לפניי תביעה לסילוק יד, לקביעת זכות שימוש ולמניעת ביצוע שינויים בתוואי דרך המפרידה בין שתי נחלות בישוב ספסופה (כפר חושן).

רקע עובדתי

1. התובעים הם בעלי זכויות בנחלה מס' 35 במקרקעין הידועים כגוש 14454 בספסופה (להלן: "נחלת התובעים") הגובלת בנחלה מס' 36 שברשות הנתבעים 1 ו-2 (להלן: "נחלת הנתבעים"). דרך הקבועה מצפון לנחלת התובעים ומדרום לנחלת הנתבעים, מפרידה בין הנחלות ומשמשת למעבר רכבים ממזרח למערב הנחלות (להלן: "הדרך המפרידה"). ר' תשריט שהוגש כמוצג ת/5 בתיק.

2. בחודש אפריל 2017 יזם הנתבע מס' 2 (להלן: "מאיר") עבודות סלילה הנוגעות לחלק מהדרך המפרידה. כתוצאה מהתנגדות התובעים למהלך, הוזמנה המשטרה ונגד מאיר הוצא צו הרחקה מנחלת התובעים למשך 30 ימים.

3. ביום 26/06/17 הגישו התובעים בקשה למתן צו מניעה זמני שיורה לנתבעים להפסיק עבודות שישנו את תוואי הדרך המפרידה, ומתן צו שימנע ממי שנרשמה כנתבעת מס' 3 (להלן: "האגודה") לסלול כביש ממערב לנחלת התובעים (להלן: "הבקשה"). בהחלטת בית המשפט ניתן הצו המבוקש, במעמד צד אחד, בכפוף להפקדת ערובה וערבות צד ג'.

4. ביום 25/07/17, במסגרת הדיון בבקשה, נתן בית המשפט תוקף להסכמת הצדדים כי הצו הזמני יעמוד בתוקפו בכל הנוגע לדרך המפרידה בלבד.

5. ביום 3/7/17 הוגשה התביעה לסילוק יד הנתבעים מתוואי הדרך המפרידה, להעמיד לרשות התובעים החזקה וזכות השימוש בדרך המפרידה כשהיא פנויה מאדם ומחפץ ולמנוע מהנתבעים לבצע שינוי הסטטוס קוו הקיים (להלן: "התביעה כאן").

6. בנוסף עותרת התביעה כאן למתן צו מניעה קבוע שיאסור על האגודה סלילת כביש בדרך הנמצאת ממערב לנחלת התובעים (להלן: "הדרך הסטטוטורית"), ללא היתר כדין.

7. בפסק דין חלקי שניתן במסגרת דיון הוכחות מיום 15/05/19, הוריתי על מחיקת התביעה נגד האגודה ועל מחיקת הסעד הנתבע כנגדה; הוריתי להוציא מתיקיית התצהירים את תצהיר מר מרדכי אלקבץ (להלן: "יו"ר האגודה") שניתן כעדות ראשית מטעם האגודה; וקבעתי שלא לחייב התובעים בהוצאות האגודה בהליך זה מן הטעם שהתובעים הם חברי האגודה.

הפלוגתאות בתמצית

8. הצדדים חלוקים ביניהם לעניין הזכויות, הפגיעה והאפשרות לדרך החלופית.

הזכויות בדרך המפרידה

לטענת התובעים, הדרך המפרידה קיימת משנות החמישים ושימשה תמיד כדרך בלעדית ויחידה עליה הסתמכו הצדדים לצורכי הגעה למשקים החקלאיים ולצורך כניסת רכבים לבתי המגורים.

9. בתצהיר העדות הראשית מטעם התובעים טען התובע מס' 1 (להלן: "שמעון"), כי החלק הקדמי (מכיוון מזרח) של הדרך המפרידה, מצוי ברובו בשטח נחלת התובעים, ובהמשך מכיוון מזרח למערב ובאלכסון, עוברת הדרך בתוך שטח נחלת הנתבעים.

10. לטענת התובעים, השימוש בדרך המפרידה על פני תקופה העולה על 30 שנה, מצמיח להם זכות ברמה האובליגטורית הדומה באופייה לזכות שהוכרה בפסיקה, מסוג "זיקת הנאה מכוח שנים".

11. בכתב הסיכומים העלו התובעים טענה כי זכותם לשימוש בדרך המפרידה היא בלתי הדירה מתוקף הרשאה הדדית בתמורה.

12. לטענת הנתבעים, הדרך המפרידה היא דרך לא מוסדרת הממוקמת בשטח שרובו בתחום נחלת הנתבעים ולתובעים אין בה זכות בלתי הדירה ולא כל זכות אחרת.

13. הנתבעים טוענים כי הרשו לתובעים להשתמש בדרך המפרידה והתובעים ידעו כי חלקה הארי של הדרך עובר בשטח השייך לנתבעים שגם השקיעו מכספם לשיפוץ ולתחזוקת הדרך.

לשיטת הנתבעים, היה ברור לצדדים שזכותם לסגור הדרך המפרידה בכל עת שירצו היות ומדובר בקניינם. לשיטתם, התובעים הגישו התביעה כאן במטרה לרכוש זכויות במקרקעין של הנתבעים ותוך הצגת מצגי שווא.

14. לטענת הנתבעים, במסגרת הכנת תב"ע חדשה, יזמה האגודה עריכת תשריטים המסדירים הגבולות בין הנחלות במושב. לטענתם, שמעון אישר בחתימתו ביום 10/12/14 את התשריט הרלוונטי לנחלת התובעים אולם שישה ימים קודם לפתיחת ההליך כאן בהגשת הבקשה לבית המשפט, ביקש להסיר חתימתו מהתשריט.

פגיעה ומטרד

15. לטענת התובעים, העבודות בהן החל מאיר נועדו לבטל את הדרך המפרידה המשותפת לנחלות ובכך לגרום לפגיעה חמורה בקניינם הפרטי של התובעים.

16. לטענת שמעון בתצהירו, מדובר בסכסוך שכנים במסגרתו התובעים נפגעים מהתעמרות מצד מאיר שזוכה לתמיכה מבני משפחתו בעלי נחלות שכנות ולתמיכה מהנהלת האגודה בה הוא נושא בתפקיד מזכיר, והכל משיקולים פוליטיים שאינם מן העניין.

17. לטענת הנתבעים, מאיר החל בביצוע העבודות החוסמות את הדרך המפרידה בכדי למנוע מטרד הנגרם להם עקב מעבר המשאיות הכבדות, טרקטורונים ואופנועים של בני נוער בקטע הדרך שעובר בנחלתם.

18. לטענת הנתבעים, בשל קיומה של הדרך הסטטוטורית, סגירת הדרך המפרידה לא תפגע בתפעול השוטף של הלול בנחלת התובעים.

הדרך הסטטוטורית

19. לטענת התובעים, הדרך הסטטוטורית לא משמשת את החקלאים לטיפול במשק שלהם, והשימוש היחידי בה נעשה על ידי נערים שנוסעים באופן פרוע עם טרקטורונים או רוכבים על סוסים. לשיטתם הדרך הסטטוטורית משמשת כר נוח לפריצות ולגניבות מהלולים.

20. שמעון הצהיר כי הכניסה לדרך הסטטוטורית מצויה מאות מטרים מהמשק החקלאי של התובעים, וסגירת הדרך המפרידה תאלץ אותם לעשות עיקוף גדול בכדי להגיע למשק הלול שלהם.

21. התובעים טוענים כי מאיר, בהיותו בעל תפקיד באגודה, החל בסלילת הדרך הסטטוטורית בתיאום עם האגודה, ללא היתרים כדין.

22. לטענת הנתבעים, הדרך הסטטוטורית תוכננה ונועדה לאפשר למשאיות להגיע לשטחים החקלאיים של התובעים ושל בעלי נחלות נוספים, מבלי לעבור בין בתי התושבים בשטחי המגורים.

23. להשלמת התמונה ראוי להזכיר טענות האגודה. לטענתה הדרך הסטטוטורית תוכננה ואושרה לפני עשרות שנים ומופיעה גם בתב"ע ג/8202 החלה על ספסופה. בדרך נעשה שימוש שוטף לצורך המשקים החקלאיים ולתפעול הלולים בנחלות מס' 34, 36, 37 וגם התובעים משתמשים בה להכנסת משאיות ללול שלהם.

24. לטענת האגודה, לתובעים אין כל עילה למנוע מהאגודה ביצוע עבודות סלילה ותחזוקה בדרך הסטטוטורית לצורך שימוש חקלאי, בהתאם לתקנות התכנון והבניה. לטענת האגודה, עתירת התובעים למנוע תחזוקת הדרך הסטטוטורית נועדה לבסס טענתם שהדרך המפרידה היא הדרך היחידה העומדת לרשותם.

כאמור, התביעה כנגד האגודה נמחקה.

ראיות ועדויות

25. בדיון מקדמי מיום 7/10/18 הגישו התובעים לביהמ"ש תצ"א לצורך הבהרת טענותיהם.

26. בדיון מיום 15/05/19 העיד שמעון במענה לחקירה נגדית על תצהירו מטעם התובעים ויו"ר האגודה העיד בעדות ראשית מטעם הנתבעים ונחקר נגדית ע"י התובעים.

27. בדיון שהתקיים ביום 20/11/19 העיד מאיר במענה לחקירה נגדית על תצהירו מטעם הנתבעים.

28. מר אילן מסס (להלן: "נהג המשאית") הוזמן להעיד מטעם התובעים ונתן עדותו במענה לשאלות בית המשפט ולחקירות ב"כ הצדדים, בדיון מיום 10/02/20.

דיון והכרעה

29. אין מחלוקת כי לאורך שנים שימשה הדרך המפרידה כדרך מעבר בין אזור המגורים שבמזרח הנחלות לבין אזור המשק החקלאי שבמערב הנחלות, לצרכיהם השונים של בעלי שתי הנחלות.

30. סלע המחלוקת שלפניי הנו בשאלת זכותם של הנתבעים לחסום את הדרך המפרידה ולמנוע מהתובעים את השימוש בה בכלל ולצרכי מעבר למשק החקלאי שלהם בפרט.

31. יוער, כי לאורך ההליך הועלו טענות שונות לליבוי הסכסוך בין הצדדים, טענות שאינן נוגעות למחלוקת בתביעה כאן ולפיכך לא יזכו להתייחסות ולא יינתן להן כל משקל.

32. בכדי להכריע בסכסוך שלפניי, יש לברר השאלות הבאות -

ראשית, מהי גדר המחלוקת ומהן זכויות הצדדים בדרך המפרידה.

שנית, ובהתאם למסקנה שתתקבל, אדון בטענות הצדדים למטרד והשלכות ביטול המעבר בדרך המפרידה והאפשרות לדרך חלופית.

לבסוף, תיבחן שאלת הסעדים להם עותרת התביעה כאן.

33. אקדים מסקנה לדיון ואציין כי לאחר שחזרתי ועיינתי בכתבי טענות הצדדים, עיינתי בראיות שצורפו, שמעתי ושקלתי טיעוני הצדדים והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מן העדויות, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להידחות. אפרט:

גדר המחלוקת

34. לטענת מאיר בתצהיר עדות ראשית (סעיף 10), המחלוקת נסובה לגבי חלק מהדרך המפרידה, זה הצמוד לאזור המגורים (להלן: "המקטע המזרחי") ולא לחלק הצמוד ללולים (להלן: "המקטע המערבי") אשר כולו נמצא בתחום נחלת הנתבעים.

35. בחקירה נגדית בדיון אישר שמעון כי המקטע המערבי המפריד בין הנחלות עד הדרך הסטטוטורית נמצא בשטח נחלת הנתבעים ובקטע דרך זה התובעים אינם מבקשים זכות להשתמש. ר' עדות שמעון עמ' 4 ש' 21-28 (הדגשות רלוונטיות שלי, ר"פ):

ש. המשך הדרך זה החלק שלך?

ת. זה לא. המשך הדרך זה עובר אצלו בשטח. רק לקראת סוף הלול שלי זה השטח שלי. איפה שהמיכל, צפונית למיכל הוא חסם.

ש. החלק הזה של הדרך מהמיכל שלך ועד הדרך הסטטוטורית הוא בשטח שלך?

ת. חלקו שלי וחלקו שלו. מהקצה של המיכל הוא הולך באלכסון. הדרך הזו לקראת הסוף שלה היא בשטח שלי. בדרך הזו לא ביקשתי זכות להשתמש, זה בשטח שלו.

ש. החלק הזה של הדרך זה לא החלק שביקשת שום דבר?

ת. החלק הזה לא כי זה לא בשטח שלי ואני לא יכול לבקש.

36. בצילום אוויר (נספח 1 עמ' 3 בתצהיר הנתבעים) רואים כי הכניסה לאזור המגורים של כל אחת מהנחלות מתבצעת מהצד המזרחי שם גם נמצאות חניות הרכבים של בעלי הנחלות.

37. על גבי תשריט עדכני שהוגש לתיק כמוצג ת/5 (להלן: "התשריט"), סימן מאיר במהלך עדותו, את הגבול בין הנחלות באזור המגורים ואת כניסת חלק מהמקטע המזרחי אל תחום נחלת התובעים (ר' עמ' 41 ש' 4-6).

38. יש לציין כי התשריט נערך על פי מדידה שיזמה האגודה בשנת 2013-2014 במטרה להסדיר את הגבולות בין הנחלות כצעד לקידום תכניות והיתרים להגדלת שטחי בניה ופיצול נחלות. על פי עדות יו"ר האגודה, כל בעלי הנחלות שנמצאים בשכנות אחד עם השני, זומנו למזכירות הישוב ולאחר דיון בהסתייגויות והסדרת המחלוקות, אישרו את המדידה בחתימתם (ר' עמ' 19 ש' 7-18).

39. מאיר העיד כי היו מקרים שבעלי נחלות שבשכנות היו צריכים להתפשר ביניהם אולם במקרה שלו קו הגבול היה ידוע ולא היו מחלוקות. הוא ובעלי שתי הנחלות הנושקות לו נחלה 37 ונחלה 35 (נחלת התובעים) זומנו על ידי המודד "המודד הביא לנו את המפה אמר לנו חברים זה הגבולות ביניכם, בבקשה, יש מה להגיד, לא, חתמנו, אני חתמתי בצד ימין הוא בשמאל ונגמר הסיפור, יצאנו לדרך" (ר' עמ' 30 ש' 2-3, ש' 21-27).

40. הצדדים אישרו את התשריט בחתימתם עליו ביום 10/12/14. שנתיים וחצי מאוחר יותר, ביום 20/06/17, התובעים רשמו על גבי התשריט כי הם מבטלים את חתימתם. שמעון אישר בעדותו בדיון כי נתן הסכמתו לגבולות שנקבעו בתשריט אך שישה ימים לפני שפתח ההליך כאן בבקשה לצו מניעה, פעל לביטול חתימתו מהסיבה שמאיר התחיל בפעולות חד צדדיות לסלילה של הדרך הסטטוטורית ללא אישורים, ולאור חילוקי דעות עם מאיר באשר למדידות (ר עמ' 7 ש' 8-20).

41. יוער כי התובעים צרפו לכתבי הטענות מטעמם תשריט ישן המגדיר גבולות נחלת התובעים בלבד. התובעים לא הזכירו את קיומו של התשריט העדכני (ת/5). עוד יוער כי כנספח 2 לתצהיר הנתבעים צורף התשריט כשהוא אינו חתום על ידי הצדדים ותשריט נוסף המגדיר גבולות בין נחלת התובעים לבין נחלה מס 34 עליו חתומים התובעים ומר בועז שושן (נחלה 34) ועליו גם חתימתם הנוספת של התובעים, משנת 2017 לביטול חתימתם משנת 2014. תשריט זה אינו נוגע לסכסוך שבענייננו.

42. מצאתי לנכון לקבל התשריט (ת/5 הנ"ל) ולהסתמך עליו בהכרעתי כאן משני טעמים - ראשית, לא מצאתי כי סיבות התובעים להסרת חתימתם ערב פתיחת ההליך המשפטי יש בהן כדי פגיעה בקביעת הגבולות בו, בשים לב שדבר קיומו לא אוזכר בטענות התביעה. שנית, התשריט הוגש לתיק לבקשת התובעים בדיון מיום 20/11/19 בכדי לתעד סימון תוואי המקטע המזרחי העובר על שטח נחלת התובעים.

43. סיכום ביניים 1 - מנתוני התשריט ומעדות שמעון בדיון, עולה שאין מחלוקת כי קטע הדרך המערבי, המפריד בין הנחלות באזור המשקים החקלאיים שלהן, נמצא בשטח נחלת הנתבעים ולגבי מקטע זה אין לתובעים כל דרישה או טענה לזכות.

44. מנתוני התשריט ומעדות שמעון עולה, כי מאמצע המקטע המזרחי ועד סופו המתחבר לכביש מרכזי בתוך המושב ממזרח לנחלות הצדדים, עובר תוואי הדרך גם בשטח נחלת התובעים.

45. מכל האמור עד כה, הנדרש לברור והכרעה בתביעה כאן הנן טענות התובעים בנוגע למקטע המזרחי של הדרך, המפריד בין נחלות הצדדים באזור המגורים שלהן. הדיון בסעדים הנתבעים הינו בהתייחס לכוונת הנתבעים להקים גדר מפרידה במקום בו עובר הגבול בין נחלות הצדדים, גבול המסומן בתשריט, ובכך לגרום לשינוי המצב הקיים במקטע זה בלבד.

זכויות הצדדים במקטע המזרחי

46. כתב התביעה טוען לזכות מסוג זיקת הנאה בדרך המפרידה. בדיון בבקשה לסעד הזמני תיקן ב"כ התובעים והבהיר (ר' עמ' 1 ש' 13-18) כי בניגוד לנטען בכתב התביעה, התובעים אינם טוענים ל"זיקת הנאה" לפי סעיף 94 לחוק המקרקעין התשכ"ט-1970, כיוון שזו איננה קיימת.

47. בדיון בבקשה העלה ב"כ התובעים הטענה, שאינה נזכרת בכתב התביעה, לזכות מתוקף רשות בלתי הדירה לשימוש בדרך שחלקה העיקרי הופרש מנחלת התובעים וחלקה האחר מנחלת הנתבעים.

48. כתב הסיכומים מטעם התובעים מרחיב בטענה לזכות בלתי הדירה בדרך המפרידה ומפנה לפסיקה הקובעת כי יש לשמור על הסטטוס קוו בזכות השימוש בדרך משותפת בין נחלות, וכי צד אחד אינו יכול למנוע מהצד השני את האפשרות לעשות שימוש בדרך המשותפת בה נעשה שימוש שנים רבות ובהסתמך על כך, הצד האחר פיתח ובנה את משקו החקלאי.

49. לטענת התובעים הדרך המפרידה שימשה משך שנים כדרך כניסה משותפת ויחידה של רכבים לבתי המגורים וגישה יחידה למשקים החקלאיים של בעלי שתי הנחלות. לטענת התובעים הם תכננו את מיקום מיכל התערובת, אספקת התערובת ע"י משאיות ומעבר הטרקטור המשנע עגלת הביצים לשיווק, תוך הסתמכות על קיומה של הדרך המפרידה בין החלקות ממזרח למערב.

האם לתובעים זכות מתוקף רשות בלתי הדירה?

50. לטענת התובעים, ענייננו בהרשאה הדדית בלתי הדירה, ולא ניתן כעת לבטל ההסכמות בין הצדדים.

51. שמעון העיד בחקירה נגדית בדיון (עמ' 9 ש' 12-14) כי הוא נולד למציאות בה נעשה שימוש הדדי בדרך המפרידה בין הנחלות, כי לא היה צורך במסמך כתוב ואף אחד מהצדדים לא פנה בעל פה בבקשה להשתמש בדרך.

52. מאיר אישר כי הנתבעים תחזקו הדרך ונתנו רשות לתובעים להשתמש בה (ר' עמ' 29 ש' 12-13) ור' גם עמ' 32 ש' 1-2:

ת: כן, נתנו רשות להשתמש בדרך במשך עשרות שנים ידענו שהדרך ברובה נמצאת בנחלה שלנו ואנחנו נתנו רשות לתובעים להשתמש בה. אנחנו גם כן היחידים שטיפלנו בדרך תחזקנו את הדרך

53. בכתב הסיכומים מטעמם (סעיף 21) העלו התובעים טענה כי התנהלות הנתבעים לאורך השנים והשימוש ההדדי בדרך המשותפת יצר רישיון שניתן בתמורה – "כל אחד מבעלי המשקים נתן תמורה והפריש מחלקתו עבור הדרך - זה נותן וזה נותן ואף אחד לא חסר".

54. התובעים מסתמכים על שורת פסקי דין אשר עוסקים כולם בסכסוך על דרך משותפת בין שני משקים חקלאיים. אחד מהם הוא פסק דינו של כב' השופט א' אברהם בע"א (מחוזי נצרת) 17634-12-15 בירן נ' בירן ואח' (07/03/16) אשר קבע זכות שימוש בלתי הדירה בדרך משותפת לבעלי נחלות גובלות במושב רמת צבי. במקרה שם, הצדדים פעלו על פי פסק בורר אשר לאחר שינוי קו הגבול בין הנחלות בהתאם לתשריט מדידה לתב"ע, הורה לכל אחד מהם להפריש 1.5 מ' מנחלתו, לטובת דרך משותפת לשתי הנחלות. פסק הדין מפנה לקביעת התב"ע לפיה שינוי של הזכויות בדרך משותפת שכזו צריך את הסכמת שני השותפים לדרך.

55. בפס"ד בירן הנ"ל מבהיר בית המשפט כי לא מדובר בזיקת הנאה שתירשם בפנקס רישום המקרקעין, כי אם הסדרה של זכות השימוש בדרך המשותפת, במסגרת הזכויות הנתונות לבעלי הנחלות כברי רשות של רשות מקרקעי ישראל.

56. עולה אפוא כי פס"ד בירן עניינו זכות בלתי הדירה בדרך משותפת שהוקמה על פי רישיון בתמורה, כאשר ברי הרשות בנחלות הסכימו להקים דרך שמאחדת הקצאה שווה של שטח מנחלתם, באופן שיקנה להם זכות שווה לשימוש בדרך המשותפת לשניהם.

57. לא זה המקרה כאן. התביעה כאן עוסקת בדרך שמפרידה בין נחלות הצדדים אך אין היא דרך משותפת, כפי שהדבר היה בעניין בירן הנ"ל. מדובר בדרך לא ממוסדת ולא סלולה באופן רשמי, דרך אשר נוצרה עקב שימוש ומכוח הרגל של הצדדים. לעניות דעתי ומחומר הראיות אשר עמד בפניי השימוש בה לא נעשה על פי רישיון בתמורה.

58. מאיר העיד שאחזקת הדרך נעשתה על ידי הנתבעים בלבד והתובעים לא הוכיחו שהשקיעו השקעה המהווה תמורה לשימוש בדרך. למעשה, המקטע המערבי של הדרך נמצא כולו בתחום נחלת הנתבעים ואינו נכנס לגדר רישיון בתמורה.

התובעים עשו שימוש בדרך המפרידה בהסכמת הנתבעים, אשר החליטו אחרי שנים רבות לחסום את המקטע המערבי מטעמים השמורים עימם, כאשר הצהירו על כוונתם להקים גדר הפרדה על גבול הנחלות במקטע המזרחי, מהסיבה שהשימוש שעושים התובעים בדרך המפרידה מהווה בעבורם מטרד.

האם לתובעים זכות מתוקף רישיון מכללא?

59. בהתאם להלכה הפסוקה, לשם יצירת רישיון של שימוש במקרקעין אין צורך בהסכם מפורש, ומספיקה התנהגותם של בעלי המקרקעין שממנה ניתן להסיק שהסכימו בדיעבד והשלימו עם שימושו של אדם אחר ברכושם. מקרה של שימוש במקרקעי הזולת במשך תקופה ארוכה בידיעת הבעלים ובהסכמתו, מלמד על רשות מכללא. רישיון מכללא כזה הינו רישיון חינם לתקופה בלתי-מוגדרת, שאותו רשאי בעל המקרקעין לבטל בכל עת על ידי גילוי דעתו כי אין ברצונו להרשות עוד את הפעילויות לגביהן ניתנה הרשות. נמצא אפוא, כי רישיון מכללא לשימוש ממושך ללא תמורה, אינו בלתי הדיר. 

ראו: ע"א (ת"א) 17397-02-19 בנימין חסידים נ' נציגות הבית המשותף ברח' סוקולוב 68 רמת השרון (01.01.20); ע"א 32/77 אליאסף טבוליצקי נ' בית-כנסת ובית-מדרש החסידים (21.06.77).

60. בע"א 6757/13 אביטסם נחום נ' מדינת ישראל-רשות הפיתוח (19.8.2015) נפסק כי רישיון מכללא אינו יוצר זכויות במקרקעין, אלא מהווה טענת הגנה מפני טענת הסגת גבול ודרישה לתשלום דמי שימוש.

61. סיכום ביניים 2 - הדרך המפרידה איננה דרך משותפת. התנאים להתגבשותה של דרך משותפת הם שכל צד משתתף בהקמתה ובשימוש בה על ידי הקצאת חלקים שווים משטח נחלתו, וגם ההוצאות לאחזקת הדרך מתחלקות שווה בשווה בין השותפים לה. אין מחלוקת כי במשך שנים השתמשו הצדדים בדרך על מקטעיה, בהסכמה.

ההסכמה ההדדית של הצדדים אינה בגדר רישיון בתמורה, כי אם רשות מכללא אותה רשאי בעל הרשות במקרקעין להפסיק בכל עת.

62. על פניו, רשאים הנתבעים להפסיק בכל עת את שימוש התובעים במקטע המערבי ואף לבטלו והם רשאים להפסיק את השימוש שעושים התובעים בחלק המקטע המזרחי, שנמצא בשטח נחלתם. בהתאמה, רשאים התובעים להפסיק את השימוש שעושים הנתבעים ואף את סילוק ידם, מחלק המקטע המזרחי שנמצא על שטח נחלתם.

מאזן הנוחות

63. כאמור, ההליך נפתח בבקשה, שהתקבלה, למתן צו מניעה לפיו נדרשו הנתבעים להפסיק העבודות לחסימת הדרך המפרידה ולהימנע מביצוע כל שינוי בדרך המפרידה, עד שתתברר התביעה כאן.

64. לאור הודעת שמעון בדיון כי אינו תובע דבר אשר למקטע המערבי של הדרך (עמ' 4 ש' 28), ולאור מסקנות הביניים אליהן הגעתי לעיל, לפיהן לנתבעים זכות לשנות המצב הקיים בכל הנוגע לשטח נחלתם לרבות החלק הכלול במקטע המזרחי, ניתן לסיים הדיון כאן ולהורות על ביטול צו המניעה שניתן כנגד הנתבעים.

65. יחד עם זאת, מצאתי לנכון לבחון מאזן הנוחות והאם התוצאה אליה הגעתי יש בה כדי לגרום, כפי שטוענים התובעים, ליצירת מציאות בלתי אפשרית בעבורם מהסיבה שהדרך מהווה את "צינור החמצן" למשק החקלאי שלהם (סעיף 16 בסיכומי התובעים).

66. שמעון, במסגרת חקירתו הנגדית בדיון פרט את הפגיעה שתגרום לו גדר ההפרדה אותה מבקשים הנתבעים להקים על גבול הנחלות, ר' עמ' 9 ש' 29-33:

ת. אני אסביר לך. ברגע שהוא יעשה את הגבול כמו שהוא רצה, את החומה, אני באופן אוטומטי צריך לבטל את החניה שלי ולעשות לי דרך גישה למשק שלי. אין לי כניסה אחרת למשק, אני לא יכול להיכנס מהדרך האחורית. מה שהוא מנסה לצייר פה זה שקר. זה מפריע לי לשיווק. המשאית של התערובת נכנסת 3 פעמים בחודש. הטרקטור נכנס פעמיים שלוש בשבוע להוציא את העגלות.

67. לטענת הנתבעים התובעים מאפשרים כניסת משאיות גדולות מאד למשקם החקלאי, דרך החלק שגובל באזור המגורים והדבר גורם למטרד של רעש ואבק ומהווה סכנה לבני המשפחה ובכללם נכדיהם הקטנים של הנתבעים (ס' 15 לתצהיר מאיר).

68. מאיר העיד (ר' עמ' 32 ש' 18-34) כי בעבר היו עוברות בדרך המפרידה משאיות קטנות, טרקטורים קטנים ומכוניות פרטיות והדבר לא היווה בעיה מבחינתם. אולם עם השנים התחיל השימוש במשאיות גדולות באורך 12-14 מטרים. ר' עדות מאיר לטענתו למטרד, עמ' 34 ש' 23-29:

ש: ...., איך זה שהדבר הזה מהווה מטרד ורעש, ... איזה נזק יכול להיגרם לך.

ת: כשאמא שלי בת 90 יושבת במרפסת חוטפת את כל הרעש, המשאית זה לא מטוס סילון שלא עושה נזק סביבתי, המשאית מגיעה מרעישה, הוא צופר רוב הפעמים כי עומדים כלי רכב, צפירה של משאית זה לא רכב פרטי, כל האבק נכנס לאמא שלי, לפרצוף, הנכדים שלי והנכדים שלו בעזרת השם מסתובבים שם בסביבה הזאת זה מושב, הנכדים רואים את המרחב, רצים ממקום למקום, המפלצת הזאת מתמרנת שם 10-15 דקות זה גם סיכון שמישהו יכול להיהרג וגם איכות החיים שלנו ושלהם.

69. מאיר העיד (עמ' 32 ש' 22-24) כי בשנת 1995 תוכננה על גבי התב"ע של הישוב דרך סטטוטורית, במטרה להסיט את תנועת המשאיות והטרקטורים לחלק האחורי של המשקים החקלאיים בנחלות. הדרך נפרצה על ידי הישוב בכמה מקומות ועל יד בעלי נחלות בעלי אינטרס שהשקיעו בה כסף ותפעלו אותה ( ר' עדות מאיר עמ' 39 ש' 21-31). כאמור, במסגרת ההליך כאן נמחקה התביעה כנגד האגודה בעתירה למנוע מהאגודה לבצע פעולות לתיקון וסלילת הדרך הסטטוטורית.

70. לטענת הנתבעים, בשל הסבל שנגרם להם ממעבר המשאיות והטרקטורונים, הם החליטו לחסום השימוש במקטע המערבי, בידיעה שהדבר לא יפגע בתובעים אשר לרשותם קיימת הדרך הסטטוטורית כדרך גישה חלופית למשק החקלאי שלהם.

71. לטענת התובעים (ס' 31 בכתב הסיכומים), אין לכפות עליהם עשיית שימוש בדרך הסטטוטורית, שינוי שיפגע בנוחות אליה התרגלו משך עשורים. יחד עם זאת, מעדות שמעון בדיון עולה כי מזה שנים הוא עושה שימוש בדרך הסטטוטורית לפינוי זבל העופות, וזאת תוך התחשבות בנתבעים כדי לא לפגוע להם בעסק האירוח שהקימו בנחלתם. ר' עמ' 5 ש' 11-18:

ת. לפני שהוא בנה צימרים כל הזבל יצא מהחלק הקדמי, מפה המשאית אספה אותו. .....

..... מאז שהוא בנה אתה צימרים מתוך התחשבות אני מפנה את זה מהחלק האחורי, מגיעה משאית מהדרך הסטטוטורית וממשיכה הלאה מלמעלה היא נכנסת, זה דרך שמשתמשים בה מאז ומתמיד.

72. נהג המשאית הוזמן להעיד מטעם התובעים. התרשמתי מאמינות עדותו על אף תחושת אי הנוחות אותה תאר (עמ' 31 ש' 21-26), נוכח יחסי החברות בינו לבין הצדדים לסכסוך, ובשל היותו תושב המקום שנותן שירותי חלוקת תערובת למשק הלול של כל אחד מהצדדים.

73. נהג המשאית פתח עדותו בתשובה לשאלת בית המשפט, בתמיהה על מהות הסכסוך ועצם קיומו, שהרי "פשוט פתחו כביש חדש לפני כמה שנים ואני מוביל משם את התערובת" (עמ' 28 ש' 17-19).

74. נהג המשאית העיד (עמ' 31 ש' 10-14) כי הוא מחלק תערובת ללולים מזה 25 שנה, הוא התחיל במשאית רגילה ובשנת 2012 עבר להשתמש בסמיטריילר; הוא מחלק לתובעים תערובת 3-4 פעמים בחודש; לפעמים הוא נתקל בבעיות גישה כתוצאה ממכוניות שמפריעות ביציאה המזרחית, בין בתי המגורים; נהג המשאית העיד כי קשה להיכנס מהמקטע המזרחי עם הפנים ולכן הוא נכנס משם ברוורס וכך היציאה משם ממזרח מתבצעת בקלות (עמ' 34 ש' 2); הוא נכנס מהמקטע המזרחי כאשר הלקוחות (התובעים) ביקשו ממנו לעשות כך ואם חונות מכוניות זאת לא בעיה כי הוא "מצפצף כמה צפצופי אוויר ובאים ומזיזים את המכוניות" (עמ' 33 ש' 28-31). נהג המשאית העיד כי פעם - פעמיים בחודש נאלץ לצפור במקטע המזרחי (עמ' 35 ש' 6-10).

75. לשאלת בית המשפט (עמ' 29 ש' 27-31) העיד נהג המשאית כי היה עד לסיטואציות בהן הצדדים התווכחו ביניהם על האופן בו תיכנס המשאית. על פי עדותו, לאחרונה הוא לא נכנס דרך המקטע המזרחי אלא מגיע מהכביש הסטטוטורי המערבי לחלוקת תערובת גם ללול של התובעים וגם ללול שבנחלת הנתבעים (עמ' 30 ש' 18-28).

76. בהתאם לעדות נהג המשאית, בעבר הוא היה נכנס מהמקטע המזרחי אך מאז נפתחה הדרך הסטטוטורית הוא נכנס בנסיעה לאחור (רוורס) מהכביש המערבי, מחלק התערובת לשני הלולים ויוצא חזרה בנסיעה קדימה וימינה לכיוון צפון (עמ' 29 ש' 8-13). לטענתו מדובר בכביש גישה נוח יותר. ר' עמ' 28 ש' 22-24:

ש. נוח לך, נוח למי?

ת. לי ולכולם, במקום להיכנס מהחצרות אני נכנס מהכביש, זה כנראה היה כביש סטטוטורי, איך זה נקרא, כביש שהיה ופתחו אותו.

77. נהג המשאית העיד כי הוא מעדיף להשתמש בדרך הסטטוטורית והוא משתמש בה מזה שנים לבקשת לקוחות שונים שחלקם סגרו את המעבר המזרחי והעבירו את מיכל התערובת לצד המערבי לנוחות החלוקה מהדרך הסטטוטורית (ר' עמ' 32 ש' 30-36).

78. עיון בתצלומי האוויר שהוגשו לתיק מצביע על כך שמשקים אחרים (נחלות 34,37, 38) אף שינו את מיקום מיכל התערובת שלהם בכדי להקל על המשאית שנכנסת ללולים מכיוון מערב בדרך הסטטוטורית.

79. לטענת הנתבעים, בשל קיומה של הדרך הסטטוטורית, ביטול הדרך המפרידה לא יפגע בתפעול השוטף של הלול בנחלת התובעים והקמת הגדר על גבול הנחלות תיצור מצב שכל אחד יעשה בתחום נחלתו כרצונו. מאיר אף אישר כי הוא לא יוכל לטעון למטרד, אם יעברו משאיות בתחום נחלת התובעים בלבד (עמ' 35 ש' 30-34).

80. מנגד ניצבת טענת התובעים לפגיעה בנוחות מהסיבה שביטול הדרך יאלץ אותם לנסיעה עוקפת של כ-800 מטרים , 5-7 דקות במקום להיכנס 50-60 מטר ב 20 שניות (עמ' 5 ש' 30 – עמ' 6 ש' 14). מעדות שמעון בדיון עולה כי יאלץ לפתור את בעיית הנוחות על ידי יצירת דרך חלופית בשטח שכיום אינו בשימוש, בתחומי נחלת התובעים. ר' עמ' 9 ש' 29 - עמ' 10 ש' 5:

ת. ... ברגע שהוא יעשה את הגבול כמו שהוא רצה, את החומה, אני באופן אוטומטי צריך לבטל את החניה שלי ולעשות לי דרך גישה למשק שלי. ....

ש. אתה אומר שאתה תצטרך לבטל את החניה כדי לבנות דרך גישה, זאת אומרת שאתה עושה לעצמך כניסה נפרדת?

ת. כן, אני אאלץ לעשות.

ש. ויש לך שטח ענק שמאחורי הלול שהיום אתה אמרת שאתה כמעט לא משתמש בו, נכון?

ת. נכון. הוא היה מטע דובדבן.

81. אעיר כי בכתב הסיכומים העלו התובעים לראשונה טענות לנזקים שייגרמו להם באם תוקם הגדר, ייהרס הגינון המושקע בחצר והם יאלצו להשקעה כספית בשינוי המצב הקיים. טענה זו דינה להידחות מן הטעם של "הרחבת חזית" הואיל ונזכרה לראשונה במסגרת סיכומי התובעים.

ראו לעניין הרחבת חזית: רע"א 8600/12 שירותי בריאות כללית נ' שמחה משטה (3.2.2013).

82. סיכום ביניים 3 - מן המקובץ עולה כי בניגוד לטענות התביעה, הדרך המפרידה אינה דרך הגישה היחידה למשק החקלאי של התובעים. מעדות נהג המשאית עולה כי מאז נפתחה הדרך הסטטוטורית מתבצע בה שימוש לחלוקת התערובת ללולים מהכניסה המערבית. עוד התברר מעדותו של שמעון, כי הוא עושה שימוש בדרך הסטטוטורית מזה שנים, גם לפינוי הזבל מהלולים.

83. כאמור, התשריט מראה כי המקטע המזרחי נמצא ברובו על שטח נחלת הנתבעים ובקו אלכסוני מאמצע הכניסה המזרחית נמצא על שטח נחלת התובעים. בפועל בהקמת גדר על גבול הנחלות, מבקשים הנתבעים להסתלק מהשטח שנמצא על נחלת התובעים במקטע המזרחי ולהיצמד לגבול בין הנחלות על פי התשריט.

84. ביטול המקטע המזרחי והקמת גדר הפרדה על גבול הנחלות יאלץ את התובעים להגיע אל הלול בנסיעה של מס' דקות תוך שימוש בדרך הסטטוטורית, או לבטל את החניה וליצור דרך גישה חדשה למשק שלהם, מכיוון מזרח. שמעון העיד כי מאחורי הלול שלו ישנו שטח פנוי שיוכל לשרת אותו ליצירת מעבר מאזור המגורים לאזור החקלאי, בתוך שטח נחלת התובעים.

85. לאור כל האמור לעיל הגעתי למסקנה לפיה גם מבחינת מאזן הנוחות, אין ענייננו במקרה בו יש להגן על זכות המעבר מאחר ואין לתובע חלופה למעבר. אין מדובר במקרה שנועד למנוע מצב בו התובע יצא קרח מכאן ומכאן, כפי מסקנת פסה"ד אליו הפנו התובעים בכתב הסיכומים מטעמם (ראו: ת"א (שלום אשקלון) 58410-02-14 אבנר לוי נ' אורי (נורי) אליהו (19.01.16)).

הסעדים הנתבעים

86. התובעים עתרו לסילוק יד הנתבעים מתוואי הדרך המפרידה ולהעמיד לרשות התובעים את החזקה וזכות השימוש בדרך המפרידה כשהיא פנויה מאדם וחפץ. בחקירה נגדית בדיון העיד שמעון כי מדובר בטעות וכי הם אינם מבקשים סעד לסילוק יד. ר' עמ' 11 ש' 7-13:

ש. למה אתה בסעיף 22 לכתב התביעה שלך, כאשר אתה מבקש סעדים מבית המשפט, דבר ראשון שאתה מבקש לסלק את ידי הנתבעים 1 ו-2 מהתוואי של הדרך המפרידה?

ת. כנראה שזה היה בטיוטה. בסעיף 22 שקיים אצלי אתה יכול לראות, זה לא קיים, כנראה שזה טעות. מה פתאום. מה שאתה מדבר פה זה כאילו שאני מתנהג בחזירות, זה לא נכון.

ש. זאת אומרת לא ביקשת את זה?

ת. מה פתאום, ממש לא. זה דרך שהיא משותפת לשנינו, איך אני יכול לבוא לסלק אותו מהזה שלו.

87. התובעים עתרו לסעד הצהרתי שיקבע כי זכותם לעשות שימוש בדרך המפרידה וכי הנתבעים אינם רשאים למנוע מהם את השימוש בדרך זו. כפי שפורט לעיל, התובעים נותרו עם טענה הנוגעת לחלק המזרחי בלבד של הדרך המפרידה. מסקנות פסק דין זה הנן כי לא עלה בידי התובעים להוכיח זכותם הנטענת, כזכות בלתי הדירה או כזכות אחרת הגוברת על זכותם של הנתבעים.

סוף דבר

88. אני מורה על דחיית התביעה.

89. אני מורה על ביטול הצו הארעי מיום 26/6/17.

90. התובעים יישאו בהוצאות הנתבעים 1-2 ובשכ"ט ב"כ ומע"מ בגינו בסך כולל של 15,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת, תוך 45 יום.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, ו' טבת תשפ"א, 21 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.