1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט עזריה אלקלעי) מיום 22/5/17 בתובענות מאוחדות (ת"א 64941-09-16 ות"א 8996-10-16), ולפיה נדחתה בקשת המבקשת – הנתבעת 1 לסלק על הסף התובענות שהוגשו נגדה.

2. במסגרת ת"א 64941-09-16 הגישה המשיבה 1 תביעה על סך 704,590 ₪ נגד המבקשת והמשיב 4.

נטען כי המבקשת ארגנה קבוצת רכישה והחתימה את המשיבה 1 על מסמכי הרשמה והצטרפות לקבוצת הרכישה לצורך רכישת זכויות ליחידה בפרויקט שכונת שרונה, דרום הקריה תל אביב (להלן: "הפרויקט").

בסעיף 47 ו- 48 לכתב התביעה הוגדרו נזקי התובעת – המשיבה 1 כדלקמן:

"47. התובעת תטען כי על הנתבעות לפצותה בגין כל תשלום ונזק שנגרם ו/או צפוי להיגרם לה עקב התקשרותה בהסכמים בקשר עם ההצטרפות לקבוצת הרכישה וביטולם.

48. בכלל זאת נתבעים במסגרת תביעה זאת השבה ו/או פיצויים בגין נזקי ממון קצובים כדלקמן:

א. בגין סכומים ששולמו לקבוצת הרכישה ע"ח ההון העצמי (ולמיטב ידיעת התובעת עודם שמורים כולם ו/או בחלקם בעת הגשת תביעה זאת בחשבון הנאמנות המנוהל ע"י הנתבעת מס' 2) סך של 500,767 ₪.

ב. בגין השבת שכ"ט ששולם לנתבעת מס' 2 סך 50,456 ₪.

ג. פיצוי בגין תשלומי מיסי מקרקעין בסך של 153,367 ₪.

..."

במסגרת ת"א 8996-10-16 הוגשה על ידי המשיבים 2-3 תביעה על סך 1,710,931 ₪, כאשר הנזקים הוגדרו בסעיפים 48 ו – 49 לכתב התביעה כדלקמן:

"48. התובעים יטענו כי על הנתבעות לפצותם בגין כל תשלום ונזק שנגרם ו/או צפוי להיגרם להם עקב התקשרותם בהסכמים בקשר עם ההצטרפות לקבוצת הרכישה וביטולם.

49. בכלל זאת נתבעים במסגרת תביעה זאת השבה ו/או פיצויים בגין נזקי ממון קצובים כדלקמן:

א. בגין סכומים ששולמו לקבוצת הרכישה ע"ח ההון העצמי (ולמיטב ידיעת התובעת עודם שמורים כולם ו/או בחלקם בעת הגשת תביעה זאת בחשבון הנאמנות המנוהל ע"י הנתבעת מס' 2) סך של 1,000,000 ₪.

ב. בגין השבת שכ"ט ששולם לנתבעת מס' 2 סך 88,627 ₪.

ג. פיצוי בגין תשלומי מיסי מקרקעין בסך של 622,304 ₪

...".

3. הדיון אוחד בשתי התובענות (החלטה מיום 26/2/17) והמבקשת – הנתבעת 1 הגישה ביום 27/2/17 בקשה לסילוק התובענות על הסף.

א) בבקשה נטען כי יש לדחות התביעה נגד המבקשת ממספר נימוקים עיקריים:

(1) התובעים לא יוכלו לקבל את הסעדים שהתבקשו בתביעותיהם. הנזקים לא התגבשו ולא באו לעולם; ובכל מקרה לא ניתן יהיה לקבל את הסעד המבוקש מהמבקשת – הנתבעת 1.

הכספים ששולמו לקבוצת הרכישה לא נמצאים אצל המבקשת אלא בחשבון נאמנות של הנתבעת 2 (כפי שכתוב במפורש בכתבי התביעה).

(2) כל עוד לא תידון שאלת תוקפה של הודעת ביטול ההתקשרות החוזית, ששלחו התובעים לקבוצת הרכישה, לא ניתן יהיה לדון כלל בזכאות לסעדים המבוקשים.

בירור שכזה לא יוכל להיעשות מבלי שכל חברי הקבוצה הם צד ונראה כי חברי הקבוצה לא צורפו בשל תניית בוררות.

(3) היעדר יריבות.

(4) היעדר פירוט מספיק של כתב התביעה.

ב) בתגובה לבקשה טענו התובעים – המשיבים 1-3 כי אין מקום להיעתר לבקשה. נטען כי:

(1) טענות עובדתיות שנטענו על ידי המבקשת לא נתמכו בתצהיר.

(2) קיימת עילת תביעה וכן קיימת יריבות.

התובעים לא מבקשים השבה מתוך כספים המצויים בחשבון נאמנות של קבוצת הרכישה אלא מבקשים פיצוי מהנתבעים.

עילות תביעה כגון: הטעיה, מרמה, תרמית, מצג שווא, הפרת חוזה, הפרת תום לב ועוד – מיוחסות לנתבעים ולא לקבוצת הרכישה.

קבוצת הרכישה אינה צד נדרש בתיקים.

(3) כתבי התביעה מפורטים דיים. ככל שמבוקשים פרטים נוספים – ניתן לפעול לקבלתם לפי תקנות 65 ו- 91 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, ולא לסלק תביעות על הסף.

ג) לאחר שהוגשה תגובת התובעים, התקיימה ישיבת קדם משפט, במסגרתה נשמעו טענות הצדדים בנוגע לבקשה ולאחר שהצעת בימ"ש קמא לב"כ המבקשת לחזור מהבקשה ללא צו להוצאות, נדחתה, הוגשה תשובה לתגובה.

ד) בתשובה לתגובה נטען:

(1) לא ניתן יהיה לברר התביעות מבלי שקודם לכן תוכרע שאלת תוקף הודעת הביטול שהתובעים שלחו לקבוצת הרכישה ביחס להסכם השיתוף (ונדחתה על ידי הקבוצה).

(2) לא ניתן לברר הטענות והתביעות מבלי שקבוצת הרכישה תהיה צד.

(3) כל עוד לא התגבש נזק; אין אפשרות לברר תביעות בגין ה"נזק" הנטען.

(4) בתגובה לא היה מענה לטענות שהועלו בבקשה.

4. החלטת בית משפט קמא:

א) בימ"ש קמא חזר על המגמה הרווחת בפסיקה לתת לבעל דין את יומו בביהמ"ש, וכן על ההלכות הידועות לפיהן בשלב הבקשה לסילוק על הסף יש להניח כי העובדות המפורטות בכתב התביעה נכונות ואין לחסום את דרכם של התובעים מבירור התביעה לגופו של עניין.

ב) בית משפט קמא מצא כי אין זה המקרה החריג שבו יש לסלק התביעה על הסף – אמצעי קיצוני על פי הפסיקה.

ג) בימ"ש קמא קבע כי למשיבים 1-3 יש עילות תביעה על פי כתבי התביעה, ולכן אין מקום להורות על סילוק התובענה מחמת העדר עילה.

נקבע כי מעיון בכתב התביעה ניתן לראות כי מיוחסות למבקשת עילות תביעה, בין היתר: מצגי שווא שביצעה המבקשת היא או מי מטעמה כלפי התובעים, תרמית והפרת חובות שונות להם היא מחויבת בין אם מכוח הסכם ובין אם מכוח הדין הכללי.

נקבע כי אין מבוקש להשיב כספים אלא מבוקש לחייב הנתבעת בפיצויים.

סכום ההשבה היחיד שהתבקש הוא תשלום שכר טרחה ששולם לנתבע 2 (משיב 4) ולא השבה מהנתבעת 1 – המבקשת.

ד) בית משפט קמא לא מצא כי הסעדים הם תיאורטיים או עתידיים ומצא כי כתבי התביעה מפורטים דיים ויש בהם כדי להקים עילות תביעה לכאוריות נגד המבקשת ולפיכך אין מקום לסילוק על הסף.

ה) בסיכומו של דבר נפסק, כי מדובר בתביעות אשר יש עילת תביעה ביסודן ואין מקום להורות על סילוקן על הסף בטרם בירור עובדתי ומשפטי של הטענות.

הבקשה נדחתה והמבקשת חויבה בהוצאות בסך 10,000 ₪.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

5. המבקשת חוזרת על הטענות שנטענו בבימ"ש קמא וטוענת, כי בית משפט קמא לא נדרש לטענותיה המרכזיות ולא הכריע בהן – בכלל, ובאופן מנומק – בפרט.

נטען, כי ללא קבוצת הרכישה אי אפשר לברר את התביעות. קבוצת הרכישה היא צד למערכת ההסכמית שאותה התובעים מתיימרים לבטל (והודעת הביטול שלהם נדחתה על ידי הקבוצה) קבוצת הרכישה דרושה לבירור הן כמי שמחזיקה בכספים שהשבתם מתבקשת, הן כמי שעשויה להיפגע במישרין מניהול ההליך ותוצאותיו, והן כמי שמקבלת כיום את ההחלטות ביחס לזכויות המשיבים.

נטען, כי הסיבה האמתית לאי צירוף קבוצת הרכישה היא תניית הבוררות הקבועה בהסכם השיתוף.

כמו כן נטען, כי טרם התגבש "נזק", כיוון שהעלויות בפועל של הפרויקט תהיינה ידועות רק בסופו.

רק אז ניתן יהיה לבחון מה הפער (אם בכלל) בין העלויות בפועל לבין האומדנים שנערכו בראשית הפרויקט ולברר אם קיימת אחריות של המבקשת לפער (ככל שייווצר).

עוד טוענת המבקשת, כי בקשה שהגישו המשיבים למתן צו מניעה זמני בסוף מאי 2017 (לאחר מתן ההחלטה בבית משפט קמא) כנגד החלטת הקבוצה להשתמש בסמכותה "להפקיע" את זכויות המשיבים ולמוכרן לצד ג' ממחישה עד כמה קבוצת הרכישה היא בעלת "יריבות" לתובעים למרות הצהרותיהם כי אין כך הדבר.

6. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להידחות; אף ללא צורך בתגובה וזאת מהנימוקים כדלקמן:

א) ברע"א 7913/14 תרכובת ברום בע"מ נ' חצב (8.2.2015) נפסק ע"י כב' הש' צ' זילברטל כי:

"...השגות בעלי דין על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית יידונו, ככלל, במסגרת ערעור על פסק הדין, זאת, למעט אותם מקרים נדירים בהם "עלה

בידי מבקש רשות הערעור להראות כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים; עלולה לגרום לנזק של ממש, או עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי"...".

זאת ועוד; ערכאת ערעור ממעטת להתערב בהחלטה דיונית המורה על המשך בירור ההליך לגופו, מבלי לסלק ההליך על הסף וראה לעניין זה רע"א 2387/01 איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' לשכת סוכני ביטוח בישראל (26/12/13) – סעיף 4,  וכן החלטת כב' השופטת חיות , ברע"א 5062/16 רום גבס חיפוי וקירוי (1997) בע"מ נ' ניצן ענבר ניהל פרויקטים בע"מ (ניתן ביום 23/8/16) בסעיף 6:

"כפי שנפסק לא אחת, ככלל אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית הנוגעות לאופן ניהול ההליך בפניה והלכה זו חלה במשנה תוקף עת מדובר בהחלטה דיונית המורה על המשך בירור ההליך לגופו (רע"א 442/06 חברת התחנה המרכזית החדשה בע"מ נ'  גיטי אהובים ואח' (לא פורסם, 18.5.2006). זאת ועוד – סילוקה של תביעה על הסף מבלי לבררה לגופה, מהווה אמצעי קיצוני ולפיכך על בתי המשפט לנקוט משנה זהירות טרם השימוש בו. (רע"א 6992/14 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' קיבוץ אושה, פסקה 15 (29.12.2014); ע"א 5728/15 עו"ד ישראל בכר נ' חמיס, פסקה 4 (9.11.2015)....".

במקרה דנן, לא מצאתי כי יש להפעיל את החריג המאפשר התערבות ערכאת הערעור בהחלטת ביניים זו כבר עתה.

ב) בכתבי התביעה בת"א 8996-10-16 ות"א 64941-09-16, נטען כי הנתבעות גרמו לתובעים באמצעות מצגי שווא, תרמית והטעיה, תוך הפרת חובות תום הלב, הנאמנות והזהירות שהם חבים כלפיהם, להתקשר עם קבוצת הרכישה כחברים וזאת במסגרת מערכת הסכמים מורכבת ומסועפת, המתיימרת לפטור את הנתבעים מכל אחריות לשם ביצוע עסקה בהיקף של מיליארדי שקלים, בעלת סיכונים אדירים אשר הועלמו מעיני התובעים.

נטען כי התביעות מעוררות שאלות עקרוניות בדבר היקף חובת הגילוי החלה על הגורמים המארגנים, המשווקים והיועצים המשפטיים של קבוצות רכישה טרם ובמהלך צירוף חברים ואת שאלת אחריותם למצגי שווא הנמסרים מטעמם באשר לעלויות, לסיכויים, ולסיכונים הכרוכים במיזם.

התובעים טענו, בין היתר, כי המבקשת שיווקה לתובעים דירות יוקרה בקומות גבוהות

במגדלים מפוארים במרכז העיר תל אביב, באומדן מחיר "אופטימי" במידה קיצונית של חוסר ריאליות, הנע בין 24,000 ל- 27,000 ₪ למ"ר בלבד, כאשר המבקשת ידעה כבר במועד השיווק (או היה עליה לדעת), כי אין כל קשר בין האומדן שהוצג לבין המציאות, שכן העלות הסופית ליחידה צפויה לחרוג במידה קיצונית של עשרות אחוזים מהאומדן שנמסר או שלא יעלה כלל בידי הקבוצה להשלים את הפרויקט.

זאת ועוד נטען, כי הנתבעות הציעו בשם הקבוצה במכרז לרכישת הקרקע סכום דמיוני והזוי אשר סיכל מראש כל אפשרות של השלמת המיזם תוך עמידה בהתחייבויות ובמצגים לרוכשים, בכללם התובעים.

התובעים טענו בכתב התביעה, כי הם חתמו על מסמכי ההצטרפות וההרשמה על יסוד מספר מצגים מהותיים שהתבררו כמצגי ושווא וכי נוסח מערכת ההסכמים עליהם נדרשו לחתום, בראשם נוסח הסכם השיתוף שונה מהותית לעומת הנוסח שתואר בפני התובעים בעת הצטרפותם ובטרם חתמו על מסמכי ההצטרפות.

התובעים טענו שהבינו "כי נפלו קורבן ככל הנראה למעשה תרמית מתוחכם ביותר מצד הנתבעים, אשר שינו את נוסח ההסכמים, לא גילו מבעוד מועד מהו הרציונל האמתי – הספקולטיבי והמסוכן של העסקה, מסרו במכוון נתונים כוזבים לגבי הסכום שבכוונתם להציע לרכישת הקרקע ומסרו ביודעין אומדן בלתי ריאלי בעליל של עלות היחידה".

לאור זאת, התובעים הודיעו לקבוצת הרכישה על בטלות ההסכמים ועתרו במסגרת התביעות לחיובם של הנתבעים בגין נזקיהם הנטענים.

ג) מניסוחם של הסעיפים המגדירים את הסעדים הכספיים המבוקשים בכתבי התביעה אשר צוטטו על ידי לעיל (סעיפים 47 ו -48 לת"א 64941-09-16 וסעיפים 48 ו -49 לת"א 8996-0916) עולה המסקנה כי בנוגע לשכ"ט ששולם למשיב 4 נדרש סעד של השבה; באשר לתשלומי מיסי המקרקעין מבוקש סעד של פיצוי ובאשר לסכומים ששולמו לקבוצת הרכישה לא מצוין במפורש האם הסעד המבוקש הוא השבה או פיצוי.

איני תמימת דעים עם מסקנת כב' השופט קמא בנוגע לכך שמכתבי התביעה בנוסחם הנוכחי ניתן להסיק, כי בגין סכומים ששולמו לקבוצת הרכישה נדרש סעד של פיצוי ולא השבה.

הניסוח אינו ברור. יחד עם זאת, חוסר הבהירות אינו מחייב סילוק על הסף בשלב כה מקדמי של ההליך.

ד) העובדה שקבוצת הרכישה אינה צד לתביעות, אין בה כדי להוביל בשלב זה לסילוקן של התביעות מחמת העדר עילות תביעה. לא ניתן בשלב המקדמי הנוכחי להגיע למסקנה חד משמעית ולפיה לא ניתן להכריע בתביעות ללא קבוצת הרכישה.

יצוין, כי ככל שיתברר כי בהעדר קבוצת הרכישה כצד להליך לא ניתן להוכיח התביעה, ממילא היא תדחה לגופה. וככל שהמבקשת סבורה כי קבוצת הרכישה היא צד נדרש לצורך הוכחת הגנתה, עדיין עומדות לרשותה דרכים לצירוף קבוצת הרכישה להליך כפוף להוראות התקנות. אין באי צירוף קבוצת הרכישה כצד להליך משום עובדה המחייבת סילוק התביעות על הסף.

ה) למותר לציין, כי ככל שזו תהיה המסקנה בפסק הדין לכשיינתן, ממילא לא תחויב המבקשת לשלם כספים למשיבים.

11. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב) משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ג) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י' תמוז תשע"ז, 04 יולי 2017, בהעדר הצדדים.