הנאשם בפרשה זו נשפט בהעדרו לאחר שלא התייצב למשפטו.

הנאשם הורשע כי נהג במהירות של 153 קמ"ש מקום בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש.

בית המשפט היה מודע לעובדה כי הנאשם ריצה 30 ימי פסילה מנהלית (הדבר אף הודגש על ידי בית המשפט עת טען זאת התובע) ולכן הסתפק בית המשפט בגזירת 30 ימי פסילה נוספים על הנאשם ללא כל עונש נוסף.

ברור לחלוטין כי פרשה זו לא הייתה מסתיימת בענישה הכוללת את 30 ימי הפסילה המנהלית בלבד, שכן ענישה כזו אינה תואמת את מתחם הענישה הרלוונטי לחריגת המהירות של הנאשם.

אין אני מוצא כי נגרם לנאשם כל עיוות דין מעצם הרשעתו או מרף ענישתו.

עמדת התביעה לפיה מתנגדת היא לקיזוז הפסילה המנהלית, סבירה בעיני ותואמת את מתחם העונש ההולם לפרשה זו.

הבקשה לקיזוז הפסילה המנהלית נדחית על ידי.

מאחר וביום 12.7.17 היה כבר מופקד רישיונו של הנאשם בידי משטרת ישראל, אני קובע כי פסילתו של הנאשם תימנה מיום 12.7.17 ללא כל צורך בהפקדה נוספת של רישיון נהיגתו.

ניתנה היום, כ"א אב תשע"ז, 13 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.