1. לפניי תביעה במסגרתה מבקש התובע, נכה גפיים המרותק לכיסא גלגלים, לחייב את הנתבעות לשלם לו פיצויים בסך כולל של 18,324 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לרכבו מסוג טויוטה סיינה דגם נכים שנת ייצור 2015, עקב פגיעת רכב הנתבעת 1 מסוג סוזוקי אלטו, בתאונה שאירעה ביום 24/01/17 בשעות הערב המוקדמות ברחוב ביאליק 128 רמת גן. הנתבעת 2 הינה מבטחת רכבה של נתבעת 1 .

2. המדובר בתאונה שנגרמה עקב סטייה מנתיב לנתיב , לצדדים גרסאות שונות אשר לנסיבות התרחשות התאונה, כל צד טוען כי הצד שכנגד הוא זה שסטה לנתיב נסיעתו ולכן האחריות לקרות התאונה ולנזקיה מוטלת עליו.

הדיון בתביעה

3. התקיים לפניי דיון בתביעה בו העידו התובע , הנתבעת 1 וכן עד מטעמה מר יאיר קמינצקי שהיה נוסע ברכבה של הנתבעת בעת התאונה כן השתתף בדיון נציג המבטחת – נתבעת 2 מר אלעד הכט. (ההדגשות בציטוטים מפרוטוקול הדיון, הן שלי א. ד)

4. אף שעסקינן בתביעות קטנות בהן בית המשפט מגמיש את דרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין שומה על התובע להוכיח את תביעתו, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה". לעניין נטל השכנוע נקבע בפסיקה כי :

" ... נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו". [רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"די נז (4) 981].

5. במקרה דנן, מדובר במקרה של גרסה מול גרסה לא הובא עד נטרלי ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים, באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו או אחרת.

6. לאחר שעיינתי בכלל הראיות שהוצגו לפני, לרבות כתבי הטענות, תמונות כלי הרכב וחוו"ד שמאי שצורפה לכתב התביעה, והתרשמתי באופן ישיר מעדויות הצדדים לפני, הגעתי לכלל מסקנה לפיה, יש לחלק את האחריות לקרות התאונה בחלקים שווים בין הצדדים ואלו נימוקיי:

7. אין חולק כי התאונה מושא התביעה קרתה בנתיב השני מימין בכביש.

לטענת הנתבעת, היא נסעה בנתיב הראשון, הימני ביותר, עקב עצירה פתאומית של רכב צד ג' שנסע לפניה, נחסמה דרכה והיא נאלצה לסטות לנתיב השני מימין, בעת שהתחילה להשתלב בנתיב השני, סטה לנתיב זה רכבו של התובע שהיה קודם לכן בנתיב השלישי מימין ופגע ברכבה.

לטענת התובע ,הוא לא נסע בנתיב השלישי וסטה לנתיב השני כטענת הנתבעת אלא ,נסע בנתיב השני מימין כשהנתבעת סטתה מהנתיב הראשון אל הנתיב השני בו נסע ופגעה ברכבו.

8. במהלך הדיון התברר כי טענת הנתבעות הינה כי התאונה קרתה בעת ש2 הצדדים ניסו בו זמנית להשתלב בנתיב הימני.

ראו שאלותיו של נציג נתבעת 2 בחקירתו הנגדית של התובע :

"ש. אנחנו טוענים שהרכב שלנו היה בנתיב הימני ביותר ועבר לנתיב השני מימין ובאותו הזמן רכב התובע היה בנתיב השלישי מימין וגם הוא עבר ימינה לאותו נתיב שאנחנו היינו בו וכך קרתה התאונה. ...

ש. אני טוען שהנזק ברכב הנתבעים הוא שפשוף והנזק ברכב שלך גם הוא שפשוף ולכן המסקנה שלנו ששני הרכבים סטו אחד לעבר השני וכך נגרמו נזקי השפשוף בשני הרכבים? " ( ש' 20-26 ע' 3 לפרוטו')

הנתבעת העידה:

"הייתי צריכה לעבור לנתיב משמאלי, אותתי הסתכלתי במראות, גם אחורה וגם קדימה שאני לא נכנסת קדימה על מישהו וגם לא מאחורה, ראיתי רווח בו אני יכולה להשתלב, ותוך כדי שהשתלבתי שמעתי את הרכב שלי ואת רכב התובע מתחככים .

לשאלת בית המשפט: כאשר התאונה התרחשה, לא סיימתי להשתלב אבל כשהשתלבתי לא היה רכב שהשתלבתי עליו. ( ש'3-8 ע' 4 לפרוטו')

העד מר קמינצקי העיד :

, אחרי שהיא עצרה היא הסתכלה במראות כדי לוודא שניתן לעבור לנתיב השני מימין בבטחה, היא התחילה לעבור ואז הרגשנו איזה שפשוף בין המכוניות כתוצאה ממפגש מכוניתו של התובע, בחלק השמאלי של הרכב. הפגיעה של הנתבעת היה בחלק הקדמי מעל הגלגל השמאלי ושלו בצד הימני באזור הדלת הקדמית פחות או יותר.

לשאלת בית המשפט: האם ייתכן שהתאונה קרתה כאשר בו זמנית שני כלי הרכב ניסו להשתלב, אני משיב שזה הגיוני וייתכן שכן." (ש' 24-29 ,שם)

9. הנתונים האובייקטיבים המונחים לעיני בית המשפט הם מיקומי הנזק ואופיים, כפי שאלו עולים מחוות דעת השמאי ומן התמונות שהוגשו לתיק על ידי הצדדים.

לאחר שבחנתי את מוקדי הנזק כפי שהוצגו לפני, הן באמצעות תמונות והן מחוות הדעת אני סבור כי העובדה שמוקדי הנזק בכלי הרכב, בפינה השמאלית קדמית ברכב הנתבעת ובחלקו הקדמי של רכב התובע בדלת הימנית קדמית ובין 2 הדלתות הימניות וכן אופי הנזק ברכבו של התובע מסוג "שפשוף" ולא "מעיכה", אין בהם כדי להטות את הכף לטובת מי מגרסאות הצדדים.

10. למעשה איש מהמעורבים בתאונה לא ראה אותה בעת התרחשותה

התובע העיד:

"הייתי בנתיב האמצעי ושמעתי רעש של מכה בצד ימין של הרכב.." (ש' 22 ע' 2 לפרוטו')

הנתבעת העידה:

"שמעתי את הרכב שלי ואת רכב התובע מתחככים" ( ש' 5-6 ע' 4 לפרוטו')

העד קמינצקי העיד:

"ואז הרגשנו איזה שפשוף בין המכוניות" (ש' 25-26 ,שם)

11. הנתבעות לא ביקשו לזמן את השמאי שהכין את חוות הדעת מטעם התובע כדי להיחקר על חוות דעתו ואך לא הגישו חוות דעת נגדית מטעמן. לפיכך, אני קובע כי חוות הדעת מטעם התובע לא נסתרה ואני מקבלה במלואה.

12. מצאתי לנכון להעיר כי התרשמתי מאמינותם של שלושת העדים שהעידו לפניי בדיון . איש מהעדים לא ראה את התאונה בעת התרחשותה, כמפורט בסעיף 10 לעיל. לפיכך, העדויות ניתנו על סמך תחושותיו הסובייקטיביות של כל אחד מהעדים אשר לנסיבות התאונה. לכן, אין בהכרעתי בפסק הדין כאמור להלן; כדי להטיל חלילה ספק כלשהו ביושרם או יושרתם של העדים שהעידו לפניי.

סוף דבר:

13. אני קובע כי התאונה התרחשה בעת ששני כלי הרכב סטו בו זמנית לנתיב השני מימין, כפועל יוצא מכך האחריות לקרות התאונה ולתשלום הנזקים בגינה מוטלת בחלקים שווים על 2 הצדדים.

אני מחייב את הנתבעות 1-2 ביחד ולחוד לשלם לתובע את רכיבי התביעה כדלקמן:

א. מחצית מעלות נזקי התאונה על פי חוות דעת שמאי ₪ בסך 5366 ₪ .

ב. החזר שכ"ט שמאי בסך של 878 ₪.

הסכומים הנ"ל ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה 06/07/17 ועד מועד התשלום המלא בפועל.

אני דוחה את רכיבי התביעה כדלקמן:

סך של 2500 ₪ בגין הפסדי ימי עבודה המדובר בתביעה קטנה בה לא נפסק פיצוי בגין אובדן ימי עבודה , זאת מעבר לעובדה שהתובע לא הוכיח רכיב זה כלל.

סך של 2,000 ₪ בגין בזבוז זמן טרחה וכו'. המדובר בסד כללי הנפסק בנפרד במסגרת הוצאות משפט ואיננו חלק מרכיבי התביעה.

ריבית מיוחדת בשיעור מירבי בהתאם לסעיף 28 א לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981 . לא הובא שום נימוק לרכיב תביעה זה. מכל מקום, התרשמתי כי הנתבעות נהגו עם התובע בתום לב ובדרך מקובלת והייתה מחלוקת כנה ואמיתית בין הצדדים כאשר הכרעתי בתביעה מדברת בעד עצמה.

שכ"ט , לא ברור באיזה שכר טרחה מדובר, ככל שמדובר בשכ"ט עו"ד, התובע הוא מתמחה במשפטים ולא עו"ד. זאת מעבר לעובדה שככלל לא נפסק החזר שכ"ט עו"ד בגין ייעוץ משפטי בתביעה קטנה.

סכום התביעה המקורי עמד על סך של 33,321 ₪ אך במהלך הדיון ,בהסכמת הצדדים נמחק רכיב נזק בסך של 15,000 ₪ העוסק בנזקי גוף וסכום התביעה הופחת לסך של 18321 ₪ בלבד.

בנסיבות העניין לאור העובדה שרוב רכיבי התביעה נדחו אינני פוסק לתובע הוצאות משפט וכל צד יישא בהוצאותיו.

בקשת רשות ערעור על פסק הדין בתוך 15 ימים ממועד קבלתו, לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ד חשוון תשע"ח, 03 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.