1. בהמשך להחלטתי מיום 8/11/17 ולאחר שעיינתי בכתב התביעה שהגישה הנתבעת לבית המשפט המחוזי (ת.א. 51792-10-17), וכן לאחר ששבתי ועיינתי בכתבי הטענות בהליך שבפניי, הנני סבורה כי יש מקום במקרה דנן לשקול מצד בית המשפט את השימוש בסמכותו לדחיית הדיון ללא מועד המעוגנת בתקנה 153(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 – כך שהמחלוקת לפירוק השיתוף בהליך שבפניי תמתין עד להכרעה בתביעתה של הנתבעת כנגד התובעת 1 בבית המשפט המחוזי.
2. הנימוק העיקרי לכך הינו הרצון ליתן לנתבעת את יומה במסגרת אותו ההליך להוכיח את טענתה כי בינה לבין התובעת 1 נכרתו הסכמים ברי תוקף ומחייבים. קרוב לוודאי שהכרעה לטובת הנתבעת באותו הליך, תייתר את תביעת פירוק השיתוף וזאת בעיקר לאור הדומיננטיות של התובעת בכל הקשור לתכניות העתידיות על המקרקעין, הנלמדת בשלב זה, בעיקר, מההסכמים בהם התקשרה התובעת 1 עם התובעים 2-8 והסכם הנוסף שנטען כי עשוי להירקם עם התובעת 9 (ר' סעיפים 6-8 להמרצת הפתיחה).
3. יחד עם זאת, בטרם אורה על דחיית הדיון על פי תקנה 153(א) האמורה, אאפשר לצדדים להגיש עמדתם באופן מסודר (חלף בקשות ותגובות שהוגשו ללא רשות לאחר המצאת כתב התביעה בבית המשפט המחוזי על ידי הנתבעת).

כן, הנני מורה שהצדדים יכללו במסגרת עמדתם גם התייחסות לסמכותו העניינית של בית משפט זה מלדון כלל בתביעת פירוק השיתוף, מקום בו החלוקה התכנונית בנוגע למגרש מס' 2, טרם עוגנה מבחינה קניינית, כפי שעולה מסעיפים 2-5 להמרצת הפתיחה ונספחיהן, ובשים לב למגמת הפסיקה של בית המשפט העליון בנדון כפי שמצאה ביטוייה לאחרונה ברע"א 1924/16 עבדאללה אבו ג'אנם נ' נכסי רמלה 3 בע"מ [פורסם במאגרים] (20/4/16).

1. עמדה כאמור תוגש בתוך 21 יום.
2. ת.פ. ליום 20/12/17.

ניתנה היום, ט' כסלו תשע"ח, 27 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.