המבקש:

ד"ר שי שגב, עו"ד

נגד

המשיב:

דב פרידמן
ע"י ב"כ עו"ד סימן טוב

החלטה

בקשה שהוכתרה בכותרת "בקשה דחופה למינוי מומחה מטעם בית המשפט ולחילופין לאפשר למבקש להגיש חוות דעת גרפולוגית כעדות הזמה".

רקע

בין המשיב לבין המבקש, עורך דין, התקיימו יחסי עורך דין - לקוח במשך שנים רבות.

לטענת המשיב בעקבות הליכים משפטיים שניהל המבקש בשמו כנגד אחותו, קיבל המבקש מהצד שכנגד להתדיינות, בחודש ינואר 2015, סך של 186,000 ש"ח. סכום זה הגיע לידי המבקש בעקבות ההליך בעמ"ש (ת"א) 7254-01-13. לטענת המשיב, המבקש העביר לו סך של 51,387 ש"ח בלבד מתוך הסכום הנ"ל, כשאת היתרה בסך של 100,753 ש"ח שמר בידיו שלא כדין.

לפיכך, הגיש המשיב תביעה זו כנגד המבקש בגין הסכום הנ"ל.

המבקש טען בכתב הגנתו וכן בתביעה שכנגד כי ניהל בשם המשיב הליכים רבים וכי שכר טירחתו החוזי ו/או הראוי בגינם מגיע לסך של 249,564 ש"ח.

ביחס לתביעת המשיב – המבקש טען כי הינו זכאי לסכום שנמנע מהלהעביר וזאת בהתאם להסכם שכ"ט (נספח כ"ח לכתב ההגנה – להלן: "הסכם שכר הטירחה"), הנחזה להיות חתום על ידי המשיב. יצויין כי כבר בכתב התביעה המשיב, אשר היה ער לטענות המבקש כנגדו, טען כי החתימה על הסכם שכר הטירחה אינה חתימתו, וכי לא ראה אותו מעולם.

בתצהיר העדות הראשית שלו טען המבקש, במענה לטענת המשיב כי לא חתם על הסכם שכר הטירחה, כי אין בידיו את ההסכם שכר הטירחה המקורי אלא רק העתק ממנו. לטענתו, בתקופת הייצוג המשיב נהג לשהות במשרדו תקופות ארוכות, ולעיתים תכופות היה נשאר לבד עם הניירת ונובר בה, ופעמים רבות לקח מסמכים ולא החזיר.

לטענת המבקש בתצהיר העדות הראשית, הוא מבין היום כי המשיב גנב את העותק המקורי של הסכם שכר הטירחה שהיה בתיקיו, ולכן נותר בידיו רק העתק (סעיף 16 לתצהיר העדות הראשית של המבקש).

הבקשה דנא

לאחר סיום ההוכחות במשפט הגיש המבקש בקשה זו אשר בגדריה עתר לכך שבית המשפט ימנה מומחה גרפולוגי (הכוונה לדעתי למומחה לזיהוי כתבי יד) מטעמו, או לחלופין לאפשר לו להגיש חוות כאמור מטעמו, וזאת בשאלה האם החתימה על הסכם שכר הטירחה הינה חתימת המשיב.

המשיב התנגד לבקשה בעיתויה הנוכחי. לשיטתו, המבקש החמיץ את המועד להגיש חוות דעת מטעמו בעניין שהיה " על השולחן" מלכתחילה וגירסתו ניתנה לגביו כבר בפתח הדברים.

הדין

תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, קובעת כי:

"התובע רשאי לפתוח בהרצאת פרשתו ויביא ראיותיו, לרבות ראיות שבכתב, אחריו רשאי הנתבע להרצות את פרשתו ויביא ראיותיו הוא; בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות"

הפסיקה קבעה לא אחת כי לא יינתן היתר להביא ראיות הזמה ביחס לעניין שעל התובע היה הנטל להוכיחו מלכתחילה, אלא בנסיבות יוצאות דופן, ובהן – כאשר התובע הופתע מטיעון, או מראיות של הנתבע. בעניין זה ר': רע"א 1412/06 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' ש. פרידמן ש. לנדסמן הנדסת בניין בע"מ (13.7.2006); ע"א 4494/97 סלאח נ' סלאח (4.1.2000); רע"א 1498/09 אוחיון נ' גולדפינגר (10.3.2009).

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

נקודת המוצא להכרעה מצויה בסעיף 1 להחלטתי בקדם המשפט מיום 21.3.2018 בה קבעתי באופן מפורש כי:

"הצדדים יגישו את עדויותיהם הראשיות בתצהירים. לתצהירים יצורפו כל המסמכים אשר בדעת בעלי הדין להסתמך עליהם, לרבות חוות דעת מומחים, כקבוע בתקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי.

מסמך שלא יוגש בהתאם לאמור לעיל, לא ניתן יהיה להגישו במועד מאוחר יותר.

התובע יגיש תצהיריו עד ליום 21.05.2018, עם העתק במישרין לב"כ הנתבע והנתבע עד ליום 20.06.2018, עם העתק במישרין לב"כ התובע. התובע רשאי להגיש תצהיר משלים ביחס לתביעה שכנגד בלבד עד ליום 20.09.2018."

הנה כי כן, המועד שנקבע להגשת חוות דעת מומחה הינו בד בבד עם תצהירי העדות הראשית.

אין חולק כי הפלוגתא בדבר חתימת המשיב על הסכם שכר הטירחה היתה מונחת על השולחן מלכתחילה. שהרי, כאמור לעיל, כבר בכתב התביעה המשיב טען כי לא חתם על הסכם שכר הטירחה. המשיב חזר על גירסתו זו בסעיף 36 לתצהיר העדות הראשית שלו.

כאמור לעיל, על פי הפסיקה אין להתיר הבאת ראיות הזמה בעניין שהנטל לגביו היה מוטל מלכתחילה על התובע או כאשר אין המדובר בעדות מפתיעה.

בענייננו, הנטל להוכיח את חתימת המשיב על הסכם שכר הטירחה מוטלת על המבקש. טענת המשיב כי לא חתם על ההסכם היתה ידועה למבקש מקדמת דנא, וכלל אינה בגדר טענה מפתיעה. לפיכך, ובהתאם להחלטה מיום 21.3.2018 היה על המבקש להמציא את חוות דעת המומחה מטעמו במצורף לתצהירי העדות הראשית שלו (וכמובן שאם היה נדרש שיתוף פעולה של המשיב בעניין זה הרי שבית המשפט היה אוכף זאת).

המבקש לא פעל כך. כעת, משמצויים לאחר סיום שמיעת ההוכחות לא ניתן להתייחס לעתירתו כאל בקשה להבאת ראיות מפריכות, אלא כניסיון למקצה שיפורים. הואיל וכך הם פני הדברים, הרי שמעבר לפגיעה בזכויותיו הדיוניות של המשיב שהיעתרות לבקשה זו תגרום, הרי שיש בה פוטנציאל לפתיחת התיק מחדש בעניין שהיה ידוע וגלוי שיש להכריע בו עוד מלכתחילה, ובכך לסרבל את ההתדיינות.

נוכח האמור הבקשה נדחית.

המבקש ישא בהוצאות המשיב בגין הבקשה בסך של 1,200 ש"ח, ללא קשר לתוצאות.