1. מבוא

בפני בקשה למתן צו מניעה זמני, המורה לרשם ההוצאה לפועל להימנע מלחלק סכום של 145,000 ₪ למשיבים 1, 2 בהתאם לפסק הדין שניתן ביום 23/1/2017 על ידי כב' השופטת רות לבהר-שרון.

עסקינן בפסק דין שניתן "על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט", בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים בדיון שהתקיים ביום 22/1/2017 בפני כב' השופטת רות לבהר-שרון.

בפסק-הדין נקבע: "...הנני קובעת כי הסכום שיעביר המשיב למבקשת 2 הוא סך של 145,000 ₪"

קרי, הזוכה בפסק הדין היא הגב' סילביה יפרח, היא המשיבה מס' 2 בתיק ובבקשה הנדונה עתה בפני.

העתירה הייתה, ליתן את הצו המבוקש במעמד צד אחד.

ביום 24/7/2017 החלטתי: שאין מקום לדון בבקשה זו במעמד צד אחד וכי יש לקבל את התייחסות המשיבים עד ליום 26/7/2017.

ביום 25/7/2017 החלטתי כי יש לקיים דיון במעמד שני הצדדים ביום 27/7/2017.

ביום 26/7/2017 הגישו המשיבים את תגובתם לצו המניעה הזמני, כשהם תומכים אותו בתצהירו של המשיב 1 דוד יפרח.

המשיבה 2 סילביה יפרח לא הגישה תצהיר התומך את דברי התגובה ולא התייצבה לדיון.

ב"המרצת הפתיחה לביטול פסק הדין" נטען:

"1. ביום 22.1.2017 נתן המבקש את הסכמתו לכך שבית המשפט יפסוק לפי 79 א, לטובת המשיבים סכום שיהיה בגדר 100 אלף ל- 300 אלף ₪ ובלבד שהמבקש יקבל סכום שלא? יפחת מ- 1,070,000 ₪. כך הוסבר למבקש ע"י בית המשפט וע"י הח"מ אשר הגיע לפשרה עם ב"כ המשיבים.

...

4. ביום 23.1.17 ניתן פסק הדין משלים אשר אמור להשלים את הסכום של סעיף ב' ולפיו "מכל סכום שיקבל המבקש" יידרש להעביר למשיבים 145,000 ₪.

5. אלא מאי, שבפסק הדין נרשם רק סעיף ב' תוך התעלמות מסעיף א' שקובע את התנאי היסודי לו הסכים המבקש כתנאי לתשלום. קרי שהסכום המינימאלי שעל המשיב לקבל הינו 1,070,000 ₪."

בתצהיר התומך את הבקשה למתן צו מניעה כותב המבקש בני בייקר לופוביץ:

"1. עניינה של בקשה זו בצורך דחוף למנוע מהמשיב 3 להעביר כספים השייכים למבקש למשיבים 1 ו-2.

ב. העובדות

2. אני פתחתי תיק בהוצאה לפועל כנגד המשיבים, שעניינו מימוש משכון.

3. המשיבים ניסו בכל דרך אפשרית לעצור את מימוש המשכון, ונכשלו.

4. במסגרת הניסיונות לעצור את הליך פתחו המשיבים בהליך המרצת פתיחה שעניינה ביטול המשכון, ה"פ 3621-08-15.

5. במסגרת ההליך, הגענו, המשיבים 2-1 ואני, להסכם פשרה ולפיו מכל סכום שאקבל בתיק דנא מעל ל-1,070,000 ₪ אשיב למשיבים 1 ו-2 סך שיקבע ע"י כבוד השופטת רוב לבהר שרון וסכום זה הוגבל עד ל-300,000 ₪.

6. בית המשפט, נתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה כפי שהבנתי אותו.

7. ביום למחרת ניתן פסק הדין המשלים ולפיו קבע בית המשפט הנכבד כי הסכום שיהיה עלי להשיב למשיבים 1 ו-2 מהסכום שאקבל הינו 145,000 ₪.

8. לאחר שהתברר לי כי המשיבים בחוסר תום לב מבינים את ההחלטה שלפיה עלי ליתן להם מכל סכום שאקבל אף אם יהיה נמוך מסכום הבסיס שהסכמתי לו דהיינו 1,070,000 ₪, הגיש בא כוחי בקשה להבהרת פס''ד.

9. כבוד השופטת רות לבהר שרון נתנה החלטה לקונית ולפיה ההחלטה ניתנה בהתאם להסכמת הצדדים.

10. ביום 10.7.17 פתחתי את התובענה לביטול פסק דין שניתן בחוסר סמכות ע"י בית המשפט המחוזי בה"פ 3621-08-15.

11. ביום 17.7.17 ניתנה החלטת כבוד רשם ההוצאה לפועל ולפיה אם לא יתקבל צו מניעה בתוך 14 ימים מיום החלטתו אזי יעביר את הכספים למשיבים.

העתק מהחלטת הרשם מצ"ב ומסומנת כנספח א'.

12. ככל שהכספים יועברו למשיבים לא יהיה לי מהיכן להיפרע במידה וטענתי תתקבל בבית משפט נכבד זה, ואני אעמוד בפני שוקת שבורה. המשיבים הינם חסרי כל!!! אשר חובם לצדדי ג' עולים במספר מונים על נכסיהם. הנכס היחיד ממנו ניתן להיפרע הינו הזכויות במשק 21 במושב יגל אשר נמכר בכינוס נכסים".

בדיון אשר התקיים בפני חזר המבקש על הדברים.

בדברי התגובה, טען ב"כ המשיבים, כי ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים - כפי שמצאו את ביטוין בפרוטוקול הדיון מיום 22/1/2017 – התקבלו, לאחר דיון ארוך וממושך, בתום חקירות הצדדים ולאחר שנשמעה הצעת ועמדת בית המשפט והם קיבלו תוקף של פסק-דין.

עוד נטען, שלמרות שהמבקש חולק על הסכמתו המפורשת שנרשמה בפרוטוקול הוא נמנע מלהגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול; וכי במעמד הדיון נרשם מפיו שהוא הבין את ההצעה והיא מקובלת עליו; וכי לא הייתה כל התניה על פיה התשלום של 145,000 ₪ יהיה כפוף לכך שהמבקש יקבל בהוצאה לפועל סכום העולה על 1,070,000 ₪.

דברי התגובה, נתמכו בתצהירו של המשיב 1 דוד יפרח אשר בתצהירו חזר על הדברים.

2. דיון

פסק הדין ניתן ביום 23/1/2017.

אם סבר המבקש, כי קיים חסר כלשהו ו/או דבר מה אינו נהיר דיו בפסק-הדין, היה עליו לפנות כבר אז לבית המשפט בנדון.

רק ביום 5/4/2017 פנה המבקש לבית המשפט ב"בקשה להבהרת פסק הדין" והעלה את הטענות נשוא הבקשה הנוכחית.

ביום 6/4/2017 ניתנה החלטת כב' השופטת רות לבהר-שרון כדלקמן:

"לא מדובר בהבהרה.

פסק הדין ניתן לאחר שהסכמת הצדדים קיבלה תוקף של פסק דין, ובית המשפט נדרש להכריע על דרך הפשרה בגידור עליו הסכימו הצדדים כמפורט בפרוטוקול."

קרי, כב' השופטת אשר בפניה נעשה ההסדר בין הצדדים, כבר התייחסה לבקשה זו.

עיינתי ב"הסדר הפשרה" המופיע בפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 22/1/2017, בו נאמר:

"א. מוסכם כי לאחר תשלום כל ההוצאות בגין מכירת הנכס בתיק ההוצל"פ ישלם הכונס למשיב את הסך של 1,070,000 ₪, זאת בהנחה שאכן יוותר אחרי תשלום כל ההוצאות מלוא הסכום הנ"ל עבור המשיב.

ב. מוסכם בין הצדדים שמתוך כל סכום שהמשיב יקבל הוא יעביר לעותרת 2 סכום אותו בית המשפט יקבע על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א וללא נימוקים, בגידור שבין 100 אלף ₪ עד 300 אלף ₪. וזאת בהתחשב בכל הראיות ששמע בית המשפט עד היום.

ג. עוד מוסכם, כי ככל ולאחר התשלום למשיב, ולאחר תשלום כל ההוצאות והחובות שעל הכונס לשלם, לרבות שכר טרחת הכונס כפי שייקבע על ידי רשם לשכת ההוצאה לפועל, תיוותר יתרה כספית מתוך מכירת הנכס – מלוא היתרה תועבר לעותרת 2.

ד. מוסכם, כי הכונס יעשה כל מאמץ להפחית את כל ההוצאות במטרה שהיתרה שתיוותר תהיה גדולה ככל האפשר. לצורך כך, העותרים ישתפו פעולה עם הכונס ויחתמו על כל מסמך שיידרש לצורך כך. גם בא כוח העותרים, במידת הצורך, ישתף פעולה עם הכונס.

ה. עם תשלום כל ההוצאות ימציא הכונס דוח מפורט על כל התקבולים וההוצאות לבא כוח העותרים וכן לתיק ההוצאה לפועל.

..."

מחד גיסא, אין ב"הסדר פשרה" זה כל התניה אותה טוען המבקש. נאמר: "מוסכם כי לאחר תשלום כל ההוצאות בגין מכירת הנכס בתיק ההוצל"פ ישלם הכונס למשיב את הסך של 1,070,000 ₪. זאת בהנחה שאכן יוותר אחרי תשלום כל ההוצאות מלוא הסכום הנ"ל עבור המשיב". נאמר: "כי הכונס יעשה כל מאמץ להפחית את כל ההוצאות במטרה שהיתרה שתיוותר תהיה גדולה ככל האפשר"; לא נאמר: "ובלבד שהמבקש יקבל סכום שלא יפחת מ-1,070,000 ₪. מאידך גיסא, נאמר: "מוסכם בין הצדדים שמתוך כל סכום שהמשיב יקבל הוא יעביר לעותרת 2 סכום אותו בית משפט יקבע על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א".

בפרוטוקול הדיון מיום 22/1/2017 אף מופיע לאחר "הסדר הפשרה":

"העותרים: אנו הבנו את ההצעה והיא מקובלת עלינו. גם בא כוחנו הסביר לנו את ההצעה.

המשיב: גם אני הבנתי את ההצעה ובא כוחי הסביר לי והיא מקובלת עליי".

קרי, את הסכום של 145,000 ₪, אמור המבקש להעביר למשיבה 2 מתוך הסכומים שהוא אמור לקבל בהליך המתקיים בלשכת ההוצל"פ, וגם אם הוא יפחת מהסכום של 1,070,000 ₪.

כך לכאורה מבין אני, את "הסדר הפשרה" ו"פסק-הדין" שניתן על ידי כב' השופטת רות לבהר-שרון.

הוסף לכך את השיהוי בהגשת הבקשה דנן.

"פסק-הדין" ניתן ביום 23/1/2017.

ה"בקשה להבהרת פסק הדין" הוגשה רק ביום 5/4/2017.

ההחלטה של כב' השופטת רות לבהר-שרון על בקשה זו ניתנה ביום 6/4/2017.

רק ביום - 24/7/2017 – ששה חודשים לאחר מתן "פסק-הדין" - הוגשה ה"בקשה הדחופה למתן צו מניעה".

נוכח האמור, קיים לכאורה ספק גדול וסיכוי לא רב, שעתירת המבקש ל"ביטול פסק-הדין" תתקבל,

ולכאורה, לא היה מקום ליתן את צו המניעה הזמני המבוקש.

דא עקא, שאין אני דן עתה ב"המרצת הפתיחה לביטול פסק הדין" ויש לאפשר למבקש להוכיח שהוא לא הבין את שהוסבר לו על ידי בית המשפט, טיעון הנתמך על ידי בא כוחו, ששניהם הבינו אחרת.

מכאן, שיש עדיין לשקול, את מאזן הנוחות; ובענייננו, אם תתקבל עתירת המבקש, האם ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו, קרי, האם יהיה ביכולתה של המשיבה 2 להשיב למבקש חזרה את הסכום של 145,000 ₪.

לטענת המבקש – המשיבה 2 אינה סולבנטית.

לטענת המבקש ובא כוחו – הוא כונס הנכסים בתיק ההוצל"פ – לא יישארו בתיק ההוצל"פ כספים לחלוקה נוכח חובות המשיבים 1 ו-2.

בסעיפים 13 - 24 לתצהירו מפרט המבקש חובות והתחייבויות של המשיבים ומסיים באומרו:

"24. לאור האמור לעיל עולה כי נותר לי לקבל כ-13,702 ₪ בלבד, (מבלי להתייחס כלל להוצאות צפויות בגין פינוי אשפה מהנחלה) וזאת לאחר שהעברתי לחייבים 420,000 ₪ ע"ח האופציה לרכישת זכויותיהם בנחלה, תוך התעלמות מהכספים המגיעים לו בגין פיצוי מוסכם!!"

המשיבה 2 - לא הגישה תצהיר על מנת להגיב לטענות אלו.

מעיון בתצהירו של המשיב 1 ניתן ללמוד אודות מצבם הכלכלי של המשיבים:

"12. כל עניינה של התובענה הנוכחית והסעד הזמני בפרט, הינה להקשות, להכביד ולהשפיל את הנתבעים אשר לא רק שכתוצאה מהליכים שנקט המבקש נמכר בית מגוריהם, אלא שנאלצו לעתור בפני רשם ההוצל"פ לשם ביצוע פסק הדין מול כונס הנכסים, בכדי לקבל את שאריות תמורת הנכס, כפי שהוסכם לטובתם אל מול המבקש, בהסכמה שקיבלה תוקף פסק דין, על מנת לעמוד בתשלומי השכירות וחלוקה זאת היא שמבקש המבקש למנוע.

בדיון שהתקיים היום 27/7/2017, בו נכח המשיב 1, שאלתי וביקשתי להבין האם המשיבים סולבנטיים ויוכלו להחזיר את הסכום של 145,000 ₪, אם תתקבל עתירתו של המבקש.

לא קיבלתי תשובות חיוביות לא מהמשיב 1 ולא מעו"ד ישראל בודה ב"כ המשיבים.

קיבלתי תשובות שאין בהן מענה ענייני.

בסעיף 14 לדברי התגובה כותב עו"ד ישראל בודה:

"היות וסיכויי התביעה כה קלושים, הרי שהם מאיינים את הצורך להידרש למאזן הנוחות", ולא הוסיף.

בדברי הסיכום בדיון שהתקיים היום בפני, בהתייחס לשאלותיי בנדון, השיב:

"לצורך הדיון גם אם הגברת לא סולבנטית, יש את פסה"ד".

גם "הצעת בית המשפט לצדדים, שמתוך הכספים שיישארו בהוצל"פ, ככל שיישארו כספים כאלה, יעברו 145,000 ₪ לידיו הנאמנות של עו"ד שרגא בודה עד להכרעה בהמרצת הפתיחה", לא נענתה.

עו"ד בודה: "אנו מבקשים שתינתן החלטה".

מצויה בפני החלטתו של כב' הרשם שרון קרן מיום 17/7/2017 בה נאמר:

"יובהר לכונס כבר עתה: אין בידו או ביד הזוכה כל צו מניעה מלחלק את הכספים בהתאם להוראת בית המשפט המחוזי, ולא מצאתי בטענותיו של הכונס כל תחשיב מסודר עד כה במסגרת בקשת החייבת 2 לקבל כמקדמה סך של 145,000 ₪, כי לא יוותרו כספים מתוך הכספים הרבים המצויים בתיק, ועליו לשמש כ"פקיד בית המשפט" גם אם הדבר אינו משרת את שולחו בשלב זה".

כפועל יוצא; והיות ועולה לכאורה שאם תתקבל עתירת המבקש, הוא לא יוכל להיפרע ולקבל חזרה מהמשיבים את הסכום של 145,000 ₪. אני מחליט להורות כדלקמן:

ככל שיוותר בתיק ההוצל"פ, סך של 145,000 ₪ אותו תהיה זכאית המשיבה 2 – סילביה יפרח – לקבל מהמבקש - בני בייקר לופוביץ - בעקבות פסק הדין אשר ניתן בה"פ 3621-08-15, לא יועבר סכום זה לידיה של הגב' סילביה יפרח, בוודאי לא לידיו של מר דוד יפרח שאינו הזוכה בפסק הדין.

הסכום דלעיל, יועבר על ידי לשכת ההוצאה לפועל לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ויופקד בקופת בית המשפט במסגרת ה"פ 19887-07-17.

תנאי לקיומו של צו זה, בחתימה על ערבות אישית של המבקש בני בייקר לופוביץ ללא הגבלה בסכום, וכן ובנוסף, בהפקדה במזומן של הסך 50,000 ₪ בקופת בית המשפט, כדי להבטיח תשלום כל נזק שייגרם למשיבה 2, אם יתברר שלא היה מקום ליתן צו זה ונגרם נזק כלשהו עקב מתן הצו.

הבטוחות שתיהן יופקדו בבית המשפט לא יאוחר מיום 30/7/2017 שעה 13:00 שאחרת, יפוג במועד זה, הצו דלעיל.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ז, 27 יולי 2017, בהעדר הצדדים.

המזכירות תעביר העתק מהחלטה זו לצדדים.