רקע

1. לפני תביעה למתן צו לביטול עסקה במסגרתה נכרת לכאורה בחודש פברואר 2017, הסכם לפיו הקטין- התובע רכש מהנתבעת סדרה של טיפולי הסרת שיער בלייזר, באזור העורף ובקו הגילוח בפנים.

טענות התובע

2. בעת ביצוע העסקה בחודש פברואר 2017 היה התובע כבן 16.5 שנים והפניה של הקטין לסניפה של הנתבעת בעיר בני ברק, נעשתה ללא ידיעתם ואישורם של הוריו לטיפול. הקטין התכוון לשלם עבור הטיפול מחסכונותיו. במועד הביקור הראשון בחודש פברואר 2017 הסכימה עובדת של הנתבעת לבצע בקטין סידרת טיפולים שעלותה הכוללת 1,500 ₪. הואיל ובמועד הביקור לא היה בידי הקטין מלוא הסכום, שילם הקטין מקדמה בסך של 700 ₪ בלבד. העובדת הסכימה לבקשת הקטין כי יתרת התשלום תשולם במהלך 3 הביקורים הבאים. הקטין ביקר בקליניקה של הנתבעת פעם נוספת לאחר כארבעה שבועות, לא היה ברשותו את מלוא הסכום והוא שילם 400 ₪ נוספים. העובדת של הנתבעת, בדקה את העורף של הקטין ואמרה שלא גדל שם שיער ולכן לא ניתן להמשיך בטיפול. ביום 01/03/17 השלים הקטין את התשלומים לנתבעת לסך של 1,500 ₪. הוא קיבל מהנתבעת קבלה אולם אז הודיעה לו הנתבעת להפתעתו כי עלות הטיפולים הינה 1,800 ₪ אחרת היא לא תטפל בו. הקטין הביע תרעומת על כך וביקש לקבל בחזרה את כספו. הנתבעת הודיעה לו כי אין בכוונתה להשיב לו ולו שקל אחד ואף איימה על הקטין כי אם לא יעזוב את המקום "תזמין משטרה".

3. התובע שב לביתו מבויש וחפוי ראש וסיפר להוריו לראשונה את אשר אירע. אמו פנתה לנתבעת טלפונית ובאמצעות דואר אלקטרוני, בדרישה שתחזיר לבנה הקטין את כספו אך נענתה בסירוב.

לפיכך, מבקש התובע באמצעות אמו להורות כי העסקה בטלה בהתאם לסעיפים 5 ו-6 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב- 1962. כידוע, אין זו דרכם של קטינים ובוודאי נערים חרדים כתובע להתקשר בעצמם ללא ידיעת הוריהם, בעסקה לרכישת טיפולים להסרת שיער בלייזר.

4. על הנתבעת הייתה מוטלת חובה להקפיד ולקבל אישור והסכמה מפורשת של הורי הקטין לעסקה ולביצוע הטיפולים בגופו, ובמיוחד בטיפול בעל השלכות רפואיות.

מעשיה של הנתבעת התבססו על ניצול תמימותו של הקטין אשר גרמו להטעייתו במחיר הכולל הסופי של הטיפול. זאת, מעבר לזכותו של הקטין לבקש את ביטול העסקה בהתאם לחוקי הגנת הצרכן השונים שכן הנתבעת לא עמדתה בחובת הגילוי המוטלת עליה.

טענות הנתבעת

5. בעת ביקורו הראשון של הקטין בקליניקה שלה, הוא התקבל על ידי עובדת שלה שהציג לפניה תעודת זהות שלאחר מכן התבררה כמזויפת. רק לאחר ביצוע 3 טיפולים שמהם היה הקטין מרוצה, ביקש הקטין להחליף את הטיפול במכשיר לייזר אחר שעלות הטיפול בו זולה יותר ומשבקשתו סורבה, סיפר להוריו על העסקה. הנתבעת שוחחה עם אמו של הקטין והציעה להפוך את העסקה מסדרה של טיפולים לטיפולים בודדים אך אמו של הקטין סירבה לכך.

אין גיל מוגדר לטיפולי לייזר והקטין אינו הצעיר במטופליה של הנתבעת. מכשיר לייזר אינו גורם לנזק רפואי והראייה קבלת אישור משרד הבריאות לשימוש במכשיר.

הדיון בתביעה

6. התקיים לפני דיון בתביעה בו העידו הקטין, אמו וכן הנתבעת. בדיון ניסיתי להציע לצדדים להגיע ליד הסדר פשרה שייתר את הצורך במתן פסק דין זה, אך למרבה הצער, דבר זה לא צלח.

דיון והכרעה

7. כידוע על התובע החובה להוכיח את תביעתו בהתאם לעיקרון "המוציא מחברו עליו הראיה". נטל ההוכחה הוא נטל הבאת הראיות נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות" לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפניו, את דיותן ואת משקלן (רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"ד נז (4)981(2003).

לאחר שעיינתי בכובד ראש בכתבי הטענות, במסמכים שהגישו הצדדים והתרשמתי באופן ישיר מעדויות הצדדים, שוכנעתי כי התובע הוכיח את גרסתו ויש לקבל את התביעה באופן חלקי. כפי שינומק להלן:

הימנעות הנתבעת מהבאת ראיות לאימות גרסתה

8. הנתבעת לא הציגה אסמכתא כלשהי לביסוס טענתה כי הקטין התקבל לטיפול לאחר שהציג לפני העובדת שלה צילום של תעודת זהות מזויפת לפיה הוא בגיר. מצופה היה שהעובדת או הנתבעת ישמרו אצלם צילום של אותה תעודת זהות.

הנתבעת אף לא הביאה למתן עדות את העובדת שקיבלה את הקטין בקליניקה. העובדה שאותה עובדת כבר עזבה את מקום עבודתה, אינה משנה שכן הנתבעת הייתה יכולה להגיש בקשה לזימון העובדת למתן עדות מטעמה באמצעות בית המשפט.

מעבר לכך, הנתבעת אף לא טרחה להחתים את הקטין על מסמך בו יצהיר מה תאריך לידתו. איני מקבל את הסברי הנתבעת כי די בכך שהקטין ציין בטופס הרישום את מספר תעודת הזהות שלו שכן נתון זה אינו מלמד דבר על גילו של הלקוח.

במהלך הדיון טענה הנתבעת:

"כשהעובדת שלי התקשרה ביקשתי ממנה להוציא אותו מהמקום. היא אמרה לי את השם של הישיבה ואני ידעתי שאני לא מקבלת מהישיבה הזו שתחסוך לי כאב ראש.." (ש' 25-26 ע' 2 לפרו').

עדות זו מלמדת על כך שהנתבעת ידעה היטב עם מי יש לה עסק, שכן לטענתה נותר אצלה רושם רע מלקוחות קודמים שהגיעו אליה מהישיבה בה לומד הקטין.

9. ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]).

וכי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת הימנעות בעל דין מלהביא לעדות ראייה עדות כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה [פורסם בנבו]).

בנסיבות העניין, מחדל זה נזקף לחובת הנתבעת ויש בכך כדי לכרסם באמינות גרסתה לתביעה.

10. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב-1962 להלן: ("החוק ") קובע כדלקמן :

"קטינות ובגירות

3 . אדם שלא מלאו לו 18 שנה הוא קטין; אדם שמלאו לו 18 שנה הוא בגיר.

פעולות של קטין

4 . פעולה משפטית של קטין טעונה הסכמת נציגו; ההסכמה יכולה להינתן מראש או

למפרע לפעולה מסויימת או לסוג מסויים של פעולות. יכול נציגו של קטין לבטל הסכמתו לפעולה כל עוד לא נעשתה הפעולה.

ביטול פעולות של קטין

5. פעולה משפטית של קטין שנעשתה שלא בהסכמת נציגו ניתנת לביטול –

(1) על ידי נציגו, ... תוך חודש ימים לאחר שנודע להם על הפעולה;...

סייג לביטול פעולות

6. פעולה משפטית של קטין שדרכם של קטינים בגילו לעשות כמוה, וכן פעולה משפטית בין קטין לבין אדם שלא ידע ולא היה עליו לדעת שהוא קטין, אינה ניתנת לביטול כאמור בסעיף 5, אף שנעשתה שלא בהסכמת נציגו, אלא אם היה בה משום נזק של ממש לקטין או לרכושו.

פעולות בטלות

6א. פעולה משפטית של קטין שהיא רכישת נכס באשראי או במקח-אגב-שכירות, שכירות נכס או קבלת שירות באשראי, אין לה תוקף, על אף האמור בסעיפים 5 ו-6, כל עוד לא באה עליה הסכמת נציגו; לענין סעיף זה, "אשראי" – לרבות תשלום בשיעורים."

11. בדיון שהתקיים לפניי התרשמתי כי הקטין אינו ניראה בוגר מכפי גילו ובוודאי שכך היה המצב

גם בעת הביקור בקליניקה של הנתבעת בחודש פברואר 2017 לפני כשמונה חודשים.

בנסיבות אלו, אני רואה בהתנהלותה של הנתבעת כהיתממות ועצימת עיניים שאין בהן כדי לתרץ את טענתה של הנתבעת שלא הוכחה, כי הוצגו לפניה ראיות כי הלקוח שפנה אליה הינו

בגיר.

12. התרשמתי כי עדות הקטין הייתה עקבית וסדורה וראויה לאמון, בניגוד לעדות הנתבעת שלא הציגה הסבר שיש בו כדי להצדיק את מחדליה, כריתת עסקה עם לקוח מבלי שטרחה

לוודא מראש כי הלקוח שעומד לפניה איננו קטין.

סוף דבר

13. אני קובע כי התובע הוכיח את עילת התביעה. אין חולק בין הצדדים כי העסקה מושא התביעה הייתה עסקה באשראי שכן התשלומים בוצעו בשיעורים. לפיכך, אני קובע כי העסקה שנכרתה בין הקטין לנתבעת בטלה מעיקרא בהתאם להוראות סעיף 6א לחוק. לכאורה די בכך כדי לקבל את התביעה בנוסף, אני דוחה את עמדת הנתבעת וקובע כי טיפולי הסרת שיער בלייזר, אינם מסוג הפעולות שקטינים בגילו של המבקש בעת כריתת העסקה 16.5 שנים (בוודאי לא קטינים מהמגזר הדתי-חרדי) רגילים לעשות זאת.

אני דוחה את עמדת הנתבעת כי אין צורך בקבלת אישור הורי הקטין לטיפולי הסרת השיער שכן לטענתה מכשיר הלייזר שברשותה, קיבל את אישורו של משרד הבריאות והדבר מעיד על כך שאין כל סיכון רפואי בשימוש בו. ניסיון החיים ואף תביעות שנדונו בבימ"ש שעסקו בנזקים רפואיים שנגרמו כתוצאה מטיפולי הסרת שיער בלייזר, מעידים בדיוק ההיפך. כך שטענה זו אינה עומדת במבחן המציאות. בכל שימוש במכשור רפואי קיימת סכנה מסוימת לגרימת נזק למטופל אם כי בדרך כלל הסיכוי לכך קטן אחוזים בודדים מבין המטופלים.

מי ערב לנתבעת כי הקטין לא ייכלל חלילה בין אותם המקרים המועטים בהם נגרמה למטופל כוויה, צלקת או כל נזק רפואי אחר. לפיכך, אני קובע כי להורי הקטין הייתה סמכות לבקש את ביטול העסקה שנכרתה שלא כדין עם הקטין ללא ידיעתם ולא הסכמתם המפורשת מראש.

בנסיבות אלו מתייתר הצורך לדון בחלופה האחרת של מתן צו לביטול העסקה בהתאם לחוק הגנת הצרכן התשמא-1981 והתקנות שהותקנו על פיו.

14. לא נעלמה ממני העובדה שהקטין ואמו מודים שהוא אכן קיבל טיפול אחד אצל הנתבעת ובמהלך הדיון הציעה אמו של הקטין כי יישאר אצל הנתבע חלק יחסי מהטיפול שישקף את עלות הטיפול שקיבל הקטין אולם הנתבעת סירבה לכך. לאור התנהלותה של הנתבעת שלא פעלה כדין, סבורני כי אין מקום להורות על השבת חלק כלשהו מהכספים ששילם הקטין לנתבעת.

15. לסיכום: לאור קביעתי כי העסקה עם הקטין בטלה, אני מחייב את הנתבעת לשלם לקטין באמצעות אמו האפוטרופסית הטבעית עליו סך של 1,500 ₪ ,ששילם לה הקטין, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 750 ₪, אם לא ישולמו סכומים אלו במועד יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל. הסכומים הנ"ל כוללים הוצאות משפט.

בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין לבית משפט מחוזי מרכז לוד.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

מותר לפרסום ללא שמות הצדדים

ניתן היום, י"ח חשוון תשע"ח, 07 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.