09 אפריל 2018

לפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (ניידות) מיום 27.3.17 (להלן: הועדה, ההחלטה). בהחלטה נקבעו למערערת 40% מוגבלות בניידות , וכן נקבע כי אינה נצרכת לעשות שמוש בכסא גלגלים. משכך דחתה הועדה את עררה על החלטת ועדה מחוזית (אשר אף קבעה למערערת 60% מוגבלות בניידות) .

בטרם אעמוד על גוף המחלוקת אביע צערי על כך שבשל תקלה מזכירותית התאחר מועד הבאתו לשימת לבי של היות הליך זה ממתין לפסק דין.

רקע נדרש

1. המערערת, ילידת 1972, חולת טרשת נפוצה, בעלת משקל יתר, וסובלת אף ממחלות נוספות. לטענתה כבר כשנתיים קודם להופעתה בוועדה, היא משתמשת בכסא גלגלים מחוץ לביתה.
2. התובעת מקבלת קצבת שר"ם בשעור 112%.
3. בהחלטת ועדה מחוזית נקבע כי המערערת מוגבלת בניידות בשעור 60% לפי סעיף א-7 ב-1 לרשימת הליקויים, ואולם אינה זקוקה לכסא גלגלים.

על החלטה זו הוגש הערר בפני הועדה.

1. המערערת הופיעה בפני הוועדה ביום 22.8.16 ונבדקה על ידה . כך מצאה הוועדה:

"בעלה מסר שהיא נמצאת באופן קבוע על הכסא ויש לבדוק אותה על הכיסא מפני שהיא מאוד כבדה ואם היא תיפול במעבר הוועדה אחראית לכך.

הנבדקת עברה בדיקה על הכסא. בבדיקה אין ספסטיות ואין בבינסקי כפי שתואר בבי"ח הדסה. קיים רפיון בגפיים תחתונות. קיימים סימני דריכה בכפות הרגלים עם היפר קטורזיס על העקבים וסימני שחיקה סימטריים בשני הנעליים. קיימת אסימטריה בפנים, שיתוק בצד ימין. מתלוננת לאורך כל הבדיקה על כאבים עזים". (ס' ד3 לפרוטוקול ישיבתה הראשונה,ההדגשות אינן במקור וכן להלן)

1. בהמשך לבדיקתה הזהירה הועדה את המערערת כי בכוונתה להפחית את אחוזי הנכות בניידות מהטעם, כפי שהבהירה ש" אין סימנים המסבירים את סעיף א-7-ב- 1 ויש ניגוד בולט בין הממצאים שנמסרים ע"י החולה והמשפחה והכתוב במסמך בביה"ח הדסה. על סמך עיון במסמכים על פני התיק ועל סמך הבדיקה הנוירולוגית על הכסא ניתן ליישם א-7-א 40% ואי לכך הוועדה ממליצה על משיכת הערר".(ס' ו2 לפרוטוקול)
2. נוכח הודעת המערערת כי היא עומדת על עררה התכנסה הוועדה שוב ביום 27.3.17 וקבעה בהתאם לאשר התרתה כי תעשה בציינה: "בבדיקה הנוירולוגית אשר בוצעה בתאריך 22.8.16 וקבעה שהממצאים ניתנים לישום על פי סעיף א-7-א 40%. בבדיקה של היום בוצע מבחן הובר אשר הראה באופן חד משמעי שקיים כוח שריר בגפה תחתונה ימנית." (ס' ד'3 לפרוטוקול בדיקתה השניה)

המחלוקת

1. טוענת המערערת כי הועדה חלף העלאת אחוזי הניידות, הפחיתה אותם; לא הוסף בפרוטוקול כסא גלגלים למרות שהמערערת משתמשת בו מאז מחלתה (השימוש נרשם בסעיף 4 לפרוטוקול בלבד) כמופיע בסכום מחלה מביה"ח הדסה והיא השאילה כס"ג מיד שרה וקבלה אישור לכס"ג לרחצה.
2. בכתב התשובה טען המשיב כי מדובר בקביעה רפואית מנומקת וסבירה. כך גם מנומק העדר הצורך בכסא גלגלים.
3. עם זאת בדיון שהתקיים בפני כב' הרשמת הודיע המשיב כי : "לעניין כיסא הגלגלים, הוועדה ציינה בשתי ישיבותיה מיום 22/8/16 ו27/3/17 בסעיף 4 שהמערערת משתמשת בכיסא גלגלים ובסעיף ו 4' סימנה שהמערערת אינה זקוקה ומשתמשת בכיסא גלגלים, אומנם מדובר בשני תנאים מצטברים אשר על הוועדה לקבוע גם האם המערערת זקוקה לכיסא גלגלים אך לא ניתן לדלות מפרוט' הוועדה כל הנמקה בעניין זה, מדובר למעשה במסקנה ללא הנמקה, מטעם זה יסכים המשיב להחזיר את העניין בנקודה זאת בלבד על מנת שהוועדה תשקול את הסוגייה כך מי שאינו רופא יוכל לרדת לסוף דעתה."

עוד הוסיף המשיב כי המערערת תוכל להוסיף כל מסמך רפואי לוועדה שתאריכו אינו מאוחר מ- 27.3.17.

1. המערערת עמדה על כלל ערעורה ומשכך הועבר עניינה להכרעתי.

הכרעה

1. לאחר שעמדתי על טענות הצדדים אני קובעת כדלקמן:
2. לא מצאתי פגם משפטי בכך שהוועדה מצאה מקום להפחית את שעור אחוזי הניידות שנקבע בוועדה המחוזית. הוועדה הסבירה באופן שניתן לעקוב אחר אומד דעתה מדוע לדעתה תואם הסעיף שבחרה מרשימת הליקויים יותר מאשר הסעיף שנקבע ע"י הועדה המחוזית, וזאת לאחר בדיקתה. (הועדה מציינת למעשה כי ישנו כח שריר בגפה הימנית). משכך אין מקום להתערבותו של בית הדין בקביעתה.
3. לענין זה , בין אם בפני הועדה עמד ערר של המוסד (כטענת המשיב וכעולה מפרוטוקול הועדה) ובין אם לא-כטענת המערערת- עדין רשאית היתה הועדה לשנות ממצאי הועדה מדרג קודם גם באופן שיפגע במערערת, והיא עשתה כן כדין, לאחר שהתריעה בפני המערערת על כך ועל האפשרות העומדת לה למשוך עררה.
4. אשר לקביעות הוועדה ביחס לכסא הגלגלים, אצין כי ספק בעיני אם נפל פגם משפטי בהחלטה. (הועדה מצינת מפורשות שמוש בכסא הגלגלים, שכירתו ואף קיומו של מסמך רפואי המורה על נזקקות לכסא גלגלים). הועדה אמנם אינה מפרשת בפרק המסקנות שבפרוטוקול (ו6) באופן מפורש התיחסותה לסוגיית כסא הגלגלים, ואולם מתוך המתואר על ידה בסעיף ד' 3 לפרוטוקול, נדמה כי ניתן לעמוד על אומד דעתה גם לענין זה.

עם זאת נוכח העדר התיחסות ספצפית בפרק ו'2 לפרוטוקול ונוכח הסכמת המשיב להשבת ענינה של המערערת לוועדה, יושב בהתאם להסכמה זו.

נוכח האמור יוחזר עניינה של המערערת לדיון בפני הועדה, אשר תשקול מחדש עמדתה בשאלת הזקקותה של המערערת לכסא גלגלים ותנמק החלטתה . המערערת תהא רשאית להציג בפני הועדה כל מסמך רפואי שתאריכו עד ליום 27.3.2017.

אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ח, (09 אפריל 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.