זו תביעה לפיצוי כספי עקב סירובה של הנתבעת לתגמל את התובע על פי פוליסת ביטוח רכב לאחר שרכבו נגנב ממנו מיום 20.7.16. התובע טוען שהסירוב לא היה חוקי והוגן, הוא נאלץ לפנות לייעוץ משפטי ולהוציא כספים על מנת לשכנע את הנתבעת לקיים את חובתה על פי הפוליסה. התובע עותר לסכום של 12,686 ₪.

הסכום מורכב כדלקמן:

1. שכ"ט עו"ד- 5,850 ₪.

2. הוצאות שונות- שיחות טלפוניות, התייעצות עם אנשי מקצוע, ביקורים בסניף הנתבעת בנתניה, פגישות במשטרת ישראל וכו'. 3,480 ₪.

3. שכ"ט בשיעור של 20% + מע"מ על סכום התביעה- 1,856 ₪ בגין פניות נוספות אל הנתבעת בשל התנהלותה הקלוקלת.

4. פיצויים בגין עוגמת נפש- 1,500 ₪.

להלן העובדות המצריכות את התייחסות בית המשפט:

1. התובע רכש את הרכב ב5.5.2016 וקיבל אותו לידיו ב6.7.2016.

2.התובע הוא עובד מדינה, והנתבעת זכתה לזכות להעניק ביטוח מקיף לעובדי מדינה על פי הוראות אגף החשב הכללי. אכן התובע ביטח את רכבו אצל הנתבעת החל מיום 6.7.2016.

3. ביום 20.7.2016 פרצו גנבים לבית התובע, נטלו את מפתחות רכבו וגנבו אותו.

4. התובע פנה לנתבעת לתגמול בגין שווי הרכב.

5. ב29.8.2016 הנתבעת סירבה לפצות את התובע מהטענה שלא קיים את תנאי המיגון בפוליסה. התנאי שהופר הוא שלא הרכיב קודן.

6. התובע מיד פנה לנתבעת לקבלת הסבר ולחשב הכללי לקבל תמיכה לטענותיו. בין היתר, הפנה את הנתבעת לסעיף 14(2) של הכללים החלים על חברות הביטוח שמבטחים עובדי מדינה. שם נאמר במפורש, חברת ביטוח לא תנקוט בכל פעולה שהיא בעניינו של מבוטח שלא מיגן את רכבו במהלך 30 ימים ראשונים לתקופת הביטוח אם לא ניתנה לו דרישה בכתב להתקין את דרכי המיגון.

7. יש לציין, ואין על כך חילוקי דעות, שהתובע קיבל את הרכב עם דרכי מיגון מהיצרן שלא כלל קודן והרכב נגנב 14 ימים לאחר תקופת הביטוח. לכן לא עברו 30 ימים שבהם עליו להתקין את המיגון ואין ראיה על כך שהנתבעת שלחה לו מכתב כזה.

לאור האמור התובע מצא עצמו מול שוקת שבורה: סירוב מוחלט של הנתבעת לתגמל אותו על אף שלפי כל קנה מידה היה זכאי לתגמול מלא. זו הסיבה לטענתו שנאלץ בלית ברירה לפנות לעו"ד לקבלת ייעוץ משפטי. עורך דינו, עו"ד אדם עמרני, כתב מכתב מפורט לנתבעת המשתרע על 7 עמודים ביום 15.9.2016. לאחר מכן וכתוצאה מפניית עורך הדין בחודש נובמבר 2016, תביעתו של התובע התקבלה אצל הנתבעת והוא קיבל את מלוא כספו בהתאם לפוליסה.

טענת התובע היא: שאם לא היה פונה לעורך דינו ולחשב הכללי, ואם עורך דינו לא היה מאיים על הנתבעת בתביעה משפטית הנתבעת הייתה עומדת בסירובה לשלם לו את המגיע לו על פי הפוליסה. זו הסיבה אשר בגללה הוא מבקש פיצוי בתיק זה.

עמדת הנתבעת היא: הייתה מחלוקת בתום לב בינה לבין התובע לעניין הכיסוי הביטוחי. עובדה היא שבעת הגניבה לא היה קודן ברכב ולכן לכאורה לא היה לתובע כיסוי. העובדה שהתובע בחר לפנות לעו"ד זהו עניינו בלבד וכל הסיכוי הוא שאם התובע היה פועל, לבדו או באמצעות החשב הכללי, הנתבעת הייתה מכירה בחובתה כפי שאכן עשתה. לפי דברי מר ליבמן, נציג הנתבעת, כאשר מקבלים דרישה לתשלום הדבר הראשון שבודקים הוא אם לרכב היה אמצעי מיגון וכאשר התברר שלא, דחיית התביעה הייתה מבוססת על פי תנאי הפוליסה ותו לא.

עם כל הכבוד למר ליבמן, הוא לא נתן הסבר מניח את הדעת כיצד הנתבעת סירבה לשלם את התגמול כאשר ידעה שהרכב נגנב 14 ימים לאחר תחילת הפוליסה ושלא ניתנה לתובע הזדמנות על פי דין להרכיב את אמצעי המיגון ברכבו. עובדה זו הייתה צריכה להיות בולטת, מודגשת וברורה כאשר האחראים מטעם הנתבעת דחו את תביעתו של התובע. אלמלא האחראים של הנתבעת היו מבצעים בדיקה בסיסית ואלמנטרית, לא היו מוצאים סירוב לתשלום כה לא מוצדק.

לכן מסקנתי היא, שהתובע נאלץ להתייעץ עם עו"ד ולשלם סכום על מנת להגן ולממש את זכויותיו. גם כך לא קיבל את כספיו עד חודש נובמבר וזאת כתוצאה מפניית עורך דינו לנתבעת.

אשר על כן, מגיע לתובע פיצוי בגין הוצאות משפטיות. יחד עם זאת דרישת התובע לפיצוי לסכום של 12,686 ₪ מופרזת. עורך דינו של התובע דרש שכ"ט גבוה מאוד בהתייחס לכתיבת מכתב אם כי עולה מתוכן המכתב שהוא כולל את כל האלמנטים הדרושים להגשת תביעה לבית המשפט וייתכן שזו הסיבה לדרישה הגבוהה. בנסיבות העניין החלטתי להחזיר לתובע סכום של 4,000 ₪ על חשבון הוצאותיו המשפטיות והחלטתי לדחות את כל יתר עתירותיו.

אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 4,000 ₪ ועוד 700 ₪ הוצאות הדיון. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום ואם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק החל מיום הגשת התביעה עד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ג' חשוון תשע"ח, 23 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.