בפניי בקשה להורות על ביטול צו איסור מנהלי על שימוש ברכב מ.ר 36-991-78 אשר ניתן ביום 25.6.17.

טענות ב"כ המבקשת:

1. מסכים לקיומן של ראיות לכאורה.

2. על אף קיומן של ראיות לכאורה, קיימת חובה על משטרת ישראל, בטרם השבתת רכב לערוך שימוע

לנהג או לבעלים, ומשזה לא נערך על פי עיון בתיק החקירה, יש להחזיר הרכב – לאלתר, שכן נפגעת

זכות מהותית של המבקשת.

3. מפנה לבפ"מ 67-06-17 אחמד נגד מדינת ישראל החלטה שניתנה ע"י כב' השופטת בונדה הסוקרת

ספרות ופסיקה של בית המשפט העליון.

על החלטה זו לא הוגש ערר למרות עתירה לעיכוב ביצוע.

4. על שוטר להפעיל שיקול דעת שכן נרשם בחוק "...רשאי..." משמע שוטר רשאי למסור הודעת שימוש

ולא חייב, הכל פרי שיקול דעתו.

כאן לא עשה השוטר שימוש, משמע לא הפעיל את שיקול דעתו והחליט להשבית את הרכב לאלתר

מבלי לשמוע את הבעלים או הנהג.

5. במקרים דומים של הובלת מטען חורג, נוהגת משטרת ישראל לבצע שימוע טרם הליך השבתת

הרכב.

המקרה דנן, הוא חריג לכלל ומצביע על העדר התנהלות קבועה של המשטרה ביחס לאותן עבירות.

טענות ב"כ המשיב:

1. על פי סעיפים 57א'(א)(1) ו-57א(א)(2) לפקודת התעבורה, סמכות שוטר לאחר שקילת רכב בו נעברה

לכאורה עבירת משקל בשיעור העולה על 15% למסור לנהג הודעת איסור שימוש ברכב, ללא חובת

זימונו לשימוע או מבלי לערוך לבעלים שימוע.

חובת עריכת השימוע, הינה על עבירות המפורטות בחלק א' לתוספת השביעית, זאת על פי הקבוע

בסעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה בעוד העבירה המיוחסת למבקשת הינה עבירה המנויה בחלק ב'

לתוספת השביעית ומשכך אין הליך חובת שימוע.

משאין חובת שימוע, לא היה מקום לערכו ולפיכך המשיבה כדין פעלה ויש להותיר ההשבתה

המנהלית על כנה.

2. באיזון בין האינטרסים השונים, ומשההשבתה הינה על רכב מסחרי שביצע את העבירה, למשך 30

ימים בלבד, ניתנת לשוטר סמכות להשבית את הרכב מיידית.

3. החלטת כב' השופטת בונדה בפ"מ 67-06-17 אינה החלטה מנחה ובוודאי שלא מחייבת וכל עוד בית

המשפט העליון לא נתן פרשנות משלו , יש לפעול על פי החוק לפיו אין חובת קיום שימוע.

דיון והכרעה

ב"כ המבקשת הסכים לקיומן של ראיות לכאורה.

מעיון בתיק החקירה, אכן קיימות ראיות לכאורה: דוח רס"ב טזזו יצחק , דוח שקילה 65217 ,

תעודת עובד ציבור , תעודת אישור של היחידה למשקולות ומידות ועוד.

משבאי כוח הצדדים מיקדו טיעוניהם באי קיום שימוע , מצאתי להתייחס לנושא כדלקמן:

על פי סעיף 57א(א)(1) לפקודת התעבורה נוסח חדש, לא קיימת חובת עריכת שימוע לנהג או לבעל

הרכב טרם השבתת הרכב בגין עבירה של מטען חורג מעבר למותר.

אין מחלוקת כי בתיק דנן, לא נערך לנהג או לבעלים שימוע כעולה מעיון בתיק החקירה.

השאלה שלדיון הינה האם בהעדר חובה מטעם המחוקק לערוך שימוע , יש לעורכו מכוח כללי צדק טבעי ולאפשר לנהג או לבעלים לטעון טענות נגד ההליך או שמא אין באי עריכת שימוע פגם היורד לשורשו של עניין ומבטל ההשבתה?

מחד, אין חולק כי עסקינן בעבירה חמורה היכולה להסתיים בתאונה שכן למשקל השפעה ישירה על ביצועי הרכב בעיקר בזמן בלימות וכי יש ראיות לכאורה לביצועה.

מאידך, אין להשבית רכב ולפגוע בזכות קניין (פרנסה) מבלי שלנהג/לבעלים ניתנת זכות טיעון.

עיינתי בתשומת לב מירבית בהחלטתה המנומקת של כב' השופטת בונדה בתיק 67-06-17 הסוקרת בהרחבה וביסודיות ספרות ופסיקה שניתנה על ידי בית המשפט העליון ואין לי אלא להצטרף אליה ולקבוע כי גם לטעמי קיימת חובת שימוע טרם פגיעה בזכות קניין של אדם.

עצם העובדה, שחובת שימוע טרם מתן צו להשבתת הרכב בשל מטען חורג אינה מעוגנת בחוק , אין משמעותה כי אינה קיימת וניתן לוותר עליה.

כאן, לא בוצע שימוע ובכך נפגעת לטעמי , באופן ממשי זכות המבקשת/הבעלים להליך הוגן; פגם היורד לשורשו של ההליך ומחייב ביטולו.

סיכום

משלא נערך כלל שימוע לנהג ו/או למנהל המבקשת ומשלא פורטו נימוקים להחלטה המנהלית לאיסור שימוש ברכב, אין בידי כלים לשקול סבירות ההחלטה המנהלית ואני מורה על ביטול צו איסור השימוש שניתן.

המשטרה אמונה על שלום הציבור, אך לא פחות מכך חובה עליה להשריש בקרב העוסקים במלאכה גם את כללי הצדק הטבעיים באופן שזכות הטיעון שהינה זכות חוקתית המהווה את אחת מזכויות היסוד במשטרנו, לא תיפגע שאם לא כן לא יהיה מנוס מביטול הליך שננקט.

תיק החקירה מוחזר במעמד זה למזכירות בית המשפט על מנת שתמסור אותו לידי תובע משלוחת שפלה.

ניתנה היום, ט' תמוז תשע"ז, 03 יולי 2017, בהעדר הצדדים.