לפניי תביעה כספית בגין תאונת דרכים שארעה ביום 3.8.16 ברחוב טארק עבד אלחי בטירה (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב תובעת 1, מס' רישוי 29-101-23 נהוג בידי בעלה תובע 2 (להלן: "רכב התובעים") ורכב נתבע 1 מס' רישוי 31-488-50 נהוג בידי נתבע 1 (להלן: "רכב נתבע 1").

בתביעתם עתרו התובעים לחיוב נתבע 1 בסכום הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהתאונה כמפורט להלן:

1. נזר לרכב על פי דו"ח שמאי בסך של – 12,739 ₪.

2. שכ"ט שמאי בסך של – 1,228 ₪.

3. הפסד ימי עבודה והוצאות בסך של - 1,533 ₪.

להוכחת נזקיהם הגישו התובעים חוות דעת שמאי, חשבון שכ"ט שמאי, מסמכים ותמונות.

אין חולק כי האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת על נתבע 1, והמחלוקת מצטמצמת אך ורק לעניין גובה הנזק.

בישיבת יום 14.1.18 הודה נתבע 1 באחריותו לקרות התאונה ותוצאותיה בציינו כדלקמן: "אני מודה באחריותי לקרות התאונה ותוצאותיה. אני רק חולק על גובה הנזק. אני טוען שהנזק שגרמתי לרכב של התובעים הוא לא עולה על 1,500 ₪, 2,000 ₪, או 3,000 ₪ גג ולא הסכום שהם תובעים".

בית המשפט, בהחלטתו מיום 14.1.18 קבע כדלקמן:

"נתבע 1 הודה באחריותו לקרות התאונה ותוצאותיה ומשכך, אני קובעת כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נתבע 1.

המחלוקת מצטמצמת לשאלת גובה הנזק בלבד.

בעוד התובעים טוענים שהנזק שלו גרם נתבע 1 בתאונה נשוא הדיון מסתכם בסך של – 13,967 ₪ (נזק לרכב על פי דוח שמאי בסך של 12,739 ₪, ושכר טרחת שמאי בסך של 1,228 ₪), טוען נתבע 1 כי הנזק שלו הוא גרם בתאונה נשוא הדיון לרכב התובעים אינו עולה על " 1,500, 2,000 או 3,000 ₪ גג ולא הסכום שהם תובעים".

משכך, ישמעו הראיות לעניין גובה הנזק בלבד".

אני קובעת כי האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת על נתבע 1. המחלוקת הינה אך ורק לעניין גובה הנזק שנגרם בתאונה. בעוד התובעים טוענים לנזקים שנגרמו להם כמפורט בתביעתם, בעדותם ובחוות דעת השמאי ומעריך הנזקים מטעמם, מסמכים ותמונות שהוגשו על ידם, טענת נתבע 1 היא שכתוצאה מהתאונה נגרם לרכב התובעים נזק שסכומו אינו עולה על "1,500, 2,000 או 3,000 ₪ גג ולא הסכום שהם תובעים".

עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.

עלי לציין כי מהימנה עלי ללא כל סייג עדותם של התובעים. עדותם הייתה כנה, רצינית, אחראית ומדויקת. נחה דעתי כי זכורים היו להם כל פרטי השתלשלות אירוע התאונה והנזקים שנגרמו בתאונה זו לרכבם וניתן לסמוך על גרסתם . גרסת התובעים נתמכת בחוות דעת שמאי ומעריך הנזקים מטעמם, מסמכים ותמונות שהוגשו ולא נסתרו בראייה ממשית כלשהי על ידי נתבע 1, ומהם למדים כי אין מדובר בתאונה בה פגע רכב נתבע 1 ברכב התובעים פגיעה ש"לא הייתה כל כך חזקה" כטענת נתבע 1, אלא מדובר בתאונה בה כטענת תובע 2, אשר נהג ברכב התובעים, הפגיעה של רכב נתבע 1 ברכב התובעים בו נהג הייתה כדבריו "חזקה מאוד" וכי טענת נתבע 1 "שכאילו הפגיעה שלו הייתה פגיעה קלה ברכב שלי היא לא נכונה".

התרשמותי מעדות נתבע 1 היתה שלילית. עדותו היתה בלתי כנה, חמקנית וניכר היה כי מנסה הוא "לגמד" את נזקי התאונה, זאת על מנת "להתחמק" מלשאת בתשלום מלוא הנזקים שגרם לתובעים בתאונה.

חוות דעת שמאי רכב התובעים, התמונות שצרף והמסמכים שהוגשו לא נסתרו על ידי נתבע 1 בראיה ממשית מקצועית כלשהי.

לסיכום, בהעדיפי את עדות התובעים המהימנה עלי, על פני עדות נתבע 1, בה אין אני נותנת אמון, קובעת אני כי האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת על נתבע 1 ועליו לשאת במלוא סכום נזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה מהתאונה ושהוכחו לפניי ולא נסתרו בראיה ממשית כלשהי על ידי נתבע 1.

נזקי התובעים שהוכחו לפניי הינם כדלקמן:

1. נזק לרכב על פי דו"ח שמאי בסך של – 12,739 ₪.

2. שכ"ט שמאי בסך של – 1,228 ₪.

עתירת התובעים לתשלום בגין הפסד ימי עבודה והוצאות לא הוכחו בראיה ממשית כלשהי ומשכך שניה להידחות וכך אני מורה.

לסיכום, אני מחייבת את נתבע 1 פדילה נעים מסעוד ת.ז. 056894009 (להלן: "נתבע 1") לשלם לתובעים רנא חט'יב, ת.ז. 021943345 ומחמוד חט'יב ת.ז. 029806007 (להלן: "התובעים"), ביחד ולחוד את סכום תביעתם שהוכח לפניי בסך של – 13,967 ₪, סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום קרות התאונה 3.8.16 ועד התשלום המלא בפועל.

אני מחייבת את נתבע 1 לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ובזבוז זמן בסך של – 500 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי מרכז – לוד, תוך 15 יום.

פסק הדין יישלח לצדדים על ידי המזכירות, בדואר רשום, בצירוף אישורי מסירה.

ניתן היום, ה' שבט תשע"ח, 21 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.