15 יוני 2018

1. פס"ד זה דן בשאלת זכאותה של התובעת לדמי לידה.
2. ואלו המוסכמות שנרשמו בדיון המוקדם:

א. התובעת ילדה ביום 27.12.16.

ב. התובעת פוטרה והפסיקה לעבוד ביום 17.2.16.

ג. בעת פיטוריה לא היתה התובעת בהריון.

ד. התובעת קיבלה דמי אבטלה בחודשים פברואר עד אוגוסט לערך 2016.

3. הפלוגתא הינה: האם זכאית התובעת לדמי לידה בשים לב למועדים המפורטים לעיל שאינם
במחלוקת.

4. הוראות החוק הרלבנטיות:
בסעיף 40 (ב) חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: :החוק) נאמר כי:
"מבוטחת לדמי לידה היא אחת מאלה:

(1)       עובדת או עובדת עצמאית שמלאו לה 18 שנים והיא
מועסקת בישראל ואם היא ומעבידה הם תושבי ישראל
וחוזה העבודה נקשר בישראל, אף אם היא עובדת מחוץ
לישראל;

(2)      אשה שמלאו לה 18 שנים והיא נמצאת בהכשרה מקצועית;

בסעיף 48 לחוק שכותרתו "הגדרות" נקבע כי –

בסימן זה –

'היום הקובע' – היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה שלגביה מוגשת התביעה לדמי לידה, ולעניין מבוטחת שזכאית לדמי הסתגלות מיוחדים ולא עבדה בהיותה בהריון כאמור- היום האחרון שבעדו השתלמו לה דמי הסתגלות מיוחדים בהיותה בהריון.

סעיף 49 :

(א)       המוסד ישלם למבוטחת דמי לידה, לפי סימן זה, בעד פרק הזמן שלרגל ההריון או הלידה אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה.

בסעיף 50 לחוק שכותרתו "תנאי הזכאות" נקבע כי –

(א)      מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה - דמי ביטוח) תהיה זכאית לדמי לידה –

(1)        בעד פרק זמן של 14 שבועות – אם שולמו דמי ביטוח בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע;

(2)      ...

(ב)      לעניין סעיף קטן (א) יראו תקופה מהמנויות להלן, שקדמה ליום הקובע, כתקופה שבעדה שולמו דמי ביטוח:

(1)      תקופה שבעדה שולמו לאשה דמי פגיעה, דמי לידה, דמי אבטלה, דמי הסתגלות מיוחדים, דמי תאונה, גמלה לשמירת הריון, קצבת נכות לפי פרק ה' בשל נכות שדרגתה 100%, תגמול לפי פרק י"ב או תגמול לפי פרק י"ג בשל נכות שדרגתה 100%;

(2)      ....

(3)      ....

(4)      תקופה שבה הייתה האישה מבוטחת לפי סעיף 40 (ב)(2) ובלבד שעבדה כעובדת או כעובדת עצמאית לפחות 30 ימים רצופים בתכוף לפני היום הקובע;

4. עיקר טענות ב"כ התובעת:

א. בסעיף 50 לחוק גילה המחוקק את דעתו כי אין די בקיום המטרה הכללית של אי
עבודה לרגל ההיריון. אלא, כתנאי לזכאות לדמי הלידה נדרשת גם תקופה מוגדרת
של תשלום דמי ביטוח (או אף של קבלת דמי אבטלה), אשר קדמה ליום הקובע כהגדרתו בסעיף 48 לחוק.

ב. על מנת לבחון את הזכאות לדמי לידה יש לבחון את הוראות החוק, ולאורן את תכליתו. התכלית הינה לאפשר ליולדת להפסיק את עבודה בגין היריון או לידה ולשהות בביתה מבלי שתיפגע פרנסתה.

ג. בעוד שסעיף 48 מגדיר מיהי מבוטחת לצורך דמי לידה, סעיף 50 מגדיר את תנאי הזכאות, כשהתנאי הוא ששילמו בעד היולדת דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה, ככל שהייתה עצמאית. כמו כן נקבע כי לעניין סעיף זה גם אם קיבלה דמי אבטלה תהיה זכאית לדמי לידה, דהיינו אשה שקיבלה אבטלה 10 מתוך 14 חודשים שקדמו ליום הקובע – אף היא תהיה זכאית לדמי לידה.

ד. בענייננו, אמנם התובעת לא קיבלה דמי אבטלה, אלא שהתובעת פוטרה לפני ההיריון, ובשל ההיריון לא יכלה למצוא עבודה, וזו הסיבה שלא קיבלה דמי אבטלה. ברור שלולא ההיריון הייתה מצליחה למצוא עבודה ולפיכך הייתה יכולה להיות מבוטחת כשכירה, ולכל הפחות – כמי שמקבלת דמי אבטלה. התובע אף הסבירה כי היא ניסתה למצוא עבודה בכוחות עצמה בתקופת ההיריון אך כל מאמציה עלו בתוהו. לפיכך ולאור תכלית החוק, ועל מנת שהתובעת לא תיפגע מכך שבשל הריונה לא מצאה עבודה – יש לראותה כמי שהייתה זכאית לדמי אבטלה בתקופה רגישה זו בה לא יכלה למצוא עבודה.

ה. הנתבע הפסיק לשלם לתובעת דמי אבטלה בתקופה כה רגישה שהייתה בהיריון. ברור כי לו הייתה מפוטרת בזמן ההיריון ולא היה לה מקור פרנסה – בית הדין לא היה מאפשר למצב כזה לקרות. קל וחומר כשמדובר בדמי אבטלה. הפסקת דמי האבטלה בתקופת ההיריון יצרה מצב שלא היו לה מקורות פרנסה בתקופה זו של ההיריון וכפועל יוצא מכך – גם לא קיבלה דמי לידה (ושלו היו משלמים לה אבטלה – הייתה ממילא זכאית לדמי לידה). דברים אלו אינם סבירים ועומדים בסתירה לתכלית החוק. לכן, ועל מנת לפעול ע"פ תכלית החוק האמיתית, ועל מנת שלא תיפגע אך ורק בשל הריונה, יש לראותה כמי שזכאית לדמי אבטלה בתקופת ההיריון, וכפועל יוצא מכך - גם בדמי לידה.

6. דיון:

א. בדב"ע (ארצי) מח/23 - 0 המוסד לביטוח לאומי – גורביץ, פד"ע יט 474., קבע בית
הדין הארצי כי:

"יש להבחין בין 'היום הקובע' לבין 'תקופת אכשרה'. 'יום קובע' הוגדר בסעיף 96 לחוק ואין לתת למלים אלה בסימן ג' בפרק ד' לחוק כל פירוש אחר. אם המשיבה, בעת שהפסיקה לעבוד, לא הייתה בהריון אין 'יום קובע' לגביה. תנאי הזכאות בסעיף 98 לחוק קובעים זכאויות שונות לפי תקופות אכשרה שונות, כאשר כל תקופת אכשרה נמנית לאחור מ'היום הקובע'. כאמור, אין למשיבה 'יום קובע' כמשמעותו בסעיף 96 לחוק, ולכן אין כל אפשרות למנות תקופת האכשרה, ומכאן שאין גם זכאות"
(הדגש אינו במקור – י.ש).

יצויין כי מספרי הסעיפים שונו , וכיום מדובר על סעיפים 48 ו-50 שצוטטו לעיל.

ב. אכן, כפי שציינה ב"כ התובעת, תכלית תשלום דמי הלידה הינה לאפשר ליולדת להפסיק את עבודתה בגין היריון או לידה ולאפשר לה לשהות בביתה מבלי שתיפגע הכנסתה. אלא שעבודתה של התובעת לא הופסקה בשל היריון או לידה. כפי שהוסכם בדיון המוקדם , בעת הפיטורין לא הייתה התובעת בהיריון ולפיכך לא מתקיימת בעניינה תכלית החוק המתייחסת מפורשות אך ורק למי שעבודתה הופסקה עקב היריון או לידה.

ג. התובעת קיבלה דמי אבטלה ע"פ המכסימום שניתן לקבל בהתאם לסעיף 171 לחוק. הנתבע לא שילם לה דמי אבטלה בגין חודשים נוספים, אך מן הטעם שהתובעת מיצתה את מלוא זכויותיה בעניין זה. אין כל הוראה בחוק המורה לנתבע לשלם דמי אבטלה מעבר לכך, והעובדה שהתובעת הייתה בהיריון בתקופת האבטלה לא יוצרת לה זכות להמשיך ולקבל דמי אבטלה מעבר לקבוע בחוק. לכן, לא די בחשיבה רציונאלית האומרת שלאור תכלית החוק נכון היה לתת לה דמי אבטלה לאורך כל תקופת ההיריון (וכפועל יוצא מכך – דמי לידה), כל עוד המחוקק לא קבע זאת במפורש. ודוק: דמי לידה אינם קצבת קיום (כדוגמת הבטחת הכנסה), אלא הם מהווים קצבה מחליפת שכר, וככל שלא היה שכר/דמי אבטלה בתקופה הרלבנטית – לא קיימת זכות לקצבה חליפת שכר זו. בכל מקרה אין חולק (ולא נטען אחרת) כי דמי האבטלה בוטלו בשל היריון או לידה. משהתובעת מיצתה את תקופת הזכאות לדמי אבטלה -אינה זכאית לדמי אבטלה נוספים גם אם הייתה בהיריון בתקופה זו (כשבהערת אגב יצויין כי עניין זה אף לא עלה כחלק מהפלוגתאות בתיק).

ד. מלשון סעיף 171 ברור שהמחוקק אכן הלך לקראת נשים שהפסיקו לעבוד בשל היריון או לידה, ולקח בחשבון גם את תקופת קבלת דמי אבטלה לצורך חישוב הזכאות לדמי לידה. אולם, אין כל סיבה חוקית לקבוע כי למרות שבפועל לא קיבלה דמי אבטלה (ואף לא הייתה בתקופת אכשרה) כי יש לראותה כמי שבפועל כן קיבלה דמי אבטלה לצורך קבלת דמי לידה . דבר אינו עולה בשום צורה מלשון החוק.

ה. כאמור, מכיוון שהתובעת לא פוטרה בשל היריון או לידה, לא ניתן לקבל את הטענה בדבר היום הקובע. אולם מעבר לכך: משהתובעת לא קיבלה דמי אבטלה מאוגוסט 2016 ועד דצמבר 2016 (וכאמור לעיל – לא הייתה זכאית לקבל מעבר למה שקיבלה) ממילא לא צברה 10 חודשים מתוך 14 חודשים שקדמו ללידה, לצורך עמידה בתנאים הנדרשים לקבלת דמי לידה.

סוף דבר:
בנסיבות אלו אין מנוס מדחיית התביעה.
אין צו להוצאות.

ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

ניתן היום, ב' תמוז תשע"ח, (15 יוני 2018 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.