בפני בקשה לבטול גזר דין שניתן בהיעדר ביום 8.11.17 כדין.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

עסקינן בעבירה בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה, המהווה סיכון למשתמשים בדרך.

הנאשם קיבל דוח המהוה כתב אשום והזמנה לדיון ליום 17.7.17 .

הנאשם בקש דחיית מועד ובית המשפט נענה לבקשה.

בשל טעות קולמוס בקביעת המועד ניתנה החלטה מתקנת ביום 24.7.17 אשר קבעה כי הדיון יתקיים ביום 8.11.17 ( במקום 20.9.17 ).

הזמנה לדיון שהיה קבוע ל 8.11.17 נשלחה בדואר רשום כדין.

קמה חזקת מסירה והנטל על הנאשם להוכיח, כי לא קיבל ההזמנה מנסיבות שאינן נעוצות בהתחמקותו לקבלה.

יתר על כן, אם הנאשם לא יודע תוכנה של ההחלטה מיום 24.7.17 , היה מתייצב לדיון שהיה קבוע ל 20.9.17 ,ואז היה מתברר לו כי מועד הדיון נקבע ל 8.11.17.

משלא היתה התייצבות היתה שפיטה בהעדר.

גזר הדין נשלח לכתובת הנאשם והתקבל ביום 3.12.17 בכתובתו.

למרות האמור , הבקשה לבטול גזר הדין הוגשה רק ב 16.2.18 בחלוף למעלה מ 30 יום ממועד קבלת גזר הדין , מעבר לתקופה שנקבעה ע"י המחוקק בסעיף 130 לחסד"פ.

אין המפורט בבקשה עונש לדרישות בית המשפט העליון בע"פ 9142/01.

אין המפורט בבקשה מהוה עילה לאי ההתייצבות.

אין הגנה לגופו של ענין. העונש שהוטל הולם ואינו חורג לחומרא.

אין עיוות דין.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ח, 26 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.