1. לפניי בקשה למתן סעד זמני שהוגדר ככזה שימנע מן המשיבים לצרף למועדון לקוחות שמפעילים הצדדים לקוחות חדשים ללא אישורה של המבקשת, שיאסור על המשיבים לפנות ללקוחות פוטנציאליים שלא על פי ההסכם, שיורה למשיבים להשהות הנפקת כרטיסי אשראי ללקוחות שצורפו שלא בהתאם להסכם, להימנע מהתערבות במינוי "מנהלת הקהילה" (קרי, רכזת מועדון הלקוחות) ובתנאי העסקתה וכן צו שיורה למשיבים להמשיך ולהעביר למבקשת מידע כקבוע בהסכם.
2. המבקשת, חברה הפועלת בתחום חברות ההזנק והון הסיכון, התקשרה עם המשיבים בהסכם שעניינו הקמת מועדון צרכנים לגורמים בכירים בתחום הטכנולוגיה העילית ("היי טק"). בין הצדדים נכרת הסכם מפורט המתאר את שלבי הקמת המועדון ואת ניהולו, כמו גם את חלוקת הסמכויות ותחומי האחריות בין הצדדים. לטענת המבקשת, החלו המשיבים בהפרת ההסכם, בין היתר על דרך של הצבת דרישות ביחס למינויה של "מנהלת הקהילה", היא הגורם המנהל בפועל את המועדון, ואמור לעבוד מטעם המבקשת מול המשיבים ומול חברי המועדון, וכן על דרך של גיוס לקוחות באופן עצמאי ע"י המשיבים, מבלי לשתף במידע הרלוונטי את המבקשת.
3. המשיבים טוענים, כי תכליתה של הבקשה – "לכפות" את מינויה של מנהלת קהילה קונקרטית שהמשיבים אינם חפצים במינויה, ולמצער – שלא אישרו את מינויה.
4. לאחר שעיינתי בחומר שהוגש בתיק, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בעל-פה בדיון שהתקיים לפניי, אני בדעה שיש ליתן סעד זמני, כפי שיפורט להלן.
5. כפי שציינו המשיבים ובצדק, נראה כי סלע המחלוקת הוא במינויה של מנהלת הקהילה. המבקשת טוענת, כי מינוי זה הוא מינוי המצוי בסמכותה הבלעדית של המבקשת, אשר שוכרת את מנהלת הקהילה, מעסיקה אותה ומשלמת את שכרה, אם גם מתקציב השיווק, שאליו מעבירות גם המשיבות כספים. המשיבים מטעימים עוד, כי חלק ניכר מעבודתה של מנהלת הקהילה היא מול גורמי המשיבים, ועל כן – אך טבעי הוא שדעתם של המשיבים במינוי מנהלת הקהילה תישמע. בפועל, כפי שעלה במסגרת הדיון לפניי, דרישתם של המשיבים היא לכך שמנהלת הקהילה תעבור מבחן מהימנות (כנדרש ממי שאמור לעבוד במערכת הבנקאית או בעבורה), וכן כי המבקשת תציג מספר מועמדים פוטנציאליים לאישור המשיבים.
6. כידוע, בעת בחינת בקשה לסעד זמני, בוחן בית המשפט אם המבקש הוכיח בראיות טובות לכאורה את קיומה של עילת תביעה, וכן את מאזן הנוחות. עוד כידוע, בין שני רכיבים אלה, של עילה לכאורה ושל מאזן נוחות, מתקיים יחס המכונה "מקבילית כוחות", שבמסגרתו ככל שמשקלו של רכיב אחד כבד יותר – ניתן להקל בדרישת הרכיב האחר. בענייננו, נראה כי סיכויי התביעה (בכל ההסתייגויות הנדרשות מכך שמדובר בשלב מוקדם מאוד) – טובים מאוד, ברמה שיש בה להטות את הכף לטובת מתן הסעד המבוקש.
7. המשיבים מודים בתשובתם לבקשה, הלכה למעשה, כי הסכם ההתקשרות בין הצדדים קובע כי המבקשת היא השוכרת את מנהלת הקהילה (וראו סעיף 20.4 לתשובה וסעיף 12.3 לתצהיר גב' שילוח מטעם המשיבים), ובדין כך, שכן סעיף 4.5 להסכם ההתקשרות (נספח א' לבקשה) קובע כך מפורשות, ברחל בתך הקטנה, כהאי לישנא:

"Elevator [המבקשת – ע"י] תהיה אחראית לניהול המועדון (באמצעות מנהל/ת קהילה אשר ה-Elevator ישכור לצורך כך מתוך תקציב השיווק המשותף, כמפורט בסעיף 13 להסכם זה). לרבות בנייה, ניהול קהילת המועדון וכן בכל הקשור לקידום הכרטיסים ללקוחות פוטנציאליים, העונים על ההגדרה של לקוחות לעיל, גיוס הטבות ותוכן למועדון, וכן קיום אירועים לחברי המועדון"

1. כלומר – במילים ברורות ומפורשות נקבע, כי התפעול השוטף של המועדון (למעט הרכיבים הבנקאיים והנפקת כרטיסי האשראי) מסורים לאחריותה של המבקשת, באמצעות עובדת מטעמה, שהיא עצמה תשכור.
2. גם בחינת "הסביבה החוזית" שבה שוכן סעיף 4.5 הנ"ל מביאה לאותה מסקנה עצמה. אכן, כטענת המשיבים, בסעיף 4.1 להסכם נקבע כי "הצדדים ישתפו פעולה ויקימו את המועדון...", ואין ספק כי כוונת הצדדים הייתה לפעול בשיתוף. אולם בהמשך סעיפי המשנה של סעיף 4 – סעיפים 4.2 עד 4.5 מפורטים תחומי האחריות הייחודיים (ומתוכם – תחומי הסמכות הייחודיים) של כל אחד מהצדדים. כך קובע סעיף 4.2 להסכם כי הכרטיסים יונפקו על ידי המשיבים או מי מהם, וסעיף 4.3 מגדיר את אחריותה של המשיבה 2 לתפעול הכרטיסים. יוער, כי בסעיף 4.4 נקבע כי "לאומיטק תהא אחראית על התווית התוכן וההטבות של המועדון בשיתוף עם Elevator". מכך אנו לומדים, שתכליתו של סעיף 4, לאחר הגדרת ה"רוח" הכללית של שיתוף פעולה, מתייחס דווקא להקצאת תחומי טיפול ייחודיים. עוד אנו לומדים, שכאשר ביקשו הצדדים לקבוע שלשני הצדדים יש זכות לפעול זה בתחומו של זה, הם עשו כן – כאמור בסעיף 4.4 להסכם.

עוד נעיר, כי בסעיף 14.5 להסכם נקבע כי "מוסכם על לאומי קארד כי לאומיטק ומנהלת הקהילה מטעם Elevator יהיו חשופים לנתונים סטטיסטיים...", קרי – גם סעיף 14.5 מחזק את הפרשנות שלפיה הסמכות הבלעדית למנות מנהל קהילה (ובענייננו – מנהלת קהילה) שמורה למבקשת.

1. המשיבים טוענים, שלאור היקף העבודה שלהם מול מנהלת הקהילה, אך טבעי הדבר, שדעתם תישמע באשר לזהותה של מנהלת הקהילה. אפשר שכך. אולם מקום שהצדדים הסדירו את יחסיהם בחוזה תקף, חזקה עליהם שכל צד קיבל על עצמו את המגבלות שמטיל החוזה ואינו יכול להישמע בטענה כי הוראות החוזה פוגעות בזכויותיו (ראו והשוו ע"א 2149/15 צפריה- מושב עובדים להתיישבות דתית שיתופית בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (2017), פסקה 37 לפסק דינו של כב' השופט מלצר).

יתרה מכך: לא שוכנעתי כי המשיבים נתקלו בחומה בצורה המתנגדת לשיתוף הפעולה המבוקש. למעשה, משניתנה הסכמת המבקשת לכך שמנהלת הקהילה תעבור בדיקת מהימנות (וראו לעניין זה עמ' 2 לפרוטוקול הדיון, ש' 17 – 18) – נראה כי כל יתר המחלוקות הן מחלוקות סמנטיות, הנובעות מניסיון של הצדדים "לכופף" זה את ידו של זה, כאשר המחלוקת היא אם מנהלת הקהילה תעבור "ראיון" אצל נציגי המשיבים או רק תגיע ל"פגישה". ייאמר מיד (ושוב – במידת הזהירות הנדרשת בשלב דיוני זה, ורק לצורך הכרעה בבקשה לסעד הזמני) – לשון החוזה נראית, על פניה, ברורה בתכלית, ופירושה שהמבקשת רשאית למנות כמנהל הקהילה כל אדם המקובל עליה וראוי בעיניה לתפקיד זה.

אילו הייתה המבקשת ממנה לתפקיד זה אדם שכלפיו יש למשיבים טענות קונקרטיות (והדוגמה שהצעתי בדיון הייתה מינויו של מי שהורשע במעילה במקום עבודתו הקודם), אפשר שניתן היה לקבוע כי המבקשת אינה עושה שימוש בזכותה החוזית בתום לב; אך למעשה, לא הוצג לפניי כל טעם של ממש להתנגדות לזהותה הקונקרטית של מנהלת הקהילה, פרט לרצונם של המשיבים להשפיע על זהותה, רצון שאינו מעוגן בלשונו של החוזה.

מכאן שסיכויי ההליך – גבוהים במידה המצדיקה מתן סעד זמני.

1. לעניין מאזן הנוחות, נראה שלשני הצדדים אמור להיות אינטרס כי למועדון ימונה מנהל קהילה, שהרי אילו ניתן היה לנהל את המועדון ללא מנהל קהילה – לא היה מוסכם בין הצדדים על מינויו. ברי, כי משניתנה למבקשת בהסכם הזכות למנות את מנהלת הקהילה על פי שיקול דעתה, התערבות בשיקול הדעת ללא הצדק סביר (וכאמור – הצדק כזה לא הוצג לפניי) מהווה פגיעה באוטונומיה החוזית שלה. אין מדובר בפגיעה קלת ערך, ובוודאי שאין מדובר בפגישה שניתן יהיה לפצות עליה בכסף ככל שיתברר שאכן צודקת המבקשת בטענותיה. מנגד, למשיבים אין כל טענה קונקרטית נגד מנהלת הקהילה שמונתה. הם אינם מפקפקים בכישוריה או ביושרתה, ומשהסכימה המבקשת להעמידה למבחן מהימנות אובייקטיבי, כמקובל ביחס לעובדים העתידים לעבוד במערכת הבנקאית, לא נראה כי יש ולו שבריר נזק במינויה. לכל היותר, ככל שיתברר בהמשך שצודקים המשיבים בטענתם שהייתה להם הזכות להטיל וטו על מינוי זה או אחר – ניתן יהיה להפסיק את עבודתה. על כן גם מאזן הנוחות נוטה לטובת מתן הסעד.
2. הסעדים המבוקשים הם, למעשה, בקשה לאכיפת ההסכם עד להכרעה בהליך העיקרי. אני ער לכך שיש קושי ליתן סעד כזה כסעד זמני. עם זאת, ומאחר שהאכיפה היא הסעד החוזי הראשון במעלה בדיני החוזים הישראליים, ומאחר שהימנעות ממינוי מנהלת הקהילה עלולה לפגוע בפעילות המועדון, באופן שיפגע בשני הצדדים, אני סבור שהפתרון הרע במיעוטו הוא אכיפת ההסכם, כל עוד לא בוטל וכל עוד לא הוכרעה המחלוקת העניינית שבין הצדדים.
3. על כן, ניתן בזה צו זמני האוסר על המשיבים, או מי מהם, להתערב במינוי מנהלת הקהילה וכן מורה למשיבים להעמיד לרשות מנהלת הקהילה שמונתה את המידע המוגדר בסעיף 14 להסכם שבין הצדדים.

מאחר שמנהלת הקהילה אמורה להיחשף לחומרים רגישים, וככל שיעמדו המשיבים על כך, תופנה מנהלת הקהילה החדשה לבדיקת מהימנות אובייקטיבית, דוגמת זו שעובר כל עובד המיועד לעבוד אצל מי מהמשיבות.

לא ראיתי ליתן את יתר הצווים המבוקשים, הן משום שלא הוצגה תשתית עובדתית מספקת בעניינם, והן משום שלטעמי, די בצווים שניתנו כדי להביא את הצדדים לחזור למסלול הפעילות המשותפת. למען הסר ספק מובהר, כי ההסכם בין הצדדים עודנו שריר וקיים, והצדדים כולם מחויבים להמשיך ולפעול לפיו, כמובן.

1. הצו שניתן יפקע אם לא תפקיד המבקשת, עד יום 5.9.2017, עירבון במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית, בסך 25,000 ₪ וכן ערבות צד ג' שאינו תאגיד בסך 50,000 ₪ לפיצוי בגין כל נזק שעלול להיגרם ממתן הצו.
2. מאחר שאני סבור שהצדדים יכולים בהחלט להחזיר את מערכת היחסים ביניהם למצב תקין, באופן שייתר את המשך ניהול ההליך, ועל מנת שלא להגביר את המתח שבין הצדדים, אינני עושה צו להוצאות בשלב זה. הצדדים יהיו רשאים לטעון להוצאות הבקשה לסעדים זמניים במסגרת הטיעון להוצאות בסיום ההליך העיקרי, ככל שיתנהל.

ניתנה היום, ל' אב תשע"ז, 22 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.