התובע הגישה תובענה כספית כנגד הנתבעות בסך של 7,595 ₪, בטענה לחוב אשר מקורו תאונה אשר ארעה ביום 11.12.16 ("התאונה") ברחוב ארלוזורוב ברמת גן, ובמהלכה נפגע הקטנוע אשר בבעלות התובע ושעליו רכב בעת התאונה.

לטענת התובע, בתמצית, ארעה התאונה באשמתה של הנתבעת 1, אשר בחוסר זהירות בקשה לבצע פניית פרסה בצומת מרומזרת, במקום בו אסור לעשות כן, וכך חסמה את דרכו של הקטנוע עליו רכב, וגרמה לתאונה ולנזק. הנתבעת 1 מצידה, מכחישה את הטענה לניסיון לבצע פניית פרסה, וטוענת שדווקא התובע אחראי לתאונה, באשר בקש לחלוף על פני רכב הנתבעת עודה בצומת, בחוסר זהירות, במהירות גבוהה, ובכך גרם לתאונה.

בדיון שהתקיים בפני הושג בין הצדדים הסדר, כמפורט בפרוטוקול הדיון, על פיו, בין השאר, הסמיכוני הצדדים לפסוק בתובענה ובסכסוך על דרך הפשרה ועל פי שיקול דעתי, ללא הנמקה, בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

על סמך כל החומר שלפני, תוך שאני נותן משקל להסכמה בין הצדדים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, אני מקבל את גרסת הנתבעות, וקובע כי מירב האחריות לתאונה מוטלת על התובע. מהראיות שהוצגו בפני מתברר שהתובע בקש לעקוף את רכב הנתבעת 1 בעודו בצומת, משום שחשב שרכב הנתבעת 1 מתמהמה, ובניגוד לתקנות האוסרות על עקיפת רכב בתוך צומת. ועם זאת, מאופי הפגיעה מתברר שאף לנתבעת 1 חלק בתאונה, שכן אפילו לא בקשה לבצע פניית פרסה, סטתה לשמאל בלי להבחין בתובע.

במצב זה, אני קובע כי התובע אחראי לתאונה ולנזקים שנגרמו בהיקף של 75%, ולנתבעות אחריות תורמת לתאונה ולנזקים בשיעור של 25%. הנזק אשר נגרם לתובע עומד על 5,452 ₪ וכן גם שכר טרחת השמאי בסך של 643 ₪. לא מצאתי מקום לפסוק לתובע פיצוי נוסף על הוצאות או עגמת נפש.

אני מחייב איפה את הנתבעות לשלם לתובע סך של 1,524 ₪ וזאת לסילוק סופי ומוחלט של התביעה נשוא תיק זה. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מיום מסירת פסק הדין שאם לא כן יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, י"ג כסלו תשע"ט, 21 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.