בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש השלום באשקלון (כב' השופטת סבין כהן) מיום 15.06.17 בת"א 35829-10-12 לפיה נדחתה בקשת המבקש לתיקון כתב תביעה בפעם השלישית.

לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי לעשות שימוש בסמכותי בהתאם לתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 ולהורות על דחייתה בלא צורך בקבלת תגובת המשיבים.

ברקע הדברים סכסוך שבין חבר מושב למושב וליו"ר הועד בכל הנוגע לעלות צריכת המים של המבקש. לטענת המבקש פורקו שעוני המים לחלקות שברשותו נוכח חוב שחב הוא למושב לטענת המשיבה 1 חוב אשר במחלוקת, מה שגרם לנזק לגידוליו. עוד צוין כי מונה בורר בהסכמה אשר בדק את חשבונות המים של המבקש ומצא כי יש לזכות את המבקש בסך של כ 100,000 ₪ נוכח פערי מחירים שהתגלו בחשבונות המים, ולנוכח כך ניתנה הוראה לחיבור מוני המים שנותקו. ביום 17.03.17 הגיש המבקש בקשה לתיקון כתב התביעה בשלישית שכן במסגרת הגשת תצהירי עדות ראשית הגיש חוות דעת שמאית אודות הערכת נזקיו בגין אי חיבור מוני המים.

ביהמ"ש קמא בהחלטתו מיום 15.06.17 קבע כי:

"אחר עיון בבקשה ובתגובות, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה. עסקינן בהליך הנמשך שנים, כשבחלק מהזמן עוכבו ההליכים. זאת ועוד, במסגרת הליך זה אף תוקן כתב התביעה. עסקינן באירועים שקדמו למועד הגשת התביעה. ככל שמדובר בניתוקי מים מאוחרים למועד הגשת התביעה, מדובר בעילה חדשה וניתן להגיש בגינה תביעה נפרדת. ככל שמדובר בניתוקי מים עד למועד הגשת התביעה, הרי שהצורך בעקירת העצים, מן הסתם הסתבר לא עתה ואין כל הצדקה, שעה שהתיק נקבע לשמיעת הראיות, כי התביעה תתוקן עתה. ירצה התובע, יחזור בו מתביעתו ויגיש תביעה בגין כלל נזקיו באופן מאוחד, אך אין כל הצדקה לנהל התביעה דנן בטלאים. הבקשה נדחית לפיכך."

בתמצית, טוען המבקש כי שגה ביהמ"ש קמא כאשר לא אפשר לו לתקן את תביעתו שכן התביעה במתכונתה הנוכחית הינה חמישית מהנזק שנגרם לו, כי החלטות ביהמ"ש בעניין חיבור מוני המים לא קוימו כנדרש וכי חוברו מספר מונים הקטן מהמבוקש. עוד טוען המבקש כי ביהמ"ש קמא לא שעה לבקשות המבקש לחיבור מוני המים המבוקשים ולנוכח כך נזקי המבקש גדלו מידי שנה. טוען המבקש כי כתב התביעה הינו כנגד ניתוקי מים שנעשו טרם הגשת כתב התביעה ובגין נזק שהצטבר כתוצאה מכך. בנוסף נטען כי בקשות לפיצול סעדים שהוגשו לא נענו. טוען המבקש כי אין כל סיבה לפצל את התביעה לברור חשבונות ותביעה נזיקית שכן הפיצול הינו מלאכותי ומייקר את ההליך.

דיון

בית המשפט קמא הפעיל את שיקול דעתו בהתאם לנסיבות שניצבו בפניו. התובענה בבית המשפט קמא נפתחה ביום 29.10.12. ביום 25.12.12 הוגש כתב תביעה מתוקן, וביום 14.10.13 הוגש כתב תביעה מתוקן בשנית. בדיון מיום 27.06.16 נקבעו מועדים להגשת תצהירים ובדיון מיום 20.02.17 נקבע התיק להוכחות ליום 19.11.17, כאשר ביום 17.03.17 הוגשה בקשה שלישית לתיקון כתב התביעה, וזאת לאחר שהצדדים הגישו תצהירים והתיק נקבע להוכחות. בית המשפט קמא למעשה הציב מסגרת ברורה, יבחר המבקש, רשאי הוא להגיש תביעה חדשה ומלאה לאחר שימחק את זו הקיימת, שכבר נקבעה לישיבת הוכחות, וכבר מהווה כלשון בית המשפט קמא, טלאי על טלאי. ירצה המבקש ימשיך בתביעה הנוכחית ולגבי עילות תביעה שאינן בתביעה הנוכחית, יגיש תביעה חדשה.

הותרת תיק כדוגמת התיק קמא, תלוי ועומד שנים רבות אינה עניין רק לצדדים לתיק הפרטני, אלא יש לה השלכה על אמון הציבור במערכת המשפט, ובנסיבות שכאלו הפעלת שיקול דעת באופן שמחד, לא תיפגע בצדדים לדיון פגיעה מהותית, ומאידך, תשמור על האינטרס הציבורי הרחב יותר של מניעת פגיעה באמון הציבור במערכת המשפט הינה הפעלת סמכות שאיני מוצא מקום שיש להפעיל בה התערבות ערעורית ובמיוחד כאשר אין מדובר בנעילת שערי בית המשפט בפני המבקש.

במכלול הדברים, לא מצאתי כי בית המשפט קמא שגה בהפעלת שיקול דעתו. הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובת המשיבים אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשיב למבקש את העירבון שהופקד באמצעות ב"כ.

ניתן היום, ד' אב תשע"ז, 27 יולי 2017, בהעדר הצדדים.