1. עניינה של התביעה נזקי רכוש לרכב בגין תאונה מיום 4.2.2016.

2. הנתבע אינו חולק על העובדה שהוא אחראי לתאונה במובן זה שהוא לא שמר מרחק כנדרש והתנגש ברכב התובעת מאחור. לטענתו, הוא אחראי רק לנזק בפגוש רכב התובעת וכל יתר הנזקים המנויים בחוות דעת השמאי אינם קשורים לתאונה ואינם מתיישבים עם עוצמת התנגשות כלי הרכב וגובה רכב הנתבע.

3. התובעת הרימה את הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי בין הנזקים לתאונה כמפורט להלן:

א. בתמונות רכב התובעת, שצולמו במקום התאונה, ניתן לראות נזק מעבר לנזק בפגוש.

ב. הנזק הנרחב ברכב הנתבע כנחזה בתצלומים, תומך כי ההתנגשות הייתה בעוצמה.

ג. נזקי רכב התובעת נתמכים בחוות דעת שמאי.

ד. על פי חוות דעת השמאי, רכב התובעת נבדק סמוך לתאונה בתאריכים 7, 8, 9, ו-11 בחודש פברואר 2016.

4. הנתבע ביקש לאפשר לו הבאת חוות דעת שמאי נגדית. לא ראיתי להיעתר לבקשה. חוות הדעת מטעם התובעת צורפה לכתב התביעה והייתה בידי התובע כעשרה חודשים לפני הדיון. לדברי הנתבע עצמו הוא התייעץ עם עו"ד אודות חוות הדעת מטעם התובעת. לתובע לא הייתה, אפוא כל מניעה להגיש חוות דעת נגדית קודם לדיון ואין הצדקה לאפשר לו הגשתה כעת, לאחר שמיעת העדויות והטיעונים בדיון.

5. על כן, התביעה מתקבלת. לפנים משורת הדין משום שהנתבע אינו מבוטח, אני מורה על הפחתת שכר העדה מטעם התובעת ל-200 ש"ח ושכר טרחת עוה"ד ל- 1,500 ש"ח.

6. הנתבע ישלם לתובעת את הסך של 16,996 ש"ח בצירוף אגרת בית המשפט, שכר העדה מטעם התובעת בסך 200 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ש"ח.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"א תשרי תשע"ט, 20 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.