<#2#>

נוכחים:

המערער ובאי כוחו עו"ד עדן פוליטקין ועו"ד רועי שרמן

ב"כ המשיבה עו"ד יניב בן הרוש

הוריו של המערער

פרוטוקול

ב"כ המערער: חוזרת על הודעת הערעור.

נמצא באולם מר גיל אילן, שהינו מנכ"ל עמותת "אלא". מדובר בעמותה שבין היתר עוסקת בסיוע לאנשים הסובלים מהתמכרויות. מר אילן מכיר את המערער הרבה שנים. הוא כתב חוות דעת שלא הייתה בפני בית משפט קמא, אבל הוא הגיע לכאן והוא מבקש לומר מספר מילים כיוון שכרגע, כאשר כל הגורמים ניסו לעזור למערער, הרי שיש כאן גורמי תמיכה שיכולים לסייע לו.

מדובר במערער שנסיבות חייו קשות עד כדי חריגות. בין יתר הנסיבות האישיות ישנה נסיבה, היה משבר מאוד משמעותי במשפחה ולקח זמן עד אשר המשפחה התאחדה על רקע מאסרו של המערער וכרגע מוכנה לסייע לו ולתמוך בו.

אני מבקשת להגיש אישור מד"ר מיכאל סגל. למיטב ידיעתי היה אישור קודם בבית משפט קמא.

מדובר בפסיכיאטר בשם ד"ר מיכאל סגל שממליץ על המשך קבלת טיפול בקנביס רפואי ובקשה לרישיון. על מנת לקבל רישיון לקנביס רפואי נדרשת הגשת בקשה מטעם הרופא. למערער היה רישיון בחלק מהתקופה. הרישיון פג בשלב מסוים.

אני מבקשת להגיש מסמך זה כדי לחדד את נסיבות החיים הקשות שמתוארות במסמך בקצרה.

בנסיבות כאלה אכן יש להקל בעונשו של המערער, במיוחד כאשר לטעמי הנסיבות האלה לא נלקחו כלל בחשבון במסגרת גזירת הדין, ואת זה ניתן לראות מגזר הדין שמנומק באופן חלקי.

ב"כ המשיבה: בית המשפט הציע למערער תסקיר שירות מבחן והמערער לא היה מעוניין לפנות לשירות המבחן ולא היה מעוניין שבית המשפט יצפה בתסקיר המעצר בעניינו, כך שהמערער הסתיר מבית משפט קמא את כל הנתונים לגבי נסיבות החיים והנתונים האישיים אותם חברתי מנסה להציג עכשיו בפני בית המשפט.

ב"כ המערער: המערער אינו מחויב להציג תסקיר מעצר במסגרת ההליך העיקרי.

המערער לא נשלח לתסקיר ולכן צריך להתחשב בשיקולים שעומדים בפני בית המשפט.

באשר לנסיבות האישיות, לטעמי הוגש במסגרת הטיעונים לעונש מכתב מרופא אשר מצביע על כך שהמערער אכן חווה את מה שהוא מספר.

אני מתייחסת לנסיבות החיים הקשות של המערער, שהשפיעו עליו עד מאוד. אני מסכימה שהמערער לא קיבל רישיון למכור את הקנביס. העבירות הן חמורות, אבל ישנה כאן החמרה יתרה. הוטל עליו עונש של 30 חודשי מאסר. כפי שטענתי בהודעת הערעור, מלאכת גזירת הדין במקרה הזה הייתה שלא בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין. לטעמי בשל כך יש לשקול את הדברים מחדש ולהקל בעונשו של המערער, במיוחד נוכח העובדה שכרגע יש לו גורמי תמיכה.

כפי שציינתי בהודעת הערעור, המערער התחיל להשתתף בקבוצות במסגרת המאסר.

לטעמי יש להתחשב בכך, במיוחד לאור העובדה כי חלק גדול מהדברים לא נלקחו בחשבון.

ב"כ המשיבה: הכלל הוא שהפעלה של מאסרים על תנאי תהיה במצטבר.

בנסיבות המקרה של המערער, לא מדובר במאסר על תנאי אחד אלא בשלושה.

ברירת המחדל היא הפעלה במצטבר. בעניינו של המערער מספר נקודות עומדות לחובתו. יש לו שלושה מאסרים על תנאי ולא אחד, שהם לא ברי הפעלה אלא חבי הפעלה. הוא שלב אחד אחרי השלב שבו ניתנה לו הזדמנות ובית משפט קמא אמר שניתנה לו הזדמנות שהוא לא השכיל לנצל.

בפני בית משפט קמא לא הוצגו ראיות לעונש או תסקיר שבית המשפט יכול לשקול האם ומדוע עליו להתחשב, שהרי לא יעלה על הדעת שבית המשפט ייתן הנחה באופן אוטומטי לאדם שמגיע בפניו עם שלושה מאסרים מותנים. ככל שהיו מוצגות נסיבות חריגות, בית המשפט היה רשאי לשקול אבל לא הוצגו נסיבות כאלה.

בכל הנוגע להנמקה, ההנמקה יתכן והייתה יכולה להיות יותר מקיפה, אבל ככל שהתוצאה הסופית מוצדקת, טעות בהבניה אינה משנה. בסופו של יום, הגם שהעסקאות הן בכמויות נמוכות, מדובר ב-10 עסקאות ונתון נוסף לחומרה הוא שמדובר בשני אירועים שונים. בית המשפט קבע מתחם אחד, למרות שלשיטתנו היה נכון לקבוע מתחם לכל עסקה.

המערער מכר את הסם למספר אנשים.

לשיטתנו ההפעלה היא במצטבר כברירת מחדל גם בתוך התנאים עצמם. אם יבוא נאשם אחר ויגיד שלו היו רק שני תנאים שהפעילו אותם ולאחר היו שלושה והפעילו לו את השלישי בחופף, ויבוא אדם אחר שיגיד שלו לא היו בכלל מאסרים מותנים, אז למה עשו הנחה דווקא לזה שהיו לו מאסרים מותנים?

כאשר ניגשים לראות את עובדות המקרה, אז למעשה מדובר במספר רב של מאסרים מותנים, שניים מהם חבים, אדם שאין תסקיר חיובי בעניינו, קיבל הזדמנות שלא ניצל, ואפשר לראות לכל הפחות שני אירועים שלחומרה בהם לאחר האירועים הראשונים נשוא האישום הראשון, הוא נעצר, נחקר, הוגש נגדו כתב אישום ומיד לאחר מכן הוא המשיך לבצע עבירות, נושא האישום השני. מדובר במי שגם בתוך התיק הזה, שבית משפט קמא התייחס אליו כאל מקשה אחת, יש שני אירועים שהצטברותם מהווה נסיבה לחומרה.

<#3#>

פסק דין

המערער הורשע על פי הודאתו בת"פ 5821-10-16 ובת"פ 26622-01-17 (בית משפט השלום ברחובות) בסחר בקנביס ובהחזקת קנביס שלא לשימוש עצמי ונידון ל-18 חודשי מאסר בפועל ולהפעלה במצטבר של 3 עונשי מאסר על תנאי, שניים מהם חבי הפעלה ואחד בר הפעלה, לתקופה כוללת של 12 חודשים, כך שעונש המאסר שעליו לרצות הוא 30 חודשי מאסר.

כמו כן נידון המערער ל-6 חודשי מאסר על תנאי, ל-3 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, לתשלום קנס בסך 5,000 ₪, לפסילה מלקבל רישיון נהיגה למשך חצי שנה משחרורו ול-6 חודשי פסילה על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין.

הערעור מכוון כלפי חומרת עונש המאסר בפועל וב"כ המערער טוענת בכתב הערעור ובטיעוניה בפנינו כי בית משפט קמא לא נימק די הצורך את גזר הדין ולא הבהיר באלו נסיבות הקשורות לביצוע העבירות התחשב בקביעת מתחם העונש ובאיזו דרך גזר את דינו של המערער.

לטענתה, בית משפט קמא שגה כשנמנע מקביעת מתחם עונש שעניינו בהתאם לסעיף 40יג לחוק העונשין, שעניינו ריבוי עבירות, ולטענתה כלל העבירות בהן הורשע המערער מהוות אירוע אחד ולא מספר אירועים.

עוד הדגישה ב"כ המערער כי מדובר בכמויות זעירות של קנביס ולכן קביעת מתחם ענישה כולל ביחס לכל האירועים בין 6 חודשים ל-36 חודשים בפועל איננו נכון כאשר מדובר במעשים נושא הרשעתו של המערער.

ב"כ המערער טוענת כי בית משפט קמא לא נתן משקל לסוג הסם המסוכן בו סחר המערער, לכמות הקטנה שמכר בכל פעם ולרווח הזניח יחסית שהרוויח מהמכירות נושא גזר הדין.

במהלך הדיון בפנינו טענה ב"כ המערער כי בית משפט קמא לא התחשב במידה הראויה בנסיבותיו האישיות של המערער, כפי שתוארו מפי באת כוחו ומפיו בפניו, וכפי שעולות מבקשות למתן רישיון לשימוש בקנביס מהשנים 2010-2011 שהוצגו בפני בית משפט קמא.

ב"כ המערער עתרה לקבל חוות דעת של מי שטיפל במערער בכל הקשור לגמילה מסמים ומסמכים נוספים שלא היו בפני בית משפט קמא ולכן איננו יכולים להסתמך עליהם.

נאמר מיד כי איננו יכולים לבוא בטרוניה על בית משפט קמא שלא התחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, מעבר למה שכתב בגזר הדין, שכן בגלל סירובו של המערער לא הוגש לבית משפט קמא תסקיר שירות מבחן והמערער אף סירב שבית משפט קמא יעיין בתסקיר המעצר שהוגש בעניינו.

ב"כ המשיבה מתנגד להקלה בעונש המאסר שהוטל על המערער ומצביע על חומרת מעשיו, שפגעו בערך המוגן של בריאות הציבור ומניעת עבירות פליליות הנובעות מהשימוש בסמים, וכן טען כי ההפעלה במצטבר של עונשי המאסר על תנאי חבי הפעלה ובר ההפעלה שהיו תלויים ועומדים נגד המערער היא מוצדקת שכן היא בהתאם לכלל הקבוע לפיו עונשי מאסר על תנאי יופעלו במצטבר אלה לאלה ובמצטבר לעונש המאסר שהוטל בגין העבירות נושא גזר הדין.

בית משפט קמא התייחס להרשעותיו הקודמות של המערער בעבירות סמים, שאף אנו איננו מתעלמים מהן, ולביצוע העבירות נושא גזר הדין בהיות שני עונשי מאסר על תנאי חבי הפעלה תלויים ועומדים נגדו ומאסר על תנאי בר הפעלה שהיה תלוי ועומד נגדו.

בית משפט קמא קבע כי נסיבותיו האישיות של המערער לא נתמכו בראיות מתאימות אך אלה נתמכות בחלקן על ידי האישורים הרפואיים לשימוש בקנביס רפואי, אמנם משנים 2010-2011, והטיעונים שנשמעו בפני בית משפט קמא.

כך גם התחשב בית משפט קמא בהודאתו של המערער שחסכה את זמנם של הקונים ובעובדה שלמערער יש אישור להחזקת קנביס ואף אנו לא רואים בכך נסיבה מקלה כפי שמבקשת ב"כ המערער לראות.

גם אם נקבל את טיעוני ב"כ המשיבה בעניין זה של הצטברות עונשי המאסר על תנאי, הרי במקרה זה מן הראוי היה שלא לנקוט בכלל זה בכל הקשור להפעלה במצטבר של עונשי המאסר על תנאי.

הנימוקים לכך הם נסיבותיו האישיות של המערער, שפורטו בקצירת האומר על ידי בא כוחו ועל ידו בפני בית משפט קמא, העובדה שמבלי להקל ראש במכירת קנביס שהמערער החזיק בו מסיבות רפואיות לשימוש עצמי, הרי מדובר במספר מכירות לשלושה או ארבעה לקוחות שבוצעו תוך זמן קצר וכן בשל העובדה שמדובר במאסר ארוך ראשון שירצה המערער מאחורי סורג ובריח כאשר המאסר הקודם היה ל-6 חודשים בשנת 2008 וכאשר בהיותו נער, נגרמו לו הנזקים הטראומתיים שהביאו לאישור השימוש בקנביס.

לאור כל האמור לעיל, ומבלי צורך להתייחס למתחם הענישה שקבע בית משפט קמא, שכן מדובר בשאלת הפעלת עונשי מאסר על תנאי, אנו מקבלים את הערעור ומחליטים כי המערער ירצה שנתיים מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו, המורכבים מ-18 חודש בגין העבירות נושא גזר הדין ומהפעלה במצטבר של 6 חודשי מאסר על תנאי כאשר חודשיים מאסר על תנאי ו-4 חודשי מאסר על תנאי יופעלו בחופף לאותם 6 חודשי מאסר שהצטברו לעונש מאסר של 18 חודשים בגין העבירות נושא גזר הדין.

יתר חלקי גזר הדין בת"פ 5821-10-16 ובת"פ 26622-01-17 (בית משפט השלום ברחובות) יעמדו בתוקפם.

<#3#>

ניתן והודע היום ט' חשון תשע"ח, 29/10/2017 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.