1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין עד להחלטה בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט השלום (כב' השופטת י. ייטב).
2. בפסק הדין התקבלה טענת המשיבים לפיה בן זוגה המנוח של המבקשת (להלן: המנוח) פרסם לשון הרע כנגדם. נפסק כי המנוח פרסם לשון הרע בעת שהעביר לאחרים חוות דעת גרפולוגית הכוללת תכנים פוגעניים אודות המשיבים, בלי שנתנו לכך את הסכמתם. נפסק כי עזבונו של המנוח באמצעות המבקשת, ישלם למשיבים סך של 30,000 ₪. כמו כן נפסק כי הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד ישולמו על ידי עזבון המנוח באמצעות המבקשת, ביחד ולחוד, עם חמישה נתבעים נוספים.
3. המבקשת טוענת כי טעה בית המשפט קמא בעת שקיבל את התביעה כנגד המנוח כאשר זה הלך לעולמו במהלך המשפט מבלי שנשמעה עדותו. עוד נטען כי לא היה "פרסום" כמשמעתו בחוק איסור לשון הרע וכי לכל היותר חוות הדעת הועברה לאב החורג של המשיב שהעביר לאחרים ובמעשהו המכוון ניתק את הקשר הסיבתי בין מעשה המנוח ובין הנזק. נטען גם להרחבת חזית בכל הנוגע לפרסום שביצע האב החורג ובנוסף נטען כי אין לחייב את המבקשת בתשלום פסק הדין כיוון שפסק הדין ניתן כנגד עיזבון המנוח ולא כנגדה.
4. כידוע, שניים הם התנאים לעיכוב ביצוע פסק דין. האחד, כי למבקש סיכויים טובים לזכות בערעור, והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש במובן זה שאם יזכה בערעור לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו לאחר שפסק הדין בוצע. עוד נקבע כי עיכוב ביצועו של פסק דין הכולל סעד כספי, יינתן במקרים חריגים.
5. בכל הנוגע לסיכויי הערעור, פסק הדין של בית המשפט קמא הוא מפורט ומנומק ואיני סבורה כי סיכויי הערעור גבוהים. עם זאת לא ניתן לומר שהסיכויים קלושים לגמרי בשים לב לכך שהמבקשת טוענת לטעויות משפטיות.

1. בכל הנוגע למאזן הנוחות, זה נוטה לטובת המשיבים. מדובר בחוב כספי לא גדול והמבקשת לא הציגה כל ראיה לכך שלא ניתן יהיה לגבות את הכסף מאת המשיבים אם הערעור יתקבל.
2. לנוכח האמור, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

ניתנה היום, כ"ד אב תשע"ז, 16 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.