1. לפניי תביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעת ע"ס 33,400 ₪.
2. בחודש פברואר 2017 הזמינה התובעת לינה במלון בז'נבה ללילה אחד בתאריך 1.5.17. התובעת שילמה עבור ההזמנה באמצעות כרטיס אשראי של הנתבעת. לטענת התובעת, לאחר בדיקה התברר לה כי בוצעה גבייה כפולה של התשלום – סך של 436 ₪ וסך נוסף באותו סכום. לטענת התובעת, משפנתה היא לנתבעת הורתה לה הנתבעת להמציא הוכחה שהיא הזמינה לילה אחד בלבד במלון. התובעת פנתה למלון וזה המציא לה את האישור המבוקש. התובעת העבירה את האישור לנתבעת ונאמר לה שיבוצע זיכוי בסך 436 ₪ כנגד החיוב הכפול. לטענת התובעת, משהגיעה היא ובן זוגה למלון היא נדרשה להציג, כבטחון, את כרטיס האשראי שלה אשר באמצעותו בוצע התשלום אולם הכרטיס לא היה ברשותה משום שהיא ובן זוגה התכוונו להציג כבטחון את כרטיס האשראי של בן הזוג כפי שנעשה על ידם תמיד – כך לטענתה. לטענת התובעת, פקידת המלון הציעה לבטל את העסקה שבוצעה בכרטיס האשראי ולשלם עבור הלינה במזומן, וכך עשתה התובעת. הזיכוי נראה בחשבונה של התובעת סמוך לאחר מכן. ביום 1.6.17 שלחה הנתבעת מכתב לתובעת בו הודיעה הנתבעת כי מאחר שהתובעת זוכתה פעמיים, אזי בכוונתה של הנתבעת לחייב את חשבונה של התובעת בסך 436 ₪ ביום 16.6.17. לטענת התובעת, היא ניסתה להסביר לנציגי הנתבעת כי הזיכוי הראשון נעשה ע"י הנתבעת בגין כפל חיוב ואילו הזיכוי השני בוצע ע"י המלון בגין ביטול עסקת האשראי ותשלום במזומן תחתיו. לטענת התובעת, הסבריה לא הועילו והנתבעת דרשה מהתובעת להמציא אישור מהמלון על ביצוע התשלום במזומן. בלית ברירה המציאה הנתבעת אישור מהמלון על ביצוע התשלום במזומן אולם בתוך כך, ביום 12.6.17 חייבה הנתבעת את חשבונה של התובעת בסך 436 ₪. חרף המצאת אישור מהמלון על תשלום במזומן, לא ביטלה הנתבעת את החיוב.
3. התובעת טוענת כי הנתבעת התרשלה ונהגה שלא כדין בכמה אופנים.
4. הנתבעת חייבה את התובעת פעמיים בגין אותה עסקה.
5. הנתבעת חייבה את התובעת פעם נוספת, ביום 12.6.17, על אף שבמכתב מיום 1.6.17 התריעה הנתבעת כי החיוב יבוצע ביום 16.6.17.
6. הנתבעת לא ביטלה את החיוב מיום 12.6.17 על אף שהתובעת המציאה לה אישור מהמלון על ביצוע התשלום במזומן.
7. הנתבעת התייחסה באופן מזלזל בתובעת ופגעה באמינותה וביושרה של התובעת.
8. הנתבעת דוחה את טענות התובעת. לטענת הנתבעת, ביצעה התובעת שתי עסקאות עם המלון. הנתבעת איננה יוצרת חיובים אלא בית העסק – ובמקרה זה המלון – הוא אשר יצר את החיובים. הנתבעת פתחה בבירור החיוב הכפול מול החברה הסולקת את עסקאות המלון ובמסגרת זו זיכתה הנתבעת את חשבון התובעת על תנאי ועד לתום הליך הבירור. לטענת הנתבעת, במסגרת הליך הבירור שידר המלון באופן מקוון זיכוי לכרטיסה של התובעת. מאחר שהתובעת זוכתה פעמיים נאלצה הנתבעת - כאמור במכתב מיום 1.6.17 - לשוב ולחייב את התובעת בגין העסקה בהתאם להוראות חוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו – 1986. בשיחות שניהלו נציגי הנתבעת עם התובעת הובהר לתובעת כי עליה להציג אישור מהמלון על ביצוע תשלום במזומן כדי שניתן יהיה לפתוח בהליך בירור נוסף אולם התובעת לא צירפה אישור. לטענת הנתבעת, עפ"י חוק, כאשר ישנה מחלוקת בין בית העסק לבין הלקוח, חברת האשראי אינה אמורה לשמש בורר בין הצדדים ואיננה נושאת באחריות לטענות הלקוח. משלא הוצג אישור על תשלום במזומן, בדין פעלה הנתבעת כאשר חייבה את חשבונה של התובעת.
9. עיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים בדיון. להלן הכרעתי, אשר נימוקיה יובאו בתמצית כמצוות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.
10. מקובלת עלי טענת הנתבעת כי לא היא אשר יוצרת חיובים, אלא בית העסק יוצר אותם. אין מקום להטיל על הנתבעת אחריות לחיוב הכפול שבוצע בחשבונה של התובעת. לאחר פנייתה של התובעת, ולאחר בירור, זיכתה הנתבעת את חשבונה של התובעת בגין החיוב העודף בו חויבה ואינני רואה כל פגם בהתנהלותה של הנתבעת בענין זה. משבוצע זיכוי נוסף ע"י המלון ישירות, סברה הנתבעת כי זיכוי זה נעשה בטעות ובהעדר ידיעה על הזיכוי שעשתה הנתבעת. בשל חובת הזהירות של הנתבעת ובהעדר מידע אחר, הודיעה הנתבעת לתובעת ביום 1.6.17 כי בנסיבות אלו בכוונתה לשוב ולחייב את התובעת ביום 16.6.17 בגין העסקה. גם בהתנהלות זו אינני רואה פגם של ממש.
11. עם זאת, לא מצאתי מפי נציגת הנתבעת הסבר מדוע הזדרזה הנתבעת וחייבה את חשבונה של התובעת כבר ביום 12.6.17 ולא המתינה עד ליום 16.6.17 כפי שהתחייבה במכתבה מיום 1.6.17. גם לא מצאתי נימוק של ממש לסירובה של הנתבעת לזכות פעם נוספת את חשבונה של התובעת לאחר שהתובעת השיגה אישור מהמלון כי היא שילמה למלון במזומן תחת החיוב באשראי שבוטל. ישנה אמנם מחלוקת בין הצדדים האם אישור המלון נשלח בפועל לנתבעת (כטענת התובעת) או לא נשלח (כטענת הנתבעת). ברם, האישור צורף לכתב התביעה ועל כן שומה היה על הנתבעת לבטל את החיוב, למצער עם קבלת כתב התביעה. הנתבעת לא עשתה כן ולמעשה עד היום לא זיכתה היא את חשבונה של התובעת. טענת נציגת הנתבעת בדיון כי "כעת אי אפשר לבטל את החיוב" נטענה באופן סתמי ומבלי לתמוך את הטענה באסמכתאות או בנימוק ממשי. על כן, בשני עניינים אלו אני קובע כי יש פגם בהתנהלותה של הנתבעת ומשהומצא אישור המלון על תשלום העסקה במזומן על הנתבעת לזכות את התובעת בגין החיוב שביצעה בחשבונה של התובעת ביום 12.6.17. אני גם סבור שעל הנתבעת לפצות את התובעת בגין מחדליה הנזכרים, אם כי לא בסכום אותו דורשת התובעת.
12. לא מצאתי ממש בטענת התובעת כי הנתבעת התייחסה, כביכול, באופן מזלזל בתובעת ופגעה באמינותה וביושרה של התובעת. הקפדתה של הנתבעת על בירור העובדות ועמידתה על בדיקת נסיבות החיוב הכפול, והזיכוי הכפול, שנעשו בחשבונה של התובעת, איננה מעידה על זלזול בתובעת או על פגיעה באמינותה וביושרה.
13. אשר לסכום התביעה, הוא מופרז וחסר כל פרופורציה לנסיבות ולעובדות המפורטות בה – גם אם הייתי מקבל את כל טענותיה של התובעת. הגשת תביעה בסכום "המקסימום שניתן לתבוע בתביעות קטנות" - כלשונה של התובעת - הינה חסרת תום לב. בנסיבות אלה, הוצעה לתובעת בדיון שהתקיים, הצעה שיש בה כדי לשקף פיצוי סביר וראוי בנסיבות הענין, אולם התובעת סירבה להצעה.
14. הפסיקה נדרשה לתופעה של הגשת תביעות מופרזות ומוגזמות, והביעה דעתה כי יש לעקור תופעה זו ולשרשה. מדובר בתופעה פסולה, אשר על בית המשפט להילחם בה.

ראו: תא (ת"א) 175482/09 הבה אלבז נ' יחיעם בן יהודה (3.10.11):

בעניין זה קבע בית המשפט בע"א 559/87 חשאי ואח' נגד רונן ואח', פד"י מו (1) עמ' 229 :

"ניפוח מלאכותי של סכומים כגון דא הינו תופעה שיש להתריע בגינה."

עוד נקבע כי:

"הגשת תביעות מופרזות ומוגזמות, בהנחה כי בכך אין המגיש נוטל כל סיכון שהוא, גורמת לאובדן זמן שיפוטי ניכר ויקר הואיל והיא מאלצת את השופט לעסוק זמן ניכר בבירור ובסילוק טענות הסרק מהלך הגוזל זמן רב בניסיון "לבור את המוץ מתוך התבן" על כל המשמעות הכרוכה בכך. בעקיפין נוצר עומס מיותר על המערכת השיפוטית ההופך אותה למסורבלת יותר ויעילה פחות." (ת.א (ת"א) 44158/01 שבע אברהם ואח' נ' אשטרום חברה להנדסה בע"מ).

ראוי לציין כי קיימים מקרים בהם "יש צורך להרתיע תובעים מ"ניפוח" תביעות הגורמות להליכים ממושכים ומיותרים החוסמים דרכם של מידיינים אחרים לברור עניינם." (ע"א (ב"ש) 2261/08 תבור נ' אינטל אלקטרוניקה בע"מ).

1. עוד ראו תק (י-ם) 1640/08 מ.יעל נ' מלון סיאסטה (12.6.08) :

מה דינה של תביעה מופרזת ומוגזמת, המוגשת תוך עשיית שימוש לא הוגן בהליך התביעה הקטנה? זוהי השאלה העומדת להכרעתו של בית משפט זה, והתשובה – דין התביעה להידחות.

...

מוצאים אנו, כי על מנת לעמוד במטרה שהציב לעצמו, קבע המחוקק סדרי דין יחודיים לבית המשפט לתביעות קטנות, תוך צמצום דרישת הפורמליות וקבלת ראיות שאינן קבילות בבתי משפט אחרים (סעיף 62 לחוק בתי המשפט).

לצערנו יש וההליכים בבתי המשפט מנוצלים לרעה. ישנן תביעות שכל מטרתן היא עשיית עושר וקבלת רווח. זאת הן על ידי הגשת תביעות סרק ולחלופין תביעות מוגזמות ומנופחות, אשר הקשר בינן לבין המציאות לוקה בחסר.

...

הגשת תביעות סרק ולחלופין הגשת תביעות מנופחות, הן תופעות פסולה, שאל לו לבית המשפט ליתן לה מקום ועליו להילחם בה ולהתריע בגינה.

...

בהיעדר דרישות פורמליות ובהיעדר הקפדה על סדרי הדין ודיני הראיות המקובלים בבתי משפט אחרים, קיים חשש ממשי כי בתי המשפט לתביעות קטנות ישמשו במה לצדדים המתיידנים לעשיית רווחים שלא כדין. על בתי המשפט בכלל, ועל בתי המשפט לתביעות קטנות בפרט, להזהיר עצמם מפני התופעה ולפעול למיגורה.

הבא בשערי בית המשפט, תוך ניצול הליך התביעה הקטנה ומאפייניה, במטרה לעשות עושר, פוגע אנושות במוסד התביעה הקטנה ובמטרות לשמן הוקם. משכך, אין מנוס מלדחות תביעות מנופחות, מוגזמות ומופרכות, המעידות על ניסיון לנצל את ההליך לקבלת כספים שאין בסיס ממשי בתביעתם.

1. לאור האמור ובנסיבות הענין, אני דוחה את התביעה ברובה ומחייב את הנתבעת לזכות את התובעת בסך של 436 ₪ המהווה החזר של סכום החיוב שנעשה ביום 12.6.17, וכן תשלם הנתבעת לתובעת פיצוי בסך 1,500 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.
2. בנסיבות הענין – אין צו להוצאות.
3. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב וזאת תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.
4. המזכירות תשלח לצדדים העתק פסק הדין.

ניתן היום, כ"ט טבת תשע"ח, 16 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.