לפני בקשה להארכת מועד להישפט.

למבקשת נרשם דוח תנועה. הדוח נשלח למענה הרשום של המבקשת אך חזר בציון "לא ידוע במען". המבקשת פנתה למפנ"א לצורך הסבת הדוח ע"ש בן זוגה לשעבר ביום 17.11.16 וביום 6.12.16 ובמועד אחר כדי לקבל עותק מן הדוח. הבקשה לבצע הסבה נדחתה עקב האיחור בפנייה. הדוח שולם ביום 17.11.16 ולטענת המשיבה הפך הדבר את הרשעתה בדין של המבקשת לחלוטה. המבקשת טוענת בבקשתה כי היא מתגוררת בכתובת הרשומה. היא עומדת על טענתה כי לא קיבלה את הדוח וכי נודע עליו רק מפניית המרכז לגביית קנסות.

דיון והכרעה

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ונוכחתי כי הנהג בפועל מוותר על טענת התיישנות אני סבור שיש לקבל את הבקשה ולהאריך למבקשת את המועד להישפט.

הבסיס לראות במבקשת כמי שקיבלה לידיה את הדוח למרות החזרתו לשולח בציון "לא ידוע במען" נעוץ בהנחה כי המבקשת שינתה את מענה אך נמנעה מלעדכן מען חדש. איש מן הצדדים לפני אינו טוען, כעניין שבעובדה, כי המבקשת שינתה את מענה. בנסיבות אלה היה מקום לברר לעומק את הטעם לאי המצאת הדוח למבקשת. המשיבה המבקשת להסתמך על חזקת המסירה אינה מצרפת לתגובתה דוח הדואר על הסיבה או הסיבות לכישלון המצאת הדוח למבקשת. במצב דברים זה קיים קושי לזקוף לחובת המבקשת את אי מסירת הדוח לידיה. עניין נוסף העולה מתגובת המשיבה נוגע לכך שהמבקשת ידעה, לכאורה, את כל שנדרש ממנה לצורך הגשת בקשה זו כבר ביום 17.11.16 שכן אז הגישה בקשה למפנ"א להסבת הדוח אך בקשתה נדחתה בשל איחור. לא ברור מדוע לא פנתה המבקשת מיד בבקשה להאריך את המועד להישפט עם קבלת תשובת מפנ"א ובוודאי שלא ניתן לקבוע כי שיהוי כזה בהגשת הבקשה אכן מוצדק. עם זאת, מפסק הדין בעפ"ת 50065-05-17 בן ישי נ' מ"י עולה כי רשלנותה של המבקשת ועיקרון סופיות הדיון ( עקב תשלום הקנס) מקבלים משקל נמוך מקום בו עולה מן הבקשה כי דחייתה תביא לכך שהמבקשת תיתן את הדין על עבירה שלא היא ביצעה.

אשר על כן אני מקבל את הבקשה.

ניתנה היום, י"ב תמוז תשע"ז, 06 יולי 2017, בהעדר הצדדים.