בפניי תביעה לביטול עסקה מכח תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010 (להלן: "תקנות ביטול עסקה"), השבת מלא התשלום ששילם התובע עבור זוג טבעות נישואין שרכש אצל הנתבעת ופיצויים.

העובדות, שאין במחלוקת

ביום 12/2/17 רכש התובע בסניף נמל תעופה בן גוריון זוג טבעות נישואין במחיר 2,666 ₪ כל אחת, במסגרת מבצע של הנתבעת, לפיו ישובץ יהלום קטן בכל טבעת עבור כל ילד שייוולד לזוג אחרי החתונה (חשבונית/קבלה, נספח א' לכתב התביעה). לפני כן ביקר התובע בסניף חיפה, בחר את הטבעות, והובהר לו כי יהלום ישובץ רק עבור ילדים שיוולדו לאחר הנישואין ולא עבור ילדיהם הגדולים של התובע ושל אשתו לעתיד. בתיאום עם עובדות סניף חיפה התבקש לשוב לסניף להחליף מידה במידת הצורך. התובע קנה את הטבעות בשדה התעופה על מנת לחסוך את תשלום מס הערך המוסף ומאחר והיה בדרכו לחוץ לארץ. ביום 17/2/17, לאחר שובו סר לחנות בחיפה, דרש שיבוץ יהלומים בטבעות, ומשנדחה ביקש לבטל את העסקה ולקבל את כספו חזרה. הנתבעת סירבה (השיחה המוקלטת הושמעה בדיון ואושרה על ידי עדת הנתבעת, גב' טלל, פרוטוקול, עמ' 2, שורות 20-29).

עד היום מצויות הטבעות, שרכש התובע בשדה התעופה בידיו באריזה המקורית (הוצגו בדיון).

טענות התובע

לדברי התובע, הובטח לו על ידי נציגות הנתבעת כי ישובצו יהלומים על טבעות הנישואין, בגין ארבעת ילדיו מנישואים קודמים הקיימים לו ולארוסתו המתגוררת באוקראינה (שני ילדים לכל אחד), בניגוד לתנאי המבצע. התובע טוען כי הנתבעת הציעה לו לאסוף את טבעות הנישואין מסניף הנתבעת בנתב"ג על מנת לחסוך את המע"מ, אך לבסוף, לא עמדה בהצעתה ועל התובע היה להגיע בשנית לסניף חיפה לאסוף את הטבעות טרם נסיעתו. ההצעה לשיבוץ היהלומים בניגוד למבצע המוצהר היתה, לטענתו, מטעם נציגת התבעת כפיצוי על הטרחה בקבלת הטבעות בארץ בחיפה. התובע טען כי הנתבעת חזרה בה מהבטחתה, אף אמרה לו כי ייאלץ להמתין על מנת שהיא תוכל להציג את השיבוץ כשיבוץ לאחר החתונה, והוא לא רצה לשתף פעולה בהצגה לא מדוייקת של העובדות. התובע כתב בכתב התביעה כי ביקש לבטל את העסקה ביום 17/5/17, אך נראה כי מדובר בטעות הקלדה. גם הנתבעת אישרה כי התובע ביקש את הביטול ביום שישי, כחמישה ימים לאחר העסקה, קרי ביום 17/2/17. התובע טען כי הוא זכאי לביטול וקבלת החזר כספי, למרות שעברו יותר מיומיים מאחר ובעת הקנייה לא הופנה למדיניות ההחזרה. התובע טען כי מדיניות הנתבעת תלויה בחנות בשלט קטן שלא ניתן לקריאה בפינה צדדית (צילום השלט בחנות, נספח ב' לכתב התביעה). לטענה כי המדיניות מופיעה בגב החשבונית (נספח א' לכתב ההגנה), והתובע חתום ליד המילים "ראיתי את מדיניות ההחזרה המוצגת בחנות ואשר מפורטת גם על גב חשבונית זו", השיב כי חתם כלאחר יד ובשום שלב של הקנייה לא הוסבר לו על מדיניות זו.

טענות הנתבעת

הנתבעת הכחישה את טענות התובע, וטענה כי התובע הגיע מס' פעמים לחנות, טרם ביצוע ההזמנה, ובכל פעם שהגיע הוסבר לו בבירור כי ניתן לשבץ את היהלומים רק לאחר הולדת הילדים, והובאה לידיעתו מדיניות החנות בביטול עסקה. הנתבעת הפנתה לאמור בחשבונית הקניה שם נרשם במפורש "ישובץ יהלום במשקל נקודה עם הולדת ילד", ובצדה האחורי מופיעה מדיניות החנות. הנתבעת הפנתה לתקנה 2(7) לתקנות ביטול עסקה, הקובעות כי בגין תכשיט ששולם בעדו עד 3,000 ₪, ניתן לקבל החזר כספי, רק אם התכשיט יוחזר עד יומיים ממועד הרכישה. לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, התובע הגיע ביום 17/5/17, שלושה חודשים לאחר ביצוע העסקה וביקש לבטל. על כן, אין הנתבעת מחויבת להשיב כספו, וציינה כי הציעה לתובע מלפנים משורת הדין שובר זיכוי על מלוא סכום הרכישה אך הוא סירב ודרש כספו חזרה. בדיון הודתה, כאמור, הנתבעת כי התובע ביקש ביטול ביום 17/2/17, וטענה כי ביום 17/5/17 התקשרו לתובע על מנת לשאול אותו האם הוא רוצה את הטבעות, שהמתינו לו בחנות עוד מיום 17/2/17.

דיון והכרעה

בדיון שהתקיים לפניי ביום 14/2/18, העידו בפניי התובע, ומטעם הנתבעת העידו הגב' ילנה טלל, עובדת החנות, וגב' אורנה פאר, מנהלת החנות. כל צד חזר על טענותיו, כפי שסקרתי בקצרה לעיל.

לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וראיותיהם, אני דוחה את תביעת התובע וקובעת כי אינו זכאי לביטול העסקה והחזר כספי, כדרישתו, מאחר ולא עמד בדרישות החוק ותקנותיו.

תקנות ביטול עסקה, מקנות אפשרויות לצרכן לבטל עסקאות שונות, לאחר שבוצעו.

ההוראה הרלוונטית לענייננו הינן הוראות סעיף 2(7), הקובעת:

" 2. צרכן רשאי לבטל הסכם בהתאם לפסקאות (1) עד (7) ובלבד שביטול הסכם לרכישת טובין יהיה בתנאי שהצרכן יחזירם לעוסק והטובין לא נפגמו ולא נעשה בהם שימוש בידי הצרכן הרוכש; החזרת הטובין באריזה המקורית תהווה ראיה מספקת לאי-עשיית שימוש בהם –

...

(7)לרכישת טובין כאמור בפרט 22 – מיום הרכישה ועד תום יומיים שלאחריו שאינם ימי מנוחה".

פרט 22 לתוספת מתייחס ל– "תכשיט שהמחיר ששולם בעדו אינו עולה על 3,000 שקלים חדשים".

אני קובעת כי התובע ביקש לבטל את העסקה בפעם הראשונה בחנות בחיפה ביום שישי 17/2/17, חמישה ימים מיום העסקה. משכך, אין התובע עומד בתנאי תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) ואין הוא זכאי לבטל את העסקה.

סעיף 32 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 מאפשר ביטול העסקה והשבת התשלום עבורה אם:

"א) נעשתה עסקה והוברר כי נעשה לגביה מעשה או מחדל שיש בו משום הטעיה או ניצול מצוקה כאמור בסעיפים 2 ו-3, והם מהותיים בנסיבות הענין, ובהטעיה - אף אם לא העוסק היה המטעה, רשאי הצרכן לבטל את העסקה בתוך זמן סביר מהמועד שבו נודע לו על ההטעיה או מהמועד שבו נודע לו שפסק ניצול המצוקה, לפי העניין.

(ב) בוטלה עסקה כאמור בסעיף קטן (א), ישיב העוסק לצרכן, בתוך שבעה ימים מיום שקיבל הודעה על הביטול, את התמורה ששילם הצרכן בעד העסקה, באותו אופן שבו שילם הצרכן, ואם היתה העסקה עסקה למכירת נכס – ישיב הצרכן לעוסק את הנכס נושא העסקה, בהעמדתו לרשות העוסק במקום שבו נמסר לצרכן; היתה העסקה עסקה מתמשכת שהוחל במתן השירות לפיה – ישלם הצרכן לעוסק את התמורה היחסית לפי תנאי העסקה, בעד השירות שניתן לו עד למסירת ההודעה על הביטול"

התובע מבסס את זכות הביטול, לפי הבנתי, על הבטחת הנתבעת לשיבוץ יהלומים בגין ילדים קיימים ועל אי גילוי מדיניות הביטול וההחזרה.

אינני מקבלת את טענת התובע כי הוטעה. נהפוך הוא, התרשמתי כי התובע הקדיש זמן רב לבחינת פרטי העסקה טרם ביצועה. התובע לא הכחיש טענות הנתבעת כי הגיע לחנות מספר פעמים, נאמר לו פעם אחר פעם כי שיבוץ יהלומים ייעשה רק ביחס לילדים, שיוודו אחרי הנישויאן, והוא בחר לעשות את העסקה כך, ואף בסניף נמל התעופה.

אני דוחה את טענת התובע כי הובטח לו שיבוץ היהלומים, ולא מצאתי לנכון להעדיף את עדותו על זו של נציגות הנתבעת ובניגוד למסמכים, עליהם חתם.

כך גם בעניין מדיניות ההחזרה. בחשבונית הרכישה אשר צורפה לכתבי הטענות, מצוין בבירור בתחתיתה "ראיתי את מדיניות ההחזרה המוצגת בחנות ואשר מפורטת גם על גב חשבונית זו". כיתוב זה מופיע בצמוד לחתימת הלקוח. התובע אישר את חתימתו על המסמך, ויודגש כי אין מדובר בספח כרטיס אשראי, המודפס מהקופה, עליו חותמים בעסקאות יומיומיות, אלא במסמך בגודל 4A, עליו מצולמות הטבעות ופרטיהן, וכבר הוכח כי התובע ייחס משמעות רבה לעסקת טבעות הנישואין. דבריו בדיון "אני שחתמתי חתמתי לתומי על חשבונית אשראי רגילה ואתה חותם על זה כל יום ולא חושב שאתה חותם על חוזה שלם מול החברה" (שם, עמ' 3, שורות 8-10), אינם משחררים אותו מהמחוייבות שנטל עליו, להתעניין בתנאי העסקה ומדיניות ההחזרה. התובע לא הוכיח כי הוטעה על ידי מי מטעם הנתבעת, ואם בחר לחתום על החשבונית מבלי לעיין בה, לא יוכל כיום לטעון בניגוד לתנאים מודפסים, עליהם חתם.

באשר לתמונת החנות בכתב התביעה בה נראה השלט בדבר מדיניות החזרת המוצרים, התמונה מטושטשת ולא ניתן לדעת האם צולם בחנות בחיפה, בה ביקר מספר פעמים או בחנות בנתב"ג, בה ביקר פעם אחת. גם לא ניתן לדעת מהתצלום מה היחס בין מיקום השלט לשאר החנות. אין סיבה להעדיף את עדותו על זו של הנתבעת, וריבוי ביקוריו בחנות בחיפה מעיד כי יכול היה להתעניין בכל פרט של העסקה, כפי שנעשה.

אני דוחה גם את טענת התובע לפיה רכישת הטבעות בנמל התעופה ואיסוף הטבעות במידות הנכונות בחיפה נכפה עליו. התרשמתי כי עניין זה היה בהסכמה, ונועד להיטיב עמו כך שירכוש את הטבעות בחסכון של מס הערך המוסף, ויקבל שירות בארץ להתאמת המידות.

התובע גם בחר שלא להביא לעדות את ילדיו, או את ארוסתו, עימם ביקר בחנות. ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו. כפי שקבע בית המשפט העליון בע"א 548/78, נועה שרון נ' יוסף לוי, פ"ד לה (1) 736 [1980] בסעיף 3 לפסק דינה של כב' השופטת בן עתו:

"...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. ככלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".

אפשר שהאשה וילדיה מתגוררים דרך קבע מחוץ לארץ, כפי שהתרשמתי, אך למצער התובע לא הרים את נטל ההוכחה להעדיף את גרסתו על זו של נציגות הנתבעת.

אני קובעת כי לא היתה הטעיה בעסקה, והתובע אינו זכאי לביטולה לא לפי חוק הגנת הצרכן ולא לפי תקנות ביטול עסקה.

התביעה נדחית.

עם זאת, הייתי ממליצה לנתבעת, כהתחשבות בלקוח, שרכש טבעות נישואין, ואין לו שימוש בהן, לאחר שרכש אחרות, לעמוד אחרי ההצעה הקודמת ולתת לתובע שובר זיכוי, כפי שהובטח לו בטרם הדיון.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 200 ₪ תוך 30 יום.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מסירת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב אדר תשע"ח, 27 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.