לפניי תובענה על דרך המרצת פתיחה, שהוכתרה כ"בקשה משותפת לאישור הסכם פירוק שיתוף במקרקעין".

אין מדובר בהסכם אליו הגיעו בעלי הדין במסגרת בירורה של תביעה לפירוק שיתוף, אלא בהסכם שנחתם ביניהם, ולאחר חתימתו הגישו תובענה משותפת, בה מבוקש כי בית המשפט יאשר את ההסכם.

אישור ההסכם על ידי בית המשפט אינו תנאי לביצוע ההסכם.

לשם ביצועו של הסכם לפירוק שיתוף במקרקעין, ורישום הזכויות על פיו בלשכת רישום המקרקעין, על בעלי הדין לפעול בהתאם לסימן י' לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום) תשע"ב – 2011.

בית המשפט אינו "חותמת גומי" שמטרתו "לעטר" את ההסכם עליו חתמו הצדדים.

יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט אטדגי בה"פ (ת"א) 33680-11-09 קרדן נדל"ן יזום ופיתוח בע"מ נ' אלוני שמחה ואח' (2.12.2009):

"פתרון סכסוכים הוא לב תפקידה של המערכת השיפוטית והוא ייעודה הקלאסי (ראו: ד"ר שלמה לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 55).

אם אין סכסוך, אין צורך במשפט.

אם אין משפט, אין צורך בבית המשפט.

מכאן, שאין להביא לפתחו של בית המשפט ענינים שאינם בסכסוך בין הצדדים.

כזהו הענין שבפנינו, שהוסדר בין הצדדים בהסכם, קודם להגשת התביעה.

גם כמדיניות אין להפוך את בית המשפט ל"חותמת גומי" להסכמים שנעשו בין הצדדים מחוץ לכותלי בית המשפט ובטרם שהגיעו לשעריו, רק בכדי לקדם סכסוך אפשרי בעתיד שעלול להתעורר בין צדדים או כדי שניתן יהיה לאכוף את ההסכם כפסק דין לנוחיות מי מהצדדים.

תוצאה אחרת תעמיס על בית המשפט, העמוס עד לעייפה בלאו הכי, מלאכה שלא נועדה לו."

למעלה מן האמור, לו היה מקום ליתן תוקף של פסק דין להסכם בין הצדדים, היה על בית המשפט לבחון אם ההסכם עומד בתנאי הדין, ובכלל זה להכריע אם מי ש"זכאים להירשם כבעלים במקרקעין" כהגדרת בעלי הדין, אכן זכאים להירשם ככאלה (שכן לא כל הצדדים להסכם הינם בעלים, על פי נסח הרישום המצורף). משמצאתי כי אין עילת תביעה, ואין מקום להיעתר לתובענה המוגשת בהסכמה, ממילא איני נדרשת לכך.

לאור האמור, אני מורה על מחיקת התובענה, מחמת העדר עילת תביעה.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תשע"ז, 10 יולי 2017, בהעדר הצדדים.