24 יוני 2018

1. ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (אי כושר) מיום 2.4.17, אשר קבעה כי המערער לא איבד את כושר ההשתכרות שלו מעל 50%.
2. למערער נקבעו, במסגרת נכות כללית, הנכויות הצמיתות הבאות: ליקוי ראיה 30%, ליקוי שדה ראיה 30% וכאבי ראש 10%.
3. להחלטה נושא הערעור קדמה החלטה של ועדה לעררים מיום 6.7.16 בה קביעות דומות. ההחלטה הראשונה בוטלה בפסק דינה של כב' השופטת אפרת קוקה מיום 22.2.17 אשר קבע: "ניתן בזה תוקף... להסכמת הצדדים להשבת עניינו של המערער לוועדת הערר... על מנת שתשקול עמדתה מחדש תוך התייחסות לכלל הליקויים מהם סובל המערער"
4. הועדה נושא הערעור התכנסה כאמור, בעקבות פסק הדין וכך נקבע בה: "הוועדה שבה ומציינת כי נכותו היחידה למעשה של התובע הנה ליקוי הראיה בעין שמאל ובנוסף כאבי ראש בחומרה קלה שבבדיקת נוירולוג לא נמצאה כל בעיה אובייקטיבית ואף קבע כי אין השפעה של כאבי הראש על כושר עבודה. לדעת הועדה מסוגל התובע לעבוד בשמרה מאלה בכל עבודה שאינה דורשת ראיה דו עינית. מסוגל לעבוד באופן מלא כמשגיח בבחינות, איש מודיעין, הוראה פרטנית באנגלית, טלמרקטינג. הוועדה מציינת כי גם ד"ר חיימסקי רופאה תעסוקתית כתובת כי התובע מסוגל לעבוד במשרה מלאה וכי לא איבד כדי 50% מכושר השתכרותו. הוועדה שבה ודוחה את הערר"
5. לאחר ששקלתי את טענות המערער הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות:
6. ראשית, הוועדה קיימה את הוראות פסק הדין המחזיר במלואן, הכול בהתאם להלכה הידועה בדב"ע נא29-0 מנחם פרנקל נגד המל"ל. בהתאם לכך, הוועדה לא נדרשה להתייחס לנושאים שאינם מופיעים בפסק הדין במפורש. הוועדה נדרשה להתייחס לכל הליקויים מהם סובל המערער ועשתה זאת בפירוט ותוך הפניה לחוות דעת שונות (נוירולוג ורופאה תעסוקתית).
7. כך, הבהירה הוועדה כי עיקר הנכות הוא ליקוי ראיה בעין אחת בלבד וכי בעניין כאבי הראש מדובר בליקוי בחומרה נמוכה, אשר נקבע על ידי נוירולוג כי אינו מגביל בעבודה.
8. שנית, יש לדחות את טענות המערער בנוגע לסבירות ההחלטה ולכך שקיימת לכאורה סתירה בין ליקוי הראיה לסוגי העבודות שפורטו על ידי הוועדה כאפשריות. המדובר בטענות שעיקרן התערבות בשיקול הדעת הרפואי והמקצועי של הוועדה, התערבות אשר אינה בסמכות בית דין זה.
9. אשר לליקוי הראיה, הובהר כאמור כי מדובר בליקוי בעין אחת בלבד. לאור זאת, גם במבחן השכל הישר, מדובר בליקוי אשר על פניו החלטת הוועדה לגביו אינה נחזית כחורגת ממתחם הסבירות. כאמור, הוועדה התבססה גם על חוות דעת רופאה תעסוקתית, אשר קבעה דברים דומים והדגישה כי הראיה בעין ימין של התובע – תקינה.
10. אשר למידת ההנמקה והפירוט הנדרש, אני סבור כי בנסיבות העניין עמדה הוועדה במידת ההנמקה הסבירה והנדרשת ולא היה עליה לפרט ביחס לכל סוג עבודה מוצע כיצד צפוי התובע לעבוד בו. הדברים ברורים מהנמקת הוועדה ומאופי הליקוי. הוועדה קבעה כי המערער יכול לעסוק בעבודות אשר אינן דורשות ראייה דו עינית והדעת נותנת כי רוב רובן של העבודות ובפרט אלו שהציעה הוועדה אינו דורש ראייה כזאת. מכל מקום, מדובר כאמור בעניינים שבשיקול דעת מקצועי מובהק.
11. יובהר עוד, כי הפער בין נכותו הרפואית המשוקללת של המערער ובין נכותו התפקודית כפי שנקבעה, אינו פער חריג או גדול במיוחד. בנסיבות אלו די בהנמקת הוועדה כפי שנכתבה (ראה לעניין זה ברע (ארצי) 39263-03-15‏ ‏ רוחמה אופנר נ' המוסד לביטוח לאומי).
12. סוף דבר כאמור, דין הערעור להידחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות על אף שייתכן שהיה על המערער להקשיב להמלצת גורם הערכה מוקדמת בעניינו ולמנוע הליך ארוך.
13. יובהר כי אין באמור בפסק דין זה כדי להקל ראש בליקוי ממנו סובל המערער ואני מאחל לו רפואה שלמה במהרה.

ניתן היום, י"א תמוז תשע"ח, (24 יוני 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.