בקשת הביצוע בלשכת ההוצאה לפועל לפי כללי מקום השיפוט הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, המחייבים זיקה בין מקום השיפוט (במקרה זה מקום לשכת ההוצאה לפועל) ובין החייב או ההתחייבות שבגינה מוגשת הבקשה.

1. עם הגשת התנגדות לביצוע תביעה, הופכת בקשת הביצוע לכתב תביעה בסדר דין מקצור בהתאם להוראת סעיף 81א1(ד)(2) לחוק ההוצאה לפועל, ועל רשם ההוצאה לפועל להעביר את העניין לבית המשפט המוסמך על-פי תקנות סדר הדין האזרחי ואין עוד הוראות חוק ההוצאה לפועל ותקנותיו חלות עוד.
2. כאמור, בקשת הביצוע צריכה לכלול פירוט אודות "בית המשפט שלו הסמכות לדון במשפט מבחינת המקום, במקרה של הגשת התנגדות". אולם, פשיטא כי הצבעה על בית משפט מסוים בבקשת הביצוע או בהתנגדות אינה בחינת כזה ראה וקדש, כזו שאין אחריה כלום. ככל שסבור בעל דין, כי בית המשפט אליו הועבר העניין לפי החלטת רשם ההוצאה לפועל נעדר סמכות מקומית לדון בהתנגדות לפי כללי הסמכות המקומית שבתקנות סדר הדין האזרחי, פתוחה בפניו הדרך להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל המורה על העברת הדיון בהתנגדות לאותו בית משפט, או לטעון להיעדר סמכות מקומית בפני בית המשפט אליו הועבר הדיון בהתנגדות.

בעניין זה מן הראוי להעיר שתי הערות:

א. ההערה הראשונה, בהתנגדות לביצוע תביעה ומשבחר המתנגד להגיש את התנגדותו ללשכת הוצאה לפועל מסוימת ומימש למעשה את זכות הבחירה שלו בשלב של הגשת ההתנגדות והעניין הועבר לבית המשפט לבקשתו, אינו יכול להישמע בטענה של העדר סמכות מקומית לאותו בית משפט בשלב מאוחר יותר מאחר ועצם הגשת התנגדותו ומימוש בחירתו מהווים וויתור ומחילה על טענות הסמכות המקומית (בהקשר זה ראה: בר"ע (י-ם) 975/09 טכנוקריט (1992) בע"מ נ' כ.ס.מ הנדסה ובניין בע"מ (19.07.2009), שם נפסק, כי "כאשר נתבע מעוניין לקיים את הדיון בבימ"ש, אשר לשיטתו אליו צריך היה להגיש נגדו תובענה לפי התקסד"א, עליו להגיש את ההתנגדות ללשכה שליד בימ"ש זה. לעומת זאת, אם הנתבע יבחר להגיש את ההתנגדות ללשכה שבה פתח התובע בהליך, אזי הוא יראה כמי שמחל על טענת חוסר הסמכות המקומית וכמי שהסכים לסמכותו המקומית של בית המשפט שליד לשכה זו").

ב. ההערה השניה, זכות הבחירה שעומדת למתנגד בתביעה על סכום קצוב להגיש התנגדותו שלא ללשכת ההגשה שבה הוגשה בקשת הביצוע לא נועדה ליצור מסלול עוקף לזכות התובע לבחור בתוך מחוז השיפוט, את בית המשפט בו תידון תביעתו (ראה: תא"מ 37240-05-12 בנק הפועלים נ' זמיר נגר (18.07.2012)). ברי, כי תקנות ההוצאה לפועל לא התיימרו ליתן לחייב זכויות עודפות ולגבור על הוראות חוק בתי המשפט המקנה לנשיא בתי משפט השלום את הזכות להעביר תביעות בתוך אותו מחוז שיפוט.

1. בחזרה לכללי הסמכות המקומית הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת תקנה 3 (א):

"תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים".

מלשון התקנה עולה, כי די בהתקיים אחת החלופות המנויות בתקנה 3(א) כדי להקנות לבית המשפט, אשר באזור שיפוטו מתקיימת החלופה, הסמכות המקומית לדון בתובענה. על פי התקנות, מקום בו נתונה סמכות מקומית לבתי משפט אחדים "נתונה ברירת מקום השיפוט לתובע, בעוד שלנתבע אין פתחון פה לטעון, שסמכותו של בית המשפט הנוח מבחינתו שוללת את סמכותו של בית המשפט שנבחר על-ידי התובע להגשת תובענתו" (ע"א 759/86 גלמן נ' ספריית מעריב בע"מ (31.12.1986)).

1. בעניין שלפניי, הצדדים חלוקים בשאלת בית המשפט המוסמך באותו מחוז – מחוז חיפה. המבקשת מבקשת להעביר את העניין לבית משפט השלום בחדרה בו בזמן שהמשיבה מבקשת להשאיר העניין בבית משפט השלום בעכו.
2. כאמור בסעיפים 10 ו- 11 (ב) לעיל, נתונה ברירת מקום השיפוט לתובע. לשכות ההוצאה לפועל שייכות היום לרשות האכיפה והגבייה לאחר שהופרדו ממערכת בתי המשפט, ולהן מאפיינים וכללים ייחודיים לרבות בעניין הסמכות המקומית. העובדה, כי התביעה מוגשת ללשכת ההוצאה לפועל הקרובה לבית משפט "מסוים" אינה בבחינת וויתור על זכותו של התובע לבקשה העברת העניין לבית משפט "אחר". זאת ועוד, בידי התובע הזכות לבחור את בית המשפט המוסמך בתוך המחוז עצמו.
3. לאחר בחינה, עיון ואיזון ולאור האמור והמפורט לעיל, נחה דעתי כי הדין עם המבקשת.

מקום בו נתונה סמכות מקומית לבתי משפט אחדים, נתונה ברירת מקום השיפוט לתובע, ולו בלבד.

סוף דבר:

1. אני מקבל את בקשת המבקשת, ומורה על העברת העניין לבית משפט השלום בחדרה.
2. שאלת ההוצאות תידון בסוף ההליך.
3. אני מורה על ביטול הדיון הקבוע בפני בתיק ליום 06.09.2017.
4. המזכירות תמציא עותק החלטתי לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"ז, 16 יולי 2017, בהעדר הצדדים.