11 דצמבר 2017

1. התובעת עבדה אצל הנתבעת במשק בית משך כשנתיים, מיום 24.6.14 ועד ליום 7.7.16. עבודתה של התובעת התבצעה בבית הנתבעת, אחת לשבועיים, בימי חמישי בשבוע, למשך 4 שעות, עבורן קיבלה 220 ₪ (55 ₪ לשעה).
2. ביום חמישי, 7.7.16, הגיעה התובעת לעבוד בבית הנתבעת, אך הנתבעת לא הייתה בבית. בין הצדדים הוחלפו טלפונית ולאחר מכן פנים אל פנים חילופי דברים בנימה לא נעימה לשתיהן ומאז לא נמשכו יחסי העבודה.
3. ביום 11.7.16 בעקבות שאלת התובעת לנתבעת האם להגיע לעבוד ביום חמישי הקרוב, השיבה הנתבעת: "חמישי הזה אנחנו לא נהיה ואח"כ יהיה לי שיפוץ אז הדבר (כך במקור) בעוד שבועיים או שלושה ואני יעבור (כך במקור) לפעם בחודש". הודעת הוואטסאפ צורפה לכתב התביעה ואינה במחלוקת. אף אין מחלוקת כי לאחר הודעה זו החלה הידברות בין הצדדים ביחס לגמר חשבון, בהבנה שיחסי העבודה אינם נמשכים.
4. בתביעה בפנינו עותרת התובעת לתשלום השלמת פיצויי פיטורים, שכר עבודה עבור 7.7.16, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, הפרשים לפנסיה וכן תשלומים נוספים, בהם: הלנת שכר עבודה ופיצויי פיטורים, אובדן יום עבודה, הוצאות נסיעה, הוצאות דואר רשום, עוגמת נפש ובזבוז זמן.
5. בדיון שהתקיים, ביקשו הצדדים להישמע בו ביום, למרות שהוסבר להם כי בדרך כלל נקבע מועד נפרד להוכחות. מכיוון שיומן בית הדין אפשר זאת, בקשתם התקבלה. לפיכך, העידו התובעת מחד והנתבעת מאידך והן שטחו בפניי את טענותיהן.

להלן הכרעתי בעילות התביעה:

1. שכר עבור 7.7.16 - למרות שבפתח הדיון העידה התובעת שהגיעה לעבודה ביום 7.7.16 "ביום הרגיל" שלה (בשים לה להסכמה כי העבודה בוצעה אחת לשבועיים), הרי שבעדותה בפניי אישרה את טענת הנתבעת שלמעשה באותו יום לא הייתה אמורה להגיע לעבודה. התובעת אישרה שבשבוע קודם לכן הייתה אמורה להגיע לעבודה, אך הודיעה על היעדרות מפאת מחלה (לא הוצג בפניי אישור מחלה). לפי עדותה של התובעת היא סברה שהנתבעת ביקשה ממנה לבוא בשבוע שלאחר מכן במקום אותו יום ואילו הנתבעת טענה בעדותה, שהיא סברה שהתובעת תבוא בעוד שבועיים, בסדר הרגיל, ולכן לא המתינה לה בביתה.

בשים לב לכך, שאין חולק שהתובעת התייצבה לעבוד ביום שלא היה מיועד לעבודתה הרגילה ומשלא הוכח כי הנתבעת ביקשה מהתובעת לבוא לעבודה באותו יום, מה גם שלאור שינוי הגרסאות של התובעת אינני נותנת אמון מלא בעדותה, תביעת התובעת לתשלום שכר עבודה עבור ה-7.7.16 נדחית בזאת.

מודעת אני לכך שבמסגרת ניסיונות של הצדדים להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית הדין הייתה הנתבעת נכונה לשלם את יום העבודה הזה, ואולם משלא הגיעו להסכמות וביקשו כי נפסוק לפי שורת הדין, כך נעשה.

1. נסיבות סיום העבודה - כפי שעולה מעדותה של הנתבעת, היא למעשה אישרה שהחליטה בעקבות המקרה הנ"ל לסיים את עבודתה של התובעת (עמ' 3 שורה 13 ואילך). הדבר עולה גם מהודעת הוואטסאפ שצוטטה לעיל, בה מודיעה הנתבעת לתובעת שלא להגיע בינתיים לעבודה ואף מודיעה כי לאחר מכן ייערכו שינויים בהסכם בין הצדדים ביחס להיקף העבודה. בנסיבות אלו, יש לראות בתובעת כמי שפוטרה מעבודתה.

לפיכך התובעת זכאית להשלמת פיצויי פיטורים בסך 239 ₪, כפי סכום תביעתה שלא נסתר (בנוסף לשחרור הקופה עליו לא הייתה מחלוקת).

כמו כן זכאית התובעת לדמי הודעה מוקדמת בסך 315 ₪, לפי התחשיב הבא:

שכר חודשי ממוצע בסך 473 ₪ (220 לשבועיים) במכפלת 20 ימים לחלק ל-30 (סעיף 4 (2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות תשס"א-2001).

1. בנוסף זכאית התובעת להפרשים בגין חופשה שנתית, דמי הבראה ופנסיה בסך 340 ₪, בהתאם לתביעתה שלא הייתה במחלוקת (בעניין ההפרשים לפנסיה ראו את הסברי התובעת בעמ' 3 שורה 27 ואילך). בעניין זה אציין רק, כי בעוד שהתובעת תבעה פדיון חופשה שנתית לפי שכר יומי בסך 440 ₪, הרי שנוכח ההסכמה ששכרה היומי עמד על 220 ₪, היא זכאית למחצית הסכום הנתבע (123 ₪ ולא 245 ₪).
2. לא מצאתי לנכון לפסוק לתובעת את יתר הרכיבים הנתבעים על ידה. בשים לב לכך שהתובעת התייצבה לעבודה ביום שאינו יום עבודתה הרגיל ולמחלוקת שקמה בין הצדדים בעקבות הכעס ההדדי שהתעורר אגב כך, הרי שתשלום פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת היה במחלוקת כנה, כך שאין מקום לפסוק פיצויי הלנה. בהקשר זה יודגש, כי הנתבעת העידה ולא נסתרה כי פנתה להסתדרות, על מנת לקבל עמדתה ביחס לזכויות התובעת ולא נמסר לה כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים, דבר התומך בקיומה של מחלוקת כנה בסוגיה.

באשר להוצאות המשפט –התובעת דחתה את הצעותיה הסבירות של הנתבעת, אשר הייתה נכונה לשלם לתובעת אף מעבר לסכומים שההסתדרות חישבה, הרי שהתובעת, שעמדה על תשלום סכומים שלא נפסקו לה במסגרת פסק דין זה, היא שגרמה בהתנהגותה להוצאות משפט מיותרות.

1. על יסוד האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת בתוך 30 ימים מהיום, את הסכומים הבאים, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 7.7.16 ועד לתשלום המלא בפועל:

א. השלמת פיצויי פיטורים בסך 239 ₪.

ב. דמי הודעה מוקדמת בסך 315 ₪.

ג. פדיון חופשה בסך 123 ₪.

ד. דמי הבראה בסך 105 ₪.

ה. פיצוי חלף חוסר בפנסיה בסך 112 ₪.

1. בנסיבות העניין ולאור העובדה כי התקיים דיון אחד בלבד בתיק, יישא כל צד בהוצאותיו.
2. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין בידיו.

ניתן היום, כ"ג כסלו תשע"ח, (11 דצמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.