<#2#>

נוכחים:

ב"כ העורר: עו"ד יעל שלגי ועו"ד אייל שמרון

ב"כ המשיבה: עו"ד נישמי חי מסעד ועו"ד נווה ברק

אין התייצבות לעורר

פרוטוקול

ב"כ העורר:

קראנו בעניין רב את ההחלטה שביהמ"ש נתן לי לקרוא בעניין פרופסור הילל וייס.

פה מדובר בשאלה האם להפריד בין הליך הפלילי לבית משפט מנהלי, לטעמי זה לא נוגע לעניין שלנו משום ששם דובר על ההליך המנהלי.

הרציונל מדבר על זה שכשמדובר בהליך פלילי צריך לתחום את הבקשה בתוך ההליך הפלילי ולכן אני מסכימה עם זה.

השופט רובינשטיין נותן כדוגמא את סעיף 108, הוא לא כותב שסעיף 74 לא מתאים. האם ההליך המנהלי לפי חוק חופש המנהלי , אתם צריכים לתחום את עצמם.

לא עלה בידי להגיש את זה מאחר וחוק חופש המידע, לכן לא היה בדעתי ללכת להליך המנהלי.

הבעיה שלי היא לא לפי איזה סעיף להגיש את הבקשה, הבעיה שלי היא שהם לא רוצים לתת.

ב"כ המשיבה:

אנחנו סבורים שמדובר בסעיף 108 ולא בסעיף 74.

ב"כ העורר:

הבעיה העקרונית זה שהם לא רוצים לתת את החומר.

מציגה לביהמ"ש את הנחיות נציג המדינה.

כבוד השופטת נאווה בכור, שהתייחסה לפסיקה רבה , היא ריכזה את כל הפסיקה, מיום 16/2/15.

ביהמ"ש לא נתן לו הנחיה אם לקבל או לא לקבל. הוא גם לא יודע מה ביהמ"ש כותב אם הוא לא רוצה לדעת.

הסיבה שאנחנו פונים לפי סעיף 74, היא משום שיש אפשרות לקבל את החומר לפני. שכבוד השופט רובינשטיין אומר שמתפזרים בבתי המשפט זה תוקע את ההליך, פה אנחנו חוסכים מביהמ"ש.

התיק הזה קבוע כבר להוכחות זה לא שניסינו לדחות. משום שאני הגשתי בקשה, המדינה הגיבה, אני לא הגבתי בחזרה אני חיכיתי לדיון, ואז בדיון הביאו לי את ההחלטה.

לי אין ערר, אני טוענת בפעם הראשונה איבדתי את זכות הערר שלי.

<#6#>

החלטה

ערר על החלטת ביהמ"ש השלום לתעבורה בפ"ת (כב' סגנית הנשיאה טל אוסטפלד נאוי) אשר דחה בקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי.

הבקשה הינה לקבלת חומרי חקירה וזאת לצורך ביסוס טענת אכיפה בררנית והגנה מן הצדק.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים שוכנעתי כי דין הערר להידחות וכי הדרך שבה היה לעורר להגיש את בקשתו הינה לפי סעיף 108 לחסד"פ לפני המותב אשר דן בתיק העיקרי ולא במסגרת סעיף 74.

בעע"מ 2668/15, מדינת ישראל נגד פרופסור הילל וייס, (18/11/15) הבהיר ביהמ"ש העליון מפי כבוד המשנה לנשיאה השופט א. רובינשטיין, כי בבקשות מסוג זה לקבלת מידע לשם ביסוס טענת הגנה מיוצגת, אין מקום ל"כרכור" בין בתי המשפט ולעירוב תחומים.

המסלול הפלילי הינו אחד ואחוד ויש לשמור על שלמותו של המסלול הפלילי.

ביהמ"ש העליון קבע כי מקום מיצוי זכויותיו של הנאשם הינו בהליך הפלילי, כאשר המסלול המוצע הינו לפי סעיפים 108 ביחד עם סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי. ומסלול זה צריך להיענות על צורכי ההגנה וכך יפתר הנושא העקרוני אשר הובא בפני ביהמ"ש העליון.

לטענת ב"כ העורר פסק הדין בעניין הילל וייס קובע שאין מקום לעבור למסלול המנהלי לפי חוק חופש המידע אך אינו מכריע בין המסלול לפי סעיף 74 לבין המסלול לפי סעיף 108 לחסד"פ.

לאחר שבחנתי את הטענה אין ביכולתי לקבלה.

סבורני כי במישור העקרוני מן הראוי שהחלטה בדבר מסירת החומרים לרבות נתונים סטטיסטים אשר עשויים לגבש טענת הגנה מן הצדק, תינתן על ידי המותב שדן בתיק העיקרי ושהוא זה אשר אמור לפסוק בטענת ההגנה מן הצדק עצמה.

סבורני כי הפיצול בין המותב שדן בתיק העיקרי לפי סעיף 108 לבין מותב אחד לפי סעיף 74 אינו רצוי.

אשר על כן, הערר נדחה.

העורר יהיה רשאי לשוב ולהגיש את בקשתו לביהמ"ש קמא לפי סעיף 108 כמפורט לעיל.

ביהמ"ש קמא אשר תובא בפניו הבקשה לפי סעיף 108 , יפסוק בעניין כחוכמתו.

ניתנה והודעה היום כ"ו תמוז תשע"ז, 20/07/2017 במעמד הנוכחים.