פסק - דין

האם יש לבטל פסק דין, שניתן לאחר דיון בחסות ייצוג נחזה של נתבע על ידי עו"ד, משום טענות הנתבע כי לא ידע על קיומו של ההליך המשפטי ולא היה מיוצג. זוהי השאלה העיקרית שבמחלוקת הניצבת במוקד הדיון.

מבוא

1. הנתבעים 1 ו 2 מכרו את דירתם לרוכשים שנחלקו לשתי קבוצות - התובעת ודודתה - הנתבעת 3 וכן הנתבעים 4 – 6. הנתבעים 1 ו - 2 פנו לבית המשפט בעתירה לביטול הסכם המכר, בטענה כי הופר בהעדר תשלום מלוא התמורה וכן בטענת זיוף. התנהל הליך וניתן פסק דין שקיבל את גישת המוכרים וביטל את הסכם המכר.
2. בתביעה שמלפניי, התובעת עותרת לבטל את פסק הדין כפי שניתן. לגרסת התובעת, כלל ההתנהלות שלאחר כריתת הסכם המכר לא הובאה לידיעתה והיא לא הייתה מיוצגת על ידי עו"ד טרם שניתן פסק הדין.
3. הנתבעת 3 תומכת בגישת התובעת. הנתבעים 1 ו – 2 מכחישים את טענות התובעת ולגישתם, אין להתערב בקביעות המוצדקות שבפסק הדין. הנתבע 7 הוא מי שנטען כי הנתבעת 4 מכרה לו את זכויותיה בדירה בטרם השלמת העסקה עם המוכרים. לא הוצגה עמדתם של הנתבעים 4-7.

רקע

1. ביום 25.8.13 נחתם בין הצדדים הסכם מכר ביחס לדירה ברחוב פרוג 27, בתל אביב – יפו, הידועה כחלקה 42/3 בגוש 7113 (להלן, בהתאמה: "ההסכם" ו"הדירה"). הנתבעים 1 ו – 2 מכרו את הדירה (להלן: "המוכרים"), קבוצת התובעת והנתבעת 3 רכשה 60% מהדירה והיתרה נרכשה על ידי קבוצת הנתבעים 3-6.
2. המוכרים הגישו תובענה כנגד שתי קבוצות הרוכשים לביטול ההסכם בגדרי ה.פ. 67014-12-17 (להלן: "התובענה"). נחזה כי קבוצת הרוכשים הכוללת את התובעת ודודתה - הנתבעת 3, יוצגה על ידי עו"ד נילי מכנס (להלן: "מכנס").
3. ביום 17.11.15 ניתן פסק דין לפיו התקבלה התובענה (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין הובהר, כי המוכרים עתרו לביטול ההסכם ואילו הנתבעת 3 – המשיבה 1 שם – עתרה לאכיפת ההסכם, באופן שהיא תישא בתשלום המשכנתה במקום המשיבים האחרים ותרכוש את הדירה בשלמותה. בפסק הדין נקבע, כי קמה למוכרים זכות לבטל את ההסכם מחמת הפרתו היסודית בהעדר תשלום מלוא התמורה, כולל פירעון המשכנתה, או, לחלופין, הסבתה על שמם של הרוכשים. עוד נקבע, כי נכון להורות על ביטול ההסכם גם משום חקירה משטרתית המתנהלת בקשר לטענת זיוף מסמכים וגם משום שלמעלה משנתיים ימים לא הושלמה העסקה על ידי המשיבים, העושים בנכס כבשלהם ללא זכות שבדין. כך, בית המשפט הורה על השבת כספי התמורה ששולמו לידי מכנס. בין לבין, נמכרה הדירה לרוכשים אחרים וההסכם עמם מצוי, נכון למועד הדיון האחרון, בשלבי תשלום יתרת התמורה.
4. אביה של התובעת - מר דניאל פבזנר ז"ל (להלן: "המנוח") נפטר ביום 16.6.14 והתובעת היא היורשת היחידה של עיזבונו. הנתבעת 3 - אחות המנוח, הייתה מעורבת בהליכים הקשורים בעיזבונו למול התובעת, הליכים שהסתיימו בכך שצו הירושה שהוצא לטובת התובעת נותר בתוקפו. הנתבעת 3 יוצגה באותם הליכים על ידי מכנס.
5. התביעה שמלפניי הוגשה בהתאם לפסק דין מאת בית המשפט העליון שניתן בע"א 28/16 לפיו נשמרה זכות התובעת להגיש תביעה לביטול פסק הדין, על יסוד טענותיה כי מסמכי בי-הדין לא נמסרו לה וכי מכנס לא ייצגה אותה.

תמצית טענות התובעת

1. לגישת התובעת, מדובר במקרה חריג של ניהול הליך משפטי כנגדה מבלי שהייתה מודעת לקיומו, תוך שניתן פסק דין השולל את זכויותיה.

נטען, כי רק בפגישה שהתקיימה ביום 6.12.15 במשרדה של מכנס נאמר לב"כ התובעת, כבדרך אגב, כי לאחרונה ניתן פסק הדין. התובעת, שלא הכירה את ההליך מושא פסק הדין (להלן: "ההליך"), ביקשה לקבל נתונים ועד שהגיעו לידיעתה, התבקשה הארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין. התבקשה התייחסותה של מכנס על פי החלטת רשמת בית המשפט העליון מיום 7.1.16. מכנס לא השיבה כמבוקש וסופו של יום ניתן פסק הדין ב-ע"א 28/16 הנ"ל.

התובעת מוסיפה על כך וטוענת, כי המוכרים לא שלחו לה התראה בדבר הפרת ההסכם, או בדבר כוונתם לנקוט בהליך לביטולו; כי אין בעניינה המצאה כדין שכן כתב התביעה שפתח את ההליך לא הומצא לה אלא למכנס על אף שאינה מוגדרת בהסכם ככתובת למסירת מסמכים; כי מכנס ייצגה באותה עת את הנתבעת 3 בהליכים הקשורים בעיזבון המנוח; כי התובעת לא חתמה על ייפוי כוח בעבור מכנס לשם ייצוגה בהליך; כי מכנס לא תיאמה עם התובעת את הגשת כתבי בי-הדין; כי מכנס התנהלה על דעת עצמה בלבד מבלי שקיבלה את אישורה של התובעת; כי הנתבעת 3 הצהירה בכתבי בי-הדין שהוגשו מטעמה בשמה ובשם התובעת, ללא ידיעת התובעת; כי דמי שכירות שגבתה הנתבעת 3 לא היו בידיעת התובעת וכי מכנס והנתבעת 3 לא יידעו את התובעת על ההפרה הנטענת של ההסכם, על הגשת התביעה ועל ניהול ההליך.

באחת, התובעת טוענת, כי כתב התביעה לא נמסר לה, ההליך התנהל ללא ידיעתה והיא לא הסמיכה את מכנס לייצגה. בהינתן נסיבות נטענות אלו, סבורה התובעת כי פסק הדין ניתן במעמד צד אחד ולכן הוא פגום ויש לבטלו מחובת הצדק, מבלי להתייחס כלל למשקל טענות הצדדים ולסיכויי הצלחתן.

תמצית טענות המוכרים

1. המוכרים טוענים, כי המנוח עשה שימוש בשמה של התובעת על מנת לרכוש את הדירה ביחד עם הנתבעים 3-6. צוין, כי השותפים לרכישת הדירה חתמו על הסכם שיתוף ואחריותם כלפי המוכרים נותרה "ביחד ולחוד", כפי שנקבע בהסכם ובפסק הדין. מודגש, כי ההסכם הופר בגדר ארבע הפרות שונות. הראשונה – העדר תשלום יתרת כמחצית תמורה המכר, בסכום של 3,300,000 ₪; השנייה – העדר פירעון יתרת המשכנתה, או הסבתה על שם השותפים; השלישית – מכירת זכויות השותפים לצד ג' בטרם השלמת העסקה עם המוכרים, תוך שהנתבעת 4 מוכרת את זכויותיה לנתבע 7 והרביעית – זיוף חתימת המוכרים על גבי ייפוי כוח וחתימה וחותמת של בא כוח הנתבעים – עו"ד ינון שי. זאת, כנטען, לצורך קבלת הסכמה לרישום הערת אזהרה לטובת נתבע 7 על זכויות נתבעת 4 באמצעות מסמכים מזויפים. המוכרים מציינים, כי פסק הדין ניתן לאחר שבית המשפט שמע את טענות הצדדים והתרשם באופן ישיר מהעדויות והראיות שהובאו מלפניו. המוכרים מפנים לערעורים שהגישו התובעת והנתבעת 3, כפי שאוחדו ובהם טענות בדומה לכאן, שלשיטתם נדחו על ידי ערכאת הערעור.

לגישת המוכרים, הסוגיה שמעלה התובעת - ביטולו של פסק דין חלוט שניתן במשפט אזרחי - משולה ל"משפט חוזר" אזרחי. נטען, כי אין זהו המקרה המתאים לקיום הליך נדיר שכזה, לאור עקרון סופיות הדיון, האינטרס הציבורי והאינטרס הפרטי של בעל הדין שמנגד לבל יוטרד באותה עילה משפטית או פלוגתה יותר מפעם אחת. מובהר, כי אין בנמצא ראיות חדשות שבכוחן לשנות את ההליך מיסודו וכי הדיון כאן לא נסב על עניינים הקשורים בתרמית.

נוסף על כך נטען, כי די במסירת כתבי הטענות בהליך למכנס על פי הוראת תקנה 477 לתקנות סדר האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), בהיותה "מורשה" מטעם התובעת לקבלת כתבי בי-דין. המוכרים סבורים, כי התובעת לא חתמה על איזה ממסמכי העסקה למכירת הדירה, לרבות ההסכם, מש"ח, ייפוי כוח ובקשה לרישום הערת אזהרה. המוכרים מסכמים וטוענים, כי על אף שהתובעת כלל איננה צד לעסקת מכר הדירה, היא קיבלה את יומה בבית משפט באמצעות מכנס שמינה עבורה המנוח ללא ידיעתה ולא הוצגו נסיבות המצדיקות את ביטול פסק הדין וקיום משפט חוזר.

1. התובעת והמוכרים הציגו אסמכתאות בתימוכין בטענותיהם.

דיון והכרעה

1. מטעם התובעת הוגש תצהירה שלה. מטעם המוכרים הוגשו תצהירי הנתבע 2; אביו - מר יעקב אופטובסקי ועו"ד ינון שי – בא כוחם של המוכרים שייצגם וניהל עבורם את עסקת מכר הדירה. מכנס זומנה לדיון, מסרה את גרסתה והשיבה לשאלות הצדדים.
2. עיינתי בטענות הצדדים, בחנתי את הראיות שהוצגו והגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה. בתמצית אציין, כי על אף תחושת חוסר-נוחות שמעוררות תוצאות פסק הדין ודיון זה כלפי התובעת שלא ידעה על קיום ההליך - בהינתן הנסיבות המיוחדות כפי שהתבררו שמלפניי, מצאתי כי לתובעת ולקבוצת הרוכשים עליה נמנתה ניתן יומה בבית המשפט באמצעות יחסי שליחות שנוצרו בינה לבין מכנס. אי-ידיעת התובעת על אודות קיומו של ההליך, בנסיבות העניין, לא גרעה מכינונם של יחסי שליחות ולא שוכנעתי כי אי-ידיעה זו, כשלעצמה, מצדיקה את ביטולו של פסק הדין. כל זאת, מבלי להביע כל עמדה ביחס לטענות התובעת במישור היחסים שבינה לבין מכנס והנתבעת 3, לרבות ביחס לאופן ביצוע השליחות, או החריגה ממנה. להלן אפרט את הנימוקים שביסוד מסקנתי זו.

ביטול פסק דין - המסגרת המשפטית

1. שני מסלולים מרכזיים מאפשרים ביטולו של פסק דין שניתן בגדרי דיון אזרחי. המסלול הראשון, יסודו בהוראת תקנה 201 לתקנות, שזוהי לשונה:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם".

תקנה זו עוסקת אך ורק בביטול פסק דין או החלטה שניתנו במעמד צד אחד ובהיעדר הגנה. שימוש בהוראה זו, יכול שייעשה משתי עילות. האחת – ביטול מחובת הצדק, שיסודו בפסק דין "פגום", כגון פסק דין שניתן בהיעדר המצאה כדין. השנייה – יסודה בשיקול דעתו של בית המשפט הרשאי לבטל פסק דין, גם כשאינו פגום, כשבמצב דברים זה תיבחן סיבת המחדל שבאי-ההתגוננות וקיומה של הגנה אפשרית-לכאורית (ר' א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12 (2015) (להלן: "גורן"), בעמ' 641-644). השיקול בדבר סיכויי ההצלחה הוא השיקול העיקרי מבין אלו הנזכרים וככל שאחד מהם מצביע באופן מובהק יותר על כך שיש לבטל את פסק הדין, יפחת המשקל שיש להעניק לשיקול האחר (ר' רע"א 3269/16 השרון שרותי טקסי בע"מ נ' מוניות קו 51 בע"מ (14.6.16) (להלן: "עניין השרון")).

ככלל, החלטה שניתנה במקרה שבו בעל הדין לא התייצב, בעוד שבא כוחו התייצב, אינה החלטה שניתנה במעמד צד אחד (ר' גורן, עמ' 640).

יסוד הוראות ושיקולים אלו, בהכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לערכאות, המשקפת הכרה בזכותו של הפרט למתן יומו בבית המשפט ולקיומו של דיון אמיתי והוגן. לפיכך, על בית המשפט לערוך איזון בין זכות הגישה לערכאות שביסוד בקשה לביטולו של פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, למול האינטרס הציבורי שבניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט ולהבטיח כי הסנקציה של הותרת פסק הדין על כנו היא מידתית, בהתחשב במכלול נסיבות המקרה (ר' רע"א 1957/12 חלה נ' כהן (22.05.2012); רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון 27.2.01); עניין השרון, פסקה 22).

1. המסלול השני המאפשר לבית המשפט לבטל פסק דין, יסודו בסמכותו הטבועה לעשות כן, גם אם מדובר בפסק דין חלוט. זאת, כאשר קיימות נסיבות בהן שיקולי צדק וחקר האמת עדיפים על פני שיקולים דיוניים של מעשה בית דין, או במקרים שבהם פסק הדין ניתן בחוסר סמכות עניינית. השימוש בסמכות זו מכונה לעתים כ- "משפט חוזר אזרחי" והיא שמורה לעילות קונקרטיות ומצומצמות כתרמית וכגילוי ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה ואשר לא היה ניתן להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין (ר' גורן, עמ' 585-587; י' רוזן-צבי, ההליך האזרחי (2015), עמ' 298; ע"א 255/89 פרדו‎ ‎נ' מדינת ישראל (31.12.92)).

ביטול פסק הדין במקרה הנדון

1. הוכח כי אכן התובעת לא ידעה על קיום ההליך ורק במקרה שמעה על פסק הדין. ממצא זה, מתכתב עם הראיות שבתיק, בכללן אישורה של מכנס לפרוטוקול הדיון כי פעלה בהליך כבאת כוחן של התובעת והמשיבה 3 (ר' וכי לא עדכנה את התובעת על קיומה של התובענה וההליכים שהתקיימו בגדרה (ר' פרו' עמ' 11 שו' 3-16; עמ' 12 שו' 3-18). קיבלתי אף את טענת התובעת, כי היא נקטה מיד בצעדים הדרושים לביטול פסק הדין ופעלה בהתאם להנחיות בית המשפט העליון (ר' נספח 1 לכתב התביעה).
2. התובעת לא טענה כי יש הצדק לביטול פסק הדין בהסתמך על העילות המצדיקות "משפט חוזר אזרחי". לא נטען כי פסק הדין יסודו בתרמית, בחוסר סמכות עניינית, או כי התגלו עובדות וראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה. לפיכך, אינני שותף לגישת המוכרים משמע יש לבחון את התביעה לאור המבחנים הקבועים בעניין "משפט חוזר אזרחי". כנזכר, לב לבה של המחלוקת בשאלה האם בהינתן הנסיבות הייחודיות שמלפניי יש לבטל פסק דין ביחס לנתבע שלא ידע על קיום ההליך. לשון דומה יש להפנות גם לעקרון סופיות הדיון כנטען מטעם המוכרים. גם עקרון זה נסוג מפני אינטרס של עשיית צדק וחשש מעיוות דין. לא מן הנמנע כי במקרה המתאים, ניתן לקבוע שעיוות דין שכזה מתרחש במצב דברים בו נמצא צד כמפר חוזה מבלי שידע על כך וכפועל יוצא, הוגשה כנגדו תביעה אישית.
3. בתימוכין בעמדתה לביטול פסק הדין, הפנתה התובעת לגישת ההלכה הפסוקה ולפיה פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עקב היעדר המצאה כדין ובהיעדר ידיעת בעל הדין, הוא "פגום מעיקרו" ויש לבטלו מבלי להידרש לטענות בדבר סיכויי הצלחת ההגנה. הודגש, כי ביטול פסק הדין בנסיבות שנוצרו, נעוץ בטעמים בסיסים של צדק, משאין להעניש צד שלא ידע על ההליך הרלוונטי המתנהל כנגדו (ראו רע"א 8186/13 גלעדי נ' ברג (2.2.14); גורן, עמ' 372, כהפניית התובעת).
4. אכן, ככלל, פסק דין שניתן בהיעדר המצאה ומבלי שבעל הדין היה מודע להליכים שביסודו, הוא פסק דין פגום. עם זאת, אזכיר כי אין בפסק דין שניתן במקרה בו בעל הדין לא התייצב, בעוד שבא כוחו התייצב, כדי להוות החלטה שניתנה במעמד צד אחד (ר' גורן, עמ' 640). לטעמי וכפי שאפרט להלן, בהינתן התרשמתי כי התובעת הייתה מיוצגת בהליך למעשה על ידי מכנס וכי הגנתה האפשרית – גם זו הקשורה ביכולת נחזית לתקן את ההפרות, נשמעה ונדונה לגופה - אין המדובר עוד בפסק דין פגום שניתן בהיעדר הגנה במעמד צד אחד, כהוראת תקנה 201 בתקנות ולא ניתן להחילה על נסיבות המקרה הנדון.
5. מכנס התייצבה לדיון בהליך כעורכת דינה של התובעת, ייצגה אותה בגדרו ולא יידעה אותה על קיומו. נחזה כי הדרך היחידה להכיר בקיומו של הפגם הנטען בפסק הדין, היא ככל שיימצא שלא התקיימו יחסי שליחות בין התובעת לבין מכנס. לפיכך, יש לבחון קודם לכל האם התקיימו יחסי שליחות בין השתיים. ככל שלא כך, ניתן להכיר בטענת התובעת כי עסקינן בפסק דין פגום שיש לבטלו מחובת הצדק בהיעדר המצאה כדין וייצוג. לעומת זאת, ככל שאכן התקיימו יחסי שליחות, יש לבחון את היקפם והאם השתרעו גם אלי ההליך. ככל שיחסי השליחות אכן חלו על ייצוג התובעת בהליך, יש לבחון את משמעות העובדה שהשלוח (מכנס) לא יידע את השולח (התובעת) על אודות קיומו של ההליך בראי הוראות הדין.

בחינת יחסי השליחות בין התובעת למכנס

1. בחינת יחסי השליחות בין התובעת לעורכת דינה – מכנס, תיעשה להלן במספר מישורים. המישור הראשון, עניינו בבחינת כתב השליחות – בדמות ייפוי הכוח - שבו מילאה התובעת את ידיה של מכנס לפעול מטעמה, על התייחסותם של הצדדים לתוכנו ועל הנסיבות הקשורות בו. המישור השני, עניינו בנסיבות העובדתיות שהתרחשו ביחס לעסקה, בהקשרה של התובעת עצמה, שגם מהן ניתן ללמוד על היקף השליחות וטיבה. המישור השלישי, עניינו במצג שהוצג למוכרים.

ייפוי הכוח

1. התובעת חתמה על ייפוי כוח מיום 25.3.13 המסמיך את מכנס לבצע בשמה פעולות שונות בנושא הדירה (ייפוי הכוח שמסרה התובעת למכנס צורף כנספח ג' לתצהירו של מר אופטובסקי דווקא) (להלן: "ייפוי הכוח").
2. עיון בסעיפים 5-6 שבייפוי הכוח מלמד, כי נכללה בו הסמכה מפורשת של התובעת כלפי מכנס, לעשות בשמה כל פעולה משפטית הנקשרת לדירה, לרבות ייצוג וקבלת כתבי טענות בהליך משפטי, כהליך מושא פסק הדין (ראו סעיפים 17 – 25 לתצהיר מר אופטובסקי), כזו הלשון:

"אני הח"מ פבזנר טליה, ת.ז. 336297577 ממנה בזאת את עוה"ד נילי מכנס להיות לב"כ החוקי שלנו לשם עשיית בשמי ובמקומי, את כל הפעולות הבאות או חלק מהן:

לחתום בשמי ובמקומי על חוזה לרכישת זכויות בנכס שהינו חלק מבנין (להלן: "הבית המשותף") כולל דירה בקומה השניה בשטח של 92.46 מ"ר (להלן: "הדירה") וגג בשטח של 129 מ"ר הצמוד לדירה (להלן: "הגג") כמו גם את זכויות הבניה הקיימות בגג ו/או כאלה אשר ינבעו בעתיד בגין הגג (להלן: "זכויות הבניה – ו/או הממכר") והכל כמפורט בתקנון המוסכם המתוקן אשר אושר ביום 19.4.99 ע"י המפקחת על רישום המקרקעין בתל-אביב הנספח להסכם זה, ומהווה חלק בלתי נפרד (להלן: "הרכוש הנ"ל") מאת...

5. לתבוע חלוקה, פינוי, חזקה, החזרת חזקה, הסרת עיקול, תשלום שכר דירה, דמי חכירה וכל מיני זכויות ושינויים בנוגע לרכוש הנ"ל. להתנגד לחלוקה, לפרצלציה, הפרדה, שומת מיסים וכל מיני תביעות או דרישות הנוגעות לרכוש הנ"ל, לוותר על שיעבודים וכל מיני זכויות הנוגעות ברכוש הנ"ל, להתפשר, לבוא כל מיני הסכמים בענינים הנוגעים ברכוש הנ"ל.

6. לשם ביצוע הפעולות הנ"ל, להופיע במנהל מקרקעי ישראל, במינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון, במחלקת אגף מירשם והסדר מקרקעין, בתי משפט מכל הדרגות, כל מוסד ממשלתי, עירוני, מוניציפלי וכל מקום אחר, בתור מבקש, תובע, נתבע, מערער, משיב, צד שלישי, מתלונן, מתנגד ובכל צורה אחרת, לחתום על בקשות, כל מיני שטרות טאבו, הסכמים, חוזים, הצהרות, התחייבויות, תביעות, הגנות, ערעורים, פשרות, כל מסמך ונייר אחר ולעשות בדרך כלל כל דבר הקשור באיזו שהיא טרנזקציה ברכוש הנ"ל או איזו שהיא פעולה הקשורה ברכוש הנ"ל וכל דבר מוסד לשם בוררות כל התחייבויותיו במשכנתא הרובצת על הרכוש, על שמו של צד ג'. לחתום על יפוי כח נוטריוני בלתי חוזר..." (ההדגשה שלי א' י').

1. קיימת חשיבות ברורה לנוסחו של ייפוי הכוח שבחתימת התובעת, אף שנחתם טרם שהחל ההליך. לאור לשונו והתנהלות התובעת ומכנס כפי שהוכחה במהלך הדיון, שוכנעתי כי התובעת יפתה את כוחה של מכנס, בין היתר, לקבל את כתבי בי-הדין בגדרי ההליך ולייצגה במהלכו.
2. אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה מדובר בייפוי כוח סטנדרטי המתייחס לרישום זכויות של דירות מגורים ולא לניהול הליכים משפטיים, במיוחד כך, לשיטת התובעת, שעה שהוא לא מתייחס לתובענה הספציפית שהתנהלה כנגדה. אכן, ייפוי הכוח לא נוקב במספר הליך מסוים, אך ניתן לקבוע לאור לשונו ומכלול נסיבות העניין, כי מכנס הוסמכה לייצג את התובעת גם בהליך.

בחקירתה הנגדית, הופנתה התובעת לסעיפים 5-6 לייפוי הכוח ונשאלה האם לאורם היה למכנס את הכוח לייצג אותה בבית המשפט. התובעת השיבה, כך:

"...אני הבנתי שזה מסמך שנותן רק את הכוח לחתום מה שקשור בענייני רכישה. היא לא יכולה להשתמש בזה בהמשך בדיון בבית המשפט כי זה משהו אחר" (ראו פרו' עמ' 8 שורות 27-29)... אני לא חושבת שהייתה לה את הזכות לייצג בהליך אחר בפני בית המשפט. גם שאני מעיינת בנוסח אני לא חושבת שהיה לגב' מכנס את הכוח לייצג אותי בהליך משפטי. במיוחד שהיא אף פעם לא אמרה לי על זה ולא היה לי ידע על כך. אף פעם לא הזמינו אותי לביהמ"ש. אני לא ידעתי שהיא מייצגת אותי... אני לא מאמינה שהיה לה את הכוח לייצג אותי.

כשאתה שוב מפנה אותי לסעיפים היא יכולה לייצג אותי בביהמ"ש בעניינים שקשורים להסכם הרכישה. אני מאמינה שהיא יכלה לייצג אותי בקשר לרכישה אבל לא יותר מזה" (ראו פרו' עמ' 8 שורות 27-32; עמ' 9 שורות 1-7).

שוכנעתי כי אין תאימות בין הפרשנות הצרה אותה מבקשת התובעת לשוות ללשון סעיפים 5 ו- 6 בייפוי הכוח, בחלק מתשובתה, לבין נוסחו ודיני השליחות. גם לגישת התובעת בחלק מתשובתה, סעיפים אלו עוסקים ביכולתה של מכנס לייצגה "בעניינים שקשורים להסכם הרכישה" ובאופן שאיננו כה זר לייצוג בהליך, העוסק בביטול "הסכם הרכישה" מחמת הפרתו.

נסיבות יצירת יחסי השליחות

1. אני סבור כי פרשנות נוסח ייפוי הכוח, כך שיחול גם על התגוננות מפני תביעה לביטול ההסכם, תואמת לא רק את נוסחו, אלא גם את מעורבותה הזעומה של התובעת בכל הקשור להסכם, לדירה ולמכלול נסיבות העניין.

כבר מדברי התובעת עולה העדר מעורבות של ממש מטעמה בכל הקשור לרכישת הדירה שנעשתה, לדידה, על ידי אביה ודודתה. כך, לגישתה המשתנה של התובעת, אביה והנתבעת 3 "חשבו אם לקנות את הדירה או לא". בתחילה מסרה, כי רכשה 60% מהזכויות בדירה ביחד עם הנתבעת 3 ואביה, אך לאור הערת בא כוחה במבוקשו לתקנה ציינה כי המדובר בה ובדודתה. לא ידוע לתובעת על רכישה נוספת של זכויות הנתבע 6 (ראו פרו' עמ' 6 שורות 13-31; עמ' 7 שורה 9). עוד אישרה התובעת כי המנוח שילם את תשלומי התמורה על פי הסכם המכר תוך שהיא איננה בטוחה בסכומים המדויקים ו"מאמינה חצי". התובעת לא ידעה על החובה לשלם את יתרת התמורה או ליטול את המשכנתה כהוראות ההסכם וחתמה עליו כי: "אבא שלי אמר לי לחתום". שנשאלה אם איננה יודעת דבר על עסקת המכר וחתמה כי המנוח אמר לה לעשות כן, השיבה: "אבא שלי רצה לקנות לי דירה אבל הוא לא רצה שאני אתעסק בזה, הוא רצה שהוא יטפל בכל העסקה". שוב אשר לזהות רוכשי הדירה, לשאלה אם המנוח ודודתה - הנתבעת 3 קנו ביחד את הדירה, השיבה התובעת בחיוב, וכן הובהר כי מדובר לדירה להשקעה ולא למגורים. לשאלה אם לא עניין אותה מה כתוב בהסכם, השיבה התובעת כי היא מאמינה לבחירות של המנוח. התובעת אך התעניינה בדירה מספר פעמים אל מול המנוח, שמסר לה כי זה "ייקח כמה שנים" (ראו פרו' עמ' 9 שורות 8-31). התובעת לא קיבלה הכנסה מהדירה; לא ידעה שהבניין מאוכלס ושניתן להשכיר את הדירה ורק מאוחר יותר גילתה שדודתה משכירה את הדירה. התובעת אף לא ידעה שבינתיים נמכרה הדירה לאחרים (ראו פרו' עמ' 10 שורות 3-9).

מכנס הבהירה הקשר זה בחקירתה הראשית, כך: "היא ( התובעת – א' י') באה בסך הכל לחתום, היא לא באה לישיבות, מי שהיה בישיבות ומי שבא לישיבות ומימן את העסקה הזאת הייתה הנתבעת 3... והיא באה דאגה לאחייניתה (התובעת – א' י') שבעצם האבא שלה יחד עם מיקי (הנתבעת 3 – א' י') ביקש את מה שאת רוצה לקנות זה יהיה עבור בתי. באה גב' טליה (התובעות – א' י') 5 דקות באה ושאלה איפה אני חותמת כדי לקבל דירה, חתמה והלכה. זה אפילו לא עניין אותה" (ראו פרו' עמ' 11 שורות 10-19).

אף לא נסתרה גרסתה של מכנס בחקירה הנגדית לב"כ הנתבעת 3, כשמסרה כי למיטב ידיעתה, הנתבעת 3 מימנה את מרבית אחוזי העסקה (כ- 80%) ביחסים בינה לבין התובעת, כשהנתבעת 3 "הייתה המממנת" (ראו פרו' 11 שורות 25-30).

1. הנה כי כן, לבד מחתימתה על ההסכם כחלק מקבוצות הרוכשים, לא היה לתובעת כל תפקיד בעסקת מכר הדירה. היא לא התעניינה בפרטי העסקה, בנוסח ההסכם, או במאפייני הדירה. היא לא ביקרה בדירה עובר למועד חתימת ההסכם ולא תכננה בה את מגוריה האישיים. כל הנדרש התנהל אל מול המנוח וראשת הקבוצה אליה משויכת התובעת – היא הנתבעת 3, שאין מחלוקת אשר לייצוגה בהליך ואשר למבוקשה לתקן את ההפרות הנטענות, ללא הצלחה. אף לא נטען כי מדובר במחסור כספי שהיה נחלת הנתבעת 3, אותו יכלה לרפא התובעת דווקא, ככל שהייתה מודעת להתראות שנשלחו טרם ההליך ולהליך עצמו.

אף אם יש ממש בגישת המוכרים, לפיה התובעת אך "תרמה את שמה" לצורך העסקה, אין לכחד את הזכויות החוזיות שמייצגת התובעת בעצם חתימתה על ההסכם. יחד עם זאת, חוסר הבקיאות וחוסר האכפתיות שהפגינה בכל הקשור בדירה, תומך במסקנה שהתובעת הסמיכה מראש את מכנס שטיפלה בעניין לפני שהחל ההליך, לייצגה גם בהליך ככל שיפתח. חוסר בבקיאות ובאכפתיות מצד התובעת יכול שאף מבהיר כלשהו את יחסם החסר של המוכרים ומכנס לתובעת, משראו בפועל את המנוח ואחותו - הנתבעת 3 כמי שהיו חברי אחת הקבוצות שרכשו את הדירה.

1. לאורם של נתונים אלו, נחזה כי פרשנות נוסח ייפוי הכוח, כך שיחול גם על התגוננות מפני תביעה לביטול ההסכם, תואמת את נוסחו, את שותפותה המינורית והסמלית של התובעת בקבוצת הרכישה הרלוונטית, את מעורבותה הזעומה בכל הקשור להסכם ולדירה ואת מכלול נסיבות העניין.
2. יתר על כן ולבד מגרסאות משתנות שמסרה התובעת אשר לזהות רוכשי הדירה, נגרעת המהימנות שיש לייחס לגרסתה היחידה, משלא ברור היעדר התייחסותה המפורשת והברורה, מראש, לייפוי הכוח על שני סעיפיו הרלוונטיים. ייפוי הכוח לא צורף לתצהיר התובעת ומראשית טיעוניה אף נחזה כי לא חתמה על ייפוי כוח כלל. כך, רק במהלך חקירתה הנגדית הובהר במפורש כי התובעת חתמה על ייפוי כוח כללי וזאת, בתשובה לשאלה אם היא זו שחתמה על ההסכם כאמור בסעיף 2 לתצהירה (ראו פרו' עמ' 7 שורות 10-11). התובעת הוסיפה על כך ואשרה את חתימתה על ההסכם וכדבריה: "מה שידעתי שאני חותמת לנילי מכנס זה ייפוי כוח כללי רק כדי שידאגו להסכם הרכישה". בתשובה לשאלת המשך, אישרה התובעת כי חתמה הן על ההסכם והן על ייפוי כוח בלתי חוזר (ראו פרו' עמ' 7 שורות 12-20).

גם מכנס הבהירה לפרוטוקול הדיון, כי התובעת חתמה על ההסכם ועל ייפוי הכוח (ראו פרו' עמ' 10 שורות 28-31). מטעם זה אף הצהירה מכנס בגדרי ההליך כי היא מיופת כוחה של התובעת (ראו פרו' עמ' 11 שורות 1-9).

1. התובעת הפנתה לסעיף 5 (א) לחוק השליחות, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק השליחות"), אשר ל"היקף השליחות", לאמור: "השליחות חלה – באין הגבלה בהרשאה – על כל פעולה הדרושה באופן סביר לביצועו התקין של נושא השליחות, אולם אין היא חלה – באין הרשאה מפורשת לכך – על הליכים בפני בית המשפט...". התובעת מדגישה, כי נוסח ייפוי הכוח לא כולל הרשאה מפורשת לייצוגה בהליך.

כן מודגשת הקביעה לפיה:

"אין להסיק הרשאה משתמעת מנושא השליחות או ממעמד השלוח או מהנהוג והמקובל, אלא שיש ליתן בהם הרשאה מפורשת מאת השולח. באין הרשאה מפורשת אין לשלוח הרשאה, ובאין הרשאה לשלוח אין השולח אחראי..." (ראו ע"א 569/80 אלסינט בע"מ נ' מדינת ישראל (30.7.81)).

התובעת מפנה אף לרע"א 5448/14 אלג'יר טכנולוגיות (2003) בע"מ נ' עו"ד לנדרמן כונס נכסים חברת אינובד פתרונות בע"מ (5.10.14) (להלן: "עניין אלג'יר"), לאמור:

"...לעניין ההמצאה לעורך-דין נפסק לא אחת כי בלא הרשאה פורמאלית, אין עורך דין מוסמך לפעול בשמו של לקוח, וכי שאלת קיומה של הסמכה כזו היא שאלה שבעובדה הטעונה הוכחה...אין לשלול את האפשרות כי לקוח השוכר שירותיו של עורך-דין כדי להשיב למכתב דרישה המופנה נגדו אכן יסמיך את אותו עורך דין ואף ייתן בידו ייפוי-כח לייצגו ככל שבעקבות אותה דרישה ינקוט הדורש הליך משפטי נגדו. אולם אין מדובר בהסמכה אוטומטית וככלל שמורה ללקוח הזכות להחליט – לאחר קבלת כתבי בי-דין לידיו בהמצאה כדין – האם ברצונו כי אותו עורך דין ייצג אותו גם בהליך המשפטי על כל הכרוך בכך, או שמא רצונו בייצוג של עו"ד אחר לצורך ההליך. לכן ואף שמקובל עליי כי בהתקיים נסיבות מתאימות ניתן יהיה להגיע למסקנה שהלקוח הסמיך מראש את עורך הדין אשר טיפל בעניין טרום ההליך, לייצגו גם בהליך לכשיינקט – הסמכה כזו טעונה הוכחה...".

1. כפי שנזכר, במקרה הנדון הוכחו נסיבות מתאימות, מכוחן ניתן לגבש מסקנה כי התובעת הסמיכה מראש את מכנס, שטיפלה בעניין "טרום ההליך", לייצגה גם "בהליך לכשיינקט". כך, לאור נוסחו המפורש של ייפוי הכוח, שהתייחס באופן מפורש לייצוג ב- "כל מיני תביעות או דרישות הנוגעות לרכוש הנ"ל" וכן לייצוג ב- "בתי המשפט", בתור "תובע, נתבע..." ביחס לדירה וכן לאור מושכות קבוצת השותפות הרלוונטית, שהוחזקו כל העת בידי הנתבעת 3 בלבד. כהוראת סעיף 5 בחוק השליחות, שעה שמדובר בהליכים לפני בית המשפט, החלת היקף השליחות על הליכים אלו, צריך שתהיה לנוכח הרשאה מפורשת. בהינתן הנסיבות הייחודיות כפי שהוכחו, יוצא כי סעיפים 5 ו– 6 לייפוי הכוח, המאפשרים למכנס להתנגד ל- "כל מיני תביעות" ולשם כך להופיע בבתי משפט בתור "נתבע", מייצרים הרשאה מפורשת לעשות כן גם בגדרי ההליך.
2. כטענת הנתבעים, חזקה על התובעת שחתמה על ייפוי הכוח, כי קראה אותו והסכימה לתוכנו (ראו ע"א 4530/10 בנק הפועלים בע"מ נ' זועבי (10.2.15)). חזקה זו לא נסתרה והוכח כי ייפוי הכוח מסמיך את מכנס לבצע כל פעולה משפטית בעניין הדירה, לרבות קבלת התראות וכתבי בי-דין וייצוג בבית המשפט בהקשר לדירה, מבלי שהתובעת הודיעה למכנס על רצונה בהפסקת השליחות הרחבה שהוגדרה בין השתיים, כהוראת סעיף 14(א) בחוק השליחות. אוסיף ואציין, לעניין זה, כי על אף שנחזה כי שפת האם של התובעת איננה עברית, בטענות התביעה ובתצהיר התובעת, לא הועלתה כל טענה ביחס לאי-הבנת תוכנו של ייפוי הכוח, או לסתירת החזקה הנ"ל. מעדות התובעת מלפניי התברר כי הבינה את תוכנו של ייפוי הכוח עליו חתמה ועיקר טענותיה התמקד בפרשנותו.
3. עוד אציין כי הנסיבות שנדונו בעניין אלג'יר שונות מהמקרה הנדון. שם נקבע, כי אין להסיק קיומם יחסי השליחות בין הלקוח לעורך דינו ביחס לייצוג בהליך ספציפי, מתוך מכתב אחד ויחיד שכתב עורך הדין בשם הלקוח טרם נקיטת ההליך, במענה למכתב התראה שנשלח אליו.
4. "שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח... מחייבת ומזכה, לפי העניין, את השולח" (ראו סעיף 2 בחוק השליחות). השליחות מושא ההליך הוקנתה בהרשאה שבכתב כנוסח ייפוי הכוח וכן בהתנהגותה של התובעת - השולח, כלשון סעיף 3 (א) בחוק השליחות. שוב אציין ומבלי לקבע מסמרות, כי לא מן הנמנע שהתנהגות זו שיגרה מסר לשלוח שניתן לפעול על פי הוראות ראשת הקבוצה הנחזית – הנתבעת 3 ולהסתפק בנוסח ייפוי הכוח בכל הקשור לתובעת עצמה.
5. לגישת התובעת, המוכרים רשמו את מכנס כמי שמייצגת אותה בהליך בניגוד לדין וביצעו אצלה את מסירת כתב התביעה עבורה. נטען, כי אם התובעת הייתה יודעת ששותפיה מפרים את ההסכם היא הייתה יכולה לרפא פגם זה אך גם אפשרות זו נמנעה ממנה. עוד נטען, כי מכנס לא יכלה להצהיר שהיא מייצגת את התובעת וגם לא יכלה לשמש כתובת למסירת כתבי בי-דין, במיוחד לנוכח נוסח ת/1- הודעת המזכירות לפיה יש להמציא לבעלי הדין את כתב הטענות הפותח את ההליך. אין בידי לקבל טענות אלו. נוסחו המפורש של ייפוי הכוח, תומך בגרסתה של מכנס, לפיה ביכולתה לקבל התראה עבור התובעת בגין הפרת ההסכם ולייצגה בתובענה.
6. עו"ד ינון שי, התייחס בתצהירו להקשרי הזיוף הנטען, לתלונה שהוגשה בגין מעשה מרמה ו-"לשרשרת אין סופית של הפרות גסות ויסודיות" של ההסכם. בחקירתו הנגדית, צוין כי מכנס נרשמה כמייצגת של התובעת בעת הגשת התביעה וכן כי אין בידו אישור מטעם התובעת על קבלת כתב התביעה (ראו פרו' עמ' 16 שורות 5-10; 26-29). הובהר, כי לא נעשתה פנייה לתובעת שכן: "הפניות היו למי שהיה מעורב בעסקה בפועל וזה עו"ד נילי מכנס, הנתבעת 3" (ראו פרו' עמ' 17 שורות 1-6; שורה 16). גם מכנס מסרה, כי לא עדכנה את התובעת בכך שהתקבל במשרדה כתב התביעה כנגדה והיא לא בצעה לה מסירה שלו (ראו פרו' עמ' 12 שורות 3-17 ועמ' 15 שורות 15-16). עו"ד ינון שי הבהיר, כי ייפוי הכוח היווה חלק ממסמכי עסקת מכר הדירה ועל פיו הוא קישר את מכנס לעסקה. ברור היה לעד כי מכנס מייצגת את התובעת מעסקת המכר והלאה ויכול שהיו נוהגים אחרת ככל שמכנס הייתה טוענת שאיננה מייצגת את התובעת (ראו פרו' עמ' 18 שורות 6-20). בחקירתו הנגדית, מר יעקב אופטובסקי הבהיר כי עורכי הדין הם שביצעו את ההמצאות וניהלו את ההליך, כשלעד עצמו לא היה כל קשר עם התובעת (ראו פרו' עמ' 22 שורות 1-8).
7. בנסיבות אלו ובהינתן קיומו של מורשה ברור לקבלת כתבי בי-הדין, לא ראיתי לנכון לייחס משקל מכריע לנוסח ההודעה ת/1. לא נעלמה מעיניי הוראת תקנה 477 בתקנות הקובעת, כי:

"ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו ... ואם יש לו עורך דין, דיה ההמצאה לעורך הדין ... והכל אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת".

הכלל הוא, כי יש להמציא את כתב בי-הדין לנמען גופו, ככל האפשר, אך ניתן להמציאו לעורך דינו, אם יש לו עורך-דין המייצגו באותו ההליך. על מנת לקבוע אם עורך הדין מייצגו באותו הליך, יש להראות קיומה של הרשאה פורמאלית וזו שאלה שבעובדה הטעונה הוכחה (ראו עניין אלג'יר). כשמדובר בעורך-דין, די בכך שהוא פועל באותה עת כעורך-דין של הנמען (ר' ע"א 23/83  יוחימק נ' קדם (18.12.84); ת"א (ת"א) 19187-03-12‏ ‏ דביר נ' ‏Jkv Betiliguneges Gmbh (22.5.14)).

אין מחלוקת שכתב התביעה לא הומצא לתובעת עצמה, אך כתבי בי-הדין בתובענה הומצאו למכנס, שנבחרה על ידי המנוח וייצגה את ראשת הקבוצה ואף את התובעת. בנסיבות שנוצרו, הוכחה הרשאה פורמאלית שניתנה למכנס באמצעות ייפוי הכוח, מכנס הייתה "מורשה" לקבלת כתבי בי-הדין כהוראת תקנה 477 בתקנות והמצאה אליה כמוה כהמצאה לבעל הדין גופו.

1. מבלי לקבע מסמרות בטענת התובעת ביחס לקיומו של ניגוד עניינים שבו פעלה מכנס, הגם שלא ניתן לשלול טענה זו, אין בה כדי לשנות ממסקנותיי. קיים אף קושי לוגי לקבל טענה זו לנוכח רצונן המשותף של התובעת והנתבעת 3 לרפא את ההפרות שביכולתן לרפא. מכנס איננה בעלת דין בתובענה זו ולא ניתן לגבש ממצא מושכל בסוגיה זו, מבלי שתישמע עמדתה בתור בעלת דין, במובחן מזימונה למתן עדות. לגופו של עניין, מכנס אישרה כי החתימה את הנתבעת 3 על ייפוי כוח לייצגה כנגד התובעת בנוגע לזכויות אביה המנוח, כשבועיים לאחר קבלת כתב התביעה מושא פסק הדין (ר פרו' עמ' 13 שורות 5-11). כשהתבקשה להסביר את הדברים בתוספת לכך שהגישה בקשה לצו מניעה זמני בתיק ה"פ 28316-01-15 כשהיא מייצגת את הנתבעת 3 כנגד התובעת, ציינה שהדברים נכונים, אך:

"אחד לא שייך לשני... אני לא ייצגתי ברכישה את גב' טליה פבזנר (התובעת – א' ק') מהסיבה שהיא באה רק לחתום. קנו בשבילה דירה. אני אספתי את המסמכים כדי שהדירה תהיה רשומה... על שמה. היא לא התייעצה איתי. היא באה וחתמה כי אבא שלה ומיקי ביקשו שזה יהיה על שמה על אף שממנים את זה בין זה למה שעשתה טליה זה עניין אחר".

על אף שמתעוררת סתירה נטענת, לנוכח דבריה של מכנס כי לא ייצגה את התובעת ברכישת הדירה, ממכלול עדותה לפרוטוקול הדיון, התרשמתי כי דברים אלו נאמרו ביחס להיעדר קשר עם התובעת במסגרת המו"מ לעריכת ההסכם למול המוכרים.

כך, מכנס השיבה בחיוב לשאלה אם יכלה לייצג את התובעת מבלי לתאם את פרטי הדברים שהיא תאמר בשמה ובלי לעדכן אותה על קבלת התביעה כנגדה והוסיפה כי לא היו לה קשרים עם התובעת, תוך שהיא שבה ומדגישה כי התובעת הייתה במשרדה "בדיוק חמש דקות". העדה איננה זוכרת תצהירים שהגישה בשם התובעת בהליך מושא פסק הדין והסתמכה על תצהיריה של הנתבעת 3 שפעלה: "כל הזמן בשמה ובשם התובעת". לגישתה, לצורך ניהול ההליך נדרש תיאום עמדות רק עם הנתבעת 3 ומכנס סבורה כי התובעת כלל לא ידעה "מה היא קונה ומה היא לא קונה" והיא לא עדכנה אותה ביחס להליך "כמו שלא עדכנתי אותה שהיא קונה, היא באה לחתום". כך גם לא עודכנה התובעת בדבר הגשת צו מניעה שהתקבל במשרדה וכדברי מכנס: "לא עדכנתי אותה בשום דבר. בשביל זה היא נתנה לי יפוי כוח". מכנס אף לא עדכנה את התובעת שעליה להתייצב לדיון בבקשה לצו מניעה שנקבע במעמד הצדדים והיא גם לא ביקשה אישור להסכמות שהוצגו במסגרת הדיון בצו המניעה שכן: "הדומיננטית הייתה מיקי כספי" (ראו פרו' עמ' 13 שורות 5-23; עמ' 12 שורות 3-22; עמ' 15 שורה 18; עמ' 11 שורות 10-19).

מכל מקום, אני סבור כי לנוכח פרשנות ייפוי הכוח בראי לשונו ומכלול הנסיבות הנוספות שתוארו - אין בדברים אלו כדי לסתור את יחסי השליחות שכוננו בין התובעת למכנס.

מצג כלפי המוכרים

1. ככל שטוענת התובעת כי מכנס פעלה בחזקת שלוח מטעמה מבלי שהורשתה לכך, או בחריגה מהרשאתה – לבד מזכויות התובעת כלפי השלוח, עת מתבקש ביטול פסק הדין מכוח טענה שכזו, יש לייחס משקל משמעותי לעניינם של המוכרים. הוראת סעיף 6(ב) בחוק השליחות, מתייחסת למוכרים כאל צד שלישי שבשעת פעולת מכנס ללא הרשאה או בחריגה ממנה, כנטען, הם לא ידעו על כך וגם לא היו צריכים לדעת על כך. הברירה בידם במצב דברים שכזה, כפי שמומשה, לראות את מכנס כ"בעל דברו" של התובעת (ר' ע"א 1808/11 אוחנה נ' ברימט (20.1.15)).
2. כלפי המוכרים קיים מצג ברור בדמות תקינות הייצוג בהליך, הן מפיה של מכנס, הן לאור נוסחו של ייפוי הכוח שהיה לנגד עיני עו"ד ינון שי מתחילת הדרך והן לאור שתיקתה הרועמת והלא ברורה של הנתבעת 3 בנושא.
3. בחירתה של מכנס שלא לבצע כל פנייה אל התובעת טרם הגשת התביעה כנגדה, לאחר הגשתה ובמהלך בירורה, אין בה כדי להביא לביטול פסק הדין. הנזק שנגרם לתובעת קשור בהוראות סעיפים 8 ו- 9 בחוק השליחות על פיהן, בין היתר, מכנס - כשלוח, חייבת הייתה לגלות לתובעת - כשולח, כל ידיעה ולמסור לה כל מסמך הנוגע לנושא השליחות, תוך מתן דין וחשבון על פעולותיה. ככל שתתברר הפרת חובותיה כשלוח, יכול שתמצא התובעת זכאית לתרופות הניתנות בשל הפרת חוזה.

כך, נשמרות אף טענות התובעת במישור החוזי כלפי הנתבעת 3 בכל הקשור ליחסי השותפות ביניהן בקבוצת הרוכשים הרלוונטית ולשאלה האם דווקא התובעת היא זו שצריכה לשאת בתשלום הפיצוי המוסכם הנתבע ממנה. אין מענה לשאלה החשובה מדוע דודתה של התובעת, שותפתה, לא עדכנה אותה בקרות ההליך. הנתבעת 3 לא טענה במפורש שאכן התובעת לא יוצגה בהליך וזו הטענה היחידה שיכולה להתיישב עם תמיכתה בביטול פסק הדין ועם הפנייתה לסעיף 5 בחוק השליחות. כך גם לא ברור אם הנתבעת 3 עדכנה את המנוח ואם כלל הייתה צריכה לעדכן מי מהם. במצב דברים בו שותף אחד אינו בקיא כלל בנושא השותפות ואינו מגלה עניין בכך, נשאלת השאלה אם יש לעדכנו במצב הדברים שנוצר ביחס לדירה. זו שאלה הקשורה במערכת היחסים בין התובעת, הנתבעת 3 ומכנס אין בנתוניה להוות עילה לביטול פסק הדין, שעה שהוכח מלפניי קיומו של ייצוג לתובעת בהליך. מכנס והנתבעת 3 הם בעלי הדברים האמיתיים שעמם צריכה התובעת לשקול לבוא חשבון, ככל שנגרם לה נזק ולא בגדרי עתירה לביטול פסק הדין, בהינתן רכיב השליחות שהוכח.

1. לא מצאתי ממש ביתרת הטענות בהקשרי הנתבע 6, שינויי חתימות התובעת ורוכשי הדירה החדשים (ראו סעיף 2 בתצהירו של מר אופטובסקי; פרו' עמ' 7 שורות 21-31; עמ' 8 שורות 1-19; עמ' 14 שורות 7-26; עמ' 17 שורות 8-14; עמ' 19 שורות 12-18).

סוף דבר

1. תוצאת הדיון קשה עבור התובעת, שאכן לא ידעה על ההליך שהתנהל כנגדה וכעת היא נחשבת כמי שהפרה את ההסכם ונדרשת לשלם פיצוי מוסכם. עם זאת, לא שוכנעתי כי חוסר נוחות זה מטה הכף לעבר ביטול פסק הדין. יש למקם את טענות התובעת ואת הסעד המבוקש על ידה, בתוככי מערכת היחסים המשפטית הרלוונטית. בזו הנוכחית, לא נמצא הצדק לביטול פסק הדין ומשהתבררו יחסי שליחות שהביאו לייצוג התובעת בהליך, תרופתה מצויה בגדרי יריבות אחרת.
2. לאור המקובץ – התובענה נדחית. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, על היעדר מודעות התובעת להליך ומבוקשה לפעול להקטנת נזקיה על פי הדרך שהתווה בית המשפט העליון - לא מצאתי לנכון למתוח למולה את מלוא שורת ההוצאות ואני מחייבה לשלם למוכרים הוצאות בסכום כולל של 7,500 ₪. סכום ההוצאות ישולם בתוך 30 ימים ורק ככל שלא ישולם במועדו, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לידיעת הצדדים.

זכות ערעור – כדין.

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

ניתן היום, כ"ו אדר ב' תשע"ט, 02 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.