מטעם התובעת: עו"ד ברק פרל

מטעם הנתבעות: עו"ד מאיר דואל

1. תביעה זו עניינה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה, לפי הנטען בכתב התביעה, בתאריך 20/2/17, בין רכב המצוי בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין רכב הנמצא בבעלות הנתבעת-1 והמבוטח על ידי הנתבעת-2 (להלן: "רכב הנתבעות").
2. על פי הנטען בכתב התביעה במועד התאונה הנטען, בצומת רעננה מרכז, סטה רכב הנתבעות מנתיבו, פגע ברכב התובעת ונמלט מהמקום.

הנתבעות מכחישות מכל וכל מעורבותן בתאונה וטוענות באמצעות מחזיקת הרכב והנהגת בו בעת הרלוונטית (להלן: "נהגת הנתבעות"), כי הרכב לא היה מעורב כלל בתאונה הנטענת ונהגת הנתבעות שהיא המחזיקה והמשתמשת הבלעדית בו, לא הייתה במקום.

1. בדיון ההוכחות שהתקיים בתיק, העידו נהג רכב התובעת ונהגת הנתבעות.

נהג רכב התובעת, שהגיע באיחור רב לדיון ורק לאחר שהובהר לו שאם לא יתייצב יוצא נגדו צו הבאה, העיד, כי במהלך נסיעתו בצומת רעננה, בעת שהוא עומד בטור רכבים על מנת לפנות ימינה, סטה רכב מסוג ניסן ג'וק שחור ופגע בו, לאחר התאונה אותת לנהגת לעצור ואולם זו לא עצרה ואף ניסתה להתחמק, הוא נסע אחריה ובמקביל התקשר למשטרה ואף צילם אותה ואת מספר הרכב שלה. במשטרה אמרו לו לבוא להגיש תלונה. הנהג זיהה את העדה שישבה באולם כזו שנהגה ברכב.

הנהג נחקר חקירה נגדית ממושכת ונוקבת בניסיון להטיל ספק בכל אמירה שאמר. על אף חקירה זו, חזר הנהג על גרסתו בנוגע לאופן התרחשות התאונה וחזר וטען, כי העדה היושבת באולם בית המשפט היא זו שנהגה ברכב, הגם שלא היה בטוח בנוגע לצבע השיער של העדה בזמן התאונה, לכתחילה אמר בביטחון רב, כי שערה היה שחור ואולם כאשר נטען כי יכול וקיימת תמונה שמצביעה כי שערה היה בלונדיני אמר שיכול והשיער היה שחורדיני.

מהמסמכים שהוגשו הסתבר כיומיים לאחר התאונה הגיע הנהג למשטרה ומסר תלונה. בתלונה חזר הנהג על התיאור שמסר כאשר לדבריו –

"הייתי ממש על הנתיב הכי ימני בפנייה לכביש 4 מכיוון של צומת רעננה מרכז אשה בעלת מראה רוסי בסביבות גיל ה- 40 נכנסה בי בצד שמאל של הרכב כאשר היא סוטה בגסות מהנתיב השמאלי לימני בעוד שאני בדיוק מבצע את הפניה (העיקול) לכביש 4 – סימנתי לבחורה לעצור בצד וזו החלה לנסוע בשיא המהירות וברחה נסעתי אליה תוך כדי שהיא מסכנת את התנועה והצלחתי לרשום את מספר הרכב שלה".

בהתאם לגרסה זו ובניגוד לעדותו של הנהג כי צילם את הנהגת ואת מספר הרכב, במשטרה יומיים לאחר התאונה, הנהג לא טען שצילם את מספר הרכב, אלא טען שרשם את מספר הרכב. הלכה למעשה, אין תיעוד לרישום בזמן אמת, והתמונות שצולמו אף שנטען כי נמסרו הן לתובעת, הן לאמו של הנהג והן למשטרה לא אותרו ולא הוגשו.

1. במסגרת עדותה שבה נהגת רכב הנתבעות על טענתה שלא הייתה מעורבת כלל בתאונת הדרכים הנטענת וכי בכלל במועד האירוע צבע שערה היה בלונדיני ולא שחור כפי שטען נהג רכב התובעת, העדה טענה עוד שלא הייתה כל פגיעה ברכב ואף הציגה תמונה לאשש זאת. העדה עמדה על סביבת מגוריה בחדרה, לימודיה בנתניה וטענה, כי אין כל סיבה שתהא בצומת רעננה במועד הנטען ובשעה הנטענת של התאונה.

דיון והכרעה

1. המדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% ומשכך, די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה, על מנת להעדיפה על הגרסה אחרת. הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה כמו גם של הנזק ועליו להוכיח את אופן התרחשות התאונה את זהות כלי הרכב שהיו מעורבים ואת אחריות הנהג השני לה, כמו כן עליו להוכיח את הנזקים שנגרמו בתאונה הנטענת ואת שיעורם. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי.

לאחר שבחנתי את עדויות העדים, את סבירות הגרסה ואת מכלול נסיבות העניין, באתי לידי מסקנה, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח ברמה הנדרשת בהליך האזרחי, את מעורבות רכב הנתבעות בתאונה.

1. בתיק זה שענייננו גרסה מול גרסה, ברי, כי ההכרעה קמה ונופלת בראש ובראשונה על מהימנות העדים, בחנתי ארוכות את מהימנות גרסת העדים כפי שהושמעה באולם בית המשפט ובאתי לידי מסקנה, כי אמנם עדותו של עד התובעת הייתה בעלת נופך מהימנות לא מבוטל והוא משוכנע עד תום בגרסתו, ואולם אין בעדות זו לבדה להרים את הנטל, וזאת כאשר התגלעו כמה סתירות לא מבוטלות בעדות, המביאות לידי מסקנה שיכול ונפלה שגגה בזיהוי הרכב המעורב וכאשר לא הובא תיעוד שגם לשיטתו של העד היה קיים בזמן אמת, שיכל היה להסיר כל ספק.

הקושי הראשון והמרכזי העומד לפתחה של התובעת הוא הימנעותה מלהציג את התמונות שצולמו לפי גרסת העד מטעמה בזמן הארוע. אם ההנחה היא שעדות עד התובעת מהימנה או אז אמורה להתקבל הגרסה שמסר לפיה צילם תמונות במועד הארוע ומסר תמונות אלה אם ישירות ואם באמצעות אמו שהיתה מחזיקת הרכב לתובעת. דא עקא שהתובעת לא השכילה לשמור את אותן התמונות וגרמה בכך לנזק ראייתי לא מבוטל ולפגיעה של ממש ביכולת להוכיח את תביעתה ובהקשר זה אין לה אלא להלין אלא על עצמה. למותר לציין, כי ככל שלא צולמו ולא נמסרו תמונות כאלה, ממלא גרסת העד אינה עומדת ואין צורך להוסיף.

לכך, נוספת הסתירה בין העדות באולם כי צולמו תמונות, לבין הגרסה שמסר העד בזמן אמת במשטרה לפיה רשם את מספר הרכב וכלל לא הוזכרה העובדה שצולמו תמונות ואף לא מתועד כי נמסרו למשטרה תמונות כאלה ואם אכן רשם העד את המספר היכן הרישום ומי לידנו כף יתקע כי לא נפלה שגגה במספר שרשם.

אכן העד זיהה את נהגת הנתבעות באולם בית המשפט ואולם זיהוי זה משקלו לא גדול, שעה שמדובר בזיהוי אדם אחד המצוי למטרה מסויימת באולם מה גם שנפלה סתירה משמעותית בעדות העד בנוגע לצבע שערה של הנהגת. לכתחילה טען העד בביטחון רב כי צבע שערה היה שחור, כפי צבע שערה הנוכחי. לאחר שהועלתה האפשרות שצבע השיער בתקופה הרלבנטית היה בלונדיני, ואף הוצגה תמונה שיש בה כדי לאשש את הטענה, שינה העד את גרסתו וטען כי הצבע היה שחור או שחורדיני. הניסיון של העד להתאים את גרסתו לפרטים שהתבררו מעורר חוסר נוחות ומביא לידי מסקנה כי לא ניתן לבסס אך ורק על גרסתו את ההכרעה.

אכן תיאור הרכב שמסר העד מתאים לרכבן של הנתבעות, רכב מסוג ניסן ג'וק שחור, דא עקא שהתובעת לא שללה את האפשרות הסבירה ששורת רכבים מאותה תוצרת וצבע קיבלו מספר רישוי דומה וטעות באחת מהספרות הייתה מביאה לאותו סוג וצבע רכב ממש.

קושי נוסף שמתעורר נוגע לכך שלא הוכחה פגיעה משמעותית ברכב הנתבעות. בשים לב לפגיעות ברכב התובעת ניתן היה לצפות לפגיעה ממשית בפגוש רכב הנתבעות, דא עקא שבדיון הוצגה תמונה של רכב הנתבעות מתקופה הסמוכה לתאונה ואף שנראתה שריטה בפגוש, מדובר היה בפגיעה שולית שלא התאימה לנטען. אכן לא ניתן לשלול שעדת הנתבעות תיקנה את הרכב בין התאונה לבין מועד צילום התמונה ואולם הנטל הוא על התובעת וקיים קושי לבסס את ההכרעה על בסיס הראיות שהובאו.

לאמור עד כאן מצטרף דו"ח השמאי עליו מתבססת התובעת, שממנו עולה שהרכב נבדק רק כחודש לאחר התאונה ושיכול שיוחסו לתאונה נזקים שכלל לא נגרמו בה. מגרסת עד התובעת עולה שהנזקים שנגרמו לרכב היו בצד השמאלי של הרכב לאורך שתי הדלתות, כך מסר במשטרה זמן קצר לאחר האירוע: "כל צד שמאל משופשף פלוס בעיה מכנית שנוצרה", זו הייתה גם גרסתו בדיון ואולם דו"ח השמאי מעלה, כי הייתה גם פגיעה במראה שנצבעה. כאשר העד נשאל על כך השיב שהמראה לא נפגעה ואולם כאשר עומת עם הדו"ח בהקשר זה, טען שיכול והמראה נשרטה. לא רק שאופן תיאור התאונה אינו מתאים כלל לפגיעה במראה, אלא ששוב הניסיון של העד להתאים את הגרסה למה שהסתבר במהלך הדיון מעורר חוסר נוחות ואינו מאפשר לבסס את ההכרעה על עדות זו.

יתירה מזו, מדו"ח השמאי עולה, כי גם הפגוש האחורי נצבע וגם תיקון ייחס השמאי לתאונה, ואולם מהלך התאונה לא מתאים כלל לפגיעה בפגוש האחורי, העד כלל לא טען זאת והדבר לא מתיישב עם אופן התרחשות התאונה המתואר על ידי העד. הניסיון לייחס נזקים שלא נגרמו בתאונה לתאונה, מחליש את משקלו של דו"ח השמאי, עד כדי איונו. השמאי כגורם מקצועי חייב לברר את אופן התרחשות התאונה ואת הנזקים שנגרמו בה ואינו יכול ליחס מוקדי נזק שאינם קשורים ושלא נטענו על ידי המבוטח ולכלול אותם בדו"ח בנסיון להטיל את השיפוץ הכללי של הרכב על הנתבעות.

1. לא נעלם מעיני הקושי בהתנהלות עדת הנתבעות שעמדה מלכתחילה על גרסתה בעוז וזאת כל עוד עד התובעת לא התייצב לדיון והייתה קיימת אפשרות של סיום טכני של ההליך בלא עדויות; ואולם כאשר הסתבר, כי עד התובעת אכן עומד להגיע וצפוי להתקיים דיון לגופו של עניין, הפגינה חוסר בטחון וניכר היה שעדת הנתבעות מבקשת להימנע מן המפגש עם העד, היא עמדה על דעתה שלא להמתין לעד בהתרגשות, באסרטיביות ואף בדמעות וכשראתה שבקשתה שלא לקיים את הדיון אינה מתקבלת ואף הודיעה שתעזוב את האולם עד כי נדרשה החלטה ברורה שהדיון יתקיים בין אם תבחר להיוותר ובין אם לאו.

יתירה מזו, במהלך עדותה, העדה אמנם עמדה על דעתה שלא הייתה כלל במקום ואולם כאשר התבקשה להסביר מדוע הרכב רשום לטענתה על שם חברתה, שעה שהיא זו שעושה בו שימוש בלעדי והוא אף רכב הנמצא בבעלותה לפי טענתה, סרבה להשיב, כאשר הרושם שהתקבל הוא שיש לעדה מה להסתיר וכי יכול ויש לה אינטרס ברור שלא להודות במעורבותה בתאונה על כל המשמעויות המוסריות והכספיות שעשויות להיות כרוכות בכך.

1. למרות הקשיים בגרסת עדת הנתבעות, בסופם של דברים בשים לב לנטלי ההוכחה, לקשיים בגרסת עד התובעת ולמחדלי התובעת בהבאת מלוא הראיות שהיו קיימות לטענת העד עצמו, באתי לידי מסקנה שהתובעת לא עמדה בנטל ומשכך אין מנוס אלא לדחות את התביעה.
2. התביעה נדחית. התובעת תשא בהוצאות עדת הנתבעות כפי שנפסקו בשני הדיונים וכן בשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 2,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, ט' תמוז תשע"ח, 22 יוני 2018, בהעדר הצדדים.