1. בפניי תביעת שיבוב שהוגשה ע"י התובעת בגין נזקים לרכבה.
2. האירוע התאונתי נשוא תובענה זו, התרחש ביום 7.2.17. בגין אירוע זה נפתחו עוד שני הליכים ת.א (ש' חיפה) 33546-07-17 ות.א (ש' רחובות) 11613-08-17. הוסכם בין הצדדים, כי ההכרעה בשאלת האחריות בין כל הנהגים המעורבים שתינתן על ידי, תחול גם על שני ההליכים הנוספים.
3. ב"כ התובעת בהליך בחיפה גב' שחף אושרית (להלן- אושרית), עדה בתיק שבפניי אך לא בעלת דין, עו"ד עדאל מריסאת, היה נוכח אף הוא בדיון ההוכחות שהתנהל בפניי.
4. האירוע נשוא התובענה הינו תאונת שרשרת בו היו מעורבים ארבעה רכבים.
5. הרכב הראשון הוא של אושרית, הרכב השני של מבוטחת התובעת, הרכב השלישי של הנתבע 1 והרכב הרביעי של הנתבעת 3.

עדות עדת התובעת

1. העדה הראשונה שהעידה בפניי הייתה עדת התובעת גב' נפתלייב אלווירה ( להלן- אלווירה).
2. אלווירה העידה כי התאונה התרחשה בכביש 2 לכיוון ת"א. התנועה במקום הייתה פקוקה לעיתים, ולעיתים זורמת. באזור קיבוץ יקום הייתה האטה אך לא עצירה של התנועה, אלווירה נסעה בנתיב הימני, במהירות 50-60 קמ"ש, לפניה היה רכב וולבו של אושרית, שהיה בנסיעה. אלווירה שמרה על מרחק מספק מהוולבו.
3. ואז לפתע קיבלה אלווירה מכה חזקה מאחור, תוך כדי נסיעה, "בתוך שניות קיבלתי עוד מכה אחת מאחורה. מכה ראשונה שהייתה חזקה נהדפתי לרכב הראשון שהיה לפני, וקיבלתי עוד מכה אחרי כמה שניות היה בום אחרי בום". המכה השניה לטענת אלבירה הייתה קלה מהראשונה.
4. אחרי המכה הראשונה רכבה של אלווירה נכנס מתחת לרכב הוולבו, שהיה גבוה במקצת. אלווירה העידה כי "יכול להיות שפגעתי בו בחלק האחורי שמאלי פשוט הייתי בהלם אחרי התאונה".
5. בהודעה שמסרה אלווירה לתובעת, נכתב כי רכב שפגע ברכבה מאחור (סקודה), גרם לדחיפתה על הוולבו שלפניה, ואז רכב מאזדה שהיה מאחורי הסקודה, "נכנס בסקודה ושוב נכנסו בי פעם שניה מאחור".
6. אלווירה לא זכרה אם כתוצאה מהפגיעה השניה ברכבה, היא שוב נכנסה בוולבו.
7. רכבה של אלווירה נפגע גם מאחור וגם מקדימה בחזית, לרבות בפינה הימנית שלו. רכבה של אושרית נפגע בחלקו האחורי, וגם בחלק האחורי- שמאלי.

עדות הנהגת הראשונה אושרית

1. אושרית העידה כי בדרך לתל אביב, כאשר היא נוסעת בנסיעה איטית, היא הרגישה פתאום "כניסה חזקה של רכב מאחורה, ואחרי כמה שניות לא הספקתי להתאושש היה בום קטן לא חזק כמו הראשון".
2. אושרית לא שמעה מכות נוספות.

עדות הנתבע 1

1. כך העיד הנתבע 1, "נסעתי בכביש החוף אחרי וינגייט, אני זוכר שקיבלתי מכה מאחור, יצאתי מהרכב ראיתי שיש מאחורי רכב, מי שהייתה שם זו הייתה יערה מי שנכנסה בי, היא צעקה ושחררתי אותה מחגורת הבטיחות, נסענו הצידה וגילנו שיש עוד 2 מכוניות לפנינו".
2. הנתבע 1 העיד כי עד הרגע שהוא קיבל את המכה מאחור היה "לי "חור" של עשר שניות".
3. הנתבע 1 העיד כי הוא " מאמין" שהרגיש "את המכה קודם ואחר כך נפתחו הכריות". הנתבע 1 טען שזו סברה שלו.
4. לאחר התאונה טען הנתבע ,1 כי הרכב שלפני היה במרחק 20 מ'.

עדות הנתבעת 3

1. "נסעתי בכביש החוף בנתיב הימני, ראיתי את הרכב לפני בולם, התחלתי בלימה, אבל לא הספקתי לבלום מלא ואז התנגשתי ברכב שלפני. התנגשתי בסקודה, כשיצאתי ראיתי שמדובר בתאונה של 4 רכבים, הרכב שאחרי הספיק לבלום אחרי, אבל לא התנגש בי".

דיון והכרעה

1. מהעדויות שבפניי עולה התמונה הבאה:
2. אלווירה סעה בנסיעה איטית. בעודה בנסיעה זו, היא נפגעת מאחור ע"י רכב הנתבע 1, כתוצאה מכך היא הוטחה על רכבה של אושרית. בסמוך לכך, היא מקבלת עוד מכה, וזה כתוצאה מפגיעת הנתבעת 3 ברכב הנתבע 1.
3. אני מעדיף את עדות אלווירה שהיא נדחפה ע"י הנתבע 1 רק כתוצאה מפגיעתו של זה בה, ולא שהיא פגעה קודם ברכבה של אושרית ורק אחר כך נפגעה ע"י הנתבע 1.
4. ב"כ התובעת בסיכומיו טען כי האפשרות שאלווירה פגעה ברכבה של אושרית בטרם היא נפגעה ע"י הנתבע 1, הינה הרחבת חזית. איני מקבל זאת, אחר שהנתבעת 1 טענה זאת במפורש בסעיף 7.4 לכתב ההגנה של הנתבעים 1-2, ואולם מצאתי כאמור לקבל את עדות אלווירה שהייתה עיקבית ומהימנה, כי היא לפתע הרגישה מכה מאחור, אשר כתוצאה ממנה היא נהדפה לעבר רכבה של אושרית, ואז קיבלה מכה נוספת, שהינה כתוצאה מפגיעת הנתבעת 3 בנתבע 1.
5. הנתבע 1 לא טען בפניי כי הוא הספיק לבלום מאחורי אלווירה ואז הוא נהדף ע"י הנתבעת 3 לעבר רכבה של אלבירה, הוא טען כי קיבל מכה מאחור, וכי הוא רק מאמין, שהוא הרגיש את המכה של הנתבעת 3 קודם, הוא לא בטוח בכך, היה לו לטענתו בזמן זה "חור שחור".
6. אושרית העידה כי היא הרגישה פגיעה ברכבה ע"י רכבה של אלווירה, ואחר כך פגיעה נוספת. הפגיעה הנוספת היא כתוצאה מפגיעת הנתבע 1 ברכבה של אלווירה.
7. רכבה של אלווירה נפגע בחזיתו לרבות גם בחלקו הימני. הפגיעה בחזית ימין מוסברת בכך שהוא ניסה לברוח שמאלה כדי להימנע מפגיעה ברכב הוולבו.
8. אלווירה לא זכרה אם היא פגעה שוב בוולבו של אושרית כתוצאה מהפגיעה השניה. אלווירה הייתה נסערת מאוד לאחר התאונה, ולכן אין זה מפתיע שהיא אינה זוכרת חלק מההתרחשיות בזירה (עמוד 2 ש' 15, עמוד 3 ש' 14 וש' 27-28 ), ואולם בעת שהיא הוטחה לאחר הפגיעה הראשונה, היא מצאה עצמה מתחת לוולבו, סביר ששם הייתה גם לאחר הפגיעה השניה.
9. אושרית העידה כי הפגיעה השניה לא הייתה חזקה כמו הראשונה, מה שמאשש את הקביעה, כי רכבה של אלווירה היה לאחר הפגיעה הראשונה צמוד לרכב הוולבו, והפגיעה השניה, הקלה יותר לא שינתה באופן משמעותי את מצבו.
10. התמונות שצורפו ע"י הצדדים מזירת ההתרחשות, לא שופכות אור מיוחד על גרסאות הנהגים.
11. וזה סדר התרחשות התאונות:

הנתבע 1 פוגע בחלק האחורי ברכבה של אלווירה פגיעה ראשונה, אלווירה מוטחת כתוצאה מכך על רכבה של אושרית ופוגעת בו פגיעה ראשונה. הנתבעת 3 פוגעת בחלק האחורי ברכב הנתבע 1, וזה מוטח פעם שניה על רכבה של אלווירה הנפגעת פעם שניה, ואשר היא עצמה פוגעת פעם שניה ברכבה של אושרית. הפגיעות השניות ברכבי אלווירה ואושרית הן קלות.

1. סוף דבר:

א. הנתבע 1 אחראי בוודאי לנזק האחורי ברכבה של אלווירה, וגם לנזק הקידמי, שכן הוא הגורם להדיפתה של אלווירה לעבר הוולבו.

ב. מכיוון שקבעתי כי אלווירה לא פגעה בוולבו, בטרם היא נפגעה ע"י הנתבע 1, מכאן שהנתבע 1 אחראי על הדיפת אלווירה לעבר רכבה של אושרית, ולכן אין כל אחריות לאלווירה, ששמרה מרחק מהוולבו, לנזק ברכבה של אושרית.

הנזק לרכבה של אושרית מוטל, אף הוא, על כתפי הנתבע 1 ומבטחתו הנתבעת 2.

ג. על הנתבעת 1 להוכיח האם ההדיפה הנוספת שלה, ע"י הנתבעת 3, לעבר רכבה של אלווירה החמירה את הפגיעה ברכבה של אלווירה הן בחלק האחורי והן בקידמי. לא הובאה שום ראיה בעניין זה ע"י הנתבעים 1-2, באשר לתרומה כלשהיא של ההדיפה נוספת של הנתבעת 3, לנזק ברכבה של אלווירה, אם בכלל. לא אוכל להעריך ולו אף בדרך אומדנה את התוספת, אם הייתה כזאת, בהעדר כל תשתית ראייתית לכך.

ד. הנתבע 1 אחראית באופן מלא לנזק ברכבה של אלווירה וברכבה של אושרית.

ה. התביעה כנגד הנתבעים 3-4 דינה להידחות.

ו. מבחינת האחריות, הנתבעת 3 אחראית רק לפגיעה בחלק האחורי של רכב הנתבע 1. בהתאם למבוקש ע"י הצדדים, אני מכריע רק בשאלת אחריות הנהגים לתאונה. איני מכריע, במילא לא הובאה בפניי חוות דעת שמאי בעניין הנזק לרכב הנתבע 1, בשאלה האם גם אילולי פגיעת הנתבעת 3 בחלק האחורי ברכב הנתבע 1, זה היה מוכרז כ"אובדן מוחלט", ומכאן כי בעת הפגיעה בחלק האחורי, הנתבעת 3 "שברה כלי שבור" ולכן היא פטורה.

פיצוי

1. הנתבעים 1-2 באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסך אותו הם שילמו לאלווירה, בניכוי השרידים, בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור 11.6% מסך התשלום לאלווירה, בתוספת שכרה של אלווירה בשיעור 250 ₪, וכן את אגרות בית המשפט.
2. התביעה כנגד הנתבעים 3-4 תידחה ללא צו להוצאות, למעט הוצאות הנתבעת 3 בשיעור 250 ₪, שישולמו ע"י הנתבעים 1-2 .

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ח' אדר תשע"ח, 23 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.