1. לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה על רקע נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 23.02.2017 בין כלי רכב, מ"ר 62-903-65 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת בביטוח נזקי רכוש העלולים להתרחש בתקופת הפוליסה (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 52-425-35 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") ולבין כלי רכב, מ"ר 27-360-34 שבעת התאונה היה הרכב הראשון בשרשרת, אשר אינו צד לתובענה (להלן: "הרכב הראשון") (ולהלן: "התאונה").

2. המחלוקת בין הצדדים היא בדבר האחריות לקרות התאונה ובשאלת היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה לרבות נהג הרכב הראשון.

4. עוד בפתח ישיבת ההוכחות, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד לביסוס מסקנתי.

גרסתה של נהגת רכב התובעת לתאונה הייתה כי לאחר שפנתה ימינה מהנתיב השמאלי (מבין שניים מהם ניתן לפנות ימינה בלבד), שברחוב טשרניחובסקי לרחוב אלנבי, ולפני הפנייה שמאלה מהנתיב השמאלי, מבין שניים, לרחוב גאולה בתל אביב, רכב הנתבעים סטה באחת שמאלה מבלי ליתן כל התראה מוקדמת, ולמעשה, הפתיע את נהגת רכב התובעת בסטייתו, ובשל כך נגרמה התאונה שבין רכב התובעת לרכב הנתבעים.

גרסתו של נהג רכב הנתבעים לתאונה, לעומת זאת, הייתה מהוססת מאוד. לא ברור מעדותו מאיזה נתיב ברחוב טשרניחובסקי הוא פנה ימינה – האם מהנתיב השמאלי או מהנתיב הימיני. פעם, מעיד נהג רכב הנתבעים כי הפנייה הייתה מהנתיב השמאלי, ופעם אחרת מעיד, באופן מהוסס למדי, כי עבר מהנתיב השמאלי לנתיב הימיני. עוד מעיד נהג רכב הנתבעים כי ברחוב אלנבי, הרכב הראשון אשר הוסע לפניו, נעצר באופן פתאומי, ונהג רכב הנתבעים עצר בעקבותיו מבלי לפגוע בו, אלא שאז רכב התובעת התנגש בו מאחור והדפו לעבר הרכב הראשון.

נהג רכב הראשון העיד כי הסיע את רכבו בנתיב הנסיעה השמאלי, מבין שניים ברחוב אלנבי, לאחר שפנה ימינה מהנתיב השמאלי ברחוב טשרניחובסקי, ואז רכב שהוסע לפניו נעצר כך גם הרכב הראשון, ואז הרגיש מכה בחלקו האחורי של הרכב הראשון. נהג הרכב הראשון מעיד כי הרגיש מכה אחת, שמע מכה אחת ולא שמע כל רעש של תאונה לפני הפגיעה בחלקו האחורי של רכבו.

אציין כי עדותו של נהג הרכב הראשון הייתה משכנעת מאוד. למעלה מזאת, מדובר בעדותו של עד ניטרלי, מאחר שביחס לתובענה זו, אין לנהג הרכב הראשון כל אינטרס כי האחריות לקרות התאונה תוטל דווקא על מי משני נהגי הרכבים האחרים.

כמו כן, אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעת, אשר הייתה קוהרנטית, סדורה והקרינה אמינות, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים, אשר הייתה מהוססת מאוד, מתפתחת ומתחמקת.

יתירה מזאת, מוקדי הנזק ברכב התובעת – בפינה הימינית הקדמית והפנס הימיני הקדמי – וברכב הנתבעים – בפינה השמאלית האחורית והדופן השמאלית האחורית ובצדו הימיני של הפגוש הקדמי – מצביעים על כך שרכב הנתבעים היה בסטייה שמאלה בעת התנגשותו עם רכב התובעת, וכי לאור הדיפתו של רכב הנתבעים לעבר הרכב הראשון, נפגע רכב הנתבעים בצדו הימיני של הפגוש הקדמי.

אשר על כן, אני משוכנע, כי רכב הנתבעים סטה באחת שמאלה לנתיב נסיעתו של רכב התובעת, על רחוב אלנבי בסמוך לפני הפנייה שמאלה לרחוב גאולה, ככל הנראה, בשל רצונו לפנות שמאלה לרחוב גאולה, אך מבלי לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותו כדי למנוע תאונה אפשרית.

איני מטיל על נהגת רכב התובעת כל אחריות לקרות התאונה באשר שוכנעתי כי סטייתו שמאלה של רכב הנתבעים לא הייתה צפויה, לא ניתן בגינה כל התראה מוקדמת, והיא הופתעה מסטייתו של רכב הנתבעים, כך שלמעשה, לא היה באפשרותה לנקוט בכל פעולה למניעת התאונה.

אציין כי איני סבור שיש להטיל על נהג רכב הראשון אחריות לקרות התאונה.

באשר למחלוקת בעניין הנזק הנטען, הרי שמאחר שהנזק נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ואף לא ביקש לחקור את שמאי התובעת על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה, בדין יסודו.

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה, בסך של 7,590 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

6.3. שכר העדים כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת 2 תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל והצדדים הקדימו להסמיך את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ב אדר תשע"ח, 09 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.