תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 9.3.17. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 5,471 ₪ בגין עלות תיקונים, שכר שמאי, והוצאות נלוות.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

התובע טוען כי התאונה ארעה בשל פגיעת אוטובוס הנתבעת שעקף את רכבו ופגע בדלתו הפתוחה, שעה שרכבו עמד בנתיב תחבורה ציבורית מאחורי אוטובוס אחר – בשעה שהתובע טיפל בפצועה באירוע אחר באוטובוס האחר. כאשר חזר לרכבו ונכנס אליו, ובטרם סגר את הדלת, נפגע מאוטובוס הנתבעת.

עד נוסף מטעם התובע, שהיה מעורב אף הוא בטיפול בפצועה וחזר לאופנועו שחנה מאחורי רכב התובע, חזר על גרסת התובע.

הנתבעת טענה, מנגד, כי דלת הרכב נפתחה לעבר האוטובוס החולף וכי התאונה נגרמה בשל רשלנותו של התובע – אולם עד הנתבעת, נהג האוטובוס, אישר בעדותו כי דלת רכב התובע היתה פתוחה (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 4-3 ושורה 7). עד הנתבעת אישר עוד כי, למעשה, לא ראה את הפגיעה ברכב התובע.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, באמצעות מכוניות צעצוע, אני מעדיף את גרסתו של התובע, אותה מצאתי מהימנה יותר מהאחרות, בין היתר בשל התמיכה שניתנה לה מעדות עד הראיה הנוסף, חברו של התובע, ונוכח גרסת נהג הנתבעת שאישר חלקים מרכזיים בגרסת התובע דוקא.

משכך, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם הנתבעת ועליה לשאת בתוצאות הנזקים שנגרמו.

נוכח אי-הוכחת ראש הנזק המתייחס להוצאות נלוות, אני דוחה רכיב זה של התביעה.

לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,971 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 55 ₪ והוצאות משפט בסך 200 ₪. כן תישא הנתבעת בשכר עד התביעה, מר אמסילי, בסך 200 ₪.

המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים.

ניתן היום, ו' חשוון תשע"ח, 26 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.