1. לפני תביעה על סך 33,400 ₪, שעניינה טענות של התובע בקשר לאריחים שנרכשו מהנתבעת – ושנטען כי הגיעו שרוטים ושבורים. התובע תמך טענותיו בחוות דעת מהנדס שהעמיד את עלות הפירוק והריצוף המחודש על סך כ-39 אלף ₪.
2. הנתבעת טענה כי אינה אחראית לשברים שנגרמו לאחר שסופקו ללקוח ובמהלך עבודת הריצוף, כי פיצתה את התובע (למרות האמור) באריחים נוספים, וכי אין ממש בטענות על השריטות באריחים.
3. בהתאם להסכמה הדיונית שגובשה מונה, בהחלטה מיום 4.3.18, מומחה מכריע וחוות דעתו של זה הוגשה לתיק בית המשפט ביום 14.5.18. משלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות על בסיס חוות הדעת, הוחזר התיק לעיוני ולמתן פסק דין זה.
4. בחוות דעתו קובע המומחה כי נמצאו שריטות על הרצפה, במרבית האריחים ובשני מפלסי הבית. מאחר שהשריטות לא המשכיות הגיע המומחה למסקנה שאין מדובר בשריטות שנוצרו לאחר עבודת הריצוף כי אם לפניה – ומשמע, כי האריחים הגיעו עם שריטות אלו.
5. המומחה מוסיף כי גם לו היו נוצרות השריטות לאחר הריצוף הרי שבריצוף באריחי גרניט פורצלן אין לצפות לשריטות על גבי אריחים בבית מגורים פרטי (שאינו מבנה ציבור או מפעל בו נגרר ציוד כבד על פני הרצפה). הדבר מלמד, לדעת המומחה, על כך שהאריחים לא תקינים.
6. הנתבעת הגיבה לחוות הדעת וטענה כי לו היו הנזקים באריחים קודמים לעבודת הריצוף היה על התובע לעצור את הריצוף ולהקטין את נזקיו, והשיגה גם על מומחיותו של המומחה. התובע טען שניתן היה להבחין בשריטות רק לאחר שהושלם הריצוף ונעשה שימוש בבית עם תאורה מתאימה.
7. נוכח האמור לעיל, בהתבסס על חוות דעת המומחה המכריע שמונה בהתאם להסכמת הצדדים ושמצא כי כנטען בכתב התביעה מדובר באריחים פגומים, ובשים לב לעלויות שנקבעו בחוות דעת המומחה מטעם התובע שלא נסתרו – אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את סכום התביעה בסך 33,400 ₪.

בנוסף, תישא הנתבעת במלוא שכר טרחת המומחה המכריע ולכן תשיב לתובע את החלק ששילם עבור שכר זה.

כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט (כולל אגרת בית משפט) בסך 600 ₪.

התשלומים כולם ישולמו לתובע בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לידי הנתבעת.

המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים.

ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ח, 01 יולי 2018, בהעדר הצדדים.