ניתן ביום 21 יולי 2017

לפני: השופטת לאה גליקסמן, השופט אילן איטח, השופט רועי פוליאק

נציגת ציבור (עובדים) גב' מיכל בירון בן גרא, נציג ציבור (מעסיקים) מר צבי טבצ'ניק

בשם המערער – עו"ד אפרים מרקוביץ

השופטת לאה גליקסמן:

1. ערעור זה סב על החלטתה של רשמת בית הדין, השופטת אפרת קוקה, בתיק ע"ע 18924-06-17, מיום 27.6.2017, שבו נתקבלה בקשה להארכת מועד להגשת עמדת היועץ המשפטי בדבר התייצבותו בהליך.
2. בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בשבתו באילת (ק"ג 66849-09-14) נתקבלה תביעתו של המערער ונפסק כי זכויות המערער כלפי המשיבות 1 ו- 2 (להלן – הקרנות) תהיינה הזכויות שהיו קבועות בתקנוני קרנות הפנסיה המקיפה שהפעילו הקרנות כנוסחם טרם כניסתו לתוקף בשנת 2003 של התקנון האחיד שהותקן לקרנות הפנסיה הוותיקות הגרעוניות (להלן – התקנון האחיד). בתמצית, קיבל בית הדין האזורי את טענת המערער כי נוכח העובדה שהחוק שהסמיך את המפקח על הביטוח להתקין את התקנון האחיד (חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) התשמ"א – 1981), כפי שתוקן בחוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2003 ו- 2004), התשס"ג – 2003 (להלן- חוק הפיקוח) לא התקבל ברוב קולות של כלל חברי הכנסת, אלא ברוב של 39 חברי כנסת בלבד (לעומת שני מתנגדים וחבר כנסת אחד שנמנע), אזי הפגיעה לרעה של התקנון האחיד בתנאים שנקבעו בתקנוני קרנות הפנסיה המקיפה עומדת בניגוד להוראות חוק ההגנה על השקעות הציבור בישראל בנכסים פיננסיים, התשמ"ד – 1984 (להלן – חוק ההגנה), האוסר על שינוי לרעה בתנאי השקעות הציבור, לרבות השקעות המתבצעות באמצעות קופות גמל, "אלא ברוב של חברי הכנסת".

כפועל יוצא מקבלת הטענה לפיה אין לתקנון האחיד את הכח המשפטי לפגוע בתנאי העמית בקרן פנסיה, נפסק כי המערער זכאי לזכויות (הטובות יותר) שהוענקו לו בתקנוני קרנות הפנסיה הוותיקות טרם כניסת התקנון האחיד לתוקף.

1. הקרנות הגישו בקשה לצירוף היועץ המשפטי לממשלה כצד להליך, וזאת בהתאם לסעיף 30 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 (להלן - חוק בית הדין לעבודה). לטענת הקרנות, נוכח העובדה שבפסק הדין מושא הערעור נפסל התקנון האחיד, מדובר בהליך בעל עניין ציבורי מובהק, שכן לפסק הדין השלכות רוחב חקיקתיות, כלכליות, משקיות ואקטואריות, וכמן כן הוא נוגע לעתידם הכלכלי של מאות אלפי עמיתים וגמלאים של קרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר, ולתכנית ההבראה של קרנות אלה. לאור האמור, מתחייבת מעורבותו של היועץ המשפטי לממשלה בהליך.
2. בהחלטת הרשמת מיום 11.6.2017 נקבע כי הבקשה תועבר לתגובת המערער והמשיבות הפורמליות; כי היועץ המשפטי יודיע עד יום 26.6.2017 אם בכוונתו להתייצב בהליך; בהתאם ייקבע מועד להגשת סיכומי טענות הצדדים ולהגשת עמדת היועץ המשפטי לממשלה, ככל הנדרש. המערער הגיש תגובה ובה התנגד לצירופו של היועץ המשפטי לממשלה להליך.
3. ביום 26.6.2017 הגישה המדינה בקשה להארכת מועד להגשת הודעה מטעם היועץ המשפטי לממשלה. בבקשה הוסבר כי בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לצורך שקילת התייצבותו של היועץ המשפטי לממשלה והכנת עמדתו בהליך פלוני, לרבות בשאלת ההתייצבות גרידא, נדרש תהליך של איסוף החומר וקבלת עמדותיהם של כלל הגורמים הרלוונטיים, הבאת העניין לקבלת עמדת הדרגים הגבוהים בפרקליטות המדינה ולבסוף הבאת העניין לעיונו של היועץ המשפטי לממשלה לקבלת החלטה. על מנת לקיים את התהליך נדרש פרק זמן נוסף. התאריך שנרשם בשולי הבקשה להארכת מועד היה "ט"ו באלול התשע"א 14 בספטמבר 2011".
4. בהחלטה מיום 27.6.2017 קיבלה הרשמת את הבקשה וקבעה כי המועד להגשת הודעת היועץ המשפטי לממשלה בדבר התייצבותו בהליך מוארך עד יום 6.9.2017. כמו כן נקבע כי ככל שהיועץ המשפטי לממשלה יודיע על התייצבותו בהליך, יגיש עד לאותו מועד את עמדתו. החלטה זו היא מושא ערעור זה.
5. לטענת המערער לא היה מקום להיעתר לבקשה, נוכח העובדה שמגיש הבקשה לא פנה אליו לבדוק את הסכמתו/אי הסכמתו לבקשה; ההחלטה ניתנה מבלי שנתבקשה עמדת המערער; אין בהחלטה התייחסות לכיתוב התמוה בשולי הבקשה (התאריך שנרשם בשולי הבקשה), המעיד אולי על טענה ממוחזרת שהוכנסה לבקשה בדרך של "העתק הדבק" ולא בהכרח תיאור מצב עובדתי עדכני; והחמור מכל – הרשמת לא התייחסה כלל לתגובתו של המערער לבקשה לצירוף היועץ המשפטי להליך, שבה התנגד לבקשה והבהיר כי כל מטרתה של בקשת הצירוף היא סרבול הדיון שבערעור.
6. לאחר בחינת טענות המערער הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבים בערעור.
7. אכן, מן הראוי היה שב"כ המדינה יבקש את עמדתם של ב"כ הצדדים האחרים להליך בטרם הגיש את הבקשה להארכת מועד, וככלל בטרם מתן החלטה בבקשה על המבקש להביא לפני בית הדין את עמדת הצדדים האחרים להליך. עם זאת, אין מקום לקבל את הערעור מטעם זה, וזאת בהתחשב בעובדה כי הדיון בערעור נקבע לחודש מרץ 2018, כך שאין בהיענות לבקשה כדי לדחות את מועד הדיון. אשר לעובדה שעל גבי הבקשה צוין תאריך לא נכון, הרי שגם אם נעשה שימוש בנוסח בקשה שהוגשה על ידי ב"כ המדינה בהליך אחר בעבר, אין בכך כדי להביא למסקנה שנימוקי הבקשה אינם משקפים את מצב הדברים בנוגע להליך זה.
8. בהתייחס לטענות המערער כי אין מקום לאפשר התייצבות היועץ המשפטי לממשלה בהליך:
   1. בסעיף 30(א) לחוק בית הדין לעבודה נקבע כי -

"ראה היועץ המשפטי לממשלה, שבהליך פלוני שלפני בית הדין כרוכים או נפגעים או עלולים להיות כרוכים או נפגעים זכות של מדינת ישראל, או זכות ציבורית או עניין ציבורי, רשאי הוא, לפי ראות עיניו, להתייצב באותו הליך ולהשמיע דברו, או להסמיך במיוחד את נציגו לעשות זאת מטעמו".

כעולה מסעיף 30(א) לחוק בית הדין לעבודה, השאלה אם להתייצב בהליך פלוני מסורה לשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, ואינה טעונה הסכמת הצדדים.

• 1. לטעמנו, לא יכול להיות ספק כי נוכח השלכות הרוחב של פסק דינו של בית הדין האזורי, כרוך בו עניין ציבורי, ויש מקום שהיועץ המשפטי ישקול את התייצבותו בהליך. בהקשר זה יש להבהיר כי פסק הדין אינו משליך רק על זכויותיהם של עמיתים כדוגמת המערער שעברו מקרן פנסיה ותיקה אחת לקרן פנסיה ותיקה אחרת, אלא על זכויותיהם של כלל העמיתים בכל עניין שבו הפחית התקנון האחיד את זכויותיהם בהשוואה לזכויותיהם על פי תקנוני קרנות הפנסיה הוותיקות עובר לכניסתו לתוקף של התקנון האחיד. (ראו בעניין זה החלטת חברי, השופט פוליאק, בבקשה לעיכוב ביצוע מיום 25.6.2017, ובמיוחד סעיפים 9 ו- 14 להחלטה).
  2. גם אם עמדת המדינה (הממונה על שוק ההון) נשמעה בבית הדין האזורי, באמצעות פרקליטות מחוז דרום, אין בכך כדי לייתר את התייצבותו של היועץ המשפטי לממשלה בהליך הערעור, שבו בין היתר יוכל להתייחס לפסק דינו של בית הדין האזורי ולהשלכותיו.

1. סוף דבר – הערעור על החלטת הרשמת נדחה. בנסיבות העניין, נוכח מהות ההליך ומשך הארכה שניתנה להגשת הודעת היועץ המשפטי לממשלה לא היה מקום להגשת ערעור על החלטת הרשמת. אשר על כן, ולמרות שככלל בית דין זה אינו מחייב בהוצאות עת לא נדרשת תגובת הצד שכנגד ועת מדובר בהליכים המוגשים על ידי גמלאים, מצאנו מקום בנסיבות העניין לחרוג מהכלל ולחייב את המערער בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה. המערער ישלם לאוצר המדינה הוצאות בסך של 1,500 ₪, וזאת בתוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשע"ז (21 יולי 2017), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.