ההליך, הבקשה

1. לטענת התובעת- ילידת 2.9.92, ביום 17/10/11- הוסעה ע"י אמה, הנתבעת 1- לבסיס בו שירתה אותה עת כחיילת בשירות חובה. נתבעת 2, היתה המבטחת בפוליסת ביטוח חובה של הרכב בו נהגה הנתבעת. לטענת התובעת, במהלך הנסיעה, אירעה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק (להלן: "התאונה").

2. לפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף הנובעים מהתאונה, לטענת התובעת, שהוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק"). יחד עם התביעה ובמסגרתה, הוגשה בקשה למינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט, בתחומי האורתופדיה והנוירולוגיה.

3. נתבעת 2 מתנגדת לבקשה. מפנה היא לכך שהתובעת הגישה תביעה להכיר בה כזכאית לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשנ"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: "חוק הנכים"); תביעתה נדחתה ע"י קצין התגמולים, שקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין החבלה מיום התאונה לתנאי שירותה הצבאי של התובעת, לבין כאבי גב תחתון מהם סבלה עוד טרם גיוסה; לשיטת הנתבעת- חל בענייננו ס' 6ב לחוק; לשיטתה- משמעות קביעת קצין התגמולים היא שלא נותרה לתובעת נכות צמיתה בגין התאונה, ובהתאם לס' 6ב כאמור, מדובר בקביעה על פי דין, המחייבת גם בתביעה דנן, ולכן דין הבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט- להידחות.

4. השאלה העומדת להכרעה, איפוא, היא האם קביעתו של קצין התגמולים בעניינה של התובעת מהווה "קביעה על פי דין" בהתאם לס' 6ב לחוק.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

5. ס' 6ב לחוק עוסק ב'קביעת דרגת נכות לפי חוק אחר', וזו לשונו:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו."

6. ברע"א (מחוזי חיפה) 58004-03-11 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' בן חורין (פורסם ביום 31.7.11) (להלן: "עניין בן חורין"), נקבע כי יש להבחין בין ההליך המנהלי המתקיים בפני קצין התגמולים, לבין זה המתנהל בפני הוועדה הרפואית, כאשר רק האחרונה היא שקובעת את דרגת נכותו של הנפגע. עוד נקבע:

"שני השלבים מפורטים בחוק הנכים, ומובהר שם כי ככלל, מדובר בשני הליכים נפרדים: האחד, קיומו או העדרו של קשר סיבתי בין הפגימה לשירות, ובמסגרת קביעה זו כוללת ההתדיינות גם שאלה בנוגע לעצם קרות האירוע. רק משהוחלט בדבר קיומו של הקשר הסיבתי - והחלטה כזו יכול שתסתייע בחוות דעת מייעצת ויכול שלא - יבוא השלב השני, שהוא ההליך האחר, קביעת דרגת נכות. ההליך השני, המתקיים רק לאחר שנקבע הקשר הסיבתי, נעשה בפני ועדה רפואית. הליך הערעור לגבי כל אחד מן ההליכים שתוארו הוא שונה ונפרד. על קביעת קצין התגמולים, כהחלטה מנהלית, ניתן לערער בפני ועדת הערעור לפי חוק הנכים. לעומת זאת, ערעור בנוגע לקביעת דרגת נכות הנקבעת מלכתחילה על ידי הוועדה הרפואית כמפורט בסעיף 10א לחוק הנכים, יוגש לוועדה הרפואית העליונה; וזכות ערעור על ההחלטה של האחרונה יוגש לבית המשפט ומוגבל לשאלה משפטית בלבד."

בעניין בן חורין- קבע בית המשפט, כי מקום בו קצין התקבולים נעזר בחוות דעת רפואית, קיימת חשיבות למטרת המינוי. שם, ערך המומחה את חוות הדעת במעמדו כמומחה מייעץ לקצין התגמולים, לשם בחינת הקשר הסיבתי בין התאונה שעמדה על הפרק לבין הכאבים, ולא היה במעמד של ועדה רפואית, הבאה לקבוע דבר קיומה של נכות ושיעורה. נקבע, כי מקום בו המומחה מונה כמומחה מייעץ בלבד למשל לעניין שאלת הקשר הסיבתי- החלטתו איננה בגדר קביעה על פי דין. מקום בו מבקש קצין התגמולים לקבל כבר באותו שלב גם קביעה של דרגת נכות אזי עליו ליתן הוראה לוועדה הרפואית כי זו תקבע את דרגת נכותו.

7. נתבעת 2 מפנתה לבר"ע (מחוזי חיפה) גולדשטיין יוסף נ' עופר עמוס (פורסם ביום 1.5.05) (להלן: "עניין גולדשטיין"), שם נקבע כי החלטת קצין התגמולים מהווה קביעה על פי דין לפי

ס'6ב לחוק. בכל הכבוד, אין בידי לקבל את עמדת הנתבעת. שכן, בפסק הדין בעניין בן חורין הנ"ל, המאוחר לעניין גולדשטיין, התייחס בית המשפט בס' 16 לפסק דין לעניין גולדשטיין וקבע כי תוצאת פסק הדין שם לא ישימה באותו עניין שלפניו. בעניין גולדשטיין- אין פירוט האם קצין התגמולים פנה למומחה על בסיס ס' 28א לחוק הנכים והאם יצאה מלפניו הוראה מפורשת לקביעת דרגת נכות. כך גם לעניין הערכאה או הגורם אליו ניתן לערער על החלטה של קצין התגמולים, במובחן מקביעת נכות ע"י וועדה רפואית. מצאתי כי עניין גולדשטיין אינו ישים גם בנסיבות ענייננו כפי שיפורט.

מן הכלל אל הפרט

8. לאחר בחינת טענות הצדדים, בראי העובדות והנתונים שלפני והפסיקה הנ"ל- שוכנעתי כי במסגרת החלטתו של קצין התגמולים בעניינה של התובעת לא נקבע דבר לעניין קיומה או העדרה של נכות רפואית הקשורה בתאונה. התוצאה היא שטענת הנתבעת 2 כי קביעת קצין התגמולים בענייננו מהווה "קביעה על פי דין" כאמור בס' 6ב לחוק- נדחית מיניה וביה.

9. ביום 26.8.13 הגישה התובעת בקשה להכרת זכאות כנכה מכוח חוק הנכים.

ביום 30.11.14 התקבלה החלטת קצין התגמולים, כדלקמן: "הנני הודיעך כי בקשתך נדחית, לאחר שהגעתי למסקנה, כי לא הוכח קשר סיבתי בין החבלה מיום 17.10.2011 ותנאי שירותיך הצבאי, לבין כאבי גב תחתון מהם סבלת עוד טרם גיוסך. החלטתי התקבלה על בסיס החומר העובדתי והרפואי שעמד בפני ולרבות חוות הדעת מיום 13.11.2014 של ד"ר אלפרסון מיכאל."

10. בחוות דעתו הנ"ל, ציין ד"ר אלפרסון באופן מפורש, כדלקמן: "נתבקשתי ע"י קצין התגמולים של משרד הביטחון, לחוות את דעתי הרפואית בעניין הקשר שבין ההפרעה בתפקוד גב תחתון ובין השירות בצה"ל".

11. כאמור, התובעת נדחתה בשלב ההכרה ולא בשלב הערכה. לא הייתה הוראה של קצין התגמולים בדבר קביעת דרגת נכות, עיון בחוות הדעת של ד"ר אלפרסון מלמד כי בפועל גם לא נקבעה דרגה כזו. כפי שכבר פורט לעיל, משמבקש קצין התגמולים לקבוע דרגת נכות, עליו ליתן הוראה מפורשת וברורה בהקשר זה, אך כפי שניתן לראות, בענייננו- לא ניתנה כזו, וההנחיה שנמסרה, נוגעת לשאלת הקשר הסיבתי בלבד.

12. בהחלטתו מיום 30.11.14 ציין קצין התגמולים כדלקמן: "הנך רשאי לערער על ההחלטה האמורה בפני ועדת הערעורים תוך 30 יום מיום קבלתה". גם מכך, ניתן ללמוד כי החלטתו של קצין התגמולים הייתה החלטה מנהלית וזאת בשונה מהחלטת וועדה רפואית – שזכות הערעור עליה שונה, וממומשת בהתאם לקבוע בס' 12 לחוק הנכים.

13. אמור מעתה: התובעת נדחתה בשלב ההכרה ולא בשלב ההערכה. בנסיבות העניין, העדרה של אותה ע'- עין הגורם הרפואי לצורך הערכת נכות- הוא שמקים את ההבדל, ומוביל לתוצאה על פיה אין מדובר ב"קביעה על פי דין" כמשמעותה בסעיף 6ב' לחוק.

סוף דבר:

13. מכל האמור- טענת נתבעת 2 על פיה קביעת קצין התקבולים מהווה בנסיבות העניין "קביעה על פי דין"- נדחית.

הנתבעת תישא בהוצאות התובעת וב"כ בגין הבקשה בסך כולל של 1,300 ₪.

החלטתי בבקשה למינוי מומחים תינתן בהחלטה נפרדת.

המזכירות תואיל לשלוח את החלטתי לב"כ הצדדים

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ח, 05 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.