06 ספטמבר 2018

1. ערעור על החלטת ועדה לעררים (אי כושר) מיום 25.4.17 אשר קבעה כי המערער לא איבד מכושרו להשתכר.
2. ברקע מספר הליכים והחלטות. למען הבהירות אביא אותם על דרך הקיצור בהתאם לציטוטים מן הפסיקה הנוגעת לעניין:
3. עניינו של המבקש הוחזר לוועדה על יסוד הסכמת הצדדים מיום 11.7.12, אשר קיבלה תוקף של פסק דין, ולפיה הוועדה "תתייחס להחלטות הוועדות המקצועיות של לשכת התעסוקה מיום 26.2.08, 16.9.09 ובתוך האבחון התעסוקתי מיום 12.7.10"
4. ביום 26.8.12 התכנסה הוועדה לדון בעניינו של המבקש בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר וקבעה:
5. "הוועדה התכנסה מתוקף פסה"ד מתאריך 11/7/12. בפסה"ד התבקשה הוועדה להתייחס להחלטות ועדות מקצועיות מתאריך 26/2/08, 16/9/09 ובדו"ח אבחון תעסוקתי מ 12/7/10.הוועדה עיינה מחדש בפרוטוקול ישיבתה מתאריך 15/4/12 בה תוארו כישוריו לצורך עבודה. לבקשת בית הדין עיינה הועדה בשאלון מידע רפואי למיון מוקדם וועדה מקצועית מ 26/2/08 בעמוד 6 לדו"ח זה מצוין 'שיש לאמן שעה בשבוע או אף לפתור לגמרי עד לקבלת תשובה מהמלל' ומסקנתם הייתה שיש לראותו כיום כמי שאינו מסוגל לעבוד בשל מגבלותיו הרפואיות. לציין שדו"ח זה צוין 'שלאחר קבלת תוצאות המלל יקבל מסלול או פטור'. לגבי דו"ח אבחון תעסוקתי מתאריך 12.7.10 מסכם הבודק: 'קשה לקבוע על פי הממצאים המועטים של האבחון... מידת שיתוף הפעולה מצד הנ"ל הייתה נמוכה ביותר.. ועל כן לא ניתן לסווגו או לכוונו להכשרה מקצועית מתאימה במצב זה. יש לבדוק הן את מצבו הנפשי והן את מצבו הבריאותי לצורך קבלת תמונה כללית יותר'. מצבו הרפואי והנפשי של התובע נבדק על ידי ועדה רפואית לעררים מתאריך 1.12.11 ונקבע שמסוגל לעבודה בחצי משרה ללא הרמת משאות, הליכה ממושכת ומאמץ גופני. פרוטוקול ועדה מקצועית מתאריך 16/9/09 קובע בעמוד 4 'כי המשתתף כשיר לתכנית אישית חלקית ...' הווה אומר שגם ועדה זו מצאה שיש אפשרות שהתובע ישתלב בעבודה. אנו רואים שוועדות אלו מסתמכות על כושרו כפי שנקבע בועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי, ולפי חו"ד רפואית לענין כושר השתכרות בועדות אלו מסוגל לעבודה ללא מאמצים פיזיים (וע"ר לעררים 1.12.11). לאור זאת חוזרת הוועדה על קביעתה שהתובע לא איבד את כושרו להשתכר כדי 50%."
6. ערעור שהוגש לבית דין זה (בל' 36455-09-12) נדחה. בקשת רשות לערער על פסק הדין התקבלה בבית הדין הארצי במסגרת ברע (ארצי) 16310-06-13‏. בהחלטת בית הדין הארצי מיום 10.10.13 נקבע:‏
7. "התייחסות המוסד לביטוח לאומי מתבקשת נוכח העולה מהחלטת הוועדה, בה אין התייחסות ממשית לתוכנם המהותי של המסמכים. כך, נאמר באבחון התעסוקתי מיום 12.7.10 כי המבקש "הציג תמונה קשה ביותר של תפקוד נמוך ביותר, מוטיבציה נמוכה להצליח במטלות שקיבל והיעדר השקעה במטלות. הוא נראה מוזנח, עייף ובמידה רבה כמי שאינו מעוניין בשינוי מצבו. באבחון התרשמתי מיכולת נמוכה ביותר להשקיע מאמץ לאורך זמן, מרצון נמוך ללמוד ומפוטנציאל מחשבתי-לימודי נמוך ביותר." כמו כן בפרוטוקול הוועדה המקצועית מיום 16.9.09 צוין כי "על פי ההערכה המצורפת המשתתף סובל מאפילפסיה עם ירידה קוגניטיבית מתקדמת. ממליצה על מינוי אפוטרופוס." בסעיף התרשמות הוועדה בנוגע למצבו הנפשי של המבקש צוין כי "ללא נוכחות. לא ניתן להתרשם. בוועדה קודמת עלה הרושם הבא: 'המשתתף פאסיבי, עונה לשאלות באופן לקוני, מרבה לומר לא יודע ומדגיש את תלותו באחיו ובבני משפחתו, ובאי יכולתו לעשות דבר, גם בהיבטים של פעילות יום-יומית פשוטה."
8. לאור זאת ולאחר קבלת התייחסות המשיב ניתן פסק הדין בו נקבע כי עניינו של המבקש יוחזר אל הוועדה הרפואית לעררים בהרכב חדש, על מנת שתשוב ותיזקק "להחלטות הוועדות המקצועיות של לשכת התעסוקה מיום 26.2.08, 16.9.09 ובתוך האבחון התעסוקתי מיום 12.7.10" על פי הוראת פסק הדין המחזיר שניתן בעניינו מיום 20.7.12.
9. בעקבות פסק הדין כונסה ועדה לעררים ביום 30.3.14 אשר קבעה לאחר ציטוט מתוך הדו"חות אליהם נדרשה להתייחס:
10. "במקביל לעיון במסמכים שלעיל, שהוועדה נדרשה לכך על ידי בית הדין, הוועדה עיינה במסמכים רפואיים שבתיקו של התובע בביטוח לאומי ביניהם חוו"ד נוירופסיכולוגית שנערכה ב-24/5/09 ע"י שאול בן פורת לפי בקשת המוסד לביטוח לאומי...(בו נרשם)...'בבדיקה חוסר שיתוף פעולה מוחלט ומגמתי, חוסר שיתוף פעולה מוחלט ומגמתי, חוסר שיתוף הפעולה אינו נובע ממצבו הנפשי או מסיבה אחרת פרט לניסיון לרווח משני. בתחום האינטלקטואלי מתפקד בבדיקה ברמה הקלינית. אין עדות לירידה קוגנטיבית בתפקידו. ברמת האישיות ל נצפו הפרעות נפשיות. ברמה הקלינית הנבדק היה נמרץ ועירני במצב רוח נטה להתפלסף. יש להוסיף ולציין חוסר אמינות ברמת המבחנים והן ברמת התנהגותו בשתי הפגישות שהתקיימו מכאן שאין עדות להפרעות נפשיות העלולות לפגום בתפקודו'"
11. בהמשך נקבע: "ע"פ הפרוטוקול של הוועדה הרפואית מיום 1/2/11 בה ישבו רופא קרדיולוג ונוירולוג לא הוכר שינוי במצבו הרפואי ע"פ סעיפי הליקוי וצויין בפרוטוקול כי אין נכות פסיכיאטרית, אין תזכור למחלה אפילפטית, ונשארה נכות עקב כאבי ראש כרוניים בגובה של 10% וישנה נכות בשיער 40% בשל אי ניתוח החלפת מסתם ו-20% הפרעת קצב...לאור כל האמור לעיל הוועדה דוחה את הערעור וקובעת כי במצבו הרפואי יכול היה בתקופה הנדונה לעבודה בעבודה שאינה דורשת מאמץ פיזי וזאת בעקבות בעיות קרדיאליות בעיקר. יכול לעבוד בעבדות כגון: מכירה, טלמרקט הנהלת חשבונות (סיים הכשרה בעזרת השיקום של ביטוח לאומי) מיון ואריזה. הוועדה דוחה את הערעור".
12. ערעור שהוגש על החלטה זו התקבל. בפסק דינו של בית דין זה (בל 3349-06-14) נקבע כי יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בשל ציטוט שגוי שציטטה ממסמך. מעבר לכך נקבע: "מתוך פרוטוקול הוועדה עולה כי אכן התייחסה לעצם קיומם של דוחות התעסוקה והדוח הנוירופסיכולוגי (אותו אימצה למעשה). אעפ"כ , וגם אם למען הסר כל ספק, ומשהתיק מוחזר לוועדה יש מקום להתייחסותה ולהנמקה טובה יותר בשלה כיצד הגיעה למסקנתה, למרות דוחות שירות התעסוקה אליהם הופנתה באופן מפורש, כשמהם עולה כי לא נשלח אותה עת לעבודה בשל אי כשירות. ודוק: הוועדה סוברנית להגיע למסקנות אחרות, אך יש להבין את הלך רוחה ומדוע הגיעה למסקנות שונות. לאור זאת , ולאור ההסכמה כי התיק לוועדה יוחזר לוועדה עקב אי ציטוט נכון של המסמך מיום 26/8/08, יש מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדה, אשר תוסיף ותנמק (בין היתר לאור הציטוט הנכון של המסמך מיום 26/8/08) , את הפער בין האמור בדוחות התעסוקתיים לעניין אי כושרו לעבוד בכל עבודה שהיא, לבין מסקנתה כי התובע כשיר כיום לעבוד במגוון עבודות שהציעה. זאת גם בהתחשב גם בהחלטה שניתנה בטרם פסה"ד של הארצי ממנו עולה כי לדעת בית הדין הארצי ההנמקה בעניין זה כפי שניתנה אז אינה מספקת. ככל שהוועדה סבורה כי המערער כשיר לעבוד – תנמק החלטתה, ותבהיר כיצד היא מסבירה את הפער שבין מסמכי שירות התעסוקה לבין קביעתה שלה"
13. הוועדה נושא ענייננו התכנסה כאמור ביום 25.4.17 וקבעה: "הוועדה עיינה במסמכים של שירות התעסוקה מ- 26.2.08 ולא מצאה ציטוט שגוי מאחר ויש מסמך מאותו יום בו נקבע כי התובע אינו מסוגל לעבוד בכל העבודה. במקביל קיים מסמך מפורט מאותו תאריך בו נרשם סיכום והמלצות וועדה מקצועית אליו התייחסנו בציטוט. למרות שבמסמכים אלו נקבע כי התובע לא מסוגל לעבוד הוועדה סבורה כי לאור המסמכים הרפואיים וההערכות שבוצעו במסגרת הוועדות במוסד לביטוח לאומי לא קיימת הצדקה מספקת לקביעת דרגת אי כושר השתכרות. מסמכים אלו כוללים הערכה פסיכיאטרית של שאול בן פורת (24.5.09) בו צוין "חוסר שיתוף פעולה מוחלט ומגמתי...אינו נובע ממצבו הנפשי או מסיבה אחרת פרט לניסיון לרווח משני"...קיים פער בין ההערכה הנוירופסיכולוגית אשר בוצעה במוסד...לבין ההערכות של אנשי המקצוע בשירות התעסוקה. ועדה זו מאמצת את ההערכה הנוירופסיכולוגית שבוצעה במוסד לביטוח לאומי ודוחה את הערר. תהליך קבלות החלטת הוועדה פורט בפרוטוקול מיום 30.3.14"
14. לאחר שעיינתי במסמכים ובקביעות השונות בעניינו של המבקש הגעתי למסקנה כי דין הערעור הפעם להידחות.
15. הלכה היא כי במקרה שוועדה דנה בעטיו של פסק דין מחזיר עליה למלא את הוראותיו של פסק הדין המחזיר ואותן בלבד. הוועדה התבקשה להתייחס לציטוט השגוי וזאת עשתה. יצוין כי מעיון במסמכים שהוגשו עולה כי אכן הוועדה לא ציטטה במדויק את הדברים אולם במסגרת החלטות הוועדה של שירות התעסוקה כי "יש לאמן שעה בשבוע או אם ניתן אף לפטור לגמרי עד לקבלת התשובה ממלל". ייתכן גם שהוועדה ציטטה ממסמך שלא הוגש לבית הדין. מכל מקום זהו עניין משני שכן אין חולק כי מגמת הוועדות בשירות התעסוקה הייתה כי התובע אינו כשיר לעבודה עקב מצבו הרפואי.
16. העניין האחר אליו נדרשה הוועדה להתייחס, היה הסבר הפער שבין החלטתה שלה לבין המסמכים של שירות התעסוקה. לטעמי, אף שהוועדה יכולה הייתה להרחיב מעט יותר בנימוקיה, ניתן לעמוד על הלך הרוח שלה ועל הסיבות לקביעתה. בהקשר זה אציין כי גם בית הדין בפסק דינו הקודם הכיר בכך שנושא זה מוחזר "למען הסר ספק" ולמעשה רק מן הטעם שהדיון הוחזר לוועדה ממילא. למעשה, לטעמי נימוקי הוועדה גם בפעם הקודמת היון סבירים וככל הנראה לולא עניין הציטוט השגוי, לא הייתה ההחלטה חוזרת כלל.
17. לא היה חולק כי נכותו הרפואית של המערער כפי שנקבעה בוועדה רפואית מאוחרת לדו"חות שירות התעסוקה נובעת מכאבי ראש כרוניים, מצב לאחר ניתוח החלפת מסתם וכן הפרעות קצב. למערער לא נקבעה כל נכות על רקע נפשי או על רקע מצב קוגניטיבי או אפילפסיה.
18. מיקוד טענות הצדדים לאורך כל הדרך המשפטית הארוכה היה בטענות מן התחום הנפשי והקוגניטיבי. קיים פער בין הערכה שביצע המאבחן התעסוקתי מטעם שירות התעסוקה (12.7.10 אליו התייחס בית הדין הארצי), אשר קבע במסקנתו כי בשל מידת שיתוף הפעולה הנמוכה לא ניתן לסווג את המערער ויש לקבל תמונה כללית יותר ובין הדו"ח הנוירופסיכולוגי, שהוכן במוסד לביטוח לאומי עצמו, אשר קבע באופן נחרץ ומנומק כי חוסר שיתוף הפעולה הוא מגמתי ונועד להפקת רווח.
19. בתווך, מצויים מסמכי הוועדה בשירות התעסוקה אשר קבעו ככלל כי המערער אינו כשיר לעבודה. אולם קביעות אלו הן לקוניות ובמידה רבה בלתי מנומקות בפני עצמן. המסמך מיום 26.2.08 מכיל רק שורות קצרות ובלתי מנומקות דיין וגם בהן קיימת סתירה פנימית מסוימת כפי שציינה הוועדה.
20. המסמך מיום 16.9.09 אשר גם אליו מתייחס בית הדין הארצי בפסק דינו קובע (בדיון ללא נוכחות אשר לא ברור על מה הוא מבוסס) כי המערער סובל מליקוי קוגניטיבי מתקדם על רקע אפילפסיה. בצדק ציינה הוועדה (כבר בהתכנסותה הקודמת), כי המשיב לא הכיר בכל ליקוי קוגניטיבי או באפילפסיה במסגרת הוועדות הרפואיות. אין לצפות אפוא כי ועדה שעניינה אי כושר תכיר בליקויים רפואיים אשר לא הוכרו כמקנים נכות רפואית.
21. כמו כן צודק ב"כ המשיב כי לא הובהר עד תום האם השיקולים ואמות המידה הנוהגים בשירות התעסוקה חופפים את אלו הנהוגים בוועדות לעררים (אי כושר) מטעם המשיב. זאת במיוחד בהיקש מהוראת סעיף 209 (ב) לחוק הביטוח הלאומי השולל ככלל התחשבות בשאלה אם הוצעה לתובע עבודה או אם לא השתלב בעבודה.
22. בפני הוועדה עמד אפוא מסמך מטעם המשיב, שהוא המסמך המפורט והחד משמעי ביותר בעניינו של המערער. מסמך זה קבע כי חוסר שיתוף הפעולה של המערער הוא מגמתי ושלל את אי יכולתו להשתכר. המדובר במסמך המצוי בתיקו הרפואי של המערער והוכן במסגרת אותם ההליכים גופם הנדונים בערעור. על קביעה זו לא הוגש כל ערעור בזמנו. מכאן שיש לדחות את טענת המערער כי הוועדה לא הייתה מוסמכת לעשות בו שימוש. בהשוואה למסמכים האחרים שעמדו לפני הוועדה אני בדעה כי החלטת הוועדה סבירה ואין להתערב בה.
23. אכן הנמקת הוועדה אינה מן המפורטות וראוי היה שתיעשה באופן נהיר יותר. עם זאת בנסיבות העניין ולאור תיאור השתלשלות הדברים הענפה עד כה, החלטת הוועדה מצויה במתחם הסבירות והיא מקיימת באופן סביר את הוראות פסק הדין המחזיר.
24. יש לזכור כי מלאכת הוועדה בעניין זה קשה שכן מוטל עליה היום לבחון את מצבו של המערער לפני שבע שנים ויותר ולא נכון למצבו היום, על כן מובנת ההתבססות על מסמכים בלבד. הצורך להכריע בניהם הוא כאמור מלאכה קשה ומורכבת אשר הוועדה עשתה באופן סביר.
25. דין הערעור להידחות אפוא, ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ח, (06 ספטמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

חתימה